העיר התחרותית

גישת "העיר התחרותית" היא הגישה המוכרת לנו יותר כיום בישראל, בה היעד העירוני המוביל הוא השאיפה לצמיחה כלכלית, תוך תחרות עם הערים השכנות למשיכת עסקים ואוכלוסייה "חזקה" (משמע, עשירה). סימן ההיכר של העיר התחרותית בישראל הוא השכונות החדשות כדוגמת אלו שבמערב בראשון לציון מערב ובקריית אונו, בהן בניינים חדשים עם דירות גדולות המאורגנים סביב חנייה פרטית, במרחק נסיעה קצרה מקניון. הגישה של "העיר החברותית", לעומת זאת, מוכרת פחות כיום בארץ. העיר החברותית שואפת להטיב קודם כל עם התושבים הקיימים, ולא רק למשוך תושבים חדשים. סימן ההיכר שלה הוא השקעה בהולכי הרגל, גם על חשבון תנועת כלי הרכב, על ידי חידוש רחובות עירוניים עם חנויות ובתי קפה, דוגמת רחוב אחוזה ברעננה, ופיתוח מרחבים ציבוריים חדשים, כגון נמל יפו. ("כולם רוצים איכות חיים כמו בתל אביב" / ד"ר אמילי סילברמן)

הזיהוי הזה של אמילי סילברמן מאוד מדויק - ערי ישראל מתחרות ביניהן על אוכלוסייה חזקה. ניתן לראות זאת גם בתחרות בין תל אביב לירושלים על ליבו של התייר, וגם בשיח הרווח של ראש עיריית חיפה יונה יהב - כך אמר על ההחלטה להקים נמל נוסף במפרץ חיפה: "אנו סבורים שזהו מהלך קריטי ונכון בהשבת מלחמה שערה בגזילת התעשיות למדינת תל אביב ולמחוזותיה. צעד חשוב להבטחת מרכזיותו של נמל חיפה ולכך תהיה השפעה דרמטית על צפון המדינה בכלל ולחיפה בפרט" ("נמל נוסף יוקם בחיפה ב-4 מיליארד ש': 'בדרך לניצחון על מדינת ת"א'" - דה מרקר, 11/12/2012).

האם גישת העיר התחרותית כאן כדי להישאר או שהיא תוחלף בגישת העיר החברתית? צריכים לקרות כאן כמה דברים כדי שעיריות ישנו את התנהגותן. בראש ובראשונה, צריך להקשיב לגורו האורבניות יואב לרמן: "מערכת התכנון הישראלית מייצרת עוד ועוד מרחבים פרבריים שבהם יש רק ארבעה מרכיבים – דירות, חנייה, פארקים וכבישים. אין שם מסחר, אין בתי-קפה, אין תעסוקה ובעיקר – אין לשום בן-אדם מבוגר סיבה הגיונית להסתובב במקומות האלה ברגל." ("רצח על רקע תכנוני" - בבלוג "עוד בלוג תל אביבי" מאת יואב לרמן)

בנוסף לכך, צריך לחשוב מחדש על מערכת התמריצים של העיריות. כל ראש עיר יגיד לכם בפה מלא שהדרך היחידה של עירייה להתקיים היא הארנונה מעסקים - במחקר שנערך לאחרונה נמצא שזו אחת הסיבות לעליית מחירי הנדל"ן למגורים: "אחת הסיבות שעליה מצביעים החוקרים למיעוט התכנון למגורים באזור המרכז, היא תכנון רב של שטחי מסחר ותעסוקה - המניבים ארנונה גבוהה פי חמישה לרשות המקומית משטחי מגורים" ("הקפיצה במחירי הדיור - בשל העדפת העיריות לאזורי מסחר" - דה מרקר, 16/12/2012). בשל כך, עיריות מעודדות הקמה של אזורי תעסוקה, ובוחרות בפינצטה את אזורי המגורים שהן מפתחות, כך שהאוכלוסייה שתעבור לגור בהם תהיה אמידה ככל האפשר ותזדקק למינימום שירותים עירוניים. במאזן שבין מגורים לעסקים (וכאן אני קצת מתרחק מהאבחנה של ידידי לרמן), עיריות לא חושבות על דירות, אלא על מגורי יוקרה, וכן חושבות על תעסוקה, אם כי באזורי תעסוקה שמנותקים מאזורי המגורים.

בין אם החסמים הללו יוסרו או לא, אפשר להתחיל כבר היום עם פרוייקטים חכמים שמאמצים את גישת העיר החברתית. למשל, הגבהת בנייני המגורים באבן גבירול - רחוב שמשלב מגוון רחב של מגורים ועסקים. כך יהיו יותר שטחי מגורים ברחוב ראשי שזקוק להתחדשות עירונית.

יש שקיפות ויש שקיפות

"אתר האינטרנט של עיריית תל-אביב-יפו מוביל בשקיפות ובנגישות למידע" - כך לפי אתר האינטרנט של עיריית תל אביב יפו, שמצטט דו"ח של החברה להגנת הטבע.

אי אפשר להתכחש לכך שהעירייה הבינה כמה דברים חשובים בנושא שקיפות, מניצול הרשתות החברתיות ועד פתיחת התקציב בקובץ אקסל (בלחץ של תנועת "עיר לכולנו") ואפילו תחרות לפיתוח אפליקציות על בסיס מאגרי הנתונים של העירייה.

אבל יש שקיפות ויש שקיפות - באתר האינטרנט העירוני הופיעה לאחרונה ידיעה תחת הכותרת המוזרה "הודעה בדבר הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה יצוגית". הידיעה לא מכילה טקסט אלא תמונה (כדי שלא יהיה ניתן לאתר אותה בחיפוש טקסטואלי בגוגל, למשל) עם מלל מאוד מבלבל - השורה התחתונה היא שעיריית תל אביב יפו נתבעה בגין כפל גבייה של אגרות ביוב בין השנים 2004-2010, ולאחר תהליך גישור הסכימה להקים קרן של 6,000,000 ש"ח לטובת פתרונות ביוב שימנעו את זיהום הים.

כשהעירייה רוצה להצניע מידע שלא מחמיא לה, היא בהחלט עושה זאת. וכשהיא רוצה דווקא להבליט מידע? בוודאי שהיא עושה זאת! הנה למשל חנוכת רחוב שינקין המשופץ - מודעות ברחבי העיר, פסטיבל רחוב ענק, חסימות כבישים, ואפילו הביאו את נשיא המדינה שמעון פרס לברך את הציבור החוגג.

כמה קישורים מעניינים בנושאי תחבורה

לקראת השבוע הבא עלינו לטובה (חנוכה שמח!) הנה כמה קישורים בנושאי תחבורה -

מהפכה בתחבורה? ב-2030 תבזבזו עוד שעה על הכבישים בפקקי ענק:

"בתל אביב, למשל, אורך המסלולים השמורים לתחבורה ציבורית הוא 14 מטר לנפש - פחות מבקהיר ובמומבאי. הממוצע העירוני למסלולים אלה במדינות מפותחות הוא 150 מטר לנפש. הנסועה של רכב תחבורה ציבורית בשנה בישראל היא 49 ק"מ לנפש - מחצית מהממוצע במדינות מפותחות, בעוד שמהירות הנסיעה הממוצעת בישראל של רכב תחבורה ציבורית היא 16 קמ"ש, לעומת 25 קמ"ש בעולם... התחבורה הציבורית בישראל סובלת מתדמית נמוכה שמרחיקה ממנה עדיין קהל פוטנציאלי גדול - האזרח הישראלי נוסע בממוצע בשנה 133 פעמים בתחבורה ציבורית, לעומת ממוצע של 270 נסיעות לשנה בעולם המפותח. שיעור השימוש בתחבורה הציבורית בערים בישראל נמוך מ-30%, בעוד שבברצלונה ובפאריס הוא עומד על 67%... הפער העצום בין ישראל למערב זוכה לחיזוק גם כשבוחנים את היקף ההשקעה בתחבורה ציבורית. בערי אירופה משקיעים, גם כיום, כ-10 אלף יורו לשנה בממוצע לאדם בפיתוח תחבורה ציבורית, אך בישראל עומד הנתון על 1,400 יורו בלבד לאדם. ההשקעה בתשתיות תחבורה, שהיתה בשנים האחרונות בישראל כ-10 מיליארד שקל בממוצע לשנה, מהווה רק כ-1% מהתמ"ג. רק בשנים האחרונות עברה ההשקעה בתחבורה ציבורית את ההשקעה בכבישים, שמעודדים שימוש במכונית פרטית."

התנועה זורמת - לא לעוד הרבה זמן

אשדוד תיהפך לעיר מודל לתחבורה ירוקה:

"משרדי התחבורה והאוצר יעבירו בקרוב 220 מיליון שקל לאשדוד, שתוגדר כ"עיר מודל" לתחבורה ירוקה. אשדוד גברה על 16 ערים בינוניות (שמספר תושביהן 70 עד 250 אלף) בתחרות שערכו שני משרדי הממשלה... אשדוד העבירה הצעה מפורטת, שנועדה להפחית את השימוש במכוניות פרטיות בעיר, ולהעביר את נוסעיהן לתחבורה ציבורית ושבילי אופניים. החלק המרכזי בתוכנית של אשדוד היא הקמת רשת נתיבי תחבורה ציבורית, בהן ייסעו קווי BRT (אוטובוסים רבי-קיבולת). הנתיבים החדשים, שאורכם הכולל יהיה כ-20 ק"מ, יצמצמו את האפשרות לנוע במכוניות פרטיות בעיר."

(וגם: באשדוד יוותרו על רכב פרטי לטובת אוטובוסים?)

*גילוי נאות - לדעתי, עיריית תל אביב יפו, שלא כמו עיריית אשדוד, מועלת בתפקידה הציבורי בכך שאינה פועלת לקידום התחבורה הציבורית. נכון, רכבת תחתית הולכת ונחפרת מתחת לרגלינו (כבר ארבעים שנה בערך, וההערכות הזהירות ביותר מדברות על 2018 כשנת היעד להפעלת הקו הראשון בגוש דן), אבל דווקא בתל אביב מיזם אוטובוסים מהירים בנתיבים בלעדיים חיוני עוד יותר. על כך במאמר "סעו באוטובוס" (הארץ, 6/9/2010) פרי עטי.

יחימוביץ' מציעה: נסיעה חינם באוטובוס בגוש-דן:

"תוכנית התחבורה של המפלגה מתבססת בעיקרה על שדרוג מערך ההסעה הקיים בגוש-דן באמצעות הפעלת אוטובוסים רבי קיבולת, שיידחו את הצורך בהקמת רכבת קלה. בעבודה סבורים כי יש לאפשר נסיעות חינם - או בתשלום סמלי של שני שקלים - בחלק מקווי האוטובוס בגוש-דן, ומציעים להרחיב משמעותית את מספר הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית... יש לציין כי סעיפי התוכנית של מפלגת העבודה אינם חדשים. כולם הוצעו בעבר, וחלקם אף נמצא בהליכי יישום. כך למשל, משרדי הממשלה מקדמים כבר שנים ארוכות - ללא הצלחה ניכרת - את הקמתם של תאגידי תחבורה ציבורית במטרופולינים. גם נסיעה ללא תשלום הוצעה בעבר, למשל על-ידי ח"כ דב חנין, שהציע לאפשר נסיעה חינם באוטובוסים עם תחילת יישומה של רפורמה בתחבורה הציבורית בגוש-דן. גם ההצעה להפעיל אוטובוסים רבי-קיבולת בנתיבים ייעודיים, אינה חדשה. סיעת "עיר לכולנו" בעיריית תל-אביב ניסחה תוכנית דומה, ואף ניסתה לקדם אותה באמצעות פנייה רשמית למשרד התחבורה. אלא שהצעות אלה לא זכו עד כה להצלחה. מומחי תחבורה מציינים כי אחת הבעיות העיקריות שעומדות בפני פיתוח התחבורה הציבורית, היא ריבוי הגופים העוסקים בתחום. עשרות גופים שונים עוסקים בתכנון, ניהול, תפעול ותקצוב התחבורה הציבורית."

*גילוי נאות - הייתי חלק מהצוות שקידם את תוכנית "מהיר בעיר" של תנועת "עיר לכולנו", וערב הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן העליתי בפני ח"כ דב חנין את ההצעה לאפשר נסיעה חינם באוטובוסים לתקופת ניסיון על מנת לרכך את ההלם מהרפורמה.

הוכרז סכסוך עבודה בתל אופן:

"45 מתוך 60 עובדי תל אופן מתכוונים לפתוח בשביתה החל ב-18/12/2012 במחאה על העסקה פוגענית של חברת FSM - הזכיינית המפעילה את שירות תל אופן עבור עיריית תל אביב יפו."

סוציאל-דמוקרטיה בגרוש / מתי שמואלוף:

"ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, רוצה למנוע התאגדות עובדים בכל מחיר, למרות שזאת זכותם הדמוקרטית של כל אזרחי ישראל. ומי עומדת לימינו אם לא יו"ר המפלגה החברתית, שלי יחימוביץ'... מדוע עיריית תל אביב יוצאת בפרויקט תל אופן לכאורה שבא לשרת את אזרחיה ואני אף מנוי שלה, אך בו בזמן היא מדכאת את עובדיה? ובכן, זהו פרצופו של השמאל החדש והוא מצוי ובגדול במפלגת העבודה. הוא לכאורה ירוק, נגיש, ושירותי לאזרחים. אך הוא גם גונב את המשכורת מהעובדים וחי על קיצוץ לא פוסק של הזכויות שלהם."

זוגות אופניים רבים של תל אופן ברמת החייל

ביקור בגן אהרון

שכונת למ"ד (גם: תוכנית ל', שיכון ל') הדגימה לאחרונה לוקאל-פטריוטיות כשבחרה להשאיר את שם השכונה כפי שהוא, למרות שאין מאחוריו שום משמעות אלא כקוד למתכנני השכונה.

בין הרחובות בורלא, אפטר ולוי אשכול שוכנים חלק מבנייני השכונה סביב גן פרטי הקרוי ״גן אהרון״. אין שומר בכניסה ורק שלט קטן מעיד על כך שלא מדובר בגינה ציבורית, ובכל זאת, הגן מוגבה מעט ומוקף בגדר חיה, והכניסה היחידה היא דרך המחסום של החניון שמתחת לבנייני המגורים הסמוכים.

הנכס הזה הופקע לטובת תושבי המקום, ואולי זה היה הדבר הנכון לעשות בשעתו. אבל בשנים האחרונות דווקא מנסים לחייב יזמי נדל״ן להשקיע בפיתוח נכסים באזור לטובת כלל הציבור. בין אם מדובר בשימור מבנה היסטורי, הקמת חניון תת קרקעי או שיפוץ המדרכות מסביב לפרוייקט, היום רוב היזמים יודעים שחלק מהמיזם יכלול גם עבודות ציבוריות כגון אלה. בינתיים, בשיכון למד, גן אהרון ריק מאנשים.

הפוטנציאל לפתיחת הגן דווקא גבוה - המרכז המסחרי הסמוך משלב מכולת, סניף בנק, בית קפה, מרפאת שיניים, חנות לכלי בית, מספרה, טמבוריה, ושתי סוכנויות תיווך. אפשר לפתוח את המרכז המסחרי לכיוון הגן ולחבר בצורה טובה יותר את המגורים עם העסקים. וכאן המקום לחזור ולהדגיש ששתי האוכלוסיות שהכי אכפת להן איך תעוצב סביבתן הן בעלי משפחות ובעלי עסקים. כמובן שהחיבור בין שתי הקבוצות הללו עשוי ליצור מחלוקות, אבל דווקא בזכות גן אהרון שיכול לשמש כחלל ביניים (בין המגורים לבין העסקים) יכולה להיווצר הרמוניה טובה יותר לטובת כל הצדדים.

בכניסה מרחוב אפטר - חניון קטן לציבור ואחריו חניון גדול לתושבי הבניינים הסמוכים. משמאל: מרכז מסחרי בן שתי קומות

מפה של המתחם - המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא "אם צריך פה מפה, כנראה שמשהו בתכנון דפוק"

גן פרטי - הכניסה לדיירי ל' הירוקה בלבד

גן ריק מאנשים

בקצה האופק רואים את הים. הרעש מהרחובות הסמוכים נחסם על ידי הגדר החיה

גם מתקני המשחקים לא בשימוש

הארובה של תחנת הכוח רידינג

הגדר הזו מורכבת מבטון, ברזל וצמחייה, ומטרתה להפריד בין הגן לבין הבניינים שתושביהם אינם מורשים להיכנס אליו. דווקא כאן היה כדאי לראות איך ניתן לרכך את המחיצה וליצור חיבור בין המרכז המסחרי, הגן ובנייני המגורים

לוקאל-פטריוטיות בשכונת למ"ד

ארנונה בשיעור כפול לדירות ריקות

אחד הפתרונות המידיים לחוסר בדיור הוא הכפלת שיעור הארנונה על דירות רפאים - דירות שרוב הזמן עומדות ריקות, ובשל כך מקבלות פטור מארנונה.

לפי גלובס, יש 140 אלף דירות ריקות בישראל, ו-20 אלף מתוכן בתל אביב:

"140 אלף דירות ריקות בישראל - רבע מהן במחוז תל-אביב" - גלובס, 27/3/2012

הרשויות המקומיות אימצו את הרעיון הזה (שגם זכה להמלצה של ועדת טרכטנברג), לאו דווקא מתוך אידיאלוגיה, אלא פשוט משום שיש להן מה להרוויח. זו הזדמנות להעלות את הארנונה בתמיכה עממית רחבה, אז למה לא? והנה בתל אביב יתוקן צו הארנונה כדלהלן:

אגב, הארנונה בתל אביב תעלה בשנת 2013 בשיעור של 2.3% - להרחבה על כך: "הנחה בארנונה? חולדאי לא רוצה" מאת שרון מלכי, חברת מועצת העיר תל אביב יפו מתנועת עיר לכולנו.

חזרה לנושא הדירות הריקות - מסיבה לא ברורה, משרד הפנים לא מאשר את מה שהעיריות כבר אישרו:

מוסף הארץ, 23/11/2012 (וגם: "שכחו את טרכטנברג: דירות רפאים לא יחויבו בארנונה" - הארץ, 22/11/2012)

אז דמיינו מה היה קורה אם פתאום לא היה משתלם להחזיק דירות ריקות, כי במקום לשלם עליהן ארנונה אפסית היו משלמים עליהם ארנונה כפולה. בתל אביב, למשל, לפחות חלק מבין 20 אלף הדירות הריקות היו משתחררות לשוק. לחלופין, ייתכן שיותר כסף היה נכנס לקופת העירייה, וכך היה ניתן לעצור, למשל, את העלייה בשיעור 2.3% בתעריפי הארנונה לשנת 2013. שר הפנים אלי ישי - לטיפולך.

שקט יורים

בזמן מלחמה לא נהוג למתוח ביקורת, אבל הנה נקודה למחשבה בנוגע להתנהלות עיריית תל אביב יפו.

המקלטים בתל אביב יפו לא נפתחו ביום הראשון למבצע עמוד ענן, וגם לא ביום השני שבמהלכו נורו טילים לעבר גוש דן לראשונה מאז מלחמת המפרץ. כתבתי כאן לפני כמה ימים על התגובה המוזרה של העירייה, שפרסמה את רשימת המקלטים העירוניים (ללא מפה נוחה, ללא תרגום לאנגלית או לערבית) אך לא פתחה אותם. אז החל להיווצר הלחץ של התושבים על העירייה לפתוח את המקלטים. למחרת, ביום השלישי למבצע, לאחר ששוב נורו טילים לעבר תל אביב, הוחלט לפתוח את המקלטים. בכל זאת, הודגש כי פתיחת המקלטים נועדה רק "להרגיע את הציבור", והם מיועדים לשהייה לטווח ארוך. ההוראות הן להיכנס למרחב המוגן הקרוב ביותר (ממ"ד, חדר מדרגות וכו') ולא למקלט העירוני.

והתוצאה: 237 מקלטים עירוניים נפתחו בעלות שאינה ידועה לי. כפי שהודיעה העירייה, כרגע אין בהם צורך בכלל. בינתיים, העירייה נאלצת גם להציב מאבטחים כדי שמחוסרי דיור (ישראלים, כמו גם מהגרים מאפריקה) לא ישהו במקלטים. אולי במצב שבו המקלטים כבר פתוחים ונשמרים על ידי מאבטחים, אז כבר עדיף שיתנו למבקשי המקלט להיכנס אליו, כדי שתהיה להם קורת גג ללילה או שניים. אולי זו גם הזדמנות טובה לבדוק ולתקן את כל הליקויים שנתגלו בדו"ח מבקרת העירייה על מוכנות העיר לשעת חירום שפורסם לפני חודשיים.

העירייה מקבלת החלטות שניות טובות. המקרה הזה הוא דוגמא להתנהלות קבועה של העירייה, שבו היא מקבלת החלטות ראשונות לא טובות ואחר כך נאלצת לתקן אותן. למשל, שולחת את פקחיה לרדוף אחרי נשים שרוצות לסרוג סוודרים לעצים (ואחר כך מעודדת את זה כאמנות רחוב), מורה שלא לדרוך על הדשא או להכניס כלבים לגינה השקועה בכיכר הבימה (ואחר כך מבטלת את האיסור), פורצת מנעולי אופניים וגוררת אותם ללא התראה (ואחר כך מפסיקה, ואחר כך מגבשת נוהל מסודר) ועוד מקרים של "שיטת מצליח".

זה קורה גם בנושאים גדולים יותר כמו דיור ותחבורה - כבר שנים שמדי יום נכנסות לתל אביב חצי מיליון מכוניות (יותר ממספר התושבים החיים בה). ההחלטה השגויה הראשונה של העירייה היא לא להשקיע בפתרונות תחבורה ציבורית, וההחלטה השנייה שהעירייה נאלצת לקבל היא הקלות בחנייה לתושבים. במשוואה הבעייתית שבה יש יותר מדי מכוניות ופחות מדי מקומות חנייה, העירייה מטפלת בצד ההיצע (חניות) ולא בצד הביקוש (מכוניות), ולכן היא מקימה חניונים תת קרקעיים כאילו אין מחר (בעלות של 100 אלף ש"ח למקום חנייה אחד). כך גם בנושא הדיור - במשך שנים העירייה מתעקשת שלא ניתן לקדם דיור בר השגה, מעודדת הקמת מגדלי יוקרה, ופתאום הגיעה מחאת הדיור והכריחה אותה לעסוק גם בפתרונות דיור (למרות שכבר אפשר לראות את ההחלטות הראשונות הלא נכונות בפרוייקטים עירוניים של דיור בר השגה באמירתו של חולדאי לתושבת שכונת שפירא: "הדיור הזה הוא לא בשבילך" - אמירה אומללה שממנה משתמע שגם הדיור-בר-השגה בתל אביב נועד קודם כל למשוך אוכלוסייה חדשה חזקה על חשבון האוכלוסייה הוותיקה).

ולרגל המצב, שני סרטונים:

- יוני רכטר ועלי מוהר שרים "שיר נבואי קוסמי עליז" שנפתח במילים "כמו עמוד ענן"

- החמישייה הקאמרית במערכון מיוחד לתל אביבים תחת מתקפה

על שקיפות המידע העירוני - בעקבות האזעקה

האזעקה בתל אביב אמש הפתיעה גם אותי, אבל היא גם הדגישה בעיני את החשיבות של שקיפות המידע העירוני. בעמוד הפייסבוק של העירייה פורסמה הנחיית פיקוד העורף לתושבי גוש דן. שימוש מצוין של העירייה בהזרמת מידע לציבור! אלא שתגובות התושבים לא איחרו לבוא, וחלקן דרשו לדעת היכן המקלטים הציבוריים. העירייה הגיבה שבאתר העירייה יש קישור למפת המקלטים בעיר:

"לאיתור המקלט הקרוב לביתך" - קישור בעמוד הראשי של אתר עיריית תל אביב יפו

אלא שהקישור לא מוביל למפה, אלא למערכת "הסביבה שלי", שמאפשרת להכניס כתובת, לסמן את סוג האתרים שיש עליהם מידע עירוני (בתי מרקחת, גני ילדים, מקלטים וכו') ולקבל את כל המקומות הרלוונטיים בסביבה:

מערכת "הסביבה שלי" באתר עיריית תל אביב יפו

למעשה, המערכת הזו מוגבלת לחיפוש טקסטואלי בעברית בלבד. אחת המגיבות בפייסבוק כתבה שלא ניתן לערוך חיפוש באנגלית (גם אי אפשר באף שפה אחרת שהיא לא עברית, לידיעת 17,000 תושבי יפו הערבים). ניתן להגדיל את הטווח הגיאוגרפי של התוצאות, שמופיעות גם ברשימה, וגם בתצוגת "תמונת מפה" ובתצוגת "מפה דינאמית" (שהרבה מחשבים יתקשו לעכל, כי היא יושבת על מערכת מסורבלת של מידע גיאוגרפי עירוני).

תוצאות חיפוש מקלטים בקרבת הכתובת שלוש 32

תוצאות החיפוש כתמונה

תוצאות החיפוש במפה דינאמית - המחשב נתקע

העירייה חולשת על נתונים רבים ועד לתקופה האחרונה בחרה לפרסמו רק במקום הנכון ובזמן הנכון (לדעתה). היה צריך להזכיר לה שהנתונים הללו אינה רכושה הפרטי, אלא של תושבי העיר, של כולנו! אחת התזכורות החשובות שניתנו לה היא התקציבולטור - קמפיין לשחרור תקציב העירייה. עד אז התקציב פורסם רק כקובץ PDF שלא ניתן לערוך בו חיפוש ובטח שלא ניתן לפתח סביבו מערכת מידע או אפליקציה. רק קמפיין התקציבולטור של תנועת "עיר לכולנו" והתנועה לחופש המידע הביאו בסופו של דבר לפתיחת התקציב בקובץ אקסל.

מאז העירייה קצת השתחררה, ולא רק התחילה לשדר מידע על גבי הרשתות החברתיות, אלא גם פרסמה קבצי נתונים עירוניים ואפילו השיקה תחרות לפיתוח אפליקציות על בסיס הקבצים הללו.

ובכל זאת היד על השאלטר עדיין אוחזת בחוזקה - כבר בקיץ, כשהיה חשש להתלקחות של מלחמה עם איראן, השתמשתי בנתוני המקלטים העירוניים שפורסמו באתר העירייה והצבתי אותם על מפת גוגל:

מפת המקלטים בתל אביב יפו (לפי נתוני העירייה) - goo.gl/q7wKu

שלחתי את הקישור לאחראי הניו מדיה של העירייה. חשבתי שזו מפה שיכולה לשמש את התושבים וכדאי שתפורסם. אלא שכנראה היה חשוב יותר קודם כל לשווק את מערכת "בסביבה שלי". באתר העירייה פורסמה הודעה ללא מפה (בגרסא האנגלית של האתר לא הופיעה הודעה כלל) ועם קישור למערכת. התגובות בפייסבוק שדרשו מערכת קלה יותר לאיתור מקלטים (כזו שגם תומכת בדפדפנים שאינם אקספלורר, שלוקח לה פחות זמן להיטען וכו') הכריעו, ובסופו של דבר ניתנה תגובה עם קישור למפה שיצרתי.

אני בעצמי פרסמתי את המפה בעמוד הפייסבוק של עיר לכולנו וכמובן גם בפרופיל שלי. והנה גם מערכת איתור מקלטים מבוססת תוכן גולשים - אפליקציית "מרחב מוגן".

לסיכום, התקדמנו מאוד מאז קבצי ה-PDF (אגב, מי שבכל זאת מעדיף למצוא את המקלט העירוני שלו דרך קובץ PDF יכול למצוא אותו במדור ביטחון וחירום באתר העירייה בקישור להורדת מפת המקלטים והמחסות התת-קרקעיים). חלק מהמידע העירוני כבר משוחרר, ואפילו לא היה צריך לחכות לתחרות אפליקציות כדי שמפתחים יקפצו על ההזדמנות להנגיש את המידע לציבור (למשל, אפליקציית tel-o-bike שמשתמשת במידע על מערכת השכרת האופניים תל-אופן). אבל עדיין יש מי שיושב על השאלטר ולפעמים שוכח שיותר מידע ויותר שקיפות עדיפים על פחות. כדאי גם לשים לב ליוזמת OpenTLV ששמה לה למטרה להנגיש לתל אביבים מידע עירוני שימושי.

דמיינו מה היה קורה אילו הפניות למוקד 106 היו מפורסמות על מפת גוגל - למשל, כשאודיע על ערמת זבל שלא פונתה, אוכל גם לדעת אם אני היחיד שהודיע על זה או שאולי כל יום נמצאת שם ערמת זבל שרבים מתלוננים עליה. יהיה מדהים לדעת מה הפער בין כמות הפניות בצפון העיר לעומת דרום העיר, והאם במרכז העיר יש יותר תלונות על מפגעי רעש ועוד ועוד. המידע הזה יכול להעצים את הקהילה, כי לפי הקלישאה "ידע זה כוח". ובעיר טובה כדאי שהתושבים יהיו בעלי הכוח, ולא רק העירייה.

ולמי שחושב שעיריית תל אביב יפו בראשות רון חולדאי כבר שינתה את דרכיה ופתחה את שערי המידע, ובינתיים יש מדי פעם פספוסים אבל זה מקרי בהחלט - דעו לכם שבימים אלה מפותחת מערכת חדשה בעירייה למידע על נכסים עירוניים. אלו הם נכסים שבבעלות העירייה, כלומר, הם שייכים לנו, לכולנו, והעירייה אחראית עליהם. את המערכת הזו מפתחים כך שהיא לא תהיה נגישה לציבור. פשוט כי העירייה רוצה לשלוט במידע שהיא מחזיקה. עד שלא תתחלף המנהיגות העירונית, לא יהיה שינוי תודעתי - העירייה תישאר בעלת הבית, תחלוש על המידע העירוני (והנכסים העירוניים), ולא התושבים.

סיור בעקבות סבא

צולם על ידי אסף שלוש בכיכר ביאליק

הרבה דברים עברו לשיטת  Do it yourself - למשל, בעוד שבעבר צילום אמנותי נחשב למקצוע שיש ללמוד אותו ולהתמחות בו, היום כל אחד עם סמארטפון בכיס ואפליקציית אינסטגרם יכול לייצר צילומים מקצועיים למראה. גם דברים יותר בסיסיים כמו ספורט או בישול עברו דמוקרטיזציה מסוימת, משום שהנגישות למידע הופכת כל אחד למקצוען בפוטנציה, שלא זקוק לתיווך של מקצוען מנחה.

בתור מקצוען בתחום הדרכת סיורים עירוניים בנווה צדק, גם אני הופך למיושן. לרגל יום השנה של סבי, אביעזר שלוש, החלטנו במשפחה לצאת לסיור נחמד בעקבות תחנות בחייו. בזכות היכולת ליצור מפות ב-google maps, העליתי על מפה שני מסלולים אפשריים. סימנתי נקודות, הוספתי תכנים ושלחתי לבני המשפחה בכדי שיבחרו מה יותר מעניין אותם לראות.

הצג את הצעות לסיור בעקבות סבא במפה גדולה יותר

בימינו, היכולת ליצור הפכה להיות הרבה יותר פשוטה. כבר לא צריך הוצאה לאור כדי להדפיס ספר פרי עטך, כבר לא צריך עורך וידאו כדי להפיק סרט שזוכה לצפיות רבות ביוטיוב, ואולי בקרוב מאוד כבר לא יצטרכו מדריך סיורים כדי לעשות משהו כיפי ומעניין בחוג המשפחה, החברים או מקום העבודה. כל מה שצריך הוא קצת מקוריות ותעוזה, ואני כבר אמצא כנראה מקצוע אחר.

צולם על ידִי בכיכר מגן דוד (צומת הרחובות שינקין ואלנבי)

צולם על ידי אסף שלוש בכיכר ביאליק - צופים בקטעי וידאו של סבא ביוטיוב

תמונה משפחתית בבית ראובן רובין ברחוב ביאליק

סיבוב בהרצליה

במרכז החדש של הרצליה כיכר עירונית מקסימה עם מקומות ישיבה מוצלים ומזרקה מדליקה עם עץ במרכזה. אבל אף אחד לא עושה שימוש במקום

בניין חדש בפינת הרחובות בן גוריון ורמב"ם משמש את קופת חולים כללית. החזית המסחרית פשוט נוראית - כדי להיכנס לסניף של ניו פארם צריך לטפס במדרגות, למרות שיש דלתות הפונות אל המדרכה. כמו כן, המדרכה אמנם רחבה, אבל לא מוצלת. והכי גרוע - לבניין הזה יש חניון תת קרקעי, למרות שהמבנה הצמוד הוא התחנה המרכזית הרצליה (כמעט כל אוטובוס שעובר בהרצליה עוצר במרחק של פחות מחמש דקות הליכה מהבניין)

קניון לב העיר במרכז הרצליה - בקומת הקרקע יש מגוון של חנויות ובתי קפה ובקומה הראשונה משרדים של חלק מאגפי העירייה. השילוב של מגזר ציבורי ומגזר עסקי מבטיח שגם בתקופת מיתון המקום לא יעמוד נטוש

החזית המסחרית של התחנה המרכזית הרצליה - תשתיות ירודות אמנם, אבל במקום מגוון רחב של בתי עסק (וטרינר, מספרה, קיוסק, חנות צילום ועוד) והמדרכה מוצלת

החזית המעוצבת מסתירה מבנה די מכוער - גם קישוט פשוט יכול להיות אפקטיבי בהתחדשות עירונית. השילוב של המגזר העסקי עם המגזר הציבורי מוכיח את עצמו - גם אם הגלריה לא פעילה, בית הקפה פתוח ומושך קהל. בניגוד לכך, התיאטרון העירוני (אנסמבל הרצליה) שאינו משלב בית קפה ונמצא בסמוך נראה שומם

ג'יפ עומד בתחנת האוטובוס, ומקשה על אוטובוס להתקרב למדרכה. בינתיים טור של מכוניות הולך ותופח מאחורי האוטובוס והצפירות מחרישות אוזניים ומעכירות את המרחב הציבורי

שתי מדרכות - המוגבהת מוצלת והמונמכת חשופה לשמש. בכל זאת, עושים שימוש בשתיהן

הקולונדות של הבניין עושות צל, ובעלי העסקים מוציאים את מרכולתם. אחד מבעלי העסקים במקום אמר לי שהוא לא עושה שימוש במרחב הציבורי. לשאלתי האם הוא משלם ארנונה על השטח מחוץ לחנות שבו הוא משתמש לא ניתנה תשובה. ברור שהנושא הזה דורש הסדרה מאסיבית בשיתוף עם קברניטי העירייה, בעלי העסקים והתושבים

לא ברור למה דברים קורים

מחר ה-3/9/2012, בדיוק שנה ל"צעדת המיליון" - שיאה של המחאה החברתית של הקיץ שעבר.

לפני שנתיים וקצת, בסוף יולי 2010, התארגן אירוע בפייסבוק במחאה על מחירי הדיור. נרשמו 2,000 איש. להפגנה בשדרות רוטשילד הגיעו כמה עשרות.

לפני שנה וקצת, באמצע יולי 2011, חבורה של צעירים תל אביבים יזמו אירוע דומה. בתור התחלה, אחד מהם העביר את תכולת הדירה שממנה פונה לקצה הצפוני של שדרות רוטשילד. בערב התרכזו במקום מאות אנשים. במשך כל הקיץ המקום המה אנשים ואוהלים. אחרי מפגן הכוח הגדול של "צעדת המיליון", לקראת הסתיו, קצת אחרי ראש השנה, פונה המאהל המרכזי של המחאה החברתית ששטפה את הארץ, וקצה השדרה רופד בדשא.

ברור שהקיץ הזה לא היה דומה לקיץ שעבר. מחר לא יהיו חצי מיליון ישראלים בכיכר המדינה.

למה דברים מסוימים מצליחים ודברים אחרים, ממש דומים, לא? כנראה שהתשובה טמונה במושג "אפקט הפרפר". שינויים קלים בתנאי הפתיחה מובילים לתוצאות שונות לחלוטין.

אפילו פרפר קטן יכול לגרום לסופת הוריקן. אבל מה זה אומר לגבינו? שני דברים - אם אתה מנסה להבין את העולם, כנראה שאף פעם לא תצליח לגמרי. שינויים קטנים, בלתי נראים, מביאים לתוצאות בלתי צפויות. אבל אם אתה מנסה לשנות את העולם, יכול מאוד להיות שתצליח. אפילו אם אתה רק פרפר קטן.

בתמונה- הקצה הצפוני של שדרות רוטשילד, לפני המבול ואחריו (צולם על ידי Activestills.org)