כשהמלחמה הגיעה לתל אביב

גירוש תל אביב

לפני מאה שנים, תל אביב הייתה עדיין כפר קטן של כמה מאות משפחות. כולם גרו במרחק הליכה ממרכז הכפר - הקיוסק  בשדרות רוטשילד פינת הרצל (שעודנו עומד ופועל באותו המקום). בכפר הזה גרה גם המשפחה שלי, משפחת שלוש. האניות שהגיעו לנמל יפו היו הקשר לעולם שבחוץ - שם השתוללה "המלחמה הגדולה" (כך קראו למלחמת העולם הראשונה לפני שידעו שתהיה עוד אחת). ליישוב היהודי לא ממש היה צד בסכסוך, ותושבי תל אביב חיו באי קטן של חוסר ודאות בין הגרמנים והתורכים לבין הבריטים והצרפתים. החיים לא היו קלים - המזון הצטמצם, רכוש הוחרם, חלק מהתושבים גויסו בכפייה. באפריל 1917 הוחלט לגרש את כל תושבי תל אביב לפנים הארץ, להרחיקם מקו החזית.

תל אביב הקטנה, 1911

המשפחה שלי מצאה מקלט בכפר ג'מאל, ליד קלקיליה. סבא של סבא שלי, יוסף אליהו שלוש (או "ייספליהו", כפי שקראו לו בחיבה), דאג ל-115 מגורשים שמצאו מקלט בכפר הזה, והוא כתב על הימים הללו בספר זכרונותיו: "טובים היו ימי שבתנו בכפר ג'מאל. תושבי הכפר נהגו בנו כבוד רב. יחסי חיבה ואהבה שררו בין היהודים והתושבים. שום הפרעות לא קרו מלבד מריבות של מה בכך בין ילדי הערבים וילדי היהודים, במקרים כאלה הייתי משלים ביניהם ע"י חלוקת מיני-מתיקה… והסדר והשלום בכפר היו מופתיים."

המגורשים מתל אביב בנדודיהם, 1917

בכל זאת, היו ימים קשים. גירוש תל אביב נמשך שנה וחצי, ואלפים נפטרו מרעב ומחלות ולא זכו לחזור לבתיהם. גורלה של המשפחה שלי היה יכול להיות דומה, כפי שמספר ייספליהו: "דאגה רבה התחילה להטריד את מנוחתי - דאגת קיומה של משפחתי. הכסף אזל מכיסי והשערים בתל-אביב סגורים אין יוצא ובא. וכל רכושי נמצא במרחק מה ממני ואין בכוחי להושיעני ממצוקתי. הרגשתי שעוד ימים אחדים והפרוטה האחרונה תיתום ובמה אעזור את בני ביתי. לנסוע לעיר אחרת לבקש אחרי הלוואות לא יכולתי, כי הדבר כרוך ברישיון. על כל צעד ושעל מפקחת עין הממשלה [התורכית] ובלי רישיון מיוחד אין לעבור ממקום למקום." כאן נכנס לתמונה שייח' אברהים סמארה.

”תחזיר לי אחרי המלחמה“

בהיותו נער הגיע במקרה ליפו, ואיבד קשר עם משפחתו. בשעה שקיבץ נדבות עבר לידו אהרן שלוש, שנתן לו סכום כסף נדיב במיוחד. בסכום הזה הצליח לעמוד שוב על הרגליים. הוא היה לבעל אדמות בכפר דנאבה ליד טול כרם, וכששמע שמשפחת שלוש הגיעה לאזור, היה מוכרח לראות איך יוכל להשיב טובה לאיש שהציל אותו.

אהרן שלוש, שכבר היה מבוגר מאוד, שכב במיטה. בנו, יוסף אליהו שלוש, לא היה צריך להציג את שייח' אברהים סמארה. הנער שהתבגר שמר על קשר עם האיש שהציל אותו, והגיע לבקר אותו מעת לעת. אבל עכשיו הנסיבות היו מצערות, בעיצומה של מלחמה עולמית, כשקו החזית בין הכוחות הלוחמים הולך ומתקרב, והמחסור הולך וגובר.

יוסף אליהו שלוש ("ייספליהו"), שנות ה-30'

סמארה הזמין את ייספליהו לביתו: "בבואי לבית שייח' אברהים, הציגני לפני משפחתו ונתקבלתי בסבר פנים יפות. הוא הצביע עלי כעל בנו של ידידו אשר כל רכושו בא לו על ידו. בעודני מבלה עם בני המשפחה יצא שייח' אברהים לחצר והביא גרזן וחבל. מדד את אורך הקיר והכה בטיח הקיר וכשנפל הטיח נתגלתה צלחת. הוא פתח אותה ונראה חור. מחור זה הוציא שייח' אברהים מטפחת אדומה שבתוכה היו סך חמש מאות לירות זהב ומסרם לידי. 'את הכסף הזה תחזיר לי אחרי המלחמה', קרא אלי בשמחה."

ייספליהו לא מיהר לקחת את הכסף: "ומה יהיה אם חס ושלום נמות בימי המלחמה?" על כך השיב סמארה: "אם נמות, הרי לשנינו לא יהיה צורך בכסף."

מתל אביב של אז לחלבּ של היום

בשנת 2017 נציין מאה שנים לגירוש תל אביב, שהמיט אסון כבד על היישוב היהודי בארץ ישראל. יש הרבה סיפורים מעניינים על התקופה הזו, שעוד ראוי שייחקרו לעומק. למשל, ההתגייסות של יהדות ארצות הברית למען היישוב (בפעם הראשונה, ולא האחרונה) והדיווחים על הגירוש בעיתונות האירופאית שקוממו את דעת הקהל נגד מעשי אכזריות כלפי אוכלוסייה אזרחית.

בזמן האחרון אנחנו עדים למעשי אכזריות דומים. אף אוכלוסייה אזרחית אינה חסינה ממוראות המלחמה. זה החוט המקשר בין תל אביב של אז לבין חלב‏ּ של היום. זה הלקח שלי מהסיפור של גירוש תל אביב, מהסיפור של המשפחה שלי. ברגעי משבר, חייבים לבחור - לא לעשות כלום או לעשות משהו. והמשהו הזה הוא עולם ומלואו.

חיתולים, תחליפי מזון לתינוקות, מוצרי היגיינה לנשים

אז מה עושים? מצטרפים ליוזמה של אליה להעביר מוצרים נחוצים כסיוע הומניטרי לסוריה. המוצרים הנחוצים הם חיתולים, מוצרי הגיינה (סבון, שמפו, משחת שיניים, מגבונים, תחבושות, טמפונים), תחליפי חלב ומזון לתינוקות. אפשר להביא עודפים שיש לכם בבית לאחת משבע נקודות איסוף ברחבי תל אביב (חלקן ליד סופּרים, אז אפשר גם לקנות את המוצרים במקום). יש נקודת איסוף אצלנו - ריינס 41, תל אביב (תיאום בטלפון 054-5881969 או בהודעה בפייסבוק/וואטסאפ). המוצרים נאספים עד יום ד', אז הם נשלחים לצפון, ומועברים באמצעות ארגון המתנדבים "עמליה" בתיאום עם צה"ל וכוחות הביטחון.

עוד מידע מדף האיוונט -

ביום רביעי הקרוב (28/12/2016) בשעה לא ידועה יצא רכב מתל אביב לכיוון הצפון עם מוצרים הומניטריים לסוריה, שיועברו במצעות הארגון "עמליה". מה צריך?

• חיתולים
• מוצרי הגיינה (סבון, שמפו, משחת שיניים, מגבונים, תחשבושות, טמפונים)
• תחליפי חלב ומזון לתינוקות

בכמה סופרים מרכזיים בעיר יעמדו נציגות בשעות שמפורטות מטה. אנחנו מזמינות אתכם ואת חבריכם - להגיע, ולקנות את מה מבין המוצרים שבא לכם ולהעביר לנציגה שבסופר. אחר כך הכל ירוכז ויועבר מסודר לארגון הסיוע "עמליה".

יום ראשון:

1. גודפארם, קינג ג'ורג' 25, 20:00-21:00 (מישל 054-7603009)
2. ויקטורי, דיזינגוף 224 - 19:00-20:00 - (דורין 0508765837)
3. מגה בעיר, דיזינגוף סנטר - 20:00-21:00 - (אליה 052-6035616)

יום שני:

1. ויקטורי, אחד העם 13, 21:00-22:00 - (רוני 054-7800858)
2. מגה בעיר, לונדון מיניסטור, 20:00-21:00 - (מאיה 052-4825708)

אפשר גם להביא את המוצרים שקניתם בזמנכם ל:

1. יונה הנביא 32 דירה 6 - בתיאום עם אליה 052-6035616
2. ריינס 41 קומה 1 - בתיאום עם גליה ותומר 054-5881969

תודות לכל מי שתרמו

כיכר העיר הומה

בינתיים, הורדת פסל "אש ומים" ליעקב אגם עשתה רק טוב לכיכר דיזנגוף. הכיכר לא זכתה לתשומת לב כזו מזה זמן רב. בחדשות ערוץ 2 דיווחו על המבצע לפירוק הפסל והעברתו לאחסון באזור שפך הירקון. גם ברשות השידור דיווחו מהשטח, ואפילו ראיינו את מחזיקת תיק התחבורה בעירייה, סגנית ראש העיר מיטל להבי (בעת הרמת הכיכר, שימש בתפקיד זה דוד שיפמן, ואף הוא ראה בכיכר דיזנגוף פרויקט דגל שלו).



עיריית תל אביב העלתה סרטון שהנציח את האירוע גם באמצעות רחפן. שידורים חיים הועברו על ידי אתרי החדשות המובילים ועל ידי כתבים מובילים כדוגמת נעמה ריבה, ששידרה את האירוע בפייסבוק לייב, משל היה הפיכה צבאית בטורקיה. ריבה גם דיווחה בעיתון "הארץ" על כך שהפסל הועמס על מוביל טנקים בדרכו מהכיכר למחסן. אגב, כשהפסל הגיע אל הכיכר לפני שלושים שנה, בשנת 1986, הוא נישא גם כן על גבי מוביל טנקים. מה שמעלה את השאלה - כמה הדבר הזה שוקל? אסתר זנדברג דיווחה בעיתון הארץ לפני 13 שנים (!) על התוכנית הראשונה של עיריית תל אביב להחזיר את הכיכר למפלס הרחוב, שם נכתב כי הפסל שוקל 6 טון. התוכנית הראשונה נדחתה, משום שאגם לא הסכים להעברת הפסל לצפון העיר, לשכונת אזורי ח"ן (ובצדק - זו ההצעה השנייה הכי גרועה אחרי להעביר את הפסל לחירייה). באותו דיווח נמצא גם כי עלות האחזקה השנתית של הפסל היא 120 אלף ש"ח, ויש לציין כי הפסל יחזור לכיכר דיזנגוף בסיום העבודות להנמכת הכיכר, ועיריית תל אביב תמשיך לשאת בעלויות האחזקה של הפסל.

התיעוד של פטריק אלקיים, מהנדס הפרויקט להנמכת הכיכר -

הריסת הכיכר עצמה תחל כנראה ביום ראשון, 8/1/2017. הסדרי התנועה בשבועיים הראשונים יכללו סגירה הרמטית של אזור הכיכר לתנועת כלי רכב. בתוכניות להריסת הכיכר, השבועיים הראשונים נקראים "מבצע צינת בוקר" (מחוה לצינה דיזנגוף, על שמה קרויה הכיכר). במהלך המבצע יופעלו כלים כבדים להורדת הכיכר 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע (מעניין אם תהיה מריבה על השבת גם בנושא זה). זאת בניגוד לשמועות, שיפוצצו את הכיכר כמו שפוצצו את גשר מעריב לפני שנה וחצי.

בעלי העסקים סביב הכיכר דיווחו לי שהם הצליחו להשיג את מבוקשם - הגדרות סביב אתר העבודות יהיו נמוכות או שקופות, ולא יחסמו את הנוף ליושבי המסעדות ובתי הקפה. כן צריך להדגיש שבכל מקרה תישמר גישה להולכי רגל לכל הבניינים, גם אלו הצמודים לכיכר. פירוט נוסף במצגת שהוצגה לתושבים ולבעלי העסקים באוקטובר 2016:

בנוגע לתחבורה הציבורית אין מידע רשמי, וההמלצה כרגע היא להסתמך על אפליקציית Moovit. המלצה זו תעמוד בתוקפה גם כשיפורסמו השינויים בקווים. בינתיים פורסם מידע לא רשמי, וממנו עולה שהאוטובוסים שעוברים בדיזנגוף יוסטו באופן זמני לאחד משלושה מסלולים אפשריים - (1) קווים 39, 239 יוסטו לאבן גבירול וארלוזורוב (2) קווים 90, 66, 166 יוסטו לבן יהודה וארלוזורוב (3) שאר הקווים יוסטו דרך פרישמן והמלך ג'ורג' (זה יחייב שינויים משמעותיים בדיזנגוף פינת פרישמן, משום שקווים רבים יוסטו לשם - קו 5 המיתולוגי, 61, 129, 72, 172).

לאחר מבצע צינת בוקר, התנועה תשוב לסדרה ברחוב דיזנגוף, והסדרי התנועה הנוכחיים יישמרו - דרומה לדיזנגוף או פינסקר, וצפונה לדיזנגוף או ריינס. כך זה ייראה:

העבודות להקמת הכיכר החדשה צפויות להימשך עד תחילת 2018 (חשוב לסיים בזמן כי זו שנת בחירות ברשויות המקומיות, ומעניין מי יגזור את הסרט על הפרויקט ויצרוב בתודעת התושבים את הקשר בינו לבין הורדת הכיכר).

אבל מה שהכי מעניין לראות בשבועיים הקרובים זה את המצב החדש שנוצר בכיכר דיזנגוף לאחר הסרת הפסל. פתאום המרחב נפתח, העין יכולה לתפוס את גודל הכיכר:

תראו בווידאו הזה איך כיכר דיזנגוף הפכה לרחבת ריקודים ולבמת הופעות לאחר הסרת הפסל (וגם כאן). מדהים מה שאנשים עושים עם המרחב ברגע שניתנת להם יד חופשית. כאן אולי המקום לחשוב מחדש על המושג "כיכר" - המונח הזה מתלבש גם על מעגל תנועה סתמי, כזה שראשי ערים אוהבים לשים בו פסל סביבתי או צמחי נוי, וגם על רחבה שאנשים יכולים ליהנות ממנה:

אם כך, עושה רושם שכיכר דיזנגוף העתידית תנסה להיות גם כיכר במובן של מעגל תנועה (Roundabout) וגם במובן של רחבה (Piazza או Plaza). השם שהתקבע לה באנגלית Dizengoff Square התכתב יותר עם המובן השני, אבל עם סיום העבודות יהיה מתאים לקרוא לה Dizengoff Circus כי תחזור אליה הצורה העגולה (ואז המילה square ממש לא תתאים).

קצת אחרי הסרת הפסל יצאה לדרך יצירת האמנות שנפרדת מהכיכר. זהו עוד שימוש מעניין למרחב של האמנית אלונה רודה (וידאו כאן):

אני בגישה שהעיצוב האמנותי הזה לא מוצלח משתי סיבות - לטעמי, הוא פשוט לא יפה, ונראה כמו מסמן כבישים שהשתגע. העיצוב עצמו הוא גם מעין מחווה לסמל העיר, ויש בזה חנופה מיותרת. אבל יש עוד דבר חשוב אפילו יותר - היה אפשר לקרוא לאמני רחוב להשתמש בכיכר כאילו הייתה כן הציור שלהם. היינו זוכים ליצירות נועזות, מבריקות ומגוונות, וכל זה במחיר נמוך יותר תוך עידוד של יוצרים צעירים. ספציפית אני חושב שגם יש טעם לפגם בכך שהוזמנה אמנית שמחוברת לאנשים הנכונים. משך שנים נטען כלפי יעקב אגם שהוא מתעקש על השארת הפסל שלו בתל אביב בשעה שהוא עצמו גר בפריז, והנה האמנית אלונה רודה הוזמנה לכאן ממקום מושבה בברלין. חטאה של העיר הקרתנית הזו הוא שתמיד נהרה אחרי הבינלאומיות והקוסמופוליטיות. ב-1986 הזמינו לכאן את אגם שקנה לעצמו שם בינלאומי, ועכשיו את האמנית מברלין. המטרה של היצירה החדשה הייתה לקדם את יחסי הציבור של הפרויקט להורדת הכיכר, אבל היא לא הושגה. להפך - עכשיו התברר שהכיכר דווקא עומדת בזכות עצמה. אולי הפסל כן היה מכשול להצלחתה. כעת עולים מחדש ההרהורים "למה בכלל הורסים אותה, את הכיכר, אם היא פתאום מתפקדת יפה?"

לסיכום - פוסטים שכתבתי על העבר, ההווה והעתיד של כיכר דיזנגוף:

• מה הקשר בין כיכר דיזנגוף לכיכר אתרים?
  זה היה הפוסט הראשון שלי על כיכר דיזנגוף. בעיקר ניסיתי להבין מה זו כיכר עירונית (שהיא לא סתם מעגל תנועה, אלא מקום שאנשים יכולים לשהות בו), וחקרתי את הכיכרות שהיו ברחוב אלנבי ואת היעלמותן. גם ניסיתי להבין את ההגבהה של כיכר דיזנגוף ושל כיכר אתרים, ולספר על החזית להורדת כיכר דיזנגוף
• שלמה להט (צ'יץ') ומאבקו להגבהת הכיכר
  ראש העיר המיתולוגי צ'יץ' כל כך רצה להגביה את כיכר דיזנגוף שהוא הסתבך בדרך באמירה שערורייתית וכמעט הועמד לדין על כך. גם הקואליציה העירונית כמעט קרסה בגלל זה, אבל הוא לחץ על חברי מועצת העיר מהמפד"ל עד שנכנעו ואפשרו לו להתקדם עם תוכנית ההגבהה - למרות שלא היו לה אישורי בנייה!
• כיצד הכיכר נחנכה, הוגבהה ובקרוב תרד
  קיצור תולדות הכיכר מהימים שהייתה פאר "העיר הלבנה" בתל אביב של שנות ה-30' דרך הקמילה של רחוב דיזנגוף והגבהת הכיכר, ועד עלייתו המחודשת בתחילת המאה ה-21. שילבתי הרבה מסמכים, תמונות, סרטונים ויצירות אמנות מתקופות שונות, שכולם מתייחסים לכיכר דיזנגוף ומדגימים עד כמה היא מציתה את הדמיון
• התוכנית להצלת הפיקוסים בכיכר מכריתה
  לקראת הנמכת כיכר דיזנגוף צפויים להיכרת 11 פיקוסים בני 80 שנה. למה הפיקוס הוא העץ הכי מושמץ בתל אביב? מהי התוכנית שיכולה למנוע את כריתת הפיקוסים? אמנם אומרים עליו שהוא מלכלך ומרים תשתיות ולא מתאים לעיר, אבל עדיין מצער להיפרד מעצים כל כך ותיקים
• כיכר הנשים - צינה דיזנגוף וג'ניה אוורבוך
  כיכר דיזנגוף היא אחד המקומות היחידים בתל אביב שמנציח את דמותה של אישה - צינה דיזנגוף. רק 3% מרחובות העיר קרויים על שם נשים. לא זו בלבד שהכיכר קרויה על שם אישה, אלא שהיא גם תוכננה על ידי אישה - ג'ניה אוורבוך. הפוסט הזה מוקדש לקריאה פמיניסטית של אזור כיכר דיזנגוף בואכה רחוב ריינס
• כיכר דיזנגוף כמרקחה
  דני קרוון קורא לעיריית תל אביב להפר את החוזה עם יעקב אגם, בעלי העסקים סביב הכיכר קוראים לעירייה לתמוך בהם בתקופת העבודות, ואדריכלית קרן אנגלמן קוראת לה לוותר על מעגל תנועה לטובת כיכר חדשנית בצורת א'
• סיור התחדשות בדיזנגוף
  תמונות מהסיורים המיוחדים שערכתי על עלייתו ונפילתו ועלייתו מחדש של רחוב דיזנגוף. כיצד מרכז העיר הפך למקום מושבה של הבוהמה ולבירת התרבות של ישראל, כיצד הוא הלך ונבל עם השנים, וכיצד חזר לפרוח. סיור של שעה וחצי עד שעתיים, שבמהלכו מטיילים במרכז תל אביב של פעם - קולנוע תל אביב, תיאטרון אהל, בית צעירות מזרחי, בתי הבימה, קפה כסית ועוד. אפשר גם לעשות את הסיור באופן עצמאי.
• הקמפיין להצלת העצים העתיקים
  קמפיין של ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" שנועד להציל את 11 הפיקוסים שעתידים להיכרת בכיכר דיזנגוף קצר הצלחה בזכות השילוב בין החלל האמיתי לחלל הווירטואלי. מודעות אבל שנתלו על העצים זכו לעשרות צילומים ואלפי שיתופים ברשתות החברתיות. האם זה יספיק כדי להציל את העצים מכריתה?
• עמונה בכיכר דיזנגוף
  תשומת הלב התקשורתית שהופנתה לפירוק הפסל של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף לא נפלה מזו שהוקדשה למאחז הבלתי חוקי עמונה. כיכר דיזנגוף הייתה לסמל הרבה לפני עמונה, אבל קו ישיר נמתח בין שני הסמלים, שאולי מסמנים את החלוקה בין מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון לבין היישובים שבתוך הקו הירוק, בין דתיים לחילונים, בין ימין ושמאל, ויהיו גם מי שיגידו בין מדינת ישראל ומדינת תל אביב.

עמונה בכיכר דיזנגוף

הפסל הוא עירום

העדכונים מהימים האחרונים מותחים קו ישר בין כיכר דיזנגוף למאחז עמונה - ההתעניינות התקשורתית במפעל ההתנחלויות, ובמקרה הספציפי של עמונה, על כל הסיבוכים הלאומיים, הפוליטיים והמשפטיים שכרוכים בו, לא נפלה מההתעניינות בכיכר קטנה בלב העיר שהדעות עליה מגוונות. בעמוד הפייסבוק של העירייה העלו סרטון הייפרלאפס שתיעד את התחלת הפירוק של פסל "אש ומים" ליעקב אגם, וכתבו "התחלנו". אמנם הם קראו לפרויקט "הנמכת כיכר דיזנגוף", אבל האמן בוודאי היה קורה לזה "השפלת כיכר דיזנגוף", משום שהוא נשאל על ידי כתב ynet, איתי בלומנטל, אם הוא עודכן בנושא, ועל כך השיב: "זה ברברי... התפלאתי שהם החלו לפרק מבלי שהודיעו לי, למרות שאנחנו במשא ומתן. לא עושים דבר כזה". בכל זאת, יש לציין שכל הפרויקט תוכנן סביב הפסל של אגם. בתוכניות מופיע החדר התת קרקעי שייחפר במיוחד מתחת לכיכר המונמכת ושבו יהיו מערכות חשמל, גז ומים, שיפעילו את המזרקה. הפסל יחזור למרכז הכיכר לאחר סיום העבודות. בינתיים הוא ישהה בחניון רידינג (אני מניח שהוא יאוחסן שם, אבל לא מן הנמנע שבעירייה יעדיפו להציב אותו שם, ואולי מישהו ישחית אותו וימנע כל אפשרות להחזירו לכיכר דיזנגוף).

הכותרות היו מפוצצות, וכך גם אתר וואלה וגם עיתון ישראל היום בחרו להעניק לתהליך די משעמם של פירוק פסל קינטי את הכותרת "היסטוריה בתל אביב". ב-ynet דייקו יותר וכתבו שתל אביב נפרדת מאחד מסמליה, אבל שלחו עדכונים לכל עבר - בכל הרשתות החברתיות ואפילו בפוש נוטיפיקיישן שהגיעה לכל מי שאפליקציית ynet בסמארטפונו. מצחיק אותי לחשוב על המתיישבים בעמונה שהזמינו חברים נוספים להתבצר על ההר, ובזמן שהם שוקלים את הצעדים הבאים שלהם, הם מקבלים הודעה על התחלת פירוקה של כיכר דיזנגוף. בינתיים בגלי צה"ל שוחחו עם מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה, על 11 עצי הפיקוס העתיקים שמתוכננים להיעקר במהלך העבודות. על עקירת עמונה תכננו אנשים "למסור את הנפש", ועל הפיקוסים? האם נראה מסירות נפש על גורלם של העצים בכיכר?

התוכניות להורדת כיכר דיזנגוף היו אמורות לצאת לפועל באוקטובר 2016. כך גם הופיע במצגת שהוצגה בפני בעלי עסקים ותושבים באזור הכיכר. למעשה, הם נדחו משמעותית - לתחילת ינואר 2017. לאורך כל הזמן הזה, דווקא בעמוד האירוע הפיראטי שנפתח בפייסבוק על ידי שניים - יונתן פלד ויונתן כרמל - נקבו בתאריך ה-3/1 לפניי חודשים רבים. האם הם ידעו משהו שהוסתר מהציבור הרחב והתקשורת? האם אז באמת יחלו העבודות?

הגדילו לעשות הצלמים אסף שפיר ובועז פסטרנק, שהלכו לתעד את פירוק הפסל, כאילו היה זה פינוי מאחז עמונה. גם בספריה הלאומית קפצו על המציאה ופרסמו סרטון חובבני, שהיה מבייש תלמיד בכיתה ד', על צינה דיזנגוף, האישה ששמה מעטר את הכיכר.

ולמי שמתגעגע/ת - הנה הכיכר, כפי שהייתה בשבת האחרונה, יום לפני שהחלו לפרק את הפסל. דווקא השבת החורפית הזו המחישה שבכל זאת יש בה משהו. אנשים באו להצטלם עם הפסל, לצלם את הילדים רצים אחרי יונים, באופן יוצא דופן גם ישבו על הספסלים וחיפשו את קרני השמש בכיכר החפה מצל. משהו עבד שם בזמן האחרון, ודווקא עכשיו מורידים את הכיכר כדי ליצור מעגל תנועה.

לסיכום - פוסטים שכתבתי על העבר, ההווה והעתיד של כיכר דיזנגוף:

• מה הקשר בין כיכר דיזנגוף לכיכר אתרים?
  זה היה הפוסט הראשון שלי על כיכר דיזנגוף. בעיקר ניסיתי להבין מה זו כיכר עירונית (שהיא לא סתם מעגל תנועה, אלא מקום שאנשים יכולים לשהות בו), וחקרתי את הכיכרות שהיו ברחוב אלנבי ואת היעלמותן. גם ניסיתי להבין את ההגבהה של כיכר דיזנגוף ושל כיכר אתרים, ולספר על החזית להורדת כיכר דיזנגוף
• שלמה להט (צ'יץ') ומאבקו להגבהת הכיכר
  ראש העיר המיתולוגי צ'יץ' כל כך רצה להגביה את כיכר דיזנגוף שהוא הסתבך בדרך באמירה שערורייתית וכמעט הועמד לדין על כך. גם הקואליציה העירונית כמעט קרסה בגלל זה, אבל הוא לחץ על חברי מועצת העיר מהמפד"ל עד שנכנעו ואפשרו לו להתקדם עם תוכנית ההגבהה - למרות שלא היו לה אישורי בנייה!
• כיצד הכיכר נחנכה, הוגבהה ובקרוב תרד
  קיצור תולדות הכיכר מהימים שהייתה פאר "העיר הלבנה" בתל אביב של שנות ה-30' דרך הקמילה של רחוב דיזנגוף והגבהת הכיכר, ועד עלייתו המחודשת בתחילת המאה ה-21. שילבתי הרבה מסמכים, תמונות, סרטונים ויצירות אמנות מתקופות שונות, שכולם מתייחסים לכיכר דיזנגוף ומדגימים עד כמה היא מציתה את הדמיון
• התוכנית להצלת הפיקוסים בכיכר מכריתה
  לקראת הנמכת כיכר דיזנגוף צפויים להיכרת 11 פיקוסים בני 80 שנה. למה הפיקוס הוא העץ הכי מושמץ בתל אביב? מהי התוכנית שיכולה למנוע את כריתת הפיקוסים? אמנם אומרים עליו שהוא מלכלך ומרים תשתיות ולא מתאים לעיר, אבל עדיין מצער להיפרד מעצים כל כך ותיקים
• כיכר הנשים - צינה דיזנגוף וג'ניה אוורבוך
  כיכר דיזנגוף היא אחד המקומות היחידים בתל אביב שמנציח את דמותה של אישה - צינה דיזנגוף. רק 3% מרחובות העיר קרויים על שם נשים. לא זו בלבד שהכיכר קרויה על שם אישה, אלא שהיא גם תוכננה על ידי אישה - ג'ניה אוורבוך. הפוסט הזה מוקדש לקריאה פמיניסטית של אזור כיכר דיזנגוף בואכה רחוב ריינס
• כיכר דיזנגוף כמרקחה
  דני קרוון קורא לעיריית תל אביב להפר את החוזה עם יעקב אגם, בעלי העסקים סביב הכיכר קוראים לעירייה לתמוך בהם בתקופת העבודות, ואדריכלית קרן אנגלמן קוראת לה לוותר על מעגל תנועה לטובת כיכר חדשנית בצורת א'

חנוכיות בנווה צדק

אחרי שישה סיורים מוצלחים בהשתתפות למעלה מ-350 איש, אני אומר שלום לכיכר דיזנגוף (תמונות נוספות למטה). בקרוב יחלו העבודות להורדת הכיכר, וכבר חזרתי להדריך סיורים בנווה צדק.

חג החנוכה מתקרב בצעדי ענק, ואני רוצה להמליץ לכם על תערוכת החנוכיות במוזיאון נחום גוטמן, שנמשכת עד סוף החודש. בתערוכה מוצגות 60 חנוכיות מכל העדות, שנאספו לאורך יובל שנים על ידי בני הזוג דרורה ופנחס זכאי. כל הכבוד לביתם, ד"ר יעל אלמוג זכאי, שיזמה את התערוכה הזו לאחר לכתם, בכדי לאפשר לקהל הרחב ליהנות מהאוסף הנדיר הזה. יש גם פעילויות מיוחדות במסגרת התערוכה, שעליהן אפשר לקרוא באתר המוזיאון.

גילוי נאות: יעל אלמוג זכאי היא בת-נינה לאהרן שלוש, ממייסדי נווה צדק, ואני נכד-נין לאהרן שלוש. החנוכיה המיוחדת שעוצבה כשם המשפחה "שלוּש" היא אחד הפריטים המעניינים בתערוכת החנוכיות:

והנה ראיון וידאו עם יוזמת התערוכה, יעל אלמוג זכאי:

תמונות מהסיור האחרון בכיכר דיזנגוף (תמונות מסיורים קודמים - 1, 2, 3)

היסטוריה של תל אביב - ביבליוגרפיה

באחד הסיורים שלי נתבקשתי להמליץ על ספרים שעוסקים בהיסטוריה של תל אביב. מי שפנתה אלי עם הבקשה הזו - מדריכת טיולים מוסמכת ומבינת עניין - הוסיפה שיש הר של חומר על ירושלים, אבל אין כמעט כלום על תל אביב. כפי שכתב נתן אלתרמן: "אומרים אנשי ירושלים / תל אביב היא סתם גלגל / אין היסטוריה בה אף כזית / ונביאים בה אין בכלל..." בהתחלה חשבתי לכתוב רשימה ביבליוגרפיה כמה שיותר מקיפה, אבל זו משימה גדולה מדי, ולכן אני אתמקד בספרים שאני מצאתי אותם מעניינים במיוחד.

כשנכנסים לוויקיפדיה - לערך "תל אביב" או לערך "היסטוריה של תל אביב" - וגוללים לחלק של "לקריאה נוספת" מוצאים את הספרים הקאנוניים, אלה שנכתבו בכובד ראש, עם תשומת לב למסמכים ארכיוניים והקפדה על עובדות. למשל, הסדרה של יעקב שביט וגדעון ביגר על ההיסטוריה של תל אביב (בארבעה כרכים), "חלום שהפך לכרך" מאת חוקר תולדות העיר ומורה הדרך אילן שחורי (ראה אור לראשונה ב-1990 ויצא בגרסה מעודכנת בשנת 2009, שנת המאה של תל אביב), וגם "תל אביב: חולות שהיו לכרך" של נתן דונביץ' משנת 1959 (שנת היובל לתל אביב). על כל אלה מעפיל הספר "הו עיר הו אם" / שלמה שבא. הוא לא בהכרח יותר טוב מהאחרים או יותר מדויק, אבל הוא בהחלט הפך להיות ה-ספר על ההיסטוריה של תל אביב, והוא כתוב בצורה עיתונאית וקולחת ולא כספר היסטוריה. עד כאן ספרים ששופכים אור על ההיסטוריה הרשמית והמלאה של תל אביב, ומכאן והלאה ספרים שהם יותר אנקדוטליים.

"עם תל אביב בגולה" / מאיר דיזנגוף - פרק עלום בתולדות העיר הוא שמונה חודשים בזמן מלחמת העולם הראשונה, שנודעו לימים כ"גירוש תל אביב". התורכים רצו לגרש את היהודים מאזור יפו כדי שלא חלילה יעשו יד אחת עם הבריטים ויסייעו להם בכיבוש הארץ. בתקופה שבה תושבי תל אביב נאלצו לנדוד לפתח תקווה, לכפר סבא, לכנרת ולראש פינה, מאיר דיזנגוף עמד בראש הגולים. בשל כך הוא זכה שיקראו על שמו לא רק את רחוב דיזנגוף המפורסם במרכז תל אביב, אלא גם רחוב קטן ביפו בשם "ריש גלותא" (וזה עוד מבלי להזכיר אתרים אחרים שנושאים את שמו, כמו גן מאיר ושכונת "קריית מאיר", שלא רבים מכירים). זה סיפור נוגע ללב על ההתמודדות של אוכלוסייה אזרחית עם מצב מלחמה, ועל התלאות של האזרחים שלמעשה אין להם שום צד בסכסוך.

"עיר קטנה ואנשים בה מעט" / נחום גוטמן, 1959 - ספר ילדים מאויר עם סיפורי מעשיות מהימים הראשונים של תל אביב. גוטמן גדל בשכונת נווה צדק שהוקמה כשכונה יפואית עוד לפני היווסדה של תל אביב, אך הוא הצליח בציוריו ובסיפוריו לתת את הרושם שאחוזת בית (כך קראו לתל אביב בראשיתה) צמחה מן החולות. הוא לא רק לימד את הילדים היסטוריה, אלא גם יצר אותה במו ידיו. בציוריו רואים את רחובה הראשי של אחוזת בית, כשברקע החולות, חוף הים, ויפו רחוקה ברקע. מה זה? כיצד מחק את שכונת נווה צדק, שכונת ילדותו? לכן, הספר הזה מעניין כי הוא מראה איך ממציאים מיתוס. חמישים שנה אחרי ייסודה של אחוזת בית, ושבעים שנה אחרי הקמת נווה צדק, אין גבול לגמישות של הזיכרון.

"תל אביב העיר האמיתית: מיתוגרפיה היסטורית" / מעוז עזריהו, 2005 - אם גוטמן יצר לנו מיתוס, עזריהו מנסה לפרק אותו. הוא חוקר את השיח סביב תל אביב, בנאומים, במכתבים, בכתבות ובמאמרים. הוא נע ונד בין כינויים שונים שדבקו בה, כשהמדהים ביותר הוא "עיר הפלאות" - תל אביב צמחה כל כך מהר החל בשנות ה-20', שזה פשוט היה פלא. הדימויים של תל אביב כ"עיר עברית במאת האחוזים" וכ"עיר העברית הראשונה" לא חומקים מעינו הבוחנת של עזריהו, שלא מתעקש להשוות את הדימוי למציאות, אלא רק לחשוף את מה שחשבו על תל אביב, כיצד דיברו עליה, ומה כוחה המיתי.

"תל אביב - מדריך הרחובות" / יחיעם פדן, 2005 - רוצים לדעת למה קוראים לרחוב מסוים בתל אביב בשם זה? גשו אל המדריך. הוא זמין גם באתר העירייה וגם בוויקיטקסט. עבורי מדובר בשעות של הנאה.

"טיול קטן בעיר גדולה" / עופר רגב, 1999 - אמנם לא ספר הטיולים העדכני ביותר, אבל זה הספר שבזכותו התחלתי להדריך סיורים בתל אביב. רגב ליקט אתרים בעיר וחיבר ביניהם מסלולים, ועם הספר הזה ממש היה אפשר לצאת ולטייל ברחבי העיר ולגלות פיסות נוספות מההיסטוריה שלה. עד היום, כשאני חוקר אתר מסוים בתל אביב, אני פותח גם את הספר הזה כדי לראות מה רגב כתב עליו. הוא אגב ממשיך להדריך סיורים בתל אביב

"יפו-נוה צדק: ראשיתה של תל אביב" / מרדכי אלקיים, 1990 - הספר הזה היה צריך להיות חלק מהספרים הקאנוניים על ההיסטוריה של תל אביב, עם עומק מחקרי מרשים ורוחב יריעה פנטסטי. אבל הוא פשוט לא מתאים למיתוס התל אביבי על כך שלעיר אין היסטוריה, אין שורשים. ובכן, הספר הזה משיב למיתוס הזה מנה אחת אפיים, ומספר על חידוש הקהילה היהודית ביפו בתחילת המאה ה-19, וכן על הקמת השכונות היהודיות מחוץ לחומות העיר בסוף המאה ה-19. מפתיע לקרוא על הדמויות המופיעות בו, משום שהשמות מסגירים את הפער בין המיתולוגיה להיסטוריה - הרחובות הראשיים בתל אביב נושאים שמות אשכנזיים למהדרין, ופתאום אתה מגלה שהיו גם מטלון, אבולעפיה, זינו, אמזלג, מויאל, אבוטבול, שלוש, שמחון, אוחיון, מולכו, אלקיים, קורקידי ועוד. כל אלה עלו ארצה מאזור ה"מגרב" (=המערב בערבית, אזור מרוקו של ימינו) ומרחבי האימפריה העות'מאנית, עוד לפני העלייה הראשונה, לפני שאשכנזים עלו ארצה בהמוניהם ושינו את המאזן הדמוגרפי ואת ההיסטוריה.

"האור והקסם" / רוביק רוזנטל - סיפורים על תל אביב של פעם. הרבה צ'יזבטים שאסף רוזנטל, שהוא לא רק בלשן מקצוען אלא גם חובב תולדות תל אביב, שלא יכול לראות את הכיעור של העיר כדבריו.

"עיר לבנה עיר שחורה" / שרון רוטברד (בהוצאת בבל) - לחובבי האסכולה הפוסט-קולוניאלית, הספר הזה מומלץ בחום. יש בו ניתוח נהדר על האופן שבו תל אביב לא קמה בזכות עצמה, אלא כתשליל של יפו, כאנטיתזה של העיר העתיקה, הים-תיכונית, המזרחית, הערבית, הלוונטינית. תל אביב קמה כאירופה קטנה בלב לבה פלשתינה בכוונה. רוטברד מביא מכתביו של הרצל, שלא סבל את יפו, ומדבריהם של מנהיגים ציונים נוספים, שכולם מתייחסים ליפו כאל הדבר הזה שמפריע למאמצי ההקמה של השטעטל המזרח-אירופי שהוא תל אביב.

"עיר עם קונספציה" / נתי מרום (בהוצאת בבל) - נקודת המוצא של מבקר סטנדרטי בתל אביב היא שמדובר בעיר לא מתוכננת. הרחובות עקומים, אין מספיק חנייה, למה בנו את זה פה ולא שם, ואיך בכלל יוצאים מכאן. מסתבר שהתכנון היה מלאכת מחשבת, כבר מהימים של אחוזת בית, וביתר שאת עם "תוכנית גדס" של 1927 (תוכנית האב המשובחת של האדריכל הסקוטי, סר פטריק גדס, שלמעשה תכנן את תל אביב מבוגרשוב ועד הירקון). לא זו בלבד שהתכנון תמיד היה נוכח, אלא שהוא תמיד ניסה לענות על שאלות בוערות של אותה תקופה. ההנחה הסמויה הייתה שתכנון הוא תרופה הכרחית ומספיקה לכל מחלה עירונית. אין מספיק גינות? נתכנן יותר. הכבישים לא רחבים מספיק? נתכנן אחרת. הבתים צרים מלהכיל? נתכנן עוד. הכל שאלה של תכנון, ותכנון הוא תשובה להכל. ובכן, מסתבר שבכל דור ודור מתכננים חושבים זאת, ולימים מבינים שתכנון הוא לא תרופת פלא לשום דבר. כל תכנון מביא איתו את החוליים שלו, ולעתים "צריך לתכנן אחרת" זה שם קוד ל"צריך להרוס את מה שתכננו פה בעבר, כי מה לעזאזל הם חשבו". מרתק לראות כיצד תל אביב התפתחה דווקא עם הרבה תכנון, עם קונספציה, ואולי זה סוד הצלחתה - כמו שסרט טוב מצליח להשכיח מלבו של הצופה את העובדה שמדובר ביצירה, בהמצאה שהוקדשו לה הרבה מאמצים, כך גם העובדה שרבים חושבים שתל אביב אינה מתוכננת, מעידה על טיב התכנון העירוני שלה.

מהנעשה בעירנו / עלי מוהר (בהוצאת עם עובד) - קובץ טוריו של הפזמונאי וכותב הטורים שיצק משמעות חילונית, ליברלית וחתרנית לחיים בתל אביב. חיים גורי כתב על הספר:

לא עיר מגדלית, זרה ורחוקה, עלוטת ערפל צפוני, ולא עיר ארמונות שיש וזהב, אלא עירנו שלנו, הבטונית, האספלטית, הפלבאית, אכולת השמש והמלח, ירוקת השדרות ועצי חצרות הבתים. לא חוכמה לאהוב את ירושלים ולהשתחוות לה אפיים מעל פסגת הר הצופים, לומר לה "מאה דורות חלמתי עליך". לירושלים כ-80 כינויים שהוצברו מהמקורות והיא נזכרת כ-600 פעמים בתנ"ך. לתל אביב, להבדיל, שלושה בלבד, לפי מיטב ידיעתי: "העיר העברית הראשונה", "העיר הלבנה" ו"עיר ללא הפסקה". אך "בכל זאת יש בה משהו".

לאחרונה גם יצא לאור קובץ נוסף בשם "עוד מהנעשה בעירנו", והנה כמה קישורים בהקשר זה -
- "על עלי מוהר והפוליטיקה של היומיומי"
- "עשור למותו של עלי מוהר: ניחוח קלמנטינות ואבק ברוש"
- רושם פעמי הזמן: "עוד מהנעשה בעירנו" מחזיר אותנו לזוטות היפות שמרכיבות את החיים
- סוד גאוניותו התקשורתית של נתניהו (מתוך "עוד מהנעשה בעירנו")

"תל אביב-יפו" / מודי בר און וענת זלצר, 2009 - סדרה בת שלושה פרקים (היו מתוכננים עשרה פרקים, אך לבסוף נוצרו רק שלושה, מחוסר תקציב) שהופקה לרגל שנת המאה לתל אביב. זו אולי הסדרה הדוקומנטרית המוצלחת ביותר של בר און וזלצר (משתווה לה באיכותה רק הסדרה "מדינת היהודים", שעוסקת בתרבות ובבידור בישראל מימי היישוב היהודי ועד ימי הטלוויזיה המסחרית, אך ישנן עוד סדרות דוקומנטריות משובחות לצמד היוצרים). יש ערך בוויקיפדיה שמתמצת את סיפור המסגרת של הסדרה, אבל שווה פשוט לשבת ולצפות בכל הפרקים - כולם זמינים ביוטיוב (1, 2, 3). גם בפרק הראשון וגם בפרק השני ישנה התייחסות נרחבת למשפחת שלוש, שהיא למעשה אחת המשפחות היחידות שליוו את כל תהליך ההקמה של תל אביב - מחידוש הקהילה היהודית ביפו, דרך הקמת השכונות שמחוץ לחומות ובכללן נווה צדק, ועד ייסוד אחוזת בית היא השכונה שלימים תיקרא תל אביב.

אחרון חביב - עוד לא עיינתי בספר "בכוחותיה העצמיים - ההתפתחות האורבנית של תל אביב בשלהי תקופת המנדט ובעשורי המדינה הראשונים" מאת ערן אלדר, אבל הכותרת של הספר מושכת אותי מאוד, ואני מקווה שבקרוב אספיק לקרוא אותו.

עוד עדכונים מכיכר דיזנגוף

תזכורת: בשבת הקרובה, 3/12, בשעה 15:00, סיור פתוח בהדרכתי בסימן "התחדשות בדיזנגוף". שעה וחצי עד שעתיים, הליכה קלילה, נגיש גם לעגלת תינוק, אפשרי גם עם בעל חיים. אין צורך להירשם, ואפשר לשלם כמה שרוצים. >>> עוד פרטים

מועד ההריסה של הכיכר המוגבהת מתקרב (אחרי דחייה של מעל חודשיים, מדברים כעת על 2/1/2017), אבל משהו לא זורם. ההתנגדות של בעלי העסקים סביב הכיכר נחלשה מעט, בעקבות הבנות שהגיעו אליהן עם העירייה. עם זאת, כתבת האדריכלות רבת ההשפעה של עיתון "הארץ", אסתר זנדברג, פרסמה טור דעה נגד ההריסה המתוכננת תחת הכותרת "עוד לא מאוחר להציל את כיכר דיזנגוף ממלתעות הדי־9". היא אף מגיבה לתוכנית אלטרנטיבית לחידוש כיכר דיזנגוף, תוכנית ה-א' של אדריכלית קרן אנגלמן. אגב, הכיכר המחודשת תוכננה על ידי אדריכלית יעל מוריה, ומעניין לציין שהכיכר המקורית תוכננה על ידי אדריכלית ג'ניה אוורבוך, והיא קרויה על שם צינה דיזנגוף. במרחב הציבורי שלנו, נשים בדרך כלל בולטות בהיעדרן, ולכן משמח שהדיון במקרה הזה יוצא מגדר הרגיל.

במקביל, תנועת "מגמה ירוקה" ממשיכה להילחם על גורלם של העצים העתיקים בכיכר דיזנגוף עם קמפיין שליחת מיילים למקבלי ההחלטות. זהו המשך לפעילות השטח של תנועת הסטודנטים האקטיביסטים, שכללה תלייה של "מודעות אבל" על 11 פיקוסים המיועדים לכריתה במהלך העבודות לבניית הכיכר המחודשת. המודעות הללו נתלו שוב ושוב בחודש האחרון, אבל חשוב מכך - הן זוכות לתהודה ברשתות החברתיות. עובר אורח, חמוש בסמארטפונו, שחולף ליד המודעות יוצאות הדופן, חש מחויבות לצלם ולשתף. עיין ערך ההאשטג #כיכרדיזנגוף באינסטגרם:

I put some eyes on the trees. also for the men who gonna cut them off...

A photo posted by inbalsapirstein (@inbalsapirstein) on Nov 29, 2016 at 12:09pm PST

😞

A photo posted by רנצ'וק (@ranchuk2) on Nov 29, 2016 at 1:51am PST

#tree #pic_groups #gf_tlv #gf_israel #il_israel #igersisrael #il_instagram #uc_israel #mthrworld #wu_israel #insta_israel #ig_israel #igourisrael #gf_israel #timesofisrael #insrael #bestoftheday #ig_worldclub #creaticapp #igerisrael #uc_israel #bleachmyfilm #nakedplanet #greatshotz #tentree #theoutbound #il_instagram #IGMASTERS #ig_masterpiece

A photo posted by @amirshink on Nov 25, 2016 at 9:27am PST

Bitch don't kill my tree • #מציליםאתהעציםהעתיקיםבכיכרדיזנגוף 🌳❤🌳❤️🌳️

A photo posted by hermayaman (@hermayaman) on Nov 25, 2016 at 6:02am PST

#העץהזה #savethetrees

A photo posted by @menagem on Nov 25, 2016 at 3:37am PST

A photo posted by jessy (@je1954) on Nov 25, 2016 at 2:32am PST

קמפיין סביבתי מביך 101

A photo posted by Uri Machluf Wolkowski (@wolkow01) on Nov 24, 2016 at 4:53am PST

#RIP #tree

A photo posted by Michelle Men (@little_mich_sunshine) on Nov 22, 2016 at 5:24am PST

#tlv

A photo posted by Hen Grinas (@hen.grin) on Nov 23, 2016 at 4:32am PST

:(

A photo posted by Limor Yaron (@limoryaron) on Nov 22, 2016 at 12:12am PST

סיור פרידה מכיכר דיזנגוף

אחרי חמישה סיורים מוצלחים ומלאי משתתפים

אני מוציא לדרך סיור פתוח* בשבת 3/12 בשעה 15:00

ניפגש בכיכר דיזנגוף ונספר על עלייתו ונפילתו

ועלייתו מחדש של רחוב דיזנגוף

סיור של שעה וחצי עד שעתיים, שבמהלכו נבקר במרכז תל אביב של פעם -

קולנוע תל אביב, תיאטרון אהל, בית צעירות מזרחי, בתי הבימה, קפה כסית

מתאים לכל הגילאים (אפשרי גם עם עגלת תינוק, גם עם חיית מחמד)

לפרטים נוספים - תומר שלוש 054-5881969

tomerchelouche@gmail.com

*סיור פתוח - לא צריך להירשם, רק להגיע. אפשר לשלם כמה שרוצים

לחצו על ההזמנה כדי להגדיל

כמה תמונות מהסיורים בסוף השבוע האחרון
(תודה לצלמת איה)

סיור התחדשות בדיזנגוף

אחרי שלושה (1, 2, 3) סיורים מוצלחים ומלאי משתתפים (תודה שבאתם!) - אני מוציא לדרך סיור פתוח בשבת 3/12 בשעה 15:00. ניפגש בכיכר דיזנגוף ונספר על עלייתו ונפילתו ועלייתו מחדש של רחוב דיזנגוף. כיצד מרכז העיר הפך למקום מושבה של הבוהמה ולבירת התרבות של ישראל, כיצד הוא הלך ונבל עם השנים, וכיצד חזר לפרוח. סיור של שעה וחצי עד שעתיים, שבמהלכו נבקר במרכז תל אביב של פעם - קולנוע תל אביב, תיאטרון אהל, בית צעירות מזרחי, בתי הבימה, קפה כסית ועוד. מתאים לכל הגילאים (למי ששאל - אפשר לבוא גם עם הכלב; למי ששאל 2 - המסלול עביר גם עם עגלת תינוק). הרשמה במייל tomerchelouche@gmail.com או בסמס/וואטסאפ 054-5881969 (לציין שם, טלפון, מייל וכמה אנשים מגיעים).

אני מאוד אוהב מידע פתוח ומשוגע על מפות, אז הנה מסלול הסיור כולו על גבי מפה:




הנה כמה תמונות מהסיור האחרון. ותודה לצלם, אסף שלוש:

לסיכום - פוסטים שכתבתי על העבר, ההווה והעתיד של כיכר דיזנגוף:

• מה הקשר בין כיכר דיזנגוף לכיכר אתרים?
  זה היה הפוסט הראשון שלי על כיכר דיזנגוף. בעיקר ניסיתי להבין מה זו כיכר עירונית (שהיא לא סתם מעגל תנועה, אלא מקום שאנשים יכולים לשהות בו), וחקרתי את הכיכרות שהיו ברחוב אלנבי ואת היעלמותן. גם ניסיתי להבין את ההגבהה של כיכר דיזנגוף ושל כיכר אתרים, ולספר על החזית להורדת כיכר דיזנגוף
• שלמה להט (צ'יץ') ומאבקו להגבהת הכיכר
  ראש העיר המיתולוגי צ'יץ' כל כך רצה להגביה את כיכר דיזנגוף שהוא הסתבך בדרך באמירה שערורייתית וכמעט הועמד לדין על כך. גם הקואליציה העירונית כמעט קרסה בגלל זה, אבל הוא לחץ על חברי מועצת העיר מהמפד"ל עד שנכנעו ואפשרו לו להתקדם עם תוכנית ההגבהה - למרות שלא היו לה אישורי בנייה!
• כיצד הכיכר נחנכה, הוגבהה ובקרוב תרד
  קיצור תולדות הכיכר מהימים שהייתה פאר "העיר הלבנה" בתל אביב של שנות ה-30' דרך הקמילה של רחוב דיזנגוף והגבהת הכיכר, ועד עלייתו המחודשת בתחילת המאה ה-21. שילבתי הרבה מסמכים, תמונות, סרטונים ויצירות אמנות מתקופות שונות, שכולם מתייחסים לכיכר דיזנגוף ומדגימים עד כמה היא מציתה את הדמיון
• התוכנית להצלת הפיקוסים בכיכר מכריתה
  לקראת הנמכת כיכר דיזנגוף צפויים להיכרת 11 פיקוסים בני 80 שנה. למה הפיקוס הוא העץ הכי מושמץ בתל אביב? מהי התוכנית שיכולה למנוע את כריתת הפיקוסים? אמנם אומרים עליו שהוא מלכלך ומרים תשתיות ולא מתאים לעיר, אבל עדיין מצער להיפרד מעצים כל כך ותיקים
• כיכר הנשים - צינה דיזנגוף וג'ניה אוורבוך
  כיכר דיזנגוף היא אחד המקומות היחידים בתל אביב שמנציח את דמותה של אישה - צינה דיזנגוף. רק 3% מרחובות העיר קרויים על שם נשים. לא זו בלבד שהכיכר קרויה על שם אישה, אלא שהיא גם תוכננה על ידי אישה - ג'ניה אוורבוך. הפוסט הזה מוקדש לקריאה פמיניסטית של אזור כיכר דיזנגוף בואכה רחוב ריינס
• כיכר דיזנגוף כמרקחה
  דני קרוון קורא לעיריית תל אביב להפר את החוזה עם יעקב אגם, בעלי העסקים סביב הכיכר קוראים לעירייה לתמוך בהם בתקופת העבודות, ואדריכלית קרן אנגלמן קוראת לה לוותר על מעגל תנועה לטובת כיכר חדשנית בצורת א'