זהו המשך ל- "אורבניזם בתל אביב: 9 - רוצים תחבורה ציבורית טובה יותר"
נדמה לי שלא ניתן למצוא מישהו שיגיד שהתחבורה הציבורית בישראל טובה. אמנם לא כל דבר שכולם מסכימים עליו הוא בהכרח אמת (אחרת הרבה מלכים היו ממשיכים להסתובב בעירום), אבל לדעתי אפשר לצאת מהנחת עבודה שהתחבורה הציבורית בישראל לא טובה.
אגב, ההכרה בכך שהתחבורה הציבורית בישראל לא טובה היכתה בי היום ממקום חדש ומפתיע. כתבה שהתפרסמה הבוקר ב"ממון" (המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות") על עלייה (נוספת) במחירי הדלק התחקתה גם אחר אלטרנטיבות לרכב הפרטי - אופניים, אופנוע, אופניים, הליכה ברגל, קארפול, רכבת ואוטובוס. על כל אחד מהפריטים הללו ניתן קצת מידע בנוגע למעבר אליהם. ראשית, את האפשרות לנסוע באוטובוס לא הכתירו בכותרת "אוטובוס", אלא "אוטובוסים". אולי כי יוצאים מנקודת הנחה שצריך יותר מאחד כדי להתנייד כראוי. לדעתי, דווקא נסיעה ברכבת מצריכה ברוב המקרים לפחות החלפה אחת, מאשר רוב הנסיעות באוטובוס. שנית, על אפשרות הנסיעה באוטובוסים נכתב, כי בשנת 2010 חלה עלייה בכמות הנוסעים בכל חברות האוטובוסים בישראל, ומסתמן כי מגמה זו נמשכת מתחילת 2011. לבסוף, מוסבר שהסיבה לכך (פרט לעלייה במחירי הדלק), לפי חברות האוטובוסים, היא "עלייה בתחושת הביטחון של הנוסעים ככל שמתרחקים מתקופת הפיגועים הגדולים." הפתיע אותי שדווקא חברות האוטובוסים, שבוודאי יהיו הראשונות להתפאר בכל חידוש ובכל שיפור שירות בשנים האחרונות, תלו את הסיבה לעלייה בכמות הנוסעים בגורם שלא ממש מצוי בשליטתן.
אז מהי תחבורה ציבורית טובה? ואיך אפשר שתהיה כזו בישראל? אם נתמקד בתחבורה ציבורית עירונית, לדעתי, רוב האנשים יגדירו תחבורה ציבורית טובה כרכבת תחתית. ומשום שאין רכבת תחתית בישראל בכלל (ובגוש דן בפרט), אין בישראל תחבורה ציבורית טובה.
השאיפה לרכבת תחתית בתל אביב מקננת אצל הרבה אנשים. היא משאת נפשנו. השאיפה הזו היא גם מה שהפך את רוני מילוא לראש העיר ב-1993, וגם מה שריסק אותו משלא התממשה. וזה אפילו מה שהבטיח רון חולדאי: "ב-2013 תהיה רכבת תחתית בתל אביב". כמובן, בשנים האחרונות השאיפה הזו נרמסה שוב ושוב, וחולדאי שינה את הטון, בצדק. הוא חוזר שוב ושוב על כך שעל הנושא אמונה הממשלה, וזה נכון במידה רבה. בכל אופן, כשירוץ לכהונה נוספת, לא ידבק בו הכתם.
הרכבת התחתית נתפשת כצורך לאומי ראשון במעלה, ולא רק מבחינה תחבורתית. כותבת אבירמה גולן (קצת לאחר מלחמת לבנון השנייה): "אחד הפרויקטים הלאומיים החיוניים החשובים ביותר כעת הוא הרכבת התחתית בתל אביב. ראשית, כי ישראל זקוקה לפרויקטים גדולים עתירי עבודה. שנית, כי המשק זקוק לשחרור פקק התחבורה במרכז, ודחוף מכל - כי גוש דן זקוק בהקדם למיגון מפני טילים."
האם באמת כשתהיה רכבת תחתית בתל אביב (אם בכלל תהיה) התחבורה הציבורית בעיר תיחשב טובה? כנראה שלא. ועוד יותר גרוע - השיח על הרכבת התחתית מגביל אותנו לחשיבה רק עליה: "משום מה, קיבל נושא הרכבת התחתית בתל-אביב מימד מיתי, כאילו לא ניתן להתמודד עם הבעיות האורבניות של העיר בלעדיה. כתוצאה מכך, מתעקשת עיריית תל-אביב שכל קווי הרכבת הקלה שיעברו בה יהיו תת-קרקעיים. זאת למרות שכל קילומטר של רכבת תחתית יקר לבנייה לפחות פי 7 מקילומטר של רכבת קלה על-קרקעית." ואני מוסיף- משום שהפרוייקט כל כך יקר - הוא נדחה שוב ושוב.
למעשה, הייתה זו ראש הממשלה גולדה מאיר שהניחה את אבן הפינה של הרכבת התחתית בתל אביב. ברחבי העיר הופיע לאחרונה קמפיין של סוכנות מכירת מכוניות (שבולט מאוד בתחנות אוטובוס עם אנשים מיואשים מאוד):
"רה"מ מכריזה על הקמת רכבת תחתית בת"א" - 1.4.1979 | מוכרים מכוניות, לא לוקשים.
כבר ארבעים שנה אנחנו מחכים, והרכבת עוד לא הגיעה. אולי בגלל שאנחנו לא עושים כלום חוץ מלְצָפּוֹת לה? אולי כדאי להתחיל לעבוד על דברים אחרים? על אותם דברים אחרים אכתוב בפרק הבא.
(ולסוכנות הרכב אני רוצה לומר, שהתאריך שצוין בפרסומת לא הגיוני - אני אמנם מבין את הרעיון של 1 באפריל, אבל ב-1979 גולדה מאיר כבר הייתה ז"ל; אם היה רשום 1970 או 1969, זה היה קרוב יותר למציאות וגם מחדד עד כמה הרכבת התחתית בתל אביב היא עבודה בעיניים.)
נדמה לי שלא ניתן למצוא מישהו שיגיד שהתחבורה הציבורית בישראל טובה. אמנם לא כל דבר שכולם מסכימים עליו הוא בהכרח אמת (אחרת הרבה מלכים היו ממשיכים להסתובב בעירום), אבל לדעתי אפשר לצאת מהנחת עבודה שהתחבורה הציבורית בישראל לא טובה.
אגב, ההכרה בכך שהתחבורה הציבורית בישראל לא טובה היכתה בי היום ממקום חדש ומפתיע. כתבה שהתפרסמה הבוקר ב"ממון" (המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות") על עלייה (נוספת) במחירי הדלק התחקתה גם אחר אלטרנטיבות לרכב הפרטי - אופניים, אופנוע, אופניים, הליכה ברגל, קארפול, רכבת ואוטובוס. על כל אחד מהפריטים הללו ניתן קצת מידע בנוגע למעבר אליהם. ראשית, את האפשרות לנסוע באוטובוס לא הכתירו בכותרת "אוטובוס", אלא "אוטובוסים". אולי כי יוצאים מנקודת הנחה שצריך יותר מאחד כדי להתנייד כראוי. לדעתי, דווקא נסיעה ברכבת מצריכה ברוב המקרים לפחות החלפה אחת, מאשר רוב הנסיעות באוטובוס. שנית, על אפשרות הנסיעה באוטובוסים נכתב, כי בשנת 2010 חלה עלייה בכמות הנוסעים בכל חברות האוטובוסים בישראל, ומסתמן כי מגמה זו נמשכת מתחילת 2011. לבסוף, מוסבר שהסיבה לכך (פרט לעלייה במחירי הדלק), לפי חברות האוטובוסים, היא "עלייה בתחושת הביטחון של הנוסעים ככל שמתרחקים מתקופת הפיגועים הגדולים." הפתיע אותי שדווקא חברות האוטובוסים, שבוודאי יהיו הראשונות להתפאר בכל חידוש ובכל שיפור שירות בשנים האחרונות, תלו את הסיבה לעלייה בכמות הנוסעים בגורם שלא ממש מצוי בשליטתן.
אז מהי תחבורה ציבורית טובה? ואיך אפשר שתהיה כזו בישראל? אם נתמקד בתחבורה ציבורית עירונית, לדעתי, רוב האנשים יגדירו תחבורה ציבורית טובה כרכבת תחתית. ומשום שאין רכבת תחתית בישראל בכלל (ובגוש דן בפרט), אין בישראל תחבורה ציבורית טובה.
השאיפה לרכבת תחתית בתל אביב מקננת אצל הרבה אנשים. היא משאת נפשנו. השאיפה הזו היא גם מה שהפך את רוני מילוא לראש העיר ב-1993, וגם מה שריסק אותו משלא התממשה. וזה אפילו מה שהבטיח רון חולדאי: "ב-2013 תהיה רכבת תחתית בתל אביב". כמובן, בשנים האחרונות השאיפה הזו נרמסה שוב ושוב, וחולדאי שינה את הטון, בצדק. הוא חוזר שוב ושוב על כך שעל הנושא אמונה הממשלה, וזה נכון במידה רבה. בכל אופן, כשירוץ לכהונה נוספת, לא ידבק בו הכתם.
הרכבת התחתית נתפשת כצורך לאומי ראשון במעלה, ולא רק מבחינה תחבורתית. כותבת אבירמה גולן (קצת לאחר מלחמת לבנון השנייה): "אחד הפרויקטים הלאומיים החיוניים החשובים ביותר כעת הוא הרכבת התחתית בתל אביב. ראשית, כי ישראל זקוקה לפרויקטים גדולים עתירי עבודה. שנית, כי המשק זקוק לשחרור פקק התחבורה במרכז, ודחוף מכל - כי גוש דן זקוק בהקדם למיגון מפני טילים."
האם באמת כשתהיה רכבת תחתית בתל אביב (אם בכלל תהיה) התחבורה הציבורית בעיר תיחשב טובה? כנראה שלא. ועוד יותר גרוע - השיח על הרכבת התחתית מגביל אותנו לחשיבה רק עליה: "משום מה, קיבל נושא הרכבת התחתית בתל-אביב מימד מיתי, כאילו לא ניתן להתמודד עם הבעיות האורבניות של העיר בלעדיה. כתוצאה מכך, מתעקשת עיריית תל-אביב שכל קווי הרכבת הקלה שיעברו בה יהיו תת-קרקעיים. זאת למרות שכל קילומטר של רכבת תחתית יקר לבנייה לפחות פי 7 מקילומטר של רכבת קלה על-קרקעית." ואני מוסיף- משום שהפרוייקט כל כך יקר - הוא נדחה שוב ושוב.
למעשה, הייתה זו ראש הממשלה גולדה מאיר שהניחה את אבן הפינה של הרכבת התחתית בתל אביב. ברחבי העיר הופיע לאחרונה קמפיין של סוכנות מכירת מכוניות (שבולט מאוד בתחנות אוטובוס עם אנשים מיואשים מאוד):
"רה"מ מכריזה על הקמת רכבת תחתית בת"א" - 1.4.1979 | מוכרים מכוניות, לא לוקשים.
כבר ארבעים שנה אנחנו מחכים, והרכבת עוד לא הגיעה. אולי בגלל שאנחנו לא עושים כלום חוץ מלְצָפּוֹת לה? אולי כדאי להתחיל לעבוד על דברים אחרים? על אותם דברים אחרים אכתוב בפרק הבא.
(ולסוכנות הרכב אני רוצה לומר, שהתאריך שצוין בפרסומת לא הגיוני - אני אמנם מבין את הרעיון של 1 באפריל, אבל ב-1979 גולדה מאיר כבר הייתה ז"ל; אם היה רשום 1970 או 1969, זה היה קרוב יותר למציאות וגם מחדד עד כמה הרכבת התחתית בתל אביב היא עבודה בעיניים.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שמח שקראת :) ותודה על התגובה. בקרוב אקרא אותה