1 באפריל 2012

עברית היא סקסמניאקית

״עברית היא סקסמניאקית״ - כך טענה יונה וולך. לכל מילה עברית ש זיהוי מיני, וההבחנה בין זכר לנקבה בפעלים לא ניתנת לערעור (בעוד I love you יכול להיות בעל משמעות מעורפלת, בעברית יש לבחור בין ארבע אפשרויות- אני אוהב/ת אותךְ/ךָ).

השימוש בשפה חשוב מאוד לקול הפנימי של כל אחד ואחת, אבל במרחב הציבורי הוא הופך למשמעותי פי כמה. חשבתי על זה כשראיתי את השלט הזה באוטובוס שבו נסעתי היום.

״כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר״. מפתיע אותי שבישראל 2012 העובדה הזו בכלל מוטלת בספק, אבל מן הסתם יש היגיון בשלט הזה נוכח המקרים שהתרבו באחרונה וכונו באופן קולקטיבי ״הדרת נשים״. אבל אולי דווקא בשל כך היה יותר ראוי לכתוב ״כל נוסעת רשאית לשבת בכל מקום שתבחר״.

ובמבט שני על השלט הזה לא יכולתי שלא לשים לב - המילים היחידות בו ממין נקבה הן ״מוגבלויות״, ״הטרדה״, ״עלולה״ ו״עבירה פלילית״. שמות עצם ממין זכר (״נוסע״, ״מקום״, ״מקומות מסומנים״ ו״אנשים״) נעדרים משמעות שלילית.

לשימוש בשפה במרחב הציבורי יש חשיבות רבה בעיצוב דרכי המחשבה שלנו, התרבות שלנו והחברה שלנו (על יחסי הכוחות שבה, כולל יחסי הכוחות בין המינים). לכן, הזהירות היא מחויבת המציאות.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...