29/09/2009

23 זה ה-גיל

לפני כמה ימים, ב-24 בספטמבר, חגגתי 23 שנים להיווסדי. יום לפני כן הדרכתי קבוצה של כשלושים איש בסיור בנווה צדק (קבוצה של עובדי בנק לאומי למשכנתאות). ביום ההולדת שלי הדרכתי עשרה אנשים, שהגיעו אלי דרך ידידה טובה שלי, שאחר-כך גם דאגה לי להפתעה (פנקייק). וחשבתי לעצמי עד כמה זה נהדר שאני מוצא את עצמי עושה בדיוק מה שאני אוהב לעשות. בימים שלאחר מכן קיבלתי ממארגני שתי הקבוצות מכתבי עידוד...

"היי תומר
תחילה - רציתי להודות לך על הסיור שהאיר את העינינו על תקופות אחרות .
תגובות האנשים שהשתתפו בסיור מספרות שההנאה היא הדדית.
רובנו מסתובבים באיזור זה , מבלי לדעת על קיומן של פיסות היסטוריה ומקומות נסתרים, שבהחלט הצלחת להוביל אותנו דרכם.
שמחתי לשמוע על התרומה האישית שהסיור נתן לך, כך שכולנו יצאנו עשירים בנפש.
גם המסעדה הייתה הצלחה גדולה, כך שאפשר להמליץ עליה בחום לב לקבוצות הבאות שתדריך.
לא שכחתי את התמונות. הזכרתי לצלמים של הטיול לא לשכוח לשלוח לי , כך שאני מתכוונת לנדנד להם עד שאקבל את התמונות. יש לי את הכתובת המייל שלך, וברגע שישלחו לי , אדאג להיעביר אליך
בשמי ובשם כל חברי לעבודה , אני רוצה לאחל לך שנה פוריה , מספקת ורצופה ברגעים מספקים ומכוננים
שנה טובה עם הרבה בריאות , ושתמשיך לעשות את שאתה עושה עם הרבה הנאה וכיף.
שנה טובה."


"שלום תומר,

ברצוני להודות לך על הסיור המאלף שערכת לקבוצה שלנו בנווה צדק ב24 ספטמבר 2009.
אני בדרך כלל בקי בהיסטוריה של ארץ ישראל ומכור לקריאת ספרים אודות תולדות הישוב ואף התקופה שקדמה לו. ( ממליץ מאד על ספרים בהוצאת מוזאון ארץ ישראל בעריכתו של גנדי בעניין מסעות של זרים בארץ ישראל במאה ה18 וה 19 )
ולמרות האמור לעיל – חידשת לי חידושים רבים מאד בעניין נווה צדק והתקופה.
העובדה כי הנך נצר למשפחת שלוש והוספת הפן האישי של המשפחה שכניה וכל מי שהיתה עמו בקשר – הוסיפה עניין ורעננות לתיאורים של בתי השכונה והפכה את העניין לחי וממשי. אני פשוט זרמתי עפ ההסברי םוניסיתי לדמיין לעצמי בהצלחה די מרובה – את המצבים השונים והאווירה באותם הימים. ( לא יודע אם עשית זאת – אבל תוכל לקבל חומר נוסף ביד יצחק בן צבי בירושלים )
ההדרכה בוצעה בשפה האנגלית בצורה רהוטה ברורה ועניינית
המשך כך – אתה תגיע רחוק !
בהערכה רבה
יצחק פלד
רעות"

25/09/2009

סיפור אהבה

ב-1908 עלה ארצה שמואל צ'צ'קס (או: "טשטשקעס") ושוכר את עליית הגג בביתה של רבקה אבולעפיה, מול ביתו של אהרן שלוש. הוא מתיידד עם אנשי הרוח בשכונה – יוסף חיים ברנר, ש. בן-ציון, הרב קוק, דבורה בארון ועוד – ומושפע מהם רבות. הוא מתחיל לחטוא בכתיבה, ומשתף אחרים בכתביו (בתמונה, משמאל: צ'צ'קס עם אז"ר, יוסף חיים ברנר ודוד שמעוני). כעבור תקופה של בדידות מול בית שלוש, הוא מבחין באחת מנכדותיו של שלוש – מרגלית. כעבור זמן הוא מבקש להיפגש עמה. יש הטוענים שאהרן שלוש לא הסכים לזיווג בין-עדתי (ובמיוחד בגלל השם המגוחך צ'צ'קס), יש הטוענים שזה מפני שצ'צ'קס עשה רושם של אמן עני ולא היה בעל מקצוע ויש הטוענים שזה פשוט לא התממש. אין זה משנה מהי הסיבה המדויקת – הסופר הרומנטיקן נותר שבור לב. בדירתו הוא כותב את "והיה העקוב למישור", שמגולל את סיפורה של אהבה נכזבת ומקנה לו מעמד של סופר עברי בעל שם. באותה עליית גג הוא רושם את הסיפור "עגונות", שממנו גזר את שמו העברי – עגנון.

הבית מול בית אהרן שלוש, נווה צדק, תל אביב - צולם על ידי יגאל טרלו

כעבור שנים, ביושבו בירושלים, שמואל יוסף עגנון כותב את "תמול שלשום" בהשראת ימיו בנווה צדק. הוא מתאר את הנופים השונים הנשקפים מחלונות הדירה ששכר – בחלון אחד פרדסי יפו, בחלון שני מסילת הרכבת יפו-ירושלים, בחלון שלישי החולות שעליהם נבנתה תל אביב, בחלון רביעי בתי שכונת נווה צדק ובחלון חמישי "הים הגדול אשר אין לו סוף", ואין הוא מציין את בית אהרן שלוש ולא מזכיר אף אחד מבני ובנות המשפחה. ככל הנראה, עגנון מחה את עלבונו בכך שכאילו מחק את השלוּשים מסיפורו.

לימים היה עגנון לסופר העברי המוערך ביותר בעולם - הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל, ועד היום הוא הישראלי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות. בחיי היום-יום אנחנו פוגשים אותו בשטר של 50 ש"ח (ולעתים, כשאני חושב שזה עשוי להיחשב לבדיחה, בסיורים שלי בנווה צדק אני מספר, שבכל פעם שפורטים 100 לשני שטרות של 50, פוגשים את עגנון פעמיים). על השטר, בקטן-קטן, אפשר לקרוא חלק מנאום הזכייה בפרס נובל, שבו עגנון מספר באופן מרתק כיצד קיבל את כשרונו:

"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה, חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב."



21/09/2009

שלוש בתל אביב

בכנס המשפחתי שייערך עוד שבועיים (ב-6 באוקטובר, במוזיאון ארץ ישראל) יחולקו לכל המשתתפים עותקים של חוברת מזכרת, שנכתבה ונערכה על ידי אביתר (תרי) שלוש, דוד שלי. תרי העלה בפני את העניין של עמוד 72 בחוברת - עמוד זה, האחרון בחוברת, נותר מיותם, והוא חשב מה אפשר להכניס לשם. החוברת עוסקת בנושא "שלוש בתל אביב", ומספרת את סיפורם של ילדי אהרן שלוש שהקימו משפחות ובנו את בתיהם ב"תל אביב הקטנה". תרי הציע שבעמוד האחרון של החוברת נביא את הביטוי הויזואלי של הנושא "שלוש בתל אביב" - תמונות של שלטי ארבעת הרחובות התל-אביביים הקרויים על שם בני המשפחה. אז במצוותו יצאתי אתמול למסע מצולם בעקבות רחובות שלוש בתל אביב.


הרחוב הראשון שבו ביקרתי הוא לא בדיוק רחוב. הוא קיים על המפה ובכמה נווטנים (מכשירי GPS), אבל בשטח רואים רק תלולית אדמה וצמחיה. אין אפילו שלט "כאן יקום רחוב משה שלוש". מאוד מוזר, אבל צילמתי בכל זאת. אולי עוד כמה שנים, בכנס הבא של צאצאי אהרן שלוש, נצטרך תמונת "לפני", כדי להראות מה היה ברחוב משה שלוש בצהלה בשנת המאה לתל אביב. האמת שזה די מרשים שחוגגים לעיר הזו מאה שנים להיווסדה, אבל לא הספיקו להנציח את מי שנבחר לראשות העיר. הסיפור הזה מוזר אף יותר - משה שלוש נבחר לראשות מועצת העיר תל אביב בשנת 1936, לאחר שראש העיר המיתולוגי מאיר דיזנגוף הלך לעולמו. אלא שישראל רוקח פנה אל הנציב הבריטי העליון, והפציר בו שלא לאשר את המינוי, מה שאכן קרה, ורוקח מונה במקומו של שלוש. משה שלוש היה גם פעיל בהרבה מוסדות וארגונים בעיר, ובעיקר עשה רבות לפיתוח המסחר והתרבות בתל אביב של שנות ה-30.



הרחוב השני שבו ביקרתי יוצא מרחוב דיזנגוף ליד היכל התרבות, ונקרא רחוב יוסף אליהו. בשלטים מופיע גם שם המשפחה בסוגריים - (שלוש). יוסף אליהו שלוש (סבא של סבא שלי) היה הקבלן של אחוזת-בית, הנחשבת לשכונה הראשונה של תל אביב. הוא בנה מחצית מבתי השכונה ואת המבנה הציבורי הכי חשוב בה - הגימנסיה הרצליה. ועל כך כתב בספרו האוטוביוגרפי "פרשת חיי": "בלבי נשתרשה הכרה ברורה שכאילו אני בונה לעצמי ולא אכפת בלבי אם אעבוד חינם, אלא אך ורק למען הזכות שנתן לי הוועד להיות מקים את בניין הגימנסיה ולא לקבלן אחר." יוסף אליהו גם היה חבר בוועד תל-אביב ושימש כיד ימינו של ראש העיר דיזנגוף, שכינה אותו "אחיעזר ואחיסמך", כך שאין זה מפליא שרחוב יוסף אליהו עומד בניצב לבסיסו של רחוב דיזנגוף. מה שכן הפתיע אותי, זה שהצלמת והעורכת של הסרט התיעודי שהכנתי לקראת הכנס המשפחתי, ציינה (מאוחר מאוד לתוך ההפקה) שכשהתגוררה בתל אביב, היא שכרה דירה ברחוב יוסף אליהו. עולם קטן.



על רחוב אהרן שלוש בוודאי אין צורך להכביר במילים. אבל לרחוב הזה, שחוצה את נווה צדק ושבו ניצב ביתו של אהרן שלוש, יש אחות תאומה - סמטת אהרן שלוש. מי שהולך ברחוב שלוש, וחוצה את גשר שלוש לכיוון רחוב אילת (דרך יפו), יראה מימינו את הסמטה הלא-ממש-צרה והלא-ממש-קצרה הזו. רחוב שלוש וסמטת שלוש הם הסיבה שהרחוב על שם משה שלוש נקרא "רחוב משה (שלוש)" והרחוב על שם יוסף אליהו שלוש נקרא "רחוב יוסף אליהו (שלוש)" (זה יהיה מבלבל אם יהיו באותה עיר שלושה רחובות שייקראו "שלוש"). בכך השלמתי את המסע בארבעת הרחובות הקרויים על שם שלוּשים בתל אביב. ובנקודה זו מאוד התרשמתי ממגוון האופנים שבהם ניתן לרשום "שלוש". בלועזית זה כבר לא מפתיע אותי - כבר ראיתי shlush, shloush, sloush, schlos, chlouch, shlouche וכו' - ואנחנו במשפחה בכלל כותבים CHELOUCHE. אבל מסתבר שגם בעברית יש הרבה מקום לגיוון - אולי לא באיות, אבל לכל הפחות בעיצוב. האפשרויות פשוט אינסופיות.



*התמונות לקוחות מכמה מקורות: המפות מ-Google Maps, הטקסטים ממדריך הרחובות של עיריית תל אביב ומ"האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו", התמונות ההיסטוריות מאוצר התמונות של קרוב המשפחה שלי אור אלכסנדרוביץ' ורק התמונות מ"השטח" מהרחובות עצמם שלי.

18/09/2009

מכתב ממוניקה

ביוני האחרון עשיתי סיור בנווה צדק למוניקה ואלברט מג'נבה, קרובי משפחה רחוקים שלי. הסיור היה באנגלית, אבל קיבלתי ממוניקה מכתב בצרפתית עם כמה מילים חמות: "ביוני, חזרנו לישראל, אלברט ואני לשתי חתונות, אז גם ראינו את רוב בני המשפחה שלנו. ביקרנו גם ברובע העתיק של נווה צדק בתל אביב עם בן-דודינו הצעיר תומר שלוש וזה היה תענוג שהיה לנו כזה מדריך טוב..." אז תודה למוניקה!

Juin dernier, j'ai fait un tour de Neve Tzedek pour Monica et Albert de Geneve. Le tour etait en anglais, mais j'ai recu une lettre de Monica en francais: "En juin, nous sommes retournés en Israël, Albert et moi, pour 2 mariages et avons ainsi revu la plupart des membres de notre famille. Nous avons aussi visité l’ancien quartier de Neve Tsedek à Tel Aviv avec notre jeune cousin Tomer Chelouche et c’était un plaisir d’avoir un si bon guide..."
וכמה קישורים בנוגע לנווה צדק מאתר "Mako" -

פסל הברווז של דודו גבע


היום השתתפתי בחנוכת פסל הברווז של דודו גבע. בזה הגיע לשיאו "תהליך הבירווז של תל אביב", שעליו הכריזה קבוצת "הברווז" - חבריו הקרובים של המאייר והאמן דודו גבע, שהלך לעולמו בגיל 55 לפני ארבע שנים, ששמו לעצמם למטרה להנציח את יצירתו. ניתן להעריך שחבריו הושפעו מאוד מאישיותו, שכן מאז לכתו בטרם עת, אין הם מפסיקים להרעיף עליו מחוות. יוצרים ואמנים, תל-אביבים אמיתיים ותל-אביבים ברוחם, הקדישו הרבה מזמנם להנצחת האופטימיות המיוחדת שאפיינה את היצירה של דודו גבע, שבאה לידי ביטוי בדמות הברווז שיצר כאלטר-אגו של עצמו.


הברווז שהוצב על גג עיריית תל אביב זכה לא רק למקום של כבוד, אלא גם לאזרחות כבוד של עיריית תל אביב. בשל תקלות טכניות, הברווז נאלץ לרדת מהגג - אחרי הכל, הוא היה בלון, ולכן פיתח לעצמו הרגל להישאב למערכת מיזוג האוויר של לשכת ראש העירייה. לכן נוצק פסל קטן בדמות הברווז, צבוע כולו בצהוב זרחני, שהוצב היום בכיכר מסריק בתל אביב (לא רחוק מכיכר רבין, בואכה רחוב קינג ג'ורג').

אני לא מכיר את עשייתו של דודו גבע, אבל שמחתי לראות הרבה אנשים באים להתרשם מרוחו של אמן. פחות נהניתי כשפתאום נחתה עלי ההקבלה הבלתי-נמנעת בין הסגידה המתמשכת לברווז הזה לבין הסגידה לעגל הזהב. התרשמתי מדבריו של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שעלינו להוקיר לא רק את מייסדי העיר, אלא גם את אנשי התרבות שלה. יש בזה משהו, אבל הצטערתי לקבל הבוקר טלפון מלשכתו של חולדאי, שמבשר לי כי נבצר ממנו להגיע לכנס המשפחתי של צאצאי אהרן שלוש שייערך עוד שלושה שבועות (בחול המועד סוכות). הוא מגיע לחנוך פסל של ברווז, אבל לא יוכל להגיע לכנס של משפחה שבנתה את תל-אביב-יפו במשך ארבעה דורות, מיפו דרך נווה-צדק לאחוזת-בית ועד תל-אביב. ההיגיון כנראה לא צלח את הירקון.

  

חבר קרוב של דודו גבע ז"ל, וגם הרעיונאי והמפיק של פרוייקט הברווז, מניפוחו על גג העירייה ועד הצבתו בכיכר מסריק, הוא יובל כספי. יובל הוא בן של משה כספי, בן שמעיה כספי, בן ג'מילה פדידה, בת אהרן שלוש - מה שהופך את יובל ואותי לקרובי משפחה רחוקים. יובל עזר לי מאוד בהפקת התערוכה לכנס המשפחתי, בהיותו המפיק של התערוכה בכנס המשפחתי הקודם (בשנת 2004). יובל הוא אמן, אוצר, מאייר ומורה לאמנות, וכנראה מעמודי התווך של האמנות העכשווית בישראל. לכן אני מאוד מבסוט מזה שאני קרוב משפחה שלו. אבל מה שיותר מעניין זה שעיצוב האופי של תל אביב, שהתחיל באותם דורות ראשונים שציינתי, ממשיך לפעפע גם בדורות האחרונים. כנראה שזה תורשתי... משהו בדם אולי. סבא של סבא של יובל כספי הקים את ביתו בנווה צדק עוד לפני שהרומן "אלטנוילנד" נכתב באירופה על ידי הרצל, עוד לפני שתורגם על ידי סוקולוב תחת השם "תל אביב", והרבה לפני שהוחלט באחוזת-בית לשנות את שם השכונה לשם זה. לכן, אפשר לשער בוודאות גבוהה כי הוא לא היה יכול לצפות שיום אחד תקום כאן עיר שתיקרא תל אביב ותהיה כזו מיוחדת, שעל גג העירייה שלה מציבים בלון בצורת ברווז ואחת הכיכרות שלה סוגדים לצלמו. אבל אם הייתי צריך לנחש מה הוא היה חש למראה דבר שכזה, הוא בטח היה מתגאה ביצירתיות הזו, בתעוזה הזו. לא כל שכן כשמדובר בעשייה של הנין של ביתו.

11/09/2009

התרבוש של סולטנה

קצת פירגון גם לקולגות - מי שכנראה התחיל את הסיורים ביפו, נווה צדק ותל אביב הקטנה עוד לפני שמישהו חשב שאפשר לעשות ביזנס הוא ערן שדר. ערן למד את ההיסטוריה, הלביש עליה את כישורי המשחק שלו והתחיל להנחות מטיילים כבר ב-1995. היום הייתי בחנוכת המשרד של חברת הסיורים שהקים - "התרבוש".


ההזמנה שקיבלתי ממנו לחנוכת המשרד ברחוב לילינבלום 14 (בתווך שבין נווה-צדק לאחוזת-בית) יצרה אצלי ציפיות גבוהות. עוד אף פעם לא חזיתי בתחרות חיקויי גמלים, ואני חייב לומר- החיים שלי מתחלקים עכשיו ללפני ואחרי החזיון הזה.


אבל יותר מכל הקסימה אותי המוסיקה של אנסמבל "סולטנה" בהנהגת יואל בן שמחון. כבר ראיתי את ההופעה שלו בתיאטרון "ענבל" על יד מרכז סוזן דלל שבנווה צדק, בערב מחווה למשפחות הספרדיות שייסדו את השכונה (משפחות שלוש ואמזלג). להפתעתי, באותו אירוע ערן שדר ויואל בן-שמחון הכירו לראשונה. מזל שזה קרה, אחרת לא הייתי זוכה לג'אם סשן שהתקיים היום במשרד החדש של "התרבוש", שהחייה את המוזיקה הערבית-יהודית שהייתה מנת חלקם של כל העולים מארצות המגרב.

09/09/2009

גשר מאה המשפיעים

אירוע 100 האנשים המשפיעים בישראל של The Marker נערך אמש בנווה צדק. מתחם האירוע נפרס על החניון שיוצא מרחוב פינס, שהיה בעבר תוואי מסילת הרכבת לירושלים (שבקצה המערבי שלה נמצאת תחנת הרכבת יפו המתחדשת).


ברקע של חלק מהתמונות שצולמו באירוע ניתן להבחין באחד האלמנטים הציוריים ביותר של נווה צדק - גשר שלוש. לפי הסיפור שירשנו מאבותינו, אהרן שלוש היה יוצא מביתו הסמוך למסילה, והיה חוצה אותה בכרכרה בדרכו לעסקיו ביפו. פעם אחת התהפכה הכרכרה. אהרן שלוש נחבל וחזר לביתו להחלים. על האירוע שמע השליט העות'מאני של יפו, שהיה מיודד עם שלוש בהיותו איש עסקים יפואי מצליח. הוא ביקר את שלוש ביקור חולים בביתו שבנווה צדק, והודיע לו כי הוא מצווה להקים גשר מעל המסילה. לימים, נקרא הגשר על שמו של אהרן שלוש, כמו הרחוב המוביל אליו - רחוב שלוש. מבלי לחקור את הנושא לעומק, אני משער שזו ההפרדה המפלסית הראשונה בארץ ישראל. מה שמעניין הוא שקבלן הגשר היה לא אחר מאשר אהרן שלוש. קשרי הון-שלטון? אולי... ואולי "מה שטוב בשבילנו, טוב בשביל המדינה"... או כמו שאמר מודי בר און בסדרה "תל אביב יפו", עליה כבר כתבתי כאן בעבר, "מה שטוב לציונות, טוב גם לעסקים."


ואמש, על רקע הגשר הזה, התגודדו האנשים המשפיעים ביותר על המשק הישראלי. נבחרי עם, פקידי שלטון ובעלי ממון - הון ושלטון בתיווכו של עיתון התמזגו לעיסה אחת של קייטרינג ומינגלינג. האם הזכירו את אהרן שלוש, שתחת הגשר הקרוי על שמו התקיים האירוע? כנראה שלא. אבל עשייתו החלוצית בסוף המאה ה-19, השילוב שרקח בין כלכלה לחזון, כנראה עוד תתפוס את מקומה בתולדות המשק הארץ-ישראלי.

08/09/2009

אתר האינטרנט שלי

אז אמנם הבלוג הזה שירת אותי היטב כאתר אינטרנט, אבל הגיע הזמן למשהו קצת שונה.
אז אמנם הוא עדיין בבנייה, אבל הנה הוא - אתר האינטרנט שלי.
הגוגל הזה פשוט מדהים - דרכו אני מנהל חשבון אימייל, בלוג, אתר אינטרנט, אלבום תמונות וסרטונים... לא יאומן. ווב 2.0 בטירוף.

01/09/2009

וירטואלי

עשיתי חיפוש אחר הביטוי "נווה צדק" באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית- הניסיון המוצלח בחלקו של מערכת החינוך הישראלית להכניס טכנולוגיות מתקדמות לכיתות הלימוד). נתקלתי בשלושה מאמרים מעניינים:
  • בית שלוש - היציאה מחומות יפו, יואב רגב, "סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתישבות", בעריכת זאב ענר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ישראל 2005. מאמר מאוד מוצלח אודות אהרן שלוש וביתו בנווה צדק.
  • שכונות יהודיות בטרם עיר, פנחס בן-שחר, "בתי יפו-תל-אביב מספרים: תולדותיה של העיר העברית הראשונה", משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ישראל 1990. מאמר מקיף על השכונות היהודיות של יפו שקדמו להקמתה של "אחוזת בית", שנחשבת לשכונה הראשונה של תל אביב (לא רק נווה צדק, אלא גם נווה שלום, מחנה יהודה, מחנה יוסף, כרם התימנים ואוהל משה - כולן כלולות כיום תחת השם המאחד "נווה צדק"), כולל פירוט נרחב על אהרן שלוש ומשפחתו ותרומתם לבניין השכונה.
  • נוה צדק - אז והיום, דלית רביד-המאירי, פורסם לראשונה באתר תל אביב של מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, ישראל 2008. מאמר מתאים לילדים על נווה צדק בתוספת תמונות אחדות מהשכונה.
והתמונה המצורפת לקוחה מ"סיור וירטואלי" של העמותה לתיירות תל אביב-יפו. מלבד הסיור הווירטואלי בנווה צדק, ישנם עוד כמה סיורים ברחבי העיר, אבל כולם מסתכמים ביצירה די פרימיטיבית של וידאו ללא קול או תמונה ב-360 מעלות.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...