10 במאי 2013

האם הורוביץ ינצח בזכות הגייז

ניצן הורוביץ ואני בדיון בכנסת
הופעתי פעם אחת בדיון בכנסת בנושא התחבורה הציבורית בתל אביב.
לצידי ישב ח"כ ניצן הורוביץ, שקודם לכן הכרתיו רק מהטלוויזיה.

הוא הרשים אותי בדיבור הרהוט שלו, ובאופן שבו פנה אלי מדי פעם במהלך
הדיון ושטח בפני חלקים מהשקפת עולמו האורבנית.

הדיון כלל התכתשות ארוכה עם פקידי עיריית תל אביב יפו, שמצאו לנכון
להסביר לנו למה הם מוכנים להשלים עם בעיות התחבורה בעיר.

ח"כ הורוביץ ואני התקוממנו יחד, כי משבר התחבורה דורש טיפול דחוף.
התמונה לקוחה מתוך הוידאו "מהיר בעיר - בדיון בכנסת"
עם הכרזתו של ח"כ ניצן הורוביץ על מועמדותו לראשות העיר תל אביב יפו, הכותרות דווקא לא זעקו "הורוביץ רוצה להיות ראש העיר הגאה הראשון". רק בכתבה אחת ב-ynet צוין כי "אם ינצח בבחירות בתל אביב הוא יהיה ראש העיר ההומו הראשון בישראל". במידה רבה, אני חושב שזה משקף את המרוץ של הורוביץ לכנסת - הנושא יקר לליבו, אבל הוא נושא אחד מבין רבים שהוא מעוניין לעסוק בהם. הוא מעולם לא ישב על המשבצת של הפוליטיקאי ההומו, וסביר להניח שהוא לא יתחיל עם זה עכשיו.

בכל זאת, הניתוחים הפוליטיים לא מרפים מנטייתו המינית של ח"כ הורוביץ - גיא משיח תוהה אם ההומואים יעדיפו לדבוק ב"סוס המנצח" חולדאי, שהפך את תל אביב לאחת הערים הכי גיי פרנדלי בפלנטה הזו, או שיזנחו אותו לטובת מי שנחשב לחלק מהקהילה הלהט"בית, למרות שהוא נחשב לחסר ניסיון ניהולי. משיח עולה כאן על נקודה חשובה - הורוביץ אמנם הומו, אבל חולדאי נתפש כמאוד "ורוד".

בניתוח אחר מאת גל אוחובסקי, נטען כי ההבדל בין חולדאי להורוביץ לא גדול. "שאלה של סגנון," כותב אוחובסקי, וגם מצביע על כך שחולדאי מגלם את הפוליטיקה הישנה, שלא מתעניינת ברחשי הלב של הציבור, והורוביץ מגלם את הפוליטיקה החדשה. בסופו של דבר, מה שיכריע בין השניים הוא שאלת הנאמנות, לטענת אוחובסקי. אני לא מבין מה זה אומר "להיות נאמן" לחולדאי או להורוביץ, אבל נראה לי שאוחובסקי לא באמת משאיר שאלה פתוחה - הוא חושב שחולדאי צריך להמשיך בתפקידו, כי הוא הוכיח את עצמו, והורוביץ יוכל להתמודד על ראשות העיר כשחולדאי יפרוש. זו חשיבה הגיונית - אם הייתי עוסק ב"נאמנות", ומנסה לשמר את מעמדי כגורם משפיע על העירייה ומדיניותה (בייחוד בתחום הלהט"ב), היה עדיף לי לנצל עד הסוף את מי שכבר הוכיח את עצמו כנאמן לי.

הורוביץ ואוחובסקי - צילומסך מכתבה ב-mako
בהערת אגב, אני אציין עוד דמות מפתח בקהילה - אבנר ברנהיימר, שהוא כותב שנון וגם מבקר המסעדות של "עכבר העיר" לשעבר. לפני חצי שנה הוא כתב ביקורת על מסעדה במתחם התחנה (כתבתי על השגיאות שנעשו במתחם, מבחינה אורבנית, בפוסט "מתחם התחנה על יד נווה צדק"), וכך כתב ברנהיימר: "לעתים קרובות אני גם ממשיך עם האופניים ליפו דרך שוק הפשפשים המשודרג, עד פארק המדרון של יפו, שגם הוא תענוג צרוף של גבעות דשא וים ומתקנים, וקשה לי להיזכר מתי העיר היתה מתוקתקת כל כך. ואז אני חושב על חולדאי, וכמה אוהבים לשנוא אותו הצעירים בעיר הזאת - ואפילו בעיתון הזה שאני כותב בו - ואני באמת לא מצליח להבין מה מקור השנאה, ולחלופין, הפנטזיה הרטובה על דב חנין. כמובן שיש עוד מה לשפר, אבל תמיד יש, ורוב הדברים שמציקים לתושבי העיר המורכבת הזאת, כמו יוקר המחיה למשל, הרי לא באמת קשורים לראש העיר, אלא לממשלה ולסדרי העדיפויות המעוותים שלה." עושה רושם שהומואים מבוגרים לא רוצים להחליף את הסוס המנצח.

דווקא מפשפוש בעכבר העיר עולה כי ההתייחסות להורוביץ כן הייתה במובן מסוים על משבצת הגיי. בראיון שנערך עימו לפני כמעט שנה (כנראה כבלון ניסוי לקראת הכרזתו), ניצן הורוביץ נשאל אם יכול להיות ראש עיר גאה, ותשובתו הפכה להיות הכותרת של הראיון: "ניצן הורביץ: 'יכול להיות ראש עיר גיי'". וגם כתבה שהתפרסמה לאחרונה ב-mako מונה את ראשי העיר הגייז ברחבי העולם, כשירות לציבור, או ליתר דיוק, "עבור הגולש ניצן הורוביץ".

אוחובסקי וחולדאי - צילומסך מכתבה ב-mako
כתבתי השבוע על כך שהורוביץ הפסיד ביום הקרב הראשון שלו. בין השאר, ציינתי את הראיון שנערך עימו בתוכנית לונדון את קירשנבאום בערוץ 10 - מהתוכנית הזו ומהערוץ הזה יצא הורוביץ לקריירה הפרלמנטרית שלו. ובכל זאת, הראיון עימו ביום הכרזתו על מועמדותו היה כושל. ישבו מולו שני אנשים מבוגרים, שזכרו את הימים הרעים של תל אביב, את השקיעה הגדולה שלה בין שנות ה-60' לשנות ה-80', כשהציבור הישראלי התפזר ועבר מהעיר אל הפרברים. והם לא הבינו איך מעז הצעיר החצוף שיושב מולם לקרוא תיגר על מי שמיוחסת לו ההצלה של תל אביב, ושאולי כבר קטף לעצמו תואר של "ראש עיר מיתולוגי", כמו ראש העיר שלמה להט (צ'יץ').

דווקא דרור זרסקי, עורך התוכנית לונדון את קירשנבאום, יצא להגנתו של הורוביץ. אולי הרגיש אשם על כך שהתוכנית לא ממש סייעה לכתב החוץ לשעבר. לטענת זרסקי, ניצן הורוביץ כבר ניצח משום שהוכיח כי "הנטייה המינית של אדם לא קשורה לאיכותו". זרסקי אפילו טוען כי התמודדותו מספיקה כדי ללמד את החברה הישראלית שיעור באזרחות - גם הומואים הם בני אדם.

לסיכום, מי שמצפה שהורוביץ יקבל את קולות הגייז באופן אוטומטי עתיד להתבדות. ישנו מנעד רחב של דמויות בתוך הקהילה, והדמויות החזקות שמחוברות לחולדאי היו רוצות לנצל אותו עד תום. לעומת זאת, כנראה שההומואים הצעירים, שלא ידעו את עליבותה של תל אביב בסוף שנות ה-80', שזוכרים רק את חולדאי בראשות העיר ושבעו מ-15 שנותיו, יעדיפו לתת את קולם לח"כ ניצן הורוביץ. ודבר אחד שחשוב עוד להדגיש הוא שדווקא הקלף החזק של הורוביץ - הגיבוי מהקהילה הלהט"בית - לא ניתן לו באופן אוטומטי. אז צר לי לעשות זאת שוב, אבל כבר אפשר לסכם את השבוע הראשון של התמודדותו, והתוצאה היא הפסד נוסף להורוביץ. אם הקמפיין שלו ימשיך כך, צפויה לו מפלה כואבת.

ודבר אחרון בנוגע להתייחסות של חולדאי לגייז - כתבתי על כך בעבר, אבל נראה לי שכדאי לחזור על זה שוב - חולדאי לא היה מעולם הומניסט או סובלני כלפי בני אדם באשר הם. לפני שנבחר לתפקידו אמר ששני גברים מתנשקים מגעילים אותו כמו שני ג'וקים. הוא שינה את עמדתו רק לאחר שהבין את הכוח הפוליטי והכלכלי של קהילת הלהט"ב (התיירות הגאה לתל אביב נחשבת למקדם הכנסות עיקרי בתוכניות העירייה). מאז אפשר לומר שהוא נחשב לידיד ההומואים, אבל אילו היה מדובר על קבוצה מוחלשת, ואפשר לחשוב על כמה כאלה בתל אביב (תושבי הדרום, מהגרים מאפריקה, ואפילו קבוצות מסוימות בתוך הקהילה הגאה עצמה), חולדאי לא היה נוקף אצבע כדי להתחשב בה. ייאמר לזכותו של הורוביץ שהוא כן הומניסט גדול, אבל להיות פחות נבזי מחולדאי זה עדיין לא תוכנית עבודה.

עדכון 12/6/2013 - "הקהילה הגאה מתלבטת: הורוביץ או חולדאי?"
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...