5 ביולי 2010

אזורי מיתון תנועה

בפוסט קודם סיפרתי על נווה צדק מנקודת מבט של תכנון עירוני, כמופת לאזור מיתון תנועה שבו לא ניתנת עדיפות ברורה למכוניות.

מה שגורם לי דווקא עכשיו לשוב לנושא של מיתון תנועה ולהרחיב אודותיו הוא ההתפשטות ההדרגתית של שלטים מסוג חדש בתל אביב. שמתי לב אליהם ברחובות מסוימים בצפון הישן (במקבץ הרחובות שסביב רח' בזל - בין נורדאו לבין ז'בוטינסקי, ובין אבן גבירול לבין דיזנגוף) וגם בשכונת ביצרון המתחדשת.


ערכתי מדגם לא מייצג בקרב חברים וקרובי משפחה, אבל אף אחד לא קלע בדיוק למשמעות של השלט הזה. המשמעות שלו היא 'הנך נכנס לאזור מיתון תנועה שהמהירות המירבית בו היא 30 קמ"ש'. מדובר בשלט חדש יחסית, והוא אכן מבלבל - העיצוב שנבחר לו משלב בין מרובע (תמרור מודיעין) לבין עיגול (תמרור הוריה). בנוסף, שלטים עגולים עם מספר על רקע כחול מורים על מהירות מינימלית ('כלי רכב שאינם מסוגלים להגיע למהירות זו, אינם מורשים להיכנס'), אבל למעשה השלט החדש דווקא נועד להורות על מהירות מקסימלית של 30 קמ"ש. הבלבול גובר כשחושבים מה הבעיה עם שלט הגבלת מהירות רגיל (עיגול עם היקף אדום ורקע לבן, שבמרכזו המספר 30). מה רע בשלט שאנשים מכירים ומבינים בקלות? למה להמציא שלט חדש, שהמשמעות שלו מאוד דומה לשלט קיים? ולמה לצבוע אותו כמו שלט קיים אחר, בעל משמעות הפוכה?


צריך להבין מאיפה הכל התחיל. לפני עשור או שניים התחילה להתפתח בישראל תודעה שלא הייתה קיימת לפני כן, שבשטחים עירוניים ניתן ורצוי להגביל את המהירות של כלי הרכב המנועיים. התודעה הזו באה לידי ביטוי בכמה גלים - הגל הראשון היה גל של פסי האטה. אני זוכר את עצמי כילד, חגור במושב האחורי, חושב איזה יופי שיש לנו באמפרים חדשים ליד הבית, כי כל קפיצה זה כמו לונה פארק קטן (נדמה לי שכמה פעמים אפילו הצלחתי לשכנע את אחד ההורים לחזור על אותו פס האטה). הגל השני היה גל של כיכרות (בעגה המקצועית: "מעגל תנועה"). באמת יש יתרונות גדולים מאוד למעגלי התנועה, אך משום שיעילותם מוגבלת לנפח תנועה קטן עד בינוני, זהו פתרון תנועתי שנחל הצלחה בעיקר בפרברים (כולל שכונות עבר הירקון). נדיר לראות מעגל תנועה בתל אביב (הצלחתי לחשוב רק על שניים - כיכר המדינה, הלא היא רח' ה' באייר, וכיכר תומר, בקצה הצפוני של רח' המרד). היו מעגלי תנועה בתל אביב - כיכר דיזנגוף, כיכר המושבות, כיכר הכנסת ועוד - אך לא נותר לנו אלא להחזיר להם געגוע. תודעת מיתון התנועה בשטחים עירוניים המשיכה להתפתח, וייתכן שאנחנו בעיצומו של גל שלישי לתודעה זו, שהוא לאו דווקא מתוכנן, אבל פועל בצורה די יעילה. הגל השלישי הוא מיתון תנועה כתוצאה מצפיפות מכוניות. רחובות עירוניים, שבעבר לא היו חולמים שיהיה בהם פקק, חווים עומסי תנועה על בסיס יומיומי. מבט חטוף לכל רחוב בגוש דן יאשר את הידוע לכולנו - הרחובות שלנו מוצפים במכוניות חונות (בשנים האחרונות, כמות המכוניות שעלו על הכביש גדלה בקצב מהיר בהרבה מקצב הגידול של מקומות החנייה בערים). מתוך חשש להוריד מראה לאיזה אוטו חונה או מתוך חשש שבין המכוניות מתחבא ילד שיקפוץ לכביש, כל נהג שנכנס לרחוב עמוס במכוניות חונות, יאט את מהירות נסיעתו משמעותית.


מה החשיבות של מיתון תנועה? ואם כבר מיתון תנועה, למה ל-30 קמ"ש? כפי שניתן לראות בטבלה לעיל, במפגש בין מכונית לבין הולך רגל, הסיכוי של הולך הרגל להינצל תלוי במהירות הפגיעה - ב-70 קמ"ש הסיכוי להינצל אינו גדול, ב-50 קמ"ש זה בערך חצי-חצי, וב-30 קמ"ש הסיכוי להינצל משתפר פלאים ל-95%. מיתון תנועה ל-30 קמ"ש באזורים מסוימים בעיר (ובייחוד בשכונות מגורים) זה בפירוש הצלת חיי אדם. מיתון תנועה הוא משימה חשובה בתכנון אורבני ובתכנון תנועה, ולכן אני ממליץ למתכננים לעיין בהנחיות משרד התחבורה לתכנון אזורי מיתון תנועה, שם מפורטים אמצעים נוספים מעבר לפסי האטה, מעגלי תנועה ותפוסה גדולה של מקומות חנייה (למשל, שינויים גיאומטריים של צמתים שיגרמו לנהגים להאט, הרחבת מדרכות, הצרת כבישים, רחובות הולנדיים וריבוי מעברי חצייה). ההנחיות הללו נועדו גם להפחית את הצורך באכיפה, כך שיישומן גם עשוי להקטין את ההוצאות השוטפות של הרשות המקומית. למשפטנים אני ממליץ לגלוש אל תיקון מס' 2 לתקנות התעבורה (2007) החתום בידי שר התחבורה דאז שאול מופז: "אזור מיתון תנועה - אזור שבו המהירות המרבית המותרת אינה עולה על 30 קמ"ש והוא מסומן בתמרור ג-52 בכניסה אליו ובתמרור ג-53 ביציאה ממנו".


הופתעתי לגלות שעובדים על הנושא של אזורי 30 קמ"ש בתל אביב כבר שנים רבות - שימו לב לכתבה בנושא שהתפרסמה ב"הארץ" בנובמבר 2002 - ובכל זאת, השילוט שנבחר לאזורי מיתון תנועה כל כך לא מלוטש. שלושה חסרונות בולטים יש בשלטים הללו שהחלו לצוץ בתל אביב - ראשית, לא היה בהם צורך מלכתחילה. באזורים שסומנו לאחרונה כאזורי 30 קמ"ש ממילא מאוד קשה לנסוע במהירות גבוהה יותר (בעיקר בגלל אופי הכבישים - צרים וגדושי מכוניות חונות). אין צורך להודיע לנהג על המהירות המקסימלית ברחוב מסוים, אם הוא ממילא לא מגיע אליה. שנית, רוב הנהגים לא מבינים באופן אינטואיטיבי מה התמרור מנסה להגיד להם. העיצוב פשוט לא ברור. לבסוף, השלטים הללו נועדו בעצם להדגיש את אופיו של אזור רחב, ולא רק של הדרך אליה נכנס הנהג. מאוד קשה לנהג לתפוש את אופיו של אזור שלם (ראייה מרחבית), ועדיף לתת לו הוראות בראייה צרה - מהתמרור עד הצומת הקרוב (תוקף של תמרור צריך לחול על קטע דרך, ולא על מתחם). הנושא הזה דומה מאוד לעניין אזורי החנייה בתל אביב, שבגרסתו הנוכחית מעלה יותר שאלות מאשר נותן תשובות.

והביקורת הבונה שלי למשרד התחבורה היא לבטל את השלט החדשני (והמיותר) שמיידע אותנו על כניסה לאזורי 30 קמ"ש. במידת הצורך, ניתן להשתמש בתמרור הגבלת מהירות המוכר לנו, מה גם שאזורי מיתון תנועה נוצרים בזכות שלל אמצעים, אך שלט כשלעצמו לא מביא למיתון תנועה, והוא לרוב מדגיש את הברור מאליו. ובעתיד, אם כבר בכל זאת בוחרים לעצב תמרור חדש, שיהיה בהיר ומובן מאליו, ממש כמו השלט הזה:


(צולם בכביש 443 על ידי מוטי מילרוד והתפרסם באתר "הארץ")
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...