14/08/2017

מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט 2

זהו המשך לפוסט מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט - 13/8/2017

אתמול כתבתי על תאונת הקורקינט החשמלי של הדוגמנית שלומית מלכה (שוב נאחל לה רפואה שלמה). רוכבי האופניים החשמליים הוצגו בשנים האחרונות כסכנה לציבור. אף יותר מכך - הכלים החשמליים עברו דמוניזציה חריפה עד כדי כך שמאשימים את הרוכבים בכך שהם גורמים לעצמם להיפגע בתאונות דרכים. זה נקרא "האשמת הקורבן". היו מי שחשבו שאני משתמש במונח הזה באופן לא ראוי, אבל אני לא נכנס לזה.

פרסמתי את הפוסט בפייסבוק, והוא הגיע לעיניהם של 2,984 קוראים נכון לרגע זה. כצפוי, התגובות היו בסגנון "הכלים החשמליים לא צריכים דמוניזציה מאורגנת, הם עושים את יחסי הציבור בעצמם" (כאן) וגם "אין דמוניזציה. כלי רכב חשמליים על מדרכה, הם דמון." (כאן) וכדומה.

ההמחשה הכי חזקה לכך שרוכבי החשמליים חווים "האשמת הקרבן" הגיעה באמצעות תמונה שצולמה היום על ידי הכתבת נועה אסטרייכר. הכיתוב הוא "אז עכשיו פתאום יש ניידת משטרה שנותנת דו"חות לבחורות על אופניים חשמליים ברוטשילד. מביך" (הפוסט המקורי):



אני חושב שניתוח פמיניסטי מסייע לנו לשפוך אור על המציאות. בהקשר הזה, "האשמת הקורבן" היא כלי ניתוח מצוין. אפשר להבין באמצעותו לא רק את הבעיה, אלא גם את הפתרון. הבעיה אינה ההתנהגות של הרוכבים, אלא של הזירה הבלתי אפשרית שבה הם פועלים. אי אפשר לרכוב בכביש, אי אפשר על המדרכה, ונתיבי האופניים אינם מספיקים - אז באיזה מרחב הם אמורים להתקיים?

למי שמעדיף ניתוח פחות פמיניסטי ויותר תועלתני, אני ממליץ על ההסבר של רועי שוורץ תיכון, שבוחן את הנזק שגורמים האופניים החשמליים ביחס לתרומה שלהם (ניתוח עלות-תועלת קלאסי): "התרומה שלהם לרבים גדולה משל רכב פרטי מפני שניתן לרכוב עליהם בגיל צעיר יותר, הן עולות פחות, אין צורך בדלק (ובכך חוסכות כסף וזיהום אוויר) והן מקטינות את העומס בכבישים..."

13/08/2017

מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט

המשך לפוסט הזה - מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט 2

עוד לא יבשה הדיו מעל אתרי החדשות: "שלומית מלכה במצב קשה לאחר שנפלה מקורקינט" - וכבר המקלדות שוצפות וקוצפות ברשתות החברתיות עם קריאות כמו - "הזדמנות טובה לקמפיין להורדת חשמליים מסוגים שונים מהשבילים ומהמדרכות". העיתונאי אטילה שומפלבי גם הכתיר את האירוע כ"סכנת הקורקינט".

זהו המשך של תהליך הדמוניזציה של רוכבי האופניים החשמליים שעובר על ישראל בשנים האחרונות. כתבתי בהקשר הזה על תופעה של האשמת הקורבן - כשרוכבים נפגעים בתאונות דרכים, מאשימים אותם שזה כלי רכב מסוכן, ושהם הביאו את זה על עצמם.

המקרה של שלומית מלכה, שנאחל לה רפואה שלמה, עשוי להפוך את המגמה. רבים מפנים אצבע מאשימה דווקא לכיוון עיריית תל אביב, שמסיבותיה הלא ברורות דואגת להשקות גם את הדשא בשדרות רוטשילד וגם את שבילי האופניים. כך הפך נתיב הנסיעה של שלומית מלכה לסכנה ברורה ומיידית, שהמשתמשים ברשתות החברתיות גם התריעו עליה מבעוד מועד חזור והתרע.

במקרה הזה כנראה שלא יגידו על שלומית מלכה "למה היא בכלל רכבה על הדבר המסוכן הזה?" כפי שקורה במקרים רבים. אולי הפעם לא תהיה האשמת הקורבן, בסגנון של "היא הביאה את זה על עצמה" ו"למה היא התלבשה ככה". אולי הפעם תחלחל ההבנה שאנחנו לא צריכים לדרוש מהרוכבים החשמליים שלא להיפגע, אלא שצריך לספק להם מרחב בטוח לרכב בו. להתחיל להתייחס לכלי רכב חשמליים לא כאויב, אלא ככלי תחבורה לגיטימי. הדרך לשם היא נתיבי אופניים על חשבון נתיבי נסיעה בכביש.


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...