את השם ניל ארמסטרונג אתם בטח מכירים - המפקד של אפולו 11, האיש הראשון שהלך על הירח. אולי אתם גם מכירים את השם של האיש השני שנחת על הירח? שמו הוא אֶדְווִין יוג'ין אַלְדְרִין הבן, אבל הוא נודע בשם באז אלדרין. משום שארמסטרונג אחז במצלמה רוב הזמן, רוב התמונות מהנחיתה על הירח הן בכלל של באז אלדרין.
כולם זוכרים לארמסטרונג את האימרה: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", אבל אלדרין כנראה לא הכין שום משפט מחץ שכזה. כשירד מהסולם ועמד לראשונה על פני הירח, כל מה שהיה לו להגיד זה "נוף יפה!" -- באמת. זה סיפור אמיתי. המשפט הראשון שלו על הירח היה "Beautiful view!" (ואתם יכולים למצוא את זה בתמלול הרשמי של הנחיתה על הירח באתר נאס"א, שמפרק את האירוע שנייה אחר שנייה).
אדי איזרד, הקומיקאי שאני הכי אוהב, שאל פעם למה הם לא עשו צחוקים שם על הירח. נגיד שארמסטרונג היה אומר פתאום, "אוי! אתם לא מאמינים, יש פה מפלצת". ג'רי סיינפלד, הקומיקאי שאני הכי אוהב (למה לא בעצם, שיהיו כמה קומיקאים שאני הכי אוהב), אמר שמעולם לא היינו צריכים לנחות על הירח, ואני אתן לו להשלים את הבדיחה:
אגב - מסתבר, שבאותו הזמן שהאמריקאים נחתו על הירח, הסובייטים ניסו להנחית חללית משלהם - לונה 15. שעות ספורות אחרי שארמסטרונג ואלדרין תקעו את דגל ארצות הברית על הירח, החללית הלא-מאוישת של ברית המועצות התרסקה בניסיון הנחיתה. אילו הייתה נוחתת בשלום, אולי הייתה מחזירה סלעים מהירח לפני האמריקאים. זה היה השיא של המרוץ לחלל, וברור מי משתי מעצמות העל ניצחה, ומי מהן נחתה על הפנים.
חזרה לענייננו. כל זה נועד לספר על... האיש השלישי במשימת אפולו 11. כן, במשימה המאוישת הראשונה אל הירח היה עוד אסטרונאוט. קראו לו מייקל קולינס. הוא לא בדיוק האיש השלישי על הירח, כי הוא נשאר בתא הפיקוד "קולומביה", בזמן שאלדרין וארמסטרונג לקחו את רכב הנחיתה הירחי "איגל" לסיבוב. בזמן שהם הלכו על הירח, הוא עשה עוד הקפה מסביבו והסתכל עליהם מלמעלה.
יום השנה ה-50 לנחיתה על הירח צוין בקיץ האחרון בשלל אירועים. במגזין "טיים" גם עשו ראיון עם מייקל קולינס. מה כל כך משך אותי בעניין הזה של האיש שהגיע הכי קרוב אל הירח, אבל לא הלך עליו? לא יודע. יש כמה דברים שהוא אמר בראיון שאני חושב שצריך לקחת אותם הלאה. למשל, קולינס מספר על משימת אפולו 11, שמבחינתו היא הייתה שרשרת של 25 מרחקים מוגדרים מראש, שכל פעם היה צריך להשלים חלק אחד בשרשרת: "...כשעזבנו את כדור הארץ, למשל, זה היה הישג אדיר מבחינה טכנית. אבל האם צהלנו ונתנו כיפים אחד לשני? לא. כי אתה לא יכול להתרכז במה שמאחוריך. אתה חייב לשים לב למה שלפניך".
עוד נקודה מעניינת שקולינס מדבר עליה היא החשיבות של STEEM בניגוד ל-STEM. יש הרבה דגש על השכלה בתחומי ה-STEM - ראשי התיבות של מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. אבל קולינס מוסיף עוד E שתייצג את האנגלית. כלומר, כישורי שפה לא פחות חשובים מכישורים טכניים, לדעתו. הוא עצמו כתב ופרסם ארבעה ספרים. למה קולינס חושב שכדאי לדעת להתנסח? "אולי פגשתי יותר מדי מהנדסים לא ברורים," הוא אומר. כשעומד מולך מישהו שצריך להעביר מצגת של עובדות חשובות, והוא ממלא את האוויר במונחים מקצועיים ושפה בלתי מובנת, זו כמובן בעיה. כלומר, חשוב לדעת מה אתה עושה, זה בטוח. אבל לא פחות חשוב לדעת להסביר מה אתה עושה. להסביר בפשטות מה אתה עושה זה כישרון חשוב מאין כמוהו.
אז מה אני עושה? ואיך אני יכול להסביר את זה בפשטות? בשיחה עם שדרנית הרדיו עדינה סיון (שהיא גם דודה שלי) סיפרתי על כך: על השולחן בהגשת עדינה סיון 10/11/2019. מוזמנים להאזין (54 דק'):
כולם זוכרים לארמסטרונג את האימרה: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", אבל אלדרין כנראה לא הכין שום משפט מחץ שכזה. כשירד מהסולם ועמד לראשונה על פני הירח, כל מה שהיה לו להגיד זה "נוף יפה!" -- באמת. זה סיפור אמיתי. המשפט הראשון שלו על הירח היה "Beautiful view!" (ואתם יכולים למצוא את זה בתמלול הרשמי של הנחיתה על הירח באתר נאס"א, שמפרק את האירוע שנייה אחר שנייה).
אדי איזרד, הקומיקאי שאני הכי אוהב, שאל פעם למה הם לא עשו צחוקים שם על הירח. נגיד שארמסטרונג היה אומר פתאום, "אוי! אתם לא מאמינים, יש פה מפלצת". ג'רי סיינפלד, הקומיקאי שאני הכי אוהב (למה לא בעצם, שיהיו כמה קומיקאים שאני הכי אוהב), אמר שמעולם לא היינו צריכים לנחות על הירח, ואני אתן לו להשלים את הבדיחה:
אגב - מסתבר, שבאותו הזמן שהאמריקאים נחתו על הירח, הסובייטים ניסו להנחית חללית משלהם - לונה 15. שעות ספורות אחרי שארמסטרונג ואלדרין תקעו את דגל ארצות הברית על הירח, החללית הלא-מאוישת של ברית המועצות התרסקה בניסיון הנחיתה. אילו הייתה נוחתת בשלום, אולי הייתה מחזירה סלעים מהירח לפני האמריקאים. זה היה השיא של המרוץ לחלל, וברור מי משתי מעצמות העל ניצחה, ומי מהן נחתה על הפנים.
חזרה לענייננו. כל זה נועד לספר על... האיש השלישי במשימת אפולו 11. כן, במשימה המאוישת הראשונה אל הירח היה עוד אסטרונאוט. קראו לו מייקל קולינס. הוא לא בדיוק האיש השלישי על הירח, כי הוא נשאר בתא הפיקוד "קולומביה", בזמן שאלדרין וארמסטרונג לקחו את רכב הנחיתה הירחי "איגל" לסיבוב. בזמן שהם הלכו על הירח, הוא עשה עוד הקפה מסביבו והסתכל עליהם מלמעלה.
 |
| כדור הארץ זורח מעל רכב הנחיתה הירחי "איגל". נשאר מאחור |
יום השנה ה-50 לנחיתה על הירח צוין בקיץ האחרון בשלל אירועים. במגזין "טיים" גם עשו ראיון עם מייקל קולינס. מה כל כך משך אותי בעניין הזה של האיש שהגיע הכי קרוב אל הירח, אבל לא הלך עליו? לא יודע. יש כמה דברים שהוא אמר בראיון שאני חושב שצריך לקחת אותם הלאה. למשל, קולינס מספר על משימת אפולו 11, שמבחינתו היא הייתה שרשרת של 25 מרחקים מוגדרים מראש, שכל פעם היה צריך להשלים חלק אחד בשרשרת: "...כשעזבנו את כדור הארץ, למשל, זה היה הישג אדיר מבחינה טכנית. אבל האם צהלנו ונתנו כיפים אחד לשני? לא. כי אתה לא יכול להתרכז במה שמאחוריך. אתה חייב לשים לב למה שלפניך".
עוד נקודה מעניינת שקולינס מדבר עליה היא החשיבות של STEEM בניגוד ל-STEM. יש הרבה דגש על השכלה בתחומי ה-STEM - ראשי התיבות של מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. אבל קולינס מוסיף עוד E שתייצג את האנגלית. כלומר, כישורי שפה לא פחות חשובים מכישורים טכניים, לדעתו. הוא עצמו כתב ופרסם ארבעה ספרים. למה קולינס חושב שכדאי לדעת להתנסח? "אולי פגשתי יותר מדי מהנדסים לא ברורים," הוא אומר. כשעומד מולך מישהו שצריך להעביר מצגת של עובדות חשובות, והוא ממלא את האוויר במונחים מקצועיים ושפה בלתי מובנת, זו כמובן בעיה. כלומר, חשוב לדעת מה אתה עושה, זה בטוח. אבל לא פחות חשוב לדעת להסביר מה אתה עושה. להסביר בפשטות מה אתה עושה זה כישרון חשוב מאין כמוהו.
אז מה אני עושה? ואיך אני יכול להסביר את זה בפשטות? בשיחה עם שדרנית הרדיו עדינה סיון (שהיא גם דודה שלי) סיפרתי על כך: על השולחן בהגשת עדינה סיון 10/11/2019. מוזמנים להאזין (54 דק'):
