אורבניזם בתל אביב: 3 - תחילתו של ניו-אורבניזם בתל אביב

זהו המשך ל- "אורבניזם בתל אביב: 2 - מאורבניזם לניו-אורבניזם"

אז ראינו מה זה אורבניזם (השקפה שמאדירה ערים גדולות מיושבות בצפיפות) ולמה זה חשוב, וראינו איך קרו כל מיני תהליכים של עיור, פירבור והתחדשות עירונית. גם התחלנו להכיר את הגישה שנקראת ניו-אורבניזם, שדוגלת במרקם עירוני צפוף עם עירוב שימושים מגוון ומרושת בתחבורה בת-קיימא. איפה נתקלים בפרוייקטים של ניו-אורבניזם בתל אביב?

דוגמא אחת שאני אוהב היא מרכז סוזן דלל. לא רק מפני שאני קשור (משפחתית ומקצועית) לשכונת נווה צדק, שהיא בעצם "העיר העתיקה" של תל אביב, אלא מפני שזו הדוגמא האולטימטיבית להתחדשות עירונית בתל אביב. מי שיקרא את החלקים הרלוונטיים בפירוט הסיור שאני עורך בנווה צדק, יגלה שלפני שני עשורים השכונה הייתה שונה מאוד ממה שהיא היום. היא סבלה מהזנחה ארוכת שנים, והיה נדמה שהפתרון למצוקתה הוא הריסת השכונה ובניית רבי-קומות במקומה. למזלנו, נווה צדק זכתה לתוכנית שימור, והצעד העיקרי בכיוון זה היה השמשתם מחדש של מבני הציבור במרכז השכונה - שני בתי ספר שעמדו נטושים מאז שנות ה-70' הפכו בשנת 1989 למרכז תרבות, שמדי ערב מועלות בו הופעות מחול ותיאטרון. השכונה חזרה לחיים, הנדל"ן התייקר בשיעורים חדים, ובתים היסטוריים עברו תהליכי שיפוץ ושימור. בקיצור, שכונת מצוקה (Slum) הפכה לאחד האזורים הנחשקים בתל אביב בפרט ובישראל בכלל.

ועוד דוגמא לפרוייקט של התחדשות אורבנית בתל אביב - בשנת 1988, החל לפעול יריד נחלת בנימין. הדבר התאפשר לאחר הפיכת החלק הצפוני של רחוב נחלת בנימין למדרחוב. כמו נווה צדק, גם האזור של נחלת בנימין סבל מהידרדרות ארוכת שנים. תל אביב בכלל סבלה מבריחת תושבים לפרברים ומהזדקנות (של בנייניה ותושביה), כך שניתן לומר שהחל בשנות ה-60' וכלה בשנות ה-80' העיר הייתה במגמת שקיעה. דוגמאות נוספות - רחוב שינקין (שהפך מרחוב זקן של סנדלרים לסיסמוגרף של האופנה הישראלית) ושדרות רוטשילד (שבשנות ה-90' הפכו משביל בוץ חסר ייחודיות למקום לראות ולהיראות בו).



שימו לב שכל המקומות שהזכרתי נחשבים היום ליוקרתיים במיוחד, אבל זה לא היה כך תמיד - מה שמוכיח שאין למקומות הללו איזשהו קסם מיוחד. פשוט דאגו לערוך בהם פרוייקטים של התחדשות עירונית נכונה, לפי גישת הניו-אורבניזם. הפרוייקטים הללו מעלים על נס את הולכי הרגל, על חשבון המכוניות (רח' יחיאלי בין מבני מרכז סוזן דלל הפך לרחבה, רח' נחלת בנימין נסגר בחלקו לכניסת מכוניות, השטח שהוקצה בשד' רוטשילד וברח' שינקין להולכי רגל גדול בהרבה מהשטח שהוקצה למכוניות נוסעות). כמו כן, הם משתלבים במרקם העירוני (מהווים חלק מרשת רחובות) ומכילים עירוב שימושים של מגורים, מסחר, תעסוקה ומבני ציבור.

דוגמא מהזמן האחרון - התחדשות בכיכר רבין. שיפוץ מינורי של בריכה בפינה הדרום-מזרחית של הכיכר (שהסתיים ממש לפני כמה חודשים) יצר פינת חמד עירונית שמדי יום זורמים אליה מבקרים רבים. חלק מהמבקרים מתגלגלים לשם - בין אם אלה ילדים בעגלות ובין אם אלה מבוגרים בכיסאות גלגלים - ומלווים אותם הורים ומטפלים. כלומר, ניתן לזהות מגוון רחב של גילאים, שזה אחד הסממנים להצלחה של פרוייקט של ניו-אורבניזם.

כדי להבין את החשיבות של הפרוייקטים הללו, כדאי להזכיר גם דוגמאות לפרוייקטים שליליים מבחינה אורבנית. למשל, נמל תל אביב, רובע מועדוני הבילוי ביד חרוצים ומתחם התחנה - כל אלו הם מתחמים מסוגרים ומנותקים, בעלי קיימוּת נמוכה, שנוגדים את העקרונות של תחבורה בת קיימא ועירוב שימושים. יד חרוצים הפך להיות מעין רובע מהומות, שמצריך פעילות משטרתית ענפה מדי סוף שבוע, רק כדי שכל בליין יחזור הביתה בחתיכה אחת. הנמל והתחנה אמנם מאוד מוצלחים מבחינת שימור המבנים ההיסטוריים, אבל הקשרים התחבורתיים הלקויים כמו גם החניונים הרחבים הסמוכים להם יוצרים עומס יתר של מכוניות. לא פלא שהתושבים שגרים בסמיכות לנמל תל אביב התלוננו לעירייה, וזו החליטה לסגור את החניונים בסופי שבוע. לא רחוק היום, שבו גם החניונים של מתחם התחנה יגיעו לנקודת רוויה. זה מה שקורה כשמקימים מתחמים, במקום ליצור מרקם עירוני מרושת - העומס נופל על נקודה מסוימת ומביא לקריסה, במקום שהעומס יתחלק על פני שטח רחב יותר. זהו ניסיון להתחדשות עירונית, אבל משום שהיא לא בת קיימא, זה לא ניו-אורבניזם.

פרוייקטים עוד יותר גרועים הם כל חניון (למשל, חניון הבימה) וכל מחלף (למשל, מחלף קפלן) בתל אביב. פרוייקטים נוספים שמקדשים את הרכב הפרטי - הגבהת כיכר אתרים והגבהת כיכר דיזנגוף. הללו מעודדים את השימוש ברכב הפרטי, שמוביל לזיהום אוויר, רעש, תאונות דרכים, פקקים והרס של מרקם החיים האורבני.

קשה לאמץ בבת אחת את גישת הניו-אורבניזם, ולכן אנחנו עדים לפרוייקטים שמקיימים אותה כמו גם לפרוייקטים ששוללים אותה. הפרוייקטים האורבניים של תל אביב מרתקים אותי. בפרקים הבאים אחזור לדון בחלק מהפרוייקטים שהזכרתי כאן - והראשון שבהם: כיכר דיזנגוף.

אורבניזם בתל אביב: 2 - מאורבניזם לניו-אורבניזם

זהו המשך של "אורבניזם בתל אביב: 1 - מה זה אורבניזם ולמה זה מעניין"

אצל רובנו קיימת תפישה מתעתעת שערים גדולות הן מזוהמות, מלוכלכות ורועשות. מדוע מתעתעת? הטבע העירוני - גנים ציבוריים, שדרות עצים, פארקים וגם צמחים שונים בבנייני העיר עצמם - אמנם מצומצם בהיקפו לעומת הטבע שנתקלים בו כשיוצאים לטיול בצפון או אפילו כשקופצים לאחד מהפרברים שמצפון לתל אביב, למשל, רמת השרון. אבל למרות שרואים פחות ירוק בעיניים, דווקא לערים יש פחות השפעה שלילית מאשר ליישובים קטנים.

ביישובים קטנים השימוש ברכב פרטי יותר רווח, והתחבורה הציבורית מצומצמת יותר (פשוט כי אין מספיק אנשים שיהיה מוצדק שאוטובוס ישרת אותם). כמו כן, ההליכה ברגל והשימוש באופניים רווחים יותר בערים מאשר בפרברים, כי המרחקים קצרים יותר. הקמה של יישוב חדש (במקום הרחבה של עיר גדולה) מצריכה הנחה של תשתיות חדשות (ביוב, חשמל, תקשורת, מים וגז). גם כאן, הישן עדיף על החדש - חבל להניח צינורות וכבלים חדשים (לעתים, ליישובים מרוחקים), כשאפשר להשתמש בתשתיות הקיימות בערים הגדולות. וחשוב להזכיר בהקשר זה את הבנייה לגובה, שמאפשרת התפרסות על פחות קרקע, ובכך מצילה את מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו לנו. וגם אם מסתכלים דרך העיניים של התושב - בפרבר של בתים פרטיים, כל תושב משקיע בחימום/קירור ביתו הרבה אנרגיה, ובעיר של בניינים משותפים, צריכת האנרגיה של כל תושב הרבה יותר נמוכה, כי יש יותר קירות משותפים. אפשר גם לחשוב על כך במובנים נוספים - הפארק העירוני מהווה תחליף למאות גינות של בתים פרטיים בפרברים, וחניון ציבורי מהווה תחליף לשטח החנייה שכל בית פרטי מקצה לעצמו. ועל כך כתב ח"כ ניצן הורוביץ (אז הוא עוד היה עורך חדשות החוץ של ערוץ 10): "העיר הגדולה היא הבחירה הסביבתית הנכונה, לא החיים "האיכותיים" בישובי ווילות התופסים לנו את כל השטחים הפתוחים."

עכבר העיר ירוק יותר מעכבר הכפר:



אם אני מבין נכון, אז זה הלך פחות או יותר ככה: גורמים שונים (בעיקר תהליכים של תיעוש) מביאים כל חברה אנושית לעזוב את השטחים החקלאיים לטובת הערים. זהו תהליך העיור, שאנגליה עברה במאה ה-18, ושסין עוברת בימים אלו. הפוטנציאל של הקמת ערים לא נעלם מעיניהם של מהנדסים ומתכננים, וכך נוסד תחום ידע חדש - תכנון עירוני - אם כי במגמה הרווחת של ימינו, מעדיפים לכלול את זה בתחום רחב יותר של עיצוב עירוני (כמו שהסַפָּרים של פעם הפכו למעצבי השיער של ימינו). עם זאת, הערים הגדולות של המאה העשרים לא הצליחו לתת מענה לכל מיני בעיות של תושביהן, והחל תהליך הפוך לעיור, שהתעצם עד כדי הגירה מאסיבית לפרברים. הואקום שנוצר במרכזי הערים הוביל לבְלַיָה עירונית, כך שהעזובה אף הגבירה את העזיבה. בעשורים האחרונים, עם חדירת ההבנה שהאנושות אחראית לגורל הסביבה שבה היא חיה, עלתה החשיבות של תכנון סביבתי. בשל החשיבות הסביבתית של הערים, התכנון הסביבתי פתח צוהר להתחדשות אורבנית.

הגישה שהולכת וצוברת תאוצה כיום היא ניו-אורבניזם, שמדגישה כמה עקרונות בתכנון העירוני:
*תחבורה בת קיימא - עידוד הליכה ברגל ורכיבה על אופניים, כמו גם הענקת עדיפות לתחבורה הציבורית על חשבון הרכב הפרטי המזהם.
*מרקם עירוני צפוף - רשת רחובות עם קישוריות גבוהה, ללא חללים ריקים המהווים בזבוז של משאב הקרקע במרקם העירוני.
*עירוב שימושים - לכל תושב צריכה להיות נגישות גבוהה למגוון רחב של שימושים (למשל, שכל תושב יהיה במרחק 10 דקות הליכה מגן ילדים, בית ספר יסודי, קופת חולים, מכולת, בנק, בית קפה, מסעדה וכו').

"עמותת מרחב - התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל" היא הגוף שמוביל את גישת הניו-אורבניזם בישראל. הגורו שלי לכל ענייני הניו-אורבניזם הוא יואב לרמן, שנבחר לאחרונה כחבר בוועד המנהל של "מרחב".

אורבניזם בתל אביב: 1 - מה זה אורבניזם ולמה זה מעניין

לפי הערך Urbanism בוויקיפדיה האנגלית, מדובר בגישה שמתרשמת מהמשמעויות של שטחים בנויים המיושבים בצפיפות. כלומר, עירוניות היא קודם כל שילוב של שניים - הרבה בניינים והרבה אנשים. עד כאן, נשמע לא מעניין בכלל. אבל המשמעויות מדהימות.

מקובל לחלק את ההיסטוריה האנושית לשלושה חלקים: העת העתיקה, ימי הביניים והעידן המודרני (שבו אנחנו חיים). ימי הביניים, כשמם כן הם, נמצאים בין העת העתיקה לבין העידן המודרני. מדהים לחשוב עד כמה השם שניתן לתקופה הזו מנותק מהאנשים שחיו במהלכה - האם באמת היה מישהו בימי הביניים שחשב שהוא נמצא בין תקופות? זה דומה לחלק במופע הסטנדאפ האולטימטיבי Dress to Kill של אדי איזרד, שבו הוא מסביר את המעבר מתקופת "לפני הספירה" לתקופה שלאחר מכן:



ימי הביניים נתפשים כהפרעה לקדמה האנושית, בעוד העידן המודרני הוא המשכה של העת העתיקה (ובפרט של תרבות יוון העתיקה). איך זה קשור לערים? מוסדות המדינה של ימינו התחילו בערי-המדינה היווניות (פוליס), ובראשן אתונה. הערך "עיר" בוויקיפדיה העברית מציע עוד כמה וכמה דוגמאות לחשיבות של ערים בעולם העתיק, אך לדעתי מספיקה הדוגמא של רומא - העיר שהצמיחה אימפריה שנשאה את שמה (האימפריה הרומית), ושהשתרעה בשיאה מסביב לכל הים התיכון (שטח שמאוכלס כיום על ידי כ-20 מדינות). לפי ההיסטוריה המערבית, שקע מעמדה של העירוניות בימי הביניים, ואורח החיים הכפרי הצטייר כערך כמעט דתי. למעשה, הסלידה מהערים הייתה כה רבה, שהמילה ville (בצרפתית: עיר) התגלגלה למילה villain (נָבָל, איש רשע).

ערי העידן המודרני הצמיחו את העולם שבו אנו חיים כיום - מבחינה כלכלית, מבחינה דתית, מבחינה תרבותית ומבחינה פוליטית. קונסטנטינופול של האימפריה העות'מאנית, פירנצה של הרנסנס, פריז של המהפכה הצרפתית, וינה של אירופה לאחר נפוליאון, לונדון של המהפכה התעשייתית... סיפור התפתחותה של הציביליזציה האנושית - הנורמות, הערכים, הרעיונות וההמצאות של האנושות - הוא במידה רבה סיפורן של הערים שיצרו אותה ושנוצרו מתוכה.

החשיבות של ערים בימינו כל כך גדולה, שערים מסוימות נתפשות כבעלות חשיבות גלובלית, על-מדינתית - ארבע החשובות הן ניו יורק, פריז, טוקיו ולונדון. אפילו נוצרו כמה מדדים להערכת החשיבות של ערים גלובליות. והנקודה הישראלית - עם סיום חגיגות המאה לתל אביב (בשנת 2009), "מנהלת שנת המאה" שינתה את עורה והחלה לפעול כ"מנהלת עיר עולם". כלומר, גם תל אביב שואפת למעמד של עיר גלובלית.

החשיבות של ערים היא לא רק בעבר, אלא גם בעתיד - המאה ה-21 היא המאה הראשונה בהיסטוריה של האנושות, שבה רוב האנשים גרים בערים, ולא בכפרים - ולכן, גם IBM התלבשו על העניין, ומקדישים לכך פרוייקט אדיר מימדים.

עוד מידע על אורבניזם באופן כללי ניתן למצוא בספרים של "הוצאת בבל" שעוסקים בנושא.

בפרק הבא: מאורבניזם לניו-אורבניזם

בין שני סרטונים

הראשון מראה את תל אביב הקטנה ב-1913. מבט על בתי תל אביב הקטנה, ארבע שנים לאחר היווסדה,  מגג מגדל המים, שהיה בעצם גם בית ה"עירייה" הראשון (עמד במקום שבו ניצבת כיום אנדרטת מייסדי תל אביב, בפינת הרחובות רוטשילד ונחלת בנימין). ניתן לראות בו בבירור את בית יוסף אליהו שלוש (רוטשילד 9) ואת בית יעקב שלוש (רוטשילד 11) שטוחי הגג. בניין הגימנסיה הרצליה - כמעין בית מקדש השלישי - גם כן מופיע:




השני מתוך הסרט "שבלול" של אורי זוהר, אריק איינשטיין ושלום חנוך. אריק איינשטיין מסתובב בשכונת מנשייה מעט לפני הריסתה, וברקע ניצב בגאון מגדל שלום, שנבנה על חורבות הגימנסיה הרצליה:



ההבדל בין הסרטונים הללו כל כך בולט - גם הסגנון הקולנועי, גם התוכן המצולם, גם המוזיקה, גם המשמעות שאפשר לשייך למלל... תל אביב היא בהחלט עיר של ניגודים: עבר והווה, נוסטלגי וחדשני, שימור והריסה.

אני שוקל לקנות iPad רק כדי שאוכל להציג את הסרטונים הללו בסיורים שלי.

על נווה צדק, על תחבורה

קישורים שרציתי לשתף מהזמן האחרון -


על נווה צדק:

• אתר העמותה לתיירות תל אביב עלה לאוויר, ומפרסם מגוון רחב של סיורים. יצרתי איתם קשר כדי שנוכל לשתף פעולה, ועושה רושם שזה מתקדם בכיוון הנכון. אחרי פגישת עבודה אחת, נציגה של העמותה תבוא לסיור שאני עורך היום, כדי לבחון איך אוכל להשתלב במערך הסיורים שלהם. והנה הקישור - בשמת כוכב כותבת על הקסם של סיור בנווה צדק.
 

• דעות שונות על מתחם התחנה - כל סיור שאני עורך יוצא בחודשים האחרונים ממתחם התחנה, ואפשר לומר בכנות שזה גם המקום הכי חי בעיר וגם המקום הכי מת בעיר. אני מתכוון שבלילות ובסופי שבוע המקום מתמלא חיים, הפאבים והמסעדות מפוצצים, ואנשים לא מפסיקים לעשות קולות של התפעמות. עם זאת, ברוב שעות היום בימי חול אני מוצא את המקום די נטוש. אני לא מרחם על העובדים במקום שצריכים להתמודד עם השינוי התדיר הזה בזרימת האנשים. אז היה מי שקרא לה מלכודת תיירים, והיה מי שהתעצבן על האופן שבו שומרה התחנה (וגם ציין את ההשוואה הבלתי-נמנעת בין השיקום של מתחם התחנה לבין השיקום של נמל תל אביב), ואפילו היה מי שראה במתחם התחנה תזכורת לכך שלפני 120 שנה היה אפשר להקים פה פרוייקט תחבורה תוך שנים ספורות, ואילו הישראלים של שנת 2010 עדיין מחכים לרכבת התחתית של תל אביב.

• אחת הדמויות הנערצות עלי - שי אביבי - בסדרת טלוויזיה חדשה של טיולים בארץ בשם "סיפור בדרך". הנה הקטע המתבקש מביקורו בנווה צדק, שמתמקד בסיפורה של משפחת שלוש:

ועל תחבורה:

• קראיתו של איתן אטיה, מנכ"ל "פורום ה-15" (פורום הערים העצמאיות בישראל, כלומר, 14 הערים שאינן מקבלות תקציבים מהמדינה ועיר גדולה אחת שכן מקבלת תקציבים - באר שבע), לשפר את התחבורה הציבורית בישראל זכתה לכותרת "העצבים של נוסעי האוטובוסים הם בעיה לאומית". ייאמר לזכותו שהוא מנתח את הבעיה בצורה טובה מבחינה טכנית, כלומר, הוא מזהה שהאוטובוסים בגוש דן בפרט (ובישראל בכלל) עדיין עובדים בשיטת "מדלת לדלת", עם הרבה סיבובים בשכונות, עם הרבה תחנות. פירוש הדבר הוא הרבה קווים מסורבלים ואיטיים, שנותנים שירות מצוין כמעט מכל מקום לכמעט כל מקום. זוהי שיטה שאינה מתאימה לציבור שרוצה להשתמש בתחבורה הציבורית כאלטרנטיבה ראויה לכלי הרכב הפרטיים, ויש להחליפה בשיטה הקרויה "תחבורת מעברים", ובמילותיו של אטיה: "קווי התחבורה המרכזיים פועלים במטריצה של קווים החוצים את העיר לאורכה ולרוחבה בתדירות גבוהה מאוד. בעזרת כרטיס החלפה נוסעים על קו האורך כמה שצריך, אחרי שלוש דקות עולים על קו הרוחב, הולכים מעט ומגיעים ליעד. זה הגיוני יותר להסעת המונים, זה יעיל יותר, כלכלי יותר ועדיין לא קיים אצלנו." עם זאת, אציין גם שניסיתי ליצור קשר עם אטיה, כדי לסייע בידיו לתרגם את הכתוב למעשים, אך לא קיבלתי ממנו מענה...

• בשבוע הקודם הבאתי לשיא את פעילותי במיזם "מהיר בעיר". מחר (יום שני, 29 בנובמבר 2010) בשעה 18:00 במרכז עינב (על גג גן העיר, רח' אבן גבירול 71) תתקיים ישיבת מועצת העיר תל אביב יפו, ובה תוגש הצעה לסדר למען שיפור התחבורה הציבורית בעיר. אני מרגיש שזו נקודת הכרעה - האם תל אביב תלמד מחיפה ומירושלים שקידמו פרוייקטים של אוטובוסים מהירים בשנים האחרונות והשיפור שם כבר מורגש או שתל אביב תמשיך לחכות לרכבת התחתית. לקראת הישיבה המכרעת הזו מצאתי לנכון להקליט פניות בוידאו של מובילי תנועת "עיר לכולנו" - יו"ר התנועה ח"כ דב חנין, וחברי מועצת העיר ד"ר נח עפרון ויעל בן יפת. אני מאוד מקווה שהפעילות שלי לשיפור התחבורה הציבורית בתל אביב תישא פרי מחר:

 

•  ואני רוצה לומר לכל מי שמתרגש השבוע מפתיחתן של "מנהרות הכרמל" - גם אני הייתי מתרגש בעבר מכל כביש חדש, מכל מחלף חדש, מכל פרוייקט תשתית שמופיעה בו המילה "הכי" (מנהרות הכרמל הן צמד המנהרות הכי ארוכות בישראל). אלא שהתפכחתי. היום אני יודע שתוחלת החיים של כבישים הולכת ומתקצרת. על ההתרגשות ממנהרות הכרמל אני משיב כך: "כביש סופו להיפקק".

• וגם קריטריונים נכונים ביותר, לדעתי, של תחבורה ציבורית טובה מאת אמיר כרמל.

ערבים יהודים

בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה מעניינת מאוד ב-Jerusalem Post בשם The ‘Arab Jew' from Algeria. העיתונאית - Joanna Paraszczuk - יצרה אתי קשר לפני כתיבת הכתבה, ויצאנו לטייל יחד בנווה צדק. סיפרתי לה את סיפורה של משפחת שלוש ושל שכונת נווה צדק, ועל כך התבססה הכתבה. ג'ואנה גם צילמה אותי על רקע סבא של סבא-רבא שלי במרכז סוזן דלל:

קיבלתי הרבה חיזוקים חיוביים על פרסום הכתבה. וגם דבר-ביקורת אחד - אמנם לא בחרתי את כותרת הכתבה, אבל כן שאלו אותי מה פתאום "Arab Jew"?

ובכן- בוויקיפדיה האנגלית יש ערך בשם Arab Jews, שנפתח כך:

Arab Jews is a term referring to Jews living in the Arab World, or Jews descended from such persons... In most places in the world today, the term "Arab Jew" is considered an oxymoron.

האם אהרן שלוש היה יהודי ערבי? אם כן, הוא היה יותר יהודי או יותר ערבי? דיון מעניין, שעדיין לא החלטתי מה דעתי עליו. אין ספק שהוא היה יהודי מאמין, שהגיע לארץ ישראל מארץ ערבית ושמר על גינונים שהייתה להם זיקה לתרבות המגרב. ילדיו, שנולדו בארץ ישראל, היו חלק מהמזרח התיכון ועשו שימוש בשפה הערבית. אחד מהם - יוסף אליהו שלוש, סבא של סבא שלי - ביקר את המוסדות הציוניים על שלא כיבדו את התרבות הערבית. "פרשת חיי", ספרו של יוסף אליהו, יצא לאור במהדורה שלישית (בשנת 2005). ביקורת על הספר שפורסמה בעיתון "הארץ" זכתה לכותרת "עברי וערבי, ציוני ופלסטיני, תל אביבי ויפואי - פעם היה אדם כזה".

 ובניסיון לשלב את העניין הזה בעניין אחר שאני מתעסק בו (תחבורה), אני מביא לידיעתכם את החידוש האחרון בתחבורה הציבורית במדינת ישראל - קווי אוטובוסים במגזר הערבי בצפון הארץ. כשאבותיי הסתובבו בארץ ישראל, הם בוודאי לא תיארו לעצמם שיהיה כאן כזה אי-שוויון בין האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית.

הטעות הכי גדולה בתולדות האנושות

זוהי הרצאה קצרה ומדהימה של ג'יימס הווארד קונסטלר על הטעות הכי גדולה בתולדות האנושות - הקצאת משאבים אדירה ולא פרופורציונלית למכוניות. בארצות הברית התופעה הזו קשה במיוחד (ולא פלא שהאמריקאים אחראים לחמישית מהזיהום העולמי, למרות שהם מהווים רק 5% מיושבי תבל). עם זאת, ייאמר לזכותם של האמריקאים, שהם גם הכי מתקדמים במאמציהם לנסות ולפתור את הבעיה. שימו לב גם לסרטון Fixing the Great Mistake. ויש עוד הרצאה מעניינת מבית TED, מפי אלן דאנהם ג'ונס שמציגה חזון לתיקון הבעיה שנקרא Retrofitting Suburbia.

פשוט מ-א-ל-ף!

ואולי כדאי להביא גם מעצמנו - גם כאן בישראל אנחנו מעודדים את הרכב הפרטי ביתר שאת. אם להתמקד בתל אביב, הדוגמאות של כיכר דיזנגוף (שהוגבהה ב-1978)  וכיכר אתרים (שנחנכה בשנת 1975) מאוד מוכרות. אני מביא דוגמא פחות מוכרת, שגם קשורה לתחום העיסוק שלי- נווה צדק.

כיכר השעות היפות היא חלק ממתחם המבנים שממערב לרח' המרד (דן פנורמה, בית התעשיינים, בית הטקסטיל ושאר מבנים). מוגבהת ממפלס הרחוב, מתחתיה שתי קומות של חנייה, אין שום דרך לגשת לכיכר הזו. לא פלא שאף אחד לא שמע עליה. אם מסתכלים על התוכניות, מבהיל לחשוב שרצו להקים שלוש כאלה, על חשבון שכונת נווה צדק.

הורסים ובונים

כיום כולם מבכים את החרבת הגימנסיה הרצליה - מבנה הציבור הגדול ביותר של אחוזת בית ומרכז החיים של תל אביב הקטנה. אלא שאני חושב שכולם מצליחים להיות חכמים בדיעבד. חכם אמיתי הוא רק מי שמבין את המציאות במרוצתה. במבט לאחור תמיד מציירים תמונה קצת שונה, ואני משוכנע שלא כולם בכו ביום שבו החריבו את הגימנסיה הרצליה (לפני יובל בערך). רק לימים התברר גודל האסון שהוקם תחת הטובה שאיבדנו. לנו (הדור שלא חזה במבנה הגימנסיה) זה נראה מוזר, ואילו להם (אלו שגדלו וראו יום-יום את המבנה) זה היה נראה כמו התפתחות עירונית נורמלית. אי אפשר לשפוט אותם לפי אמות המידה שלנו. ניאלץ לסלוח. אך לא לשכוח. עלינו להקפיד שהבנייה החדשה בלב העיר ההיסטורית של תל אביב לא תרמוס את עתיקותיה.

אקיים היום שני סיורים בנווה צדק. האחד ייצא ממגדל שלום ויימשך כשעה (סיור סגור לקבוצה); השני ייצא בשעה 19:15 ממתחם התחנה ויימשך כשעתיים - זהו סיור פתוח, וניתן עדיין להצטרף. יום חמישי בערב, אין מה לראות בטלוויזיה, בואו לסיור בנווה צדק בהדרכתי. פרטים נוספים בטלפון 0545881969 (תומר שלוש).

שרקה אברהמי

כשטלי טילר ואני יצרנו את הסרט הדוקומנטרי אודות צאצאי אהרן שלוש, ראיינו כמעט עשרים נשים וגברים. לא תיארנו לעצמנו שהזיכרונות שאנחנו מסריטים הם הצצה כמעט אחרונה לקורות חייהם.

בשנה האחרונה הלכה לעולמה לאה אלכסנדרוביץ'. אישה דגולה, שהעליתי לבלוג הזה מעט מזכרונותיה.

השבוע התעצבתי לשמוע על לכתה של שרקה אברהמי - גם כן אישה דגולה עם סיפורים מרתקים, שיצא לי להכיר בתהליך ההפקה של הסרט "נווה צדקנו". שרקה היא הנכדה הצעירה ביותר של אהרן שלוש.



מידע נוסף אודותיה מתוך מאגר החברים של הפלמ"ח:

שרה נולדה בשנת 1927 בתל אביב. בשנת 1945 התגייסה לפלמ"ח להכשרת הצופים שהייתה באפיקים ובגניגר. חודשיים לאחר העלייה לקלטה-חצרים, הגיעה לקיבוץ עם חברות הפלמ"ח. את מלחמת העצמאות עברה במצור בנגב בקיבוץ והשתתפה בכבוש באר שבע.

פעילות אזרחית: הייתה גננת בקיבוץ מעגן מיכאל במשך 20 שנה, ספרנית בספרית בית הספר במשך חמש שנים וחברה בועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד, בשנים 1966 עד 1969.

תערוכת חולות נודדים

זאב אלכסנדרוביץ', ת"א 1930. הספרייה הלאומית בירושלים

תצלומיו של זאב אלכסנדרוביץ' מדהימים. כל אחד שמתעניין קצת בהיסטוריה של תל אביב נדהם לגלות את העיר הקטנה שצמחה בחולות מזווית אחרת, מנקודת מבטו המיוחדת של אלכסנדרוביץ'. רצה הגורל, ואותו זאב אלכסנדרוביץ' נשא לאישה את לאה שלוש, בִּתו של משה שלוש ונכדה ליוסף אליהו שלוש (סבא של סבא שלי). אחד הנכדים של לאה וזאב הוא אור אלכסנדרוביץ', ומשום שלשנינו יש את אותו סבא של סבא, אז אני ואור בני דודים מדרגה שלישית. שנינו מאוד מתעניינים בשורשים המשפחתיים שלנו ובהיסטוריה של העיר, שנקראת היום "תל אביב-יפו". כבחורים צעירים (יחסית) אנחנו מנסים גם לתת צורה חדשה לסיפורים של פעם, לתמונות הישנות ולדמויות שלא יישכחו.

למשל, אור הצליח ליצור שיתוף פעולה עם הספריה הלאומית, ואוסף תצלומיו של זאב אלכסנדרוביץ' יועלה למאגר המידע של הספריה. חלק גדול מהתצלומים כבר נמצא במאגר בקישור זה. כמו כן, מי שמזדמן לירושלים יכול לבקר בתערוכה "חולות נודדים" שמוצגת בספריה הלאומית, ובה מבחר מתצלומיו של אלכסדנרוביץ'. ביקורת אוהדת באתר ערוץ 8: "תערוכה מענגת במיוחד, בשם 'חולות נודדים', שמציגה את אוסף הצילומים היפים עד מאוד של זאב אלכסנדרוביץ'... אז תנשמו עמוק, הדקו את החגורות, וצאו למסע… הוא שווה את זה."

אור גם הגיע לאולפן התוכנית "חמש עם רפי רשף" וסיפר על התערוכה:

 

לעומת זאת, אני לקחתי את הסיפורים המשפחתיים ואת המחקר ההיסטורי על שורשיה של תל אביב, ויצרתי סיור רגלי בשכונת נווה צדק. העליתי את כל פרטי הסיור לאינטרנט, וכיום זו תוצאת החיפוש הראשונה בגוגל עבור הביטוי "סיור בנווה צדק". מעבר לכך, אני גם מדריך את הסיור בנווה צדק בעצמי, ואעשה זאת כמה פעמים במהלך סוכות.

בסוכות יהיו לי כמה סיורים בנווה צדק, שאפשר יהיה להצטרף אליהם:

ה' 23/9, א' 26/9, ב' 27/9, ג' 28/9, ה' 30/9 

- מתחילים בשעה 19:15 במתחם התחנה
- סיור אורך כשעתיים, כולל הפסקה קצרה בגלידריה
- מסלול הליכה קל ונגיש
- מחיר לכל משתתפ/ת - 50 ש"ח

מסלול הסיור: מתחם התחנה > תחנת הרכבת יפו > בתי זרח ברנט > מרכז סוזן דלל > בית שלוש > גשר שלוש > בית אבולעפיה > מוזיאון נחום גוטמן > בית רוקח > ראינוע עדן > הבתים התאומים > רחוב שבזי > מתחם התחנה

לפרטים נוספים ולהרשמה:
תומר שלוש - 0545881969
tomerchelouche@gmail.com