תחזית קודרת לתחבורה הציבורית בגוש דן

איזו עיר הכי ירוקה? ולמה זה שקר? מתי תתווסף ללוחית הרישוי ספרה שמינית? ולמה לא צריך את זה בכלל? האם פנינו אל עבר גיהינום תחבורתי או שפשוט אנשים יוותרו על התחבורה ויישארו לעבוד מהבית? מה הסיכוי לתחבורה ציבורית יעילה בישראל? והאם זה קשור לאגרת הגודש שמתוכננת לנהגים בגוש דן? כל סוגיות התחבורה המעניינות מהזמן האחרון, ותחזית קודרת לתחבורה הציבורית בגוש דן...

דגם מרכז העיר תל אביב מתערוכת "העיר הלבנה" במגדל שלום מאיר - עיר בלי תנועת כלי רכב

"הוד השרון הוא הישוב הירוק ביותר בישראל" - השימוש הרווח במילה 'ירוק' הוא שימוש מטעה. לכאורה, הוד השרון היא יישוב בעל אוריינטציה סביבתית. שופטי ועידת "קלינטק 2013" ציינו את ניהול הטבע העירוני ושיקום נחל הדר כנימוק להענקת המקום הראשון בתחרות "הרשות הירוקה" לעיריית הוד השרון. אלא שחייבים לזכור את משפט המפתח, אולי החשוב ביותר בדיון על איכות הסביבה בישראל: "כל דיון על הפחתת פליטות גזי חממה אשר אינו כולל התייחסות מרכזית לאחד ממקורות הזיהום המרכזיים – תחבורה פרטית – אינו יכול להיחשב לדיון רציני" (מתוך "הפחתת גזי חממה בישראל באמצעות קידום תשתית נאותה לתחבורה ציבורית" מאת ארגון "אדם טבע ודין"). כלומר, להחליף את הנורות לחסכוניות, למחזר בקבוקים ונייר ואפילו להשתמש פעמיים באותו תיון זה בסדר גמור, אבל זה לא שווה כלום אם החברה הישראלית תמשיך להתנייד במכוניות פרטיות.

עד כמה אנחנו מכורים לרכב הפרטי? בתור התחלה, "היישוב הירוק ביותר", הלא הוא הוד השרון, בכלל לא ירוק. אז יש בו פארק חדש וניהול טבע עירוני לתפארת, אבל לפי נתוני הלמ"ס, יש בו גם 33,800 נהגים פוטנציאליים (תושבים מעל גיל 17), שמחזיקים ב-17,670 מכוניות פרטיות - 1.9 נהגים לכל אוטו. כלומר, בהוד השרון מתקרבים מאוד לחזון האוטופי של "מכונית לכל פועל" שהגה הנרי פורד בראשית המאה ה-20.

וישראל של המאה ה-21 מאמצת את החלום הזה בעיניים עצומות ובזרועות פתוחות - עיתון "ישראל היום" מדווח כי "לוחית הרישוי תגדל לשמונה ספרות". לא ברור לי כיצד זה ייתכן, אבל משרד התחבורה מתכונן למהלך הזה מתוך ציפייה שצירופי המספרים האפשריים יאזלו בתוך ארבע שנים. כיום, עם שבע ספרות, מספר הצירופים הפוטנציאליים הוא 10 מיליון. האם תוך ארבע שנים יהיו 10 מיליון כלי רכב בישראל? האם תוך ארבע שנים יהיו כאן יותר כלי רכב מבני אדם? התשובה היא לא - "כיום יש בישראל כ-2.7 מליון כלי רכב ועל פי התחזיות יהיו עד לשנת 2020 כ-4 מליון כלי רכב," לפי משרדי הממשלה. אולי אני מפספס איזה משהו, אבל נכון לחמישים השנים הקרובות, אין שום צורך בספרה שמינית בלוחית הרישוי. אגב, גם המעבר של המיקוד מ-5 ספרות ל-7 ספרות מיותר בעליל, אלא אם התוכנית היא לספק מיקוד אישי לכל אדם בישראל.

עם זאת, אין שום ספק שכבר היום אנחנו נמצאים במשבר תחבורתי. הישראלים כמעט שלא משתמשים באוטובוסים - 70% מהישראלים נוסעים לעבודה ברכב פרטי, ורק 20% נוסעים באוטובוס. אלו שבוחרים באוטובוס לא באמת בוחרים. פשוט אין להם ברירה אחרת. ומה צופן לנו העתיד? יהושע כהן, מנכ"ל חברת מתת לתכנון תחבורה, לא צופה פקק אחד ענק, אלא שינוי בהרגלי הנסיעה. אם לא תהיה תחבורה ציבורית טובה יותר, אנשים יעבדו מהבית או יחפשו עבודה שלא מצריכה עמידה ארוכה בפקקים.

לעומתו, יהודה אלבז, סמנכ"ל משרד התחבורה, צופה "כשל כללי של רשת הכבישים העורקית במטרופולין גוש דן בשעות שיא בבוקר". אולי בגלל התחזית הזו משרד התחבורה דוחף את פרויקט אגרת הגודש, שבמסגרתו נהגים שנוסעים לתל אביב בשעות הבוקר ישלמו 1.5 ש"ח לק"מ. שילמתם טסט? שילמתם ביטוח? שילמתם דלק? שילמתם מס בלו על הדלק? שילמתם מע"מ על המס בלו של הדלק? עכשיו תשלמו גם אגרת גודש. עוד רעיון מצוין מבית משרד התחבורה. יש לי רעיון עוד יותר מצוין - במקום להעלות את מחיר הנסיעה באוטו כדי לאלץ אנשים לוותר עליו, בואו נשפר את התחבורה הציבורית כך שאנשים יעדיפו אותה מלכתחילה. הסיכוי לכך די נמוך, כי המדינה מרוויחה מיליארדים מהקהל השבוי שמוכרח לנסוע באוטו ולא יכול להרשות לעצמו להסתבך עם תחבורה ציבורית מפגרת. לכן התחזית של דובי בן גדליהו מ"גלובס" קודרת במיוחד: הנהג הישראלי הוא פרה חולבת לממשלה - אין סיכוי לתחבורה ציבורית יעילה".

בכל זאת ישנה תחזית אחת אופטימית - איל צאום מהבלוג "מיתוג ערים ומדינות" כותב על הרעיון של "תחבורה ציבורית-פרטית". כלי הרכב ציבוריים וזולים, אך גם חשמליים, קטנים, שקטים, חכמים, לא עושים תאונות דרכים ולא מזהמים. זה חזון אוטופי עד כדי גיחוך - וגם בתל אביב מתכננים להקים רכבל שפותח בנאס"א ויושיע אותנו מצרות התחבורה שאנחנו יצרנו. בינתיים הפנטזיות על הרכבת התחתית בגוש דן רק מתרחקות - כבר צפויה חריגה של 5 מיליארד ש"ח בתקציב, שממילא כבר נופח למידות חריגות. אף רכבת לא תשייט ברחובות תל אביב (או מתחתם) לפני 2019. אבל זה מונע מאיתנו להמשיך להתגעגע לרכבת התחתית של לונדון שחוגגת 150 שנה להיווסדה.

לצערי, הפתרון האמיתי והמיידי לבעיה - אוטובוסים מהירים בנתיבים בלעדיים - לא מתקרב למימוש בגוש דן. הצלחת הרעיון במטרונית בחיפה ובקווי "מהיר בעיר" בירושלים לא עושה נפשות אצל פקידי מחוז תל אביב. עד לאחרונה בכל זאת הייתה נציגות לרעיון הזה בפתח תקווה, שם ציר ז'בוטינסקי היה בחלקו עם נתיבים בלעדיים לאוטובוסים, אך הוא נסגר בצעד תקדימי של המשטרה. ב-ynet דיווחו בשנים האחרונות על תאונות מרובות בציר הזה, ואפילו העניקו לו את הכינוי "ציר המוות". בעקבות תאונה קשה לפני כשלושה שבועות, המשטרה החליטה שזה יותר מדי, והורתה לסגור את הציר (בצו סגירה מנהלי, לראשונה בהיסטוריה של משטרת ישראל). משרד התחבורה לא ידע להתמודד עם ההלם התקשורתי, כולל הפגנות תושבים שטענו שהכביש תוכנן בחטא, ועבר למגננה.

אז המצב לא מזהיר - הערים הירוקות בישראל בכלל לא ירוקות, המכוניות רבות מדי (למרות שעדיין אין צורך להוסיף ספרה שמינית ללוחית הרישוי) והישראלים לא עושים כמעט שימוש באוטובוסים. גם העתיד לא ורוד במיוחד - או שנישאר בבית כדי לא לעמוד בפקקים, או שניקלע לכשל כללי של רשת הכבישים, או שנתחיל לשלם אגרת גודש (בנוסף לכל מה שאנחנו כבר משלמים כדי לממש את חופש התנועה שלנו), או שנחכה לרכבת התחתית המתייקרת והמתרחקת, או שנפנטז על רכבל-חללית בתל אביב, או שנעבור ללונדון ונהנה שם מתחבורה ציבורית יעילה מזה 150 שנה. בעוד התקווה היחידה של אוטובוסים מהירים בנתיבים בלעדיים ברחבי גוש דן לא נראית באופק, מצבנו הולך ונהיה עגום יותר.