12 באוגוסט 2010

מפות קווי אוטובוסים

בעוד פחות משבועיים - ב-23 באוגוסט - יוצא לדרך הארגון-מחדש של קווי האוטובוסים בגוש דן. הארגון מחדש יתבצע ב-5 פעימות נפרדות (בכל פעימה ישתנו, יתווספו ויבוטלו קווי אוטובוס) שיתפרסו על פני שנה לפחות.

כאמור, הפעימה הראשונה תצא לדרך בעוד פחות משבועיים. מפתיע שהנושא הזה קיבל מעט מאוד פרסום בנקודת הזמן הנוכחית. אני תומך גדול בארגון-מחדש - קווי האוטובוסים בגוש דן אינם יעילים בתפרוסתם הנוכחית - ועם זאת, אני מדגיש שכל עוד אוטובוסים ומכוניות ישתמשו באותן תשתיות (כלומר, כל עוד אין נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית, שמופרדים מהנתיבים האחרים), אנשים יעדיפו להתנייד ברכב הפרטי.

לקראת הפעימה הראשונה של הארגון-מחדש עלה לאוויר אתר האינטרנט "הקו החדש - קווי אוטובוס חדשים לשירותך". לטעמי, המיתוג הזה נכון רק לפעימה הנוכחית, כי באמת השינוי הגדול בפעימה הזו הוא הוספה של שני קווים חדשים. עם זאת, בפעימות הבאות יהיו יותר קווים שיבוטלו או יקוצרו או שהמסלול שלהם ישונה כך שיהיה פחות עקלקל, ותיווצר תחושה של רמאות ('הבטיחו קווים חדשים, ובעצם מבטלים קווים קיימים').

מעבר לכך, העיצוב שמפרט את הקווים החדשים/המשופרים מאוד מוצלח בעיני - גם שרטוט מדויק של המסלול על גבי מפה של כלל האזור, וגם מפה סכמטית ליניארית של הקו, על כל תחנותיו. העיצוב הזה לוקח בחשבון שיש מגוון רחב של משתמשים בתחבורה ציבורית, וחלקם מעדיפים לראות יותר מידע (מפה מלאה) וחלקם מעדיפים לראות פחות מידע (מפה סכמטית).

קו 58 - קו חדש שיתחיל לפעול במסגרת הפעימה הראשונה

החיסרון של עיצוב שכזה הוא שלכל קו יש שתי מפות, שזה קצת מסורבל. העיצוב המקובל על חברת "דן" הוא בדיוק באמצע - מפה סכמטית (פחות מידע ממפה מלאה), אבל מוצגים בה רחובות נוספים ואתרים סמוכים והפניות של הקו ברחובות העיר (יותר מידע ממפה ליניארית).



בהזדמנות הזו, אני מביא כאן כמה סוגים של מפות:


מפה נוראית ולא יעילה של קווי הלילה בישראל
מפה ליניארית ולוח זמנים של קו לילה בבאר שבע
מפה סכמטית של מסלולים ותחנות המשלבת כמה קווים
מפה סכמטית של מסלולים ותחנות המשלבת כמה קווים - חברת "מטרופולין"
מפה סכמטית של כל הקווים במרכז תל אביב של חברת "דן"
מפה ממש לא ברורה של חברת "עילית"
מפה שגובשה על ידי ירושלמים אכפתיים, וכוללת את כל הקווים בבירה

אני מעדיף את המפה הזו:

מפה זמנית של קו בירושלים

המפה מציגה לא את הרחובות שבהם עובר הקו, אלא את השכונות והאזורים שבהם הוא עובר, והתיאור הסכמטי מפרט לא רק את התחנות, אלא גם את הקווים שאליהם אפשר לעבור. עיצוב שכזה יתאים מאוד למצב שיהיה לאחר שיסיימו את הארגון-מחדש של קווי גוש דן.

1 באוגוסט 2010

מתחם התחנה על יד נווה צדק

מתחם התחנה - הדבר הבא! או: הדבר הבא?


הרבה זמן עקבתי אחרי ההתפתחות של מתחם התחנה. כבר לפני כמה שנים טובות עלה לאוויר אתר האינטרנט שליווה את עבודות השיקום, השיחזור והשימור של תחנת הרכבת יפו, שהייתה תחנת הרכבת הראשונה במזרח התיכון, ששירתה כנקודת הקצה המערבית של מסילת הרכבת לירושלים (שעדיין פועלת באותו התוואי שבו פעלה כשנחנכה בשנת 1892).

מתחם התחנה נחנך באופן רשמי במסגרת אירועי שנת המאה לתל אביב. באפריל 2009 התקבצו במתחם צאצאי 60 המשפחות המייסדות של אחוזת בית, השכונה הראשונה של העיר העברית הראשונה (אגב, הרעיון הזה נהגה על ידי אחד מקוראי בלוג זה, ששמו שמור במערכת). רק לאחרונה נפתח המתחם לציבור הרחב. המקום שופע בתי קפה, מסעדות וחנויות, ורווי ברבדים רבים של היסטוריה. לא פלא, אפוא, שבכל הסיורים שערכתי בחודש האחרון (יולי 2010), נתבקשתי להתחיל או לסיים במתחם התחנה. ובאמת, ההווה והעבר של המקום עשו רושם רב על משתתפי הסיורים.



אבל גם נקודת ביקורת יש כאן, מזווית הראייה האורבנית שפיתחתי. קל למצוא נקודות דמיון בין נמל תל אביב לבין התחנה - שני אתרים שהיו קשורים בתחבורה, שהוקמו לפני עשרות רבות של שנים, שטומנים בחובם שלל סיפורים היסטוריים, שאיבדו מחיוניותם, שזכו לעדנה ולשיקום בשנים האחרונות והפכו למתחמי בילוי ופנאי. אם נסתכל על ההווה של הנמל, נוכל אולי ללמוד על העתיד של מתחם התחנה.

כמו הנמל, גם התחנה היא אתר תחום, רחוק יחסית ממרכז העיר. יותר קל להגיע באוטו לנמל (כמו גם למתחם התחנה), מאשר ברגל, באופניים או באוטובוס. אפילו תל אביבים אומרים לי, שבשבילם הנמל זה לא תל אביב. המועדונים הענקיים והמגה-ברים הם יותר הרצליה פיתוח. בפאבים והדאנס-ברים הקטנים והשכונתיים תושבי העיר מרגישים יותר בנוח.

אותו דבר יקרה כנראה למתחם התחנה - זה יהיה המקום שאליו מגיעים מהרצליה, מחולון, מרמת גן, מגבעתיים, מרעננה, מרמת השרון ומבת ים. תל אביבים יעדיפו לשבת בבתי העסק שלאורך רחוב שבזי, רחוב הפאבים, המסעדות ובתי הקפה של נווה צדק. המרחק בין נווה צדק למתחם התחנה ממש קצר, אבל הפער התפישתי והתִפקודי בין "רחוב" לבין "מתחם" הוא אדיר.

המתחם מגודר בשלטי "ברוכים הבאים" ובתמונות היסטוריות ועכשוויות של המבנים במתחם - בפעם הבאה שאכתוב על מתחם התחנה, אביא גם תמונות מבפנים

המתחמים הללו מזמינים מאוד ומושכים אליהם גם אנשים מחוץ לתל אביב, וזה נהדר. זה מה שהופך את העיר למרכזו של מטרופולין. עם זאת, כשלאנשים יותר כדאי להיכנס לתל אביב עם אוטו (או חמור מכך- כשאין להם ברירה אחרת), כולנו סובלים מפקקים, ממצוקת חנייה, מזיהום אוויר ומרעש. הביקוש להגדלת החניונים הופך לכורח המציאות, ואז גם מתבזבזים שטחים, שהיו יכולים להיות ירוקים יותר (גנים ציבוריים) או רווחיים יותר (בתי עסק, שאינם חניון).

אז מה קורה בסוף? הנמל הגיע לנקודת רוויה כזו, שעיריית תל אביב-יפו החליטה לצמצם את הפעילות הלילית במתחם. בעלי העסקים התנגדו, אז העירייה פשוט הורידה את השאלטר, כלומר, סגרה את החניונים הצמודים לנמל בשעות העומס (בלילות חמישי ושישי ובאמצע יום שבת). השיטה הזו פוגעת בכולם - גם בציבור הרחב, שנתקע בחיפושי חנייה (בהיעדר אלטרנטיבה תחבורתית סבירה לרכב הפרטי), גם בבתי העסק, שמאבדים לקוחות, וגם בתל אביבים נטולי האוטו שכן רוצים להגיע לנמל מדי פעם, שימצאו את עצמם לבד. זה אפילו פוגע גם בעירייה עצמה, שחניוניה מייצרים פחות הכנסות (וכשהעסקים במתחם ייסגרו בהיעדר לקוחות, אז גם ההכנסות מארנונה יפחתו). ושימו לב שלנמל יש לא רק את החניונים הצמודים אליו, אלא גם חניונים סמוכים (רידינג, בית הלוויות ושפך הירקון).

גם למתחם התחנה יש חניון צמוד ענק ועוד כמה חניוני עזר (פארק צ'רלס קלור והחניונים המשרתים את מרכז העסקים של בית התעשיינים). כבר עכשיו אפשר לאתר את הסימנים הראשונים לכך, שמה שקרה לנמל תל אביב יקרה גם למתחם התחנה - זמן מועט לאחר פתיחת המתחם למבקרים, התחילו להרחיב את החניון הצמוד. לא יעבור הרבה זמן, וגם ההרחבה תתמלא.


מתחמים אינם ברי-קיימא מבחינה עירונית. הם פשוט לא מחזיקים מעמד לאורך זמן. בתי עסק צריכים להשתלב בתוך המרקם העירוני - זה מה שנקרא "עירוב שימושים". בעלי עסקים ובעלי משפחות כן יכולים לגור באותו אזור (בתכנון נכון ובקביעת תקנות עירוניות מחייבות). שני הצדדים נהנים מהקרבה ביניהם, שלא צריכה תיווך באמצעות אוטו. בעלי עסקים ובעלי משפחות הם שני מרכזי כוח שמחזיקים את העיר, שהופכים אותה לכזו שטוב לגור בה (והם גם משלמים הכי הרבה ארנונה), אז למרות שהן מצטיירות ככוחות מנוגדים, יש הרבה דמיון ביניהן.

ואם לחזור לבעיית המתחמים, אני מתפתה לתת את הדוגמא הבאה (למרות שאני לא מספיק בקיא בפרטים) - כיכר אתרים. מספרים לי שזה היה המתחם הכי חם בעיר בשנות ה-70, ושמועדון הקולוסיאום שפעל בו היה המֶכָּה של כל בליין. ומה נותר לנו מהמתחם הזה?... כמובן, היו שם עוד הרבה בעיות אחרות שגזרו עליו כלייה - ההפרדה המפלסית שמזרימה תנועת מכוניות יותר משהיא מאפשרת הגעה של הולכי רגל, פיצול המתחם להרבה בתי עסק קטנים בבעלות פרטית, תכנון לקוי שיוצר הרבה חללים חשוכים ונסתרים ועוד בעיות. אגב, אני אשמח לתגובות, אם למישהו יש דוגמא טובה יותר למתחם שהיה ה-דבר בתקופתו, וקמל עם השנים.

מעניין לקרוא גם כתבה שפורסמה בכלכליסט באוקטובר 2009, שבה דיון ער ביותר אם מתחם התחנה יצליח או לא, מזווית אחרת. ציטוטים טובים: "השאלה היא איך יהיו העסקים ביום. זה אזור תיירותי. אני משער שאנשים יגיעו בזמנם הפנוי, בסופי שבוע ובלילות. למסעדות זה לא תמיד מספיק"; "מקום שבונים ביום אחד לא יכול שיהיה לו אופי. אני מעדיף מסעדות ברחוב"; "הבעיה בשימור עתיר תקציבים וברמה גבוהה היא שבסוף הכל נראה חדש, ומאבדים את האותנטיות ואת ההתרגשות של העבר. אני הייתי מעדיף ללכת בעזובה"; "השטח המסחרי הוא קטנטן, אך אם יידעו לעשות את הדברים הנכונים זה יהפוך למקום שאסור לפספס"; "אם התחנה תשמור על הקונספט של תרבות, פנאי, הסעדה ולבסוף מסחר, אין שום סיבה שהמתחם לא יצליח".

כאמור, בפעם הבאה שאכתוב על מתחם התחנה, אני גם אצרף תמונות מתוך המתחם. עד אז, הנה סרטון קצר מלפני כמה שנים, עוד כשפרוייקט שימור התחנה היה כולו הדמיות מחשב:


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...