30/03/2011

אורבניזם בתל אביב: 3 - תחילתו של ניו-אורבניזם בתל אביב

זהו המשך ל- "אורבניזם בתל אביב: 2 - מאורבניזם לניו-אורבניזם"

אז ראינו מה זה אורבניזם (השקפה שמאדירה ערים גדולות מיושבות בצפיפות) ולמה זה חשוב, וראינו איך קרו כל מיני תהליכים של עיור, פירבור והתחדשות עירונית. גם התחלנו להכיר את הגישה שנקראת ניו-אורבניזם, שדוגלת במרקם עירוני צפוף עם עירוב שימושים מגוון ומרושת בתחבורה בת-קיימא. איפה נתקלים בפרוייקטים של ניו-אורבניזם בתל אביב?

דוגמא אחת שאני אוהב היא מרכז סוזן דלל. לא רק מפני שאני קשור (משפחתית ומקצועית) לשכונת נווה צדק, שהיא בעצם "העיר העתיקה" של תל אביב, אלא מפני שזו הדוגמא האולטימטיבית להתחדשות עירונית בתל אביב. מי שיקרא את החלקים הרלוונטיים בפירוט הסיור שאני עורך בנווה צדק, יגלה שלפני שני עשורים השכונה הייתה שונה מאוד ממה שהיא היום. היא סבלה מהזנחה ארוכת שנים, והיה נדמה שהפתרון למצוקתה הוא הריסת השכונה ובניית רבי-קומות במקומה. למזלנו, נווה צדק זכתה לתוכנית שימור, והצעד העיקרי בכיוון זה היה השמשתם מחדש של מבני הציבור במרכז השכונה - שני בתי ספר שעמדו נטושים מאז שנות ה-70' הפכו בשנת 1989 למרכז תרבות, שמדי ערב מועלות בו הופעות מחול ותיאטרון. השכונה חזרה לחיים, הנדל"ן התייקר בשיעורים חדים, ובתים היסטוריים עברו תהליכי שיפוץ ושימור. בקיצור, שכונת מצוקה (Slum) הפכה לאחד האזורים הנחשקים בתל אביב בפרט ובישראל בכלל.

ועוד דוגמא לפרוייקט של התחדשות אורבנית בתל אביב - בשנת 1988, החל לפעול יריד נחלת בנימין. הדבר התאפשר לאחר הפיכת החלק הצפוני של רחוב נחלת בנימין למדרחוב. כמו נווה צדק, גם האזור של נחלת בנימין סבל מהידרדרות ארוכת שנים. תל אביב בכלל סבלה מבריחת תושבים לפרברים ומהזדקנות (של בנייניה ותושביה), כך שניתן לומר שהחל בשנות ה-60' וכלה בשנות ה-80' העיר הייתה במגמת שקיעה. דוגמאות נוספות - רחוב שינקין (שהפך מרחוב זקן של סנדלרים לסיסמוגרף של האופנה הישראלית) ושדרות רוטשילד (שבשנות ה-90' הפכו משביל בוץ חסר ייחודיות למקום לראות ולהיראות בו).



שימו לב שכל המקומות שהזכרתי נחשבים היום ליוקרתיים במיוחד, אבל זה לא היה כך תמיד - מה שמוכיח שאין למקומות הללו איזשהו קסם מיוחד. פשוט דאגו לערוך בהם פרוייקטים של התחדשות עירונית נכונה, לפי גישת הניו-אורבניזם. הפרוייקטים הללו מעלים על נס את הולכי הרגל, על חשבון המכוניות (רח' יחיאלי בין מבני מרכז סוזן דלל הפך לרחבה, רח' נחלת בנימין נסגר בחלקו לכניסת מכוניות, השטח שהוקצה בשד' רוטשילד וברח' שינקין להולכי רגל גדול בהרבה מהשטח שהוקצה למכוניות נוסעות). כמו כן, הם משתלבים במרקם העירוני (מהווים חלק מרשת רחובות) ומכילים עירוב שימושים של מגורים, מסחר, תעסוקה ומבני ציבור.

דוגמא מהזמן האחרון - התחדשות בכיכר רבין. שיפוץ מינורי של בריכה בפינה הדרום-מזרחית של הכיכר (שהסתיים ממש לפני כמה חודשים) יצר פינת חמד עירונית שמדי יום זורמים אליה מבקרים רבים. חלק מהמבקרים מתגלגלים לשם - בין אם אלה ילדים בעגלות ובין אם אלה מבוגרים בכיסאות גלגלים - ומלווים אותם הורים ומטפלים. כלומר, ניתן לזהות מגוון רחב של גילאים, שזה אחד הסממנים להצלחה של פרוייקט של ניו-אורבניזם.

כדי להבין את החשיבות של הפרוייקטים הללו, כדאי להזכיר גם דוגמאות לפרוייקטים שליליים מבחינה אורבנית. למשל, נמל תל אביב, רובע מועדוני הבילוי ביד חרוצים ומתחם התחנה - כל אלו הם מתחמים מסוגרים ומנותקים, בעלי קיימוּת נמוכה, שנוגדים את העקרונות של תחבורה בת קיימא ועירוב שימושים. יד חרוצים הפך להיות מעין רובע מהומות, שמצריך פעילות משטרתית ענפה מדי סוף שבוע, רק כדי שכל בליין יחזור הביתה בחתיכה אחת. הנמל והתחנה אמנם מאוד מוצלחים מבחינת שימור המבנים ההיסטוריים, אבל הקשרים התחבורתיים הלקויים כמו גם החניונים הרחבים הסמוכים להם יוצרים עומס יתר של מכוניות. לא פלא שהתושבים שגרים בסמיכות לנמל תל אביב התלוננו לעירייה, וזו החליטה לסגור את החניונים בסופי שבוע. לא רחוק היום, שבו גם החניונים של מתחם התחנה יגיעו לנקודת רוויה. זה מה שקורה כשמקימים מתחמים, במקום ליצור מרקם עירוני מרושת - העומס נופל על נקודה מסוימת ומביא לקריסה, במקום שהעומס יתחלק על פני שטח רחב יותר. זהו ניסיון להתחדשות עירונית, אבל משום שהיא לא בת קיימא, זה לא ניו-אורבניזם.

פרוייקטים עוד יותר גרועים הם כל חניון (למשל, חניון הבימה) וכל מחלף (למשל, מחלף קפלן) בתל אביב. פרוייקטים נוספים שמקדשים את הרכב הפרטי - הגבהת כיכר אתרים והגבהת כיכר דיזנגוף. הללו מעודדים את השימוש ברכב הפרטי, שמוביל לזיהום אוויר, רעש, תאונות דרכים, פקקים והרס של מרקם החיים האורבני.

קשה לאמץ בבת אחת את גישת הניו-אורבניזם, ולכן אנחנו עדים לפרוייקטים שמקיימים אותה כמו גם לפרוייקטים ששוללים אותה. הפרוייקטים האורבניים של תל אביב מרתקים אותי. בפרקים הבאים אחזור לדון בחלק מהפרוייקטים שהזכרתי כאן - והראשון שבהם: כיכר דיזנגוף.

28/03/2011

אורבניזם בתל אביב: 2 - מאורבניזם לניו-אורבניזם

זהו המשך של "אורבניזם בתל אביב: 1 - מה זה אורבניזם ולמה זה מעניין"

אצל רובנו קיימת תפישה מתעתעת שערים גדולות הן מזוהמות, מלוכלכות ורועשות. מדוע מתעתעת? הטבע העירוני - גנים ציבוריים, שדרות עצים, פארקים וגם צמחים שונים בבנייני העיר עצמם - אמנם מצומצם בהיקפו לעומת הטבע שנתקלים בו כשיוצאים לטיול בצפון או אפילו כשקופצים לאחד מהפרברים שמצפון לתל אביב, למשל, רמת השרון. אבל למרות שרואים פחות ירוק בעיניים, דווקא לערים יש פחות השפעה שלילית מאשר ליישובים קטנים.

ביישובים קטנים השימוש ברכב פרטי יותר רווח, והתחבורה הציבורית מצומצמת יותר (פשוט כי אין מספיק אנשים שיהיה מוצדק שאוטובוס ישרת אותם). כמו כן, ההליכה ברגל והשימוש באופניים רווחים יותר בערים מאשר בפרברים, כי המרחקים קצרים יותר. הקמה של יישוב חדש (במקום הרחבה של עיר גדולה) מצריכה הנחה של תשתיות חדשות (ביוב, חשמל, תקשורת, מים וגז). גם כאן, הישן עדיף על החדש - חבל להניח צינורות וכבלים חדשים (לעתים, ליישובים מרוחקים), כשאפשר להשתמש בתשתיות הקיימות בערים הגדולות. וחשוב להזכיר בהקשר זה את הבנייה לגובה, שמאפשרת התפרסות על פחות קרקע, ובכך מצילה את מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו לנו. וגם אם מסתכלים דרך העיניים של התושב - בפרבר של בתים פרטיים, כל תושב משקיע בחימום/קירור ביתו הרבה אנרגיה, ובעיר של בניינים משותפים, צריכת האנרגיה של כל תושב הרבה יותר נמוכה, כי יש יותר קירות משותפים. אפשר גם לחשוב על כך במובנים נוספים - הפארק העירוני מהווה תחליף למאות גינות של בתים פרטיים בפרברים, וחניון ציבורי מהווה תחליף לשטח החנייה שכל בית פרטי מקצה לעצמו. ועל כך כתב ח"כ ניצן הורוביץ (אז הוא עוד היה עורך חדשות החוץ של ערוץ 10): "העיר הגדולה היא הבחירה הסביבתית הנכונה, לא החיים "האיכותיים" בישובי ווילות התופסים לנו את כל השטחים הפתוחים."

עכבר העיר ירוק יותר מעכבר הכפר:



אם אני מבין נכון, אז זה הלך פחות או יותר ככה: גורמים שונים (בעיקר תהליכים של תיעוש) מביאים כל חברה אנושית לעזוב את השטחים החקלאיים לטובת הערים. זהו תהליך העיור, שאנגליה עברה במאה ה-18, ושסין עוברת בימים אלו. הפוטנציאל של הקמת ערים לא נעלם מעיניהם של מהנדסים ומתכננים, וכך נוסד תחום ידע חדש - תכנון עירוני - אם כי במגמה הרווחת של ימינו, מעדיפים לכלול את זה בתחום רחב יותר של עיצוב עירוני (כמו שהסַפָּרים של פעם הפכו למעצבי השיער של ימינו). עם זאת, הערים הגדולות של המאה העשרים לא הצליחו לתת מענה לכל מיני בעיות של תושביהן, והחל תהליך הפוך לעיור, שהתעצם עד כדי הגירה מאסיבית לפרברים. הואקום שנוצר במרכזי הערים הוביל לבְלַיָה עירונית, כך שהעזובה אף הגבירה את העזיבה. בעשורים האחרונים, עם חדירת ההבנה שהאנושות אחראית לגורל הסביבה שבה היא חיה, עלתה החשיבות של תכנון סביבתי. בשל החשיבות הסביבתית של הערים, התכנון הסביבתי פתח צוהר להתחדשות אורבנית.

הגישה שהולכת וצוברת תאוצה כיום היא ניו-אורבניזם, שמדגישה כמה עקרונות בתכנון העירוני:
*תחבורה בת קיימא - עידוד הליכה ברגל ורכיבה על אופניים, כמו גם הענקת עדיפות לתחבורה הציבורית על חשבון הרכב הפרטי המזהם.
*מרקם עירוני צפוף - רשת רחובות עם קישוריות גבוהה, ללא חללים ריקים המהווים בזבוז של משאב הקרקע במרקם העירוני.
*עירוב שימושים - לכל תושב צריכה להיות נגישות גבוהה למגוון רחב של שימושים (למשל, שכל תושב יהיה במרחק 10 דקות הליכה מגן ילדים, בית ספר יסודי, קופת חולים, מכולת, בנק, בית קפה, מסעדה וכו').

"עמותת מרחב - התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל" היא הגוף שמוביל את גישת הניו-אורבניזם בישראל. הגורו שלי לכל ענייני הניו-אורבניזם הוא יואב לרמן, שנבחר לאחרונה כחבר בוועד המנהל של "מרחב".

27/03/2011

אורבניזם בתל אביב: 1 - מה זה אורבניזם ולמה זה מעניין

לפי הערך Urbanism בוויקיפדיה האנגלית, מדובר בגישה שמתרשמת מהמשמעויות של שטחים בנויים המיושבים בצפיפות. כלומר, עירוניות היא קודם כל שילוב של שניים - הרבה בניינים והרבה אנשים. עד כאן, נשמע לא מעניין בכלל. אבל המשמעויות מדהימות.

מקובל לחלק את ההיסטוריה האנושית לשלושה חלקים: העת העתיקה, ימי הביניים והעידן המודרני (שבו אנחנו חיים). ימי הביניים, כשמם כן הם, נמצאים בין העת העתיקה לבין העידן המודרני. מדהים לחשוב עד כמה השם שניתן לתקופה הזו מנותק מהאנשים שחיו במהלכה - האם באמת היה מישהו בימי הביניים שחשב שהוא נמצא בין תקופות? זה דומה לחלק במופע הסטנדאפ האולטימטיבי Dress to Kill של אדי איזרד, שבו הוא מסביר את המעבר מתקופת "לפני הספירה" לתקופה שלאחר מכן:



ימי הביניים נתפשים כהפרעה לקדמה האנושית, בעוד העידן המודרני הוא המשכה של העת העתיקה (ובפרט של תרבות יוון העתיקה). איך זה קשור לערים? מוסדות המדינה של ימינו התחילו בערי-המדינה היווניות (פוליס), ובראשן אתונה. הערך "עיר" בוויקיפדיה העברית מציע עוד כמה וכמה דוגמאות לחשיבות של ערים בעולם העתיק, אך לדעתי מספיקה הדוגמא של רומא - העיר שהצמיחה אימפריה שנשאה את שמה (האימפריה הרומית), ושהשתרעה בשיאה מסביב לכל הים התיכון (שטח שמאוכלס כיום על ידי כ-20 מדינות). לפי ההיסטוריה המערבית, שקע מעמדה של העירוניות בימי הביניים, ואורח החיים הכפרי הצטייר כערך כמעט דתי. למעשה, הסלידה מהערים הייתה כה רבה, שהמילה ville (בצרפתית: עיר) התגלגלה למילה villain (נָבָל, איש רשע).

ערי העידן המודרני הצמיחו את העולם שבו אנו חיים כיום - מבחינה כלכלית, מבחינה דתית, מבחינה תרבותית ומבחינה פוליטית. קונסטנטינופול של האימפריה העות'מאנית, פירנצה של הרנסנס, פריז של המהפכה הצרפתית, וינה של אירופה לאחר נפוליאון, לונדון של המהפכה התעשייתית... סיפור התפתחותה של הציביליזציה האנושית - הנורמות, הערכים, הרעיונות וההמצאות של האנושות - הוא במידה רבה סיפורן של הערים שיצרו אותה ושנוצרו מתוכה.

החשיבות של ערים בימינו כל כך גדולה, שערים מסוימות נתפשות כבעלות חשיבות גלובלית, על-מדינתית - ארבע החשובות הן ניו יורק, פריז, טוקיו ולונדון. אפילו נוצרו כמה מדדים להערכת החשיבות של ערים גלובליות. והנקודה הישראלית - עם סיום חגיגות המאה לתל אביב (בשנת 2009), "מנהלת שנת המאה" שינתה את עורה והחלה לפעול כ"מנהלת עיר עולם". כלומר, גם תל אביב שואפת למעמד של עיר גלובלית.

החשיבות של ערים היא לא רק בעבר, אלא גם בעתיד - המאה ה-21 היא המאה הראשונה בהיסטוריה של האנושות, שבה רוב האנשים גרים בערים, ולא בכפרים - ולכן, גם IBM התלבשו על העניין, ומקדישים לכך פרוייקט אדיר מימדים.

עוד מידע על אורבניזם באופן כללי ניתן למצוא בספרים של "הוצאת בבל" שעוסקים בנושא.

בפרק הבא: מאורבניזם לניו-אורבניזם
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...