01/12/2019

סיכום העשור

נכנסנו לחודש האחרון של העשור הנוכחי. באתרי החדשות כבר מזמן התחילו לסכם. תחושת הדרמה מתגברת, אז אני גם רוצה להצטרף עם הזווית שלי.

קודם כל, אני מודאג מכך שאין ממש שם לעשור הזה. הסבנטיז, האייטיז, הניינטיז - שמות מעולים. שנות האלפיים (לציון העשור 2000-2009) - זה משהו שאפשר לחיות איתו. ועכשיו אנחנו ב... עשור השני למאה ה-21? שנות העֶשׂרֵה למילניום הנוכחי? בעיתון ה-Mirror הבריטי הציעו כמה שמות בפרוס העשור שתכף עומד להיגמר: "...the tens, teens, tenties and even the tenners." באנגלית אפשר גם פשוט 2010s (נהגה "twenty-tens"  או "two thousand (and) tens"). אבל בעברית?

עבורי, העשור הזה היה בסימן של למידה, עבודה ומשפחה - אולי בדומה לרוב האנשים בני גילי. המסלול הרגיל להחריד שבסופו אתה צריך לצאת עם קורות חיים נורמליים. בעשור הזה למדתי תואר ראשון במדע המדינה וקולנוע, ומיד אחר כך תואר שני במדע המדינה ומדיניות ציבורית. במקביל גם עבדתי בכל דבר שעניין אותי, כמעט בלי קשר לכסף. יש יותר פרויקטים שלקחתי על עצמי ולא הגיעו לקו הגמר מאשר כאלה שכן. רק בשלוש השנים האחרונות התבססתי מבחינה מקצועית, ואני מתפרנס מכמה מקורות הכנסה - כמדריך סיורים בתל אביב (TLVXP), מומחה לעירוניות (Urbanizator) וכותב פודקסטים (ובייחוד "היסטוריה לילדים").

אפרופו עבודה שלא מרוויחים ממנה - בקיץ האחרון, יחד עם חברי הפסיכולוג יפתח גולדוין, התחלנו את הפודקסט "בהמשך לשיחתנו". באחד הפרקים האחרונים דיברנו על עבודה בחינם ועל התועלת שצומחת ממנה.



בתחילת העשור הזה לא הייתי יכול לדמיין שאני אציג את עצמי כ"אורבניסט". בטח שלא הייתי יכול לדעת איך עבודות לא בהכרח קשורות יתרמו להבנה שלי את הכישורים שיש לי להציע. זה גורם לי לחשוב שרק במבט לאחור אתה באמת יכול להבין את עצמך. אתה יכול לתת שם לפרויקט רק אחרי שהוא נגמר. לשם המחשה, אפשר לקחת (קצת) השראה מסיפור בראשית - אלוהים קודם כל בורא משהו, ורק אחר כך נותן לו שם.

הרגע שבו החיים המקצועיים שלי השתנו היה פחות או יותר באמצע העשור, בשנת 2015, כשהחלטתי ללכת בדרך עצמאית. קצת אחרי שהורידו את גשר מעריב בתל אביב, כדי לפנות את הדרך לרכבת הקלה, סיימתי לעבוד כשכיר והתחלתי להשקיע מאמצים בבניית עסק עצמאי. לא הבנתי איך עושים את זה ולא עשיתי לי תוכנית. הבנתי את הדברים תוך כדי תנועה. הייתי יכול להרשות לעצמי את האי-ודאות הזו, וברור לי שלא כל אחד יכול. היכולת לקחת סיכונים משפיעה על קבלת ההחלטות, ובמידה רבה גם על ההצלחה.

אז אם לסכם את העשור, ובכן, בקצרה - אני מבסוט.

עוד קצת בנוגע לבלוג הזה - הוא מלווה אותי עוד משנת 2008. אני מאוד אוהב אותו, ואני שמח שהוא מגיע לאנשים שאוהבים לקרוא אותו. בגרף למטה אני רואה לא רק את מספר הגולשים שנכנסו לבלוג, אלא גם את עצמי. בתקופות שבהן הייתי יותר פעיל בכל מיני פרויקטים, פרסמתי יותר פוסטים בבלוג, נגיד ב-2012. בתקופה שבה הייתי יותר מרוכז בשתי עבודות שונות כשכיר, בין 2014-15, פרסמתי פחות פוסטים ומספר הקוראים ירד בהתאם. השיא של ה-15k הוא מקרה די מוזר, שבו פרסמתי פוסט שנוי במחלוקת - מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט - שפורסם בעמוד פייסבוק פופולרי. השיא השני, של 10k, היה בנובמבר 2017, שבו פרסמתי לא מעט פוסטים, ורבים מהם להקראת ההנמכה של כיכר דיזנגוף. הכי פופולרי מביניהם היה הפוסט "העניינים התלהטו" - איך שלמה להט (צ'יץ') נלחם בכל העולם ואשתו כדי להרים את כיכר דיזנגוף.


אני כותב גם ההיסטוריה של תל אביב וגם על ההווה שלה, בעיקר מזווית של תכנון עירוני ועיצוב אורבני. את הפוסטים הפופולריים ביותר אפשר לראות בסרגל שבצד ימין של הבלוג. בראש הרשימה: אזורי מיתון תנועה. ובמקום השני: מתחם התחנה על יד נווה צדק. הם צברו אלפי כניסות. על פני עשור שלם - זה בין אלף לאלפיים בשנה. למה דווקא אלו הפוסטים הכי פופולריים? אני לא בטוח. כשאני קורא אותם שוב היום, בידיעה של כל מה שהשתנה בעשר השנים האחרונות בתל אביב, הם כבר נראים כמו מוצג ארכיוני, שריד לתקופה שהייתה ואיננה.


22/11/2019

האדם השלישי על הירח

את השם ניל ארמסטרונג אתם בטח מכירים - המפקד של אפולו 11, האיש הראשון שהלך על הירח. אולי אתם גם מכירים את השם של האיש השני שנחת על הירח? שמו הוא אֶדְווִין יוג'ין אַלְדְרִין הבן, אבל הוא נודע בשם באז אלדרין. משום שארמסטרונג אחז במצלמה רוב הזמן, רוב התמונות מהנחיתה על הירח הן בכלל של באז אלדרין.

כולם זוכרים לארמסטרונג את האימרה: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", אבל אלדרין כנראה לא הכין שום משפט מחץ שכזה. כשירד מהסולם ועמד לראשונה על פני הירח, כל מה שהיה לו להגיד זה "נוף יפה!" -- באמת. זה סיפור אמיתי. המשפט הראשון שלו על הירח היה "Beautiful view!" (ואתם יכולים למצוא את זה בתמלול הרשמי של הנחיתה על הירח באתר נאס"א, שמפרק את האירוע שנייה אחר שנייה).

אדי איזרד, הקומיקאי שאני הכי אוהב, שאל פעם למה הם לא עשו צחוקים שם על הירח. נגיד שארמסטרונג היה אומר פתאום, "אוי! אתם לא מאמינים, יש פה מפלצת". ג'רי סיינפלד, הקומיקאי שאני הכי אוהב (למה לא בעצם, שיהיו כמה קומיקאים שאני הכי אוהב), אמר שמעולם לא היינו צריכים לנחות על הירח, ואני אתן לו להשלים את הבדיחה:



אגב - מסתבר, שבאותו הזמן שהאמריקאים נחתו על הירח, הסובייטים ניסו להנחית חללית משלהם - לונה 15. שעות ספורות אחרי שארמסטרונג ואלדרין תקעו את דגל ארצות הברית על הירח, החללית הלא-מאוישת של ברית המועצות התרסקה בניסיון הנחיתה. אילו הייתה נוחתת בשלום, אולי הייתה מחזירה סלעים מהירח לפני האמריקאים. זה היה השיא של המרוץ לחלל, וברור מי משתי מעצמות העל ניצחה, ומי מהן נחתה על הפנים.

חזרה לענייננו. כל זה נועד לספר על... האיש השלישי במשימת אפולו 11. כן, במשימה המאוישת הראשונה אל הירח היה עוד אסטרונאוט. קראו לו מייקל קולינס. הוא לא בדיוק האיש השלישי על הירח, כי הוא נשאר בתא הפיקוד "קולומביה", בזמן שאלדרין וארמסטרונג לקחו את רכב הנחיתה הירחי "איגל" לסיבוב. בזמן שהם הלכו על הירח, הוא עשה עוד הקפה מסביבו והסתכל עליהם מלמעלה.

כדור הארץ זורח מעל רכב הנחיתה הירחי "איגל". נשאר מאחור

יום השנה ה-50 לנחיתה על הירח צוין בקיץ האחרון בשלל אירועים. במגזין "טיים" גם עשו ראיון עם מייקל קולינס. מה כל כך משך אותי בעניין הזה של האיש שהגיע הכי קרוב אל הירח, אבל לא הלך עליו? לא יודע. יש כמה דברים שהוא אמר בראיון שאני חושב שצריך לקחת אותם הלאה. למשל, קולינס מספר על משימת אפולו 11, שמבחינתו היא הייתה שרשרת של 25 מרחקים מוגדרים מראש, שכל פעם היה צריך להשלים חלק אחד בשרשרת: "...כשעזבנו את כדור הארץ, למשל, זה היה הישג אדיר מבחינה טכנית. אבל האם צהלנו ונתנו כיפים אחד לשני? לא. כי אתה לא יכול להתרכז במה שמאחוריך. אתה חייב לשים לב למה שלפניך".

עוד נקודה מעניינת שקולינס מדבר עליה היא החשיבות של STEEM בניגוד ל-STEM. יש הרבה דגש על השכלה בתחומי ה-STEM - ראשי התיבות של מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. אבל קולינס מוסיף עוד E שתייצג את האנגלית. כלומר, כישורי שפה לא פחות חשובים מכישורים טכניים, לדעתו. הוא עצמו כתב ופרסם ארבעה ספרים. למה קולינס חושב שכדאי לדעת להתנסח? "אולי פגשתי יותר מדי מהנדסים לא ברורים," הוא אומר. כשעומד מולך מישהו שצריך להעביר מצגת של עובדות חשובות, והוא ממלא את האוויר במונחים מקצועיים ושפה בלתי מובנת, זו כמובן בעיה. כלומר, חשוב לדעת מה אתה עושה, זה בטוח. אבל לא פחות חשוב לדעת להסביר מה אתה עושה. להסביר בפשטות מה אתה עושה זה כישרון חשוב מאין כמוהו.

אז מה אני עושה? ואיך אני יכול להסביר את זה בפשטות? בשיחה עם שדרנית הרדיו עדינה סיון (שהיא גם דודה שלי) סיפרתי על כך: על השולחן בהגשת עדינה סיון 10/11/2019. מוזמנים להאזין (54 דק'):

24/03/2019

עסק הוא לא משק בית

מאוד מעניין אותי איך אנשים מכניסים כסף ועל מה הם מוציאים כסף. בגלל זה התאהבתי באינפוגרפיקות של איך האמריקאים עושים את זה. אפשר לראות שמשק הבית האמריקאי הממוצע מוציא 73% מההכנסות שלו, שמגיעות בעיקר ממשכורת. זו כמובן תמונה ורודה למדי, שכן 20% מהאמריקאים - אלו שהכנסותיהם הן הנמוכות ביותר - אוכלים את החסכונות שלהם במקרה הטוב, ונאלצים ללוות כספים במקרה הרע, כדי לכסות 100% מההוצאות שלהם.

אי השוויון כמובן זועק לשמיים, אבל מה שהימם אותי במיוחד הוא המרכזיות של ה"משכורת" בצד ההכנסות. זה מרכיב ההכנסה הדומיננטי עבור עשרות מיליונים של משקי בית בארצות הברית. זה מדהים אותי שזה המודל העיקרי שלפיו כל כך הרבה אנשים חיים. משכורת היא לכאורה דבר יציב, כי נכנס לך כסף חודש בחודשו. אבל מה קורה אם המעסיק נקלע לקשיים? פתאום מתברר שמשכורת היא לא דבר כל כך יציב. כששכיר נשען ב-100% על המשכורת שלו, הוא לוקח על עצמו סיכון פיננסי משמעותי. כל הביצים בסל אחד.

יש מודלים יוצאים מן הכלל - משקי בית שחיים על חסכונות שנצברו (למשל, קיבלו בירושה), משקי בית שהכנסותיהם מגיעות מקרקע (למשל, משקי בית שמחזיקים נדל"ן ומשכירים אותו תמורת שכר דירה), או משקי בית שמקור ההכנסות שלהם הוא רווחי הון (למשל, משקי בית שמחזיקים בחברה שמניבה רווחים ומחלקת דיבידנדים לבעלי המניות). עושה רושם שהמודל העיקרי, שכל חריגה ממנו נראית כסטייה, הוא משקי בית שמתפרנסים ממשכורות בלבד (כאמור, אני חושב שמשכורת אחת חושפת את משק הבית לסיכון פיננסי גדול; עם שתי משכורות זה הסיכון פוחת משמעותית).

בצד ההוצאות לא התפלאתי לגלות את סעיף הדיור בראש ואחריו סעיף התחבורה. גם מעניין לראות איך הסעיפים הללו הפכו להיות יותר דומיננטיים מאז אמצע המאה ה-20. למעשה, הם היו עוד חלק מהתקציב של כל משק בית, עד שבשנות ה-60' הם החלו לזנק. לעומת זאת, ההוצאות על מזון והלבשה ירדו במהלך העשורים האחרונים. בעשור האחרון ההוצאה על בריאות עלתה באופן משמעותי, כך שאין זה מפתיע שזה אחד הנושאים המדוברים במערכת הפוליטית האמריקאית.

איך אתם מחלקים את התקציב המשפחתי שלכם? מעניין אותי מה אתם חושבים, למשל, על הוצאות דיור ותחבורה. האם עדיף להוציא יותר כסף על אוטו ולגור מחוץ לעיר תמורת שכר דירה שפוי, או שמעדיפים לגור בתוך העיר בשכר דירה גבוה אבל מבלי להוציא כסף על אוטו? זה כמובן תלוי בהעדפה אישית (או משפחתית), אבל מה שבטוח הוא שכל משק בית מחלק את התקציב שלו איך שהוא מוצא לנכון. זה עניין של החלטה.

עבור עצמאים יש עוד החלטה. היא נוגעת לשאלת ההפרדה בין ההכנסות וההוצאות של העסק לבין ההכנסות וההוצאות של משק הבית. היכן עובר הגבול בין משק הבית לבין העסק? למעשה, צריך להחליט קודם אם בכלל יש הפרדה או אין הפרדה בין ההתנהלות של משק הבית לבין ההתנהלות של העסק. בעיני, משק הבית נועד להבטיח את איכות החיים של האנשים שהם חלק ממנו. לעומת זאת, העסק נועד לייצר רווחים שמועברים לכלכלת משק הבית. לכן, אני רוצה להפריד בין שני הדברים הללו, שיש להם מטרות שונות.

אני פיתחתי לעצמי סיסטם שבו העסק שלי עומד בפני עצמו, עם הכנסות והוצאות, שמהן נגזרת שורת הרווח. את הרווח אני מעביר לחשבון אישי שלי שמשמש אותי להוצאות אישיות ולחשבון המשותף של משק הבית שלנו. כך נשמרת ההפרדה בין החשבון העסקי, החשבון האישי והחשבון המשותף, וכל אחד מהם מתנהל בצורה אחרת ועם מטרות שונות. אני חושב שזה נכון פסיכולוגית, לדעת שההצלחה העסקית שלך לא קשורה באופן ישיר ויומיומי לרמת החיים שלך ושל יקיריך. יכול להיות שיש משקי בית שעבורם נכון יותר להתנהל עם חשבון בנק אחד, אבל אני חושב שמבחינה כלכלית זה נכון יותר להפריד. כך אפשר לדעת טוב יותר מאיפה הכסף נכנס ועל מה הוא יוצא. והעיקר - לתכנן את הדברים בצורה שונה. מה שנכון עבור העסק לא בהכרח נכון עבור משק הבית.

רציתי לשתף אתכם


- היכרתי את המדריכים הכי שווים בתל אביב, וביחד הקמנו את קולקטיב תל אביב! אנחנו אנסמבל של מדריכים, ובחודשים האחרונים היכרנו והדרכנו אחד השני בסיורים המובילים שלנו בעיר הגדולה - סתיו הדריכה אותנו ביפו העתיקה, עידו הדריך אותנו בסיור צילום רחוב בפלורנטין, מיכל הדריכה אותנו בסיור אדריכלות העיר הלבנה, רומי הדריכה אותנו בסיור טבע עירוני בגן העצמאות וניסן הדריך אותנו בשבוע שעבר בתוככי התחנה המרכזית החדשה. אני צופה לנו עתיד מזהיר...
> קולקטיב תל אביב







- התחלתי במבצע מיוחד של 10% הנחה ברכישה אונליין של סיור מודרך בנווה צדק (רק במרץ-אפריל 2019)
מבצעי אביב 2019 בנווה צדק

- פרסמתי חוויה קולית שאפשר לרכוש דרך האתר שלי: על המקום 🎧 כיכר דיזנגוף. וגם שוחחתי עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו "גם כאן תרבות - שישי" על הפסל "מים ואש" של האמן יעקב אגם שניצב עירום בכיכר דיזנגוף מזה מספר חודשים.
שוחחתי על הפסל "מים ואש" עם גואל פינטו

- עלה לאוויר הפרק הכי מגניב אי פעם שכתבתי לפודקסט "היסטוריה לילדים"! "לפני קצת יותר ממאה שנה היא הייתה ערימה של חול. איך הפכה תל אביב לעיר, ואיך זה קשור לצדפים ולגזוז?" תענוג לאוזניים של 18 דקות על הקמת תל אביב
> היסטוריה לילדים: תל אביב

- הדרכתי סיור באזור שדרות נורדאו בתל אביב - סיור שפיתחתי במיוחד עבור מרכז קהילתי מגיד לקורס "בואו נלך על זה" למדריכים שכונתיים. גם היה לי סיור מיוחד בנווה צדק עם קבוצת BNI מטרופולין - קבוצת הנטוורקינג שאני חבר בה





- התרגשתי מסיור שהיה לי עם משפחה שחגגה לסבתא יומולדת כמעט-עגול, ועוד יותר התרגשתי ממה שכתבו לי בעקבות הסיור:
"שישי צהרים. מפגש מרגש לאמא בת 89. תומר הצליח לספר את סיפור השכונה- נווה צדק
לעורר עניין וגלי צחוק, להתאים את המסלול, לקצר ולהאריך בהתאם לתגובות המשפחה. ולהביא את איני לידי דמעות התרגשות בתאוריה שהזכירו את הבית.
ממליצה בחום. נעים מעניין ופשוט אחהצ משפחתי מוצלח הודות לתומר."



- השתתפתי באירוע פתיחת המסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב במעמד ראשי ערים מכל העולם שהגיעו ארצה כדי ללמוד מאיתנו איך לעשות ערים טובות יותר. אם גם אתם מתעניינים בעירוניות, הירשמו לניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו" שמיועד לקהילת האורבניסטים והאורבניסטיות בישראל. בגיליון האחרון שיתפתי משרות פתוחות וחומרי קריאה מעניינים.
> הרשמה לניוזלטר מהנעשה בערינו
> מהנעשה בערינו 096: לעתיד מזהיר


16/02/2019

עומס יתר

שלושה חודשים עמוסים למדי היו לי. פרויקט גדול ומתגלגל, שנכנס בתחילת דצמבר, שאב את כל הזמן שלי. חודש אחד - אתה אומר ניחא. חודש שני - מילא. חודש שלישי - נו די!

אז איך מתמודדים עם עומס יתר? קודם כל, כעצמאי שעובד לבד, הרבה פעמים אתה חושב שאין לך את הלוקסוס להאציל סמכויות. אבל יש לך. למשל, כשאתה צריך לדחוף פגישה בלו"ז, שמצריכה אותך לנסוע למקום רחוק. אפשר לבקש מהפרטנר לפגישה להתקרב לאזור שלך. עוד דוגמא - צריך להדפיס משהו? שלח את זה במייל לחנות הצילום המקומית. הם ידפיסו, ורק תבוא לאסוף. כן, תשלם עוד כמה שקלים על שירות מלא.

עכשיו מה עם הדברים הכבדים? להיפגש, להדפיס - זה בקטנה. אבל מה עם העבודה עצמה? קודם כל, צריך לתכנן היטב. בהתחלה לא הייתי הכי מאורגן עם תכנון הזמן שלי. ככה זה כשיש פרויקט חדש, שאתה מתחיל ללמוד אותו מההתחלה. שבוע אחר שבוע השתדלתי לתכנן יותר טוב, בכל שבוע יותר טוב מהשבוע הקודם. זו גם הדרך לצאת מתקופות של עומס יתר עם ראש מורם ולחזור לשגרה.

עוד דבר שחשוב לשים לב אליו הוא מה שאני קורא לו Recurring checklist. זו רשימת מטלות שחוזרת על עצמה מדי פעם. יש לי כמה וכמה כאלה. למשל, בכל שבוע, בימי רביעי, קופץ לי צ'קליסט לתכנון השבוע הקרוב. הצ'קליסט כולל את המשימות שרלוונטיות לי לתכנון השבוע, כמו לפתוח את Google Calendar, להסתכל אם יש ב-Events בפייסבוק אירוע שאני רוצה ללכת אליו וכו'. במצב של עומס יתר מצאתי את עצמי מדלג על הצ'קליסטים הקבועים כדי להתמקד במטלות בוערות שאני מחויב אליהן. המסקנה שלי היא שמאוד חשוב לא לדלג על הצ'קליסטים האלה. לכאורה, העבודה היא אותן מטלות בוערות שאני מחויב אליהן, ולא הצ'קליסטים המצחיקים שעוזרים להתנהל בצורה מסודרת. אבל יש לזה חשיבות. השגרה היא מה ששומר עליך מפני עומס יתר, ובמצבים של עומס יתר שגרת העבודה מוציאה אותך מהכאוס.

יש לי עוד צ'קליסט שבועי, מדי מוצ"ש - לכתוב בבלוג הזה. כבר שלושה חודשים שאני שם אותו על Snooze. סימן טוב לכך שיצאתי מהכאוס הוא הפוסט הזה :) ספרו לי איך אתם מתמודדים עם עומס יתר. אני אשמח לעצות לפעם הבאה.


רציתי לשתף אתכם


משום שכבר הרבה זמן לא פרסמתי פוסט, אני אזכיר שבכל פעם אני משתף קצת תובנות מעולם העבודה שלי כעצמאי, ואחר כך אני משתף ממה שעשיתי בזמן האחרון. אז מה עשיתי בשלושת החודשים האחרונים?

- המדריכים הכי מגניבים בתל אביב משלבים ידיים ומתחילים משהו חדש. בתמונה אתם יכולים לראות, מימין לשמאל, את עידו בירן (מדריך סיורי צילום ואמנות רחוב), רומי צ'ילג (מדריכת סיורי טבע עירוני), סתיו שחף (מורת דרך ביפו ובתל אביב), מיכל מינסקי (מדריכת סיורי באוהאוס ועוד), ואסיה המתוקה (הבת של מיכל). אני מאוד אוהב את הקבוצה הזו שלנו. בחודשים האחרונים מאוד התגבשנו. העברנו זה לזה את הסיורים המובילים שלנו, ובהמשך - נעשה דברים גדולים ביחד. פרטים בקרוב!



- השתתפתי באירוע המאזינים של הפודקסט "היסטוריה לילדים" שאני משתתף בכתיבתו. משפחות הגיעו מכל קצוות הארץ, והאווירה הייתה מחשמלת. יובל מלחי, מלך הפודקסטים, הזמין אותי להקליט איתו ביחד פרק לייב מול קהל על המרוץ לקוטב הדרומי (עם תחפושות!) - והכל שודר בפייסבוק לייב ב"כאן תרבות". יובל כתב שזה היה אחד מהערבים הכי מרגשים בחייו. גם אני התרגשתי מאוד להיות חלק מהפרויקט המטורף הזה.





- עוד לא מכירים את הפודקסט "היסטוריה לילדים"? קחו פרק לניסיון, שאני כתבתי, על האחים רייט. לדעתי, זה אחד הפרקים הכי טובים של הפודקסט (חוץ מהפרק על יוהאן סבסטיאן באך).

- השתתפתי בכנס "נשים מזיזות ערים", והצגתי את סדרת המחקרים שביצעתי עבור המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית ראש המכון, אופיר פינס. כבר עכשיו אפשר לחלץ כמה מסקנות מהבחירות המקומיות 2018 - שיא של כל הזמנים בייצוג נשים, כמעט חצי מראשי הרשויות חדשים בתפקיד, ויום השבתון העלה משמעותית את שיעורי ההצבעה. בניוזלטר שלי דיווחתי על הפאנל הכי מרגש בכנס - סיפוריהן של שש נשים שנבחרו לראש רשות מקומית.

קרדיט צילום: עדי זלק וינר

- העברתי את המצגת המרכזית באחד המפגשים השבועיים של קבוצת BNI מטרופולין - קבוצה עסקית שהצטרפתי אליה לפני כמעט שנה (ובתחילת דצמבר נכנסתי לתפקיד סגן יו"ר הקבוצה... בשל כך, חלק מהעומס יתר). אם אתם עצמאים שרוצים לדעת מה זה קבוצת נטוורקינג, צרו קשר ואזמין אתכם להתארח באחד המפגשים שלנו.




- פרסמתי את קיצור תולדות כיכר דיזנגוף באתר שלי שמוקדש לסיורים היסטוריים בתל אביב - TLVXP.com - וגם פרסמתי טיול חדש בתל אביב שאפשר לעשות עם אוזניות: "נערות ריינס" - סיור קולי במרכז תל אביב שהקלטתי יחד עם השדרן האלוף יובל מלחי.


- באותו הקשר, התעצבנתי לראות את עובד הניקיון שמנקה את הפסל של יעקב אגם. אותו עובד כנראה מרוויח שכר מינימום, בעוד שיעקב אגם מקבל מדי חודש 12,000 ש"ח מעיריית תל אביב יפו עד שיבחר את הצבעים של הפסל שלו. מקומם!



- בשנת 1960 הוקמה קרן מלגות על שם צדוק שלוש, סבא-רבא שלי. המשפחה שלי תרמה לעיריית תל אביב סכום חד פעמי גדול, והעירייה הבטיחה להעניק את המלגה בגובה שכר לימוד שנתי מדי שנה. בחלוף השנים קצת שכחו מהמלגה, אבל אני שמח וגאה לבשר שאחרי הרבה דיונים הצלחנו - המשפחה והעירייה - להתניע מחדש את הקרן. מלגת צדוק שלוש לשנת תשע"ט הוענקה לנור דסוקי - סטודנטית לתואר שני בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב יפו. אורית קלר מעיריית תל אביב יפו הגיעה לטקס כדי להעניק יחד איתי את המלגה המשותפת לעירייה ולמשפחת שלוש. לעוד פרטים: www.Chelouche.net





- למרות הגשמים, יצא לי להדריך לא מעט סיורים. לתיירים ולישראלים, למשפחות ולבתי עסק - תמיד אני נהנה לקחת קבוצה ולחשוף בפניה את הסודות של תל אביב. הנה תמונות של חלק מהאנשים שהדרכתי בנווה צדק:






- שוב עליתי לכנסת כדי לדבר בפני ועדת הכלכלה על הצעת חוק שירותי תיירות. עוד על כך: בסטורי שהעליתי לאינסטגרם. אגב, באותו היום הוכרז על פיזור הכנסת, וניאלץ לחכות עוד זמן מה כדי שמשהו יקרה עם הצעת החוק. רק אחרי הבחירות ואחרי שתורכב ממשלה חדשה, ואחרי שימונה שר תיירות חדש, נדע מה עלה בגורלה. אם הצעת החוק תקודם, זה יפחית חלק מההגבלות הקיימות על הדרכת סיורים בישראל - חשוב מאוד!

בוקר טוב. באמת שלא הייתם צריכים

בניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו", המיועד לאורבניסטים ואורבניסטיות בישראל, סיפרתי על הסיור שהדרכתי לצוערי השלטון המקומי ועל ההרצאה שהעברתי למנהלים בעיריית הרצליה. גם דיווחתי מכנס MetroTLV שבו הוצגה התוכנית לשלושה קווי רכבת תחתית שיוקמו בגוש דן בנוסף לשלושת קווי הרכבת הקלה הנמצאים כבר בביצוע. אם גם אתם אוהבים ערים, תוכלו לקבל את הניוזלטר שלי שיחשוף אתכם לידע מצוין מישראל ומהעולם. להרשמה לניוזלטר >
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...