13 באוקטובר 2018

ספטמבר האבוד

החודש שעבר הפיל תרדמה קשה על המשק הישראלי. כתבה ששודרה בחדשות "כאן" זכתה לכותרת ספטמבר האבוד של העצמאים - בעלי עסקים צריכים לשלם לעובדיהם משכורת חודשית על חודש שבו מספר חד ספרתי של ימי עבודה מלאים. רבים מהם גם מלינים על כך שתזרים המזומנים שלהם נפגע, כי גם אי אפשר לעשות עסקים בכל החגים האלה, וכך הם למעשה נפגעים פעמיים. גם כסף יוצא על פארש, וגם לא נכנס כסף.

בדקתי אצלי את הנתונים. לשמחתי, הרווח שלי בספטמבר היה דומה לממוצע החודשי. זה נובע מכך שאני עושה כמה פרויקטים, והרבה פעמים התשלום על עבודה מגיע כעבור חודש-חודשיים ואפילו יותר. בשל כך, מאוד חשוב להסתכל על ממוצע רב-חודשי, ולא להיצמד לנתונים של חודש אחד. בכל זאת, אם נתמקד בספטמבר, אני עבדתי פחות (בכל זאת חגים), אבל עבדתי על דברים שבאמת מכניסים כסף.

אבהיר למה אני מתכוון - אני מחלק את זמן העבודה שלי לקטגוריות הבאות: (1) ביצוע, (2) שיווק, (3) פיתוח, (4) ניהול. שעות "ביצוע" הן שעות שאני מקבל עליהן כסף. לשם המחשה, כשאני מגיע להדריך סיור בנווה צדק, זה זמן שאני מגדיר אותו כשעות "ביצוע". זה ה-Money Time במובן המקורי שלו - על זה משלמים לי.

על מה לא משלמים לי? על כל השאר. כשאני מפרסם תכנים באתר שלי, בתקווה שזה יעודד את החשיפה שלו ושיזמינו ממני סיור - זה לא משהו שמשלמים לי עליו (זה "שיווק"). וכשאני מפתח סיור חדש, גם על זה לא משלמים לי (לקטגוריה "פיתוח" נכנסים כל הדברים שלאו דווקא קשורים לשירותים או מוצרים קיימים, ואני עובד על זה בהנחה שיכול לצאת מזה משהו ויכול להיות שלא). הכי גרוע - שעות "ניהול". אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן. הרוצח השקט של האפקטיביות, שעות "ניהול" נועדו לכל מה שקשור באדמיניסטרציה - למשל, להוציא קבלות. הזמן שאני משקיע בזה הוא קריטי, כי אי אפשר לנהל עסק מבלי לעשות זאת, אבל לא על זה משלמים לי.

כל זה היה כדי להבהיר שאחד הפרמטרים החשובים בניטור העבודה של עצמך הוא שיעור שעות הביצוע. איזה אחוז מזמן העבודה שלך הוא זמן שמשלמים לך עליו. אגב, זו נקודה חשובה גם לשכירים. רבים נוטים לקחת עבודה בשכר גבוה יותר, מבלי לשקלל, למשל, את זמן הנסיעה לעבודה. זו טעות גורלית. לעבוד יותר זמן ולקבל יותר כסף עשוי להוביל לאותה רמה של רווח פר שעת עבודה.

ב"ספטמבר האבוד" אמנם עבדתי פחות, אבל שיעור שעות הביצוע שלי היה גבוה יותר מהרגיל (גבוה יותר מבאוגוסט וגבוה יותר מביולי). כשיש רק כמה ימי עבודה מלאים בחודש אתה כנראה מתמקד במה שבאמת חשוב. אולי גם הנסיעה לחופשה עזרה - כי ידעתי שאני רוצה לסיים איזה פרויקט לפני הנסיעה. הגעתי לאותה מסקנה כמו בפוסט הקודם "לדפוק שעון כעצמאי" - שווה לצאת ליותר חופשות. זה מייעל את העבודה.

כמובן שתשובת המחץ לכל בעיות העצמאים, כולל "ספטמבר האבוד", היא הסרטון המופתי של אליה גרינפלד מ"כאן"


הבחירה בין עצמאי לשכיר - בעיני זו בחירה אישיותית, ולכן אני לא ממליץ על הדרך שבה אני בחרתי רק כי אני חושב שהיא טובה. אני יודע שהלכתי בדרך הפחות פופולרית, אבל זו שיותר מתאימה לי. בעיני, היתרונות גוברים בענק על החסרונות. אני אמנם עצמאי, אבל אני מצפה בקוצר רוח ל"אוקטובר האבוד" (בשנה הבאה כל החגים שוב נופלים על ימי עבודה, רק באוקטובר).


רציתי לשתף ש...


- שוחחתי לאחרונה עם שתי נשים צעירות שמתחילות דרך חדשה ורצו להתייעץ איתי. זה מאוד כיף לי לייעץ לאנשים בתחילת הדרך. אני מקווה שכל מה שאמרתי להן לא היה סתם חופר, ושזה באמת מועיל במשהו.

- הדרכתי את הסיורים של חברת נת"ע - החברה הבונה את הרכבת הקלה בגוש דן - במסגרת פסטיבל בתים מבפנים. זה היה מדהים. היו לנו חמישה סיורים, ובאו לכל אחד מהם כ-100 איש, ואולי אף יותר. הצלחה אדירה.









- עלתה עונה שנייה של היסטוריה לילדים! הפודקסט הטוב ביותר שמדבר אל ילדים בגובה העיניים. וכנראה שזה גם אחד הפודקסטים המואזנים ביותר בישראל. אני כתבתי חלק מהפרקים שיעלו לאוויר בחודשים הקרובים. יובל מלחי, יוצר הפודקסט, לא יודע את נפשו מרוב אושר מכל התגובות שאנחנו מקבלים מהורים וילדים שמאזינים ל"היסטוריה לילדים" בהנאה רבה.

- זימנו אותי למילואים כדי לתת הרצאה מיוחדת על הקמת המדינה בקורס מש"קיות הסברה של חיל חינוך. זה לא היה קל לתמצת את כל התהליך שהוביל להקמת המדינה, אבל שמחתי לפתח את ההרצאה הזו ולהעביר אותה, ואני עדיין חוכך בדעתי בנוגע לשני דברים - (1) איך אני יכול שיזמנו אותי ליותר ימי מילואים כאלה, (2) למי אני יכול לשווק את ההרצאה הזו.

- השתתפתי בתוכנית מיוחדת של "כאן תרבות", שהופקה לקראת יום כיפור - "שקט והעיר הגדולה". מנור בראון, עורך ומגיש התוכנית, הזמין אותי לספר על מה שהיינו שומעים לו היינו חיים בערי יוון העתיקה, מאיפה הגיעו התקנות למניעת רעש, ואיך התכנון העירוני של המאה ה-20 מנסה להיטיב עם האוזניים שלנו. וגם שאלנו את עצמנו - האם יש סיכוי שנוכל לקבל קצת שקט בעיר? תוכנית מאלפת. האזנה נעימה!


- שלחתי את "האם הבירה תהיה ירוקה?" - גיליון מס' 80 של הניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו". כמעט מדי שבוע אני שולח גיליון חדש. תוך שנה וחצי בניתי קהל עוקבים של למעלה מ-350 נרשמים/ות. בעקבות זאת, יצא לי לשתף פעולה עם ארגונים ואנשים מתחום העירוניות שקיבלו את החומרים שלי ופנו אלי. זה פרויקט שכשיצאתי איתו לדרך ידעתי למה אני מכוון. על כך יעיד המיספור של הגיליונות. למי ששם לב - אני ממספר את הגיליונות כך: "מהנעשה בערינו 080". כלומר, מלכתחילה כיוונתי למשהו שיחצה את סף ה-100 ואני שמח לראות את עצמי מתקרב לשם.

- בחודש וחצי האחרונים הדרכתי סיורים בעיקר בנווה צדק, וגם בשדרות רוטשילד ומקומות נוספים בתל אביב. בסוף כל סיור אני שולח למארגני הסיור בקשה שיכתבו חוות דעת על הסיור בטריפאדוויזור. 78 חוות דעת כבר מיצבו את הסיורים שלי במקום 11 מתוך 246 סיורים בתל אביב. תמיד כיף לקבל פידבק מהמשתתפים/ות בסיור, גם אם הוא לא נכנס לספירה הרשמית. היה לי סיור אחד שמי שארגן אותו בסופו של דבר לא היה יכול להצטרף, אבל הוא שלח לי הודעה שחיממה את לבי:



- ידידי המלומד עידו דמבין פרסם טור נוסף בבלוגו הפופולרי ב"הארץ", וכותרתו "אם השמאל רוצה להיות אלטרנטיבה, כדאי שיעיף מבט לטקסס". אם נמאס לכם מז'אנר ה"בעיה של השמאל הישראלי היא..." קראו את דבריו של עידו, כי הוא יסגור לכם את הדיון הזה אחת ולתמיד. פשוט מרתק.

- כתבה שהתפרסמה בחגי תשרי, גם כן ב"הארץ" - שנהיה לזנב ולא לראש: אנשים שעזבו קריירה מצליחה כדי לחיות אחרת. עוד כתבה מז'אנר "הייתי בהייטק עד שהבנתי שאני בכלל רוצה להנחות ויפסנה / ליצור בעיסת נייר / ללקק חצילים". ובכן, אין דרך יותר קונפורמיסטית להציג את מה שמתיימר להיות נונ-קונפורמיסטי. התרשמתי מסיפורי החיים בסגנון "עזבתי הכל כדי לעשות את מה שאני באמת אוהב", אבל משהו שם חסר. מי שקורא את זה עשוי לקבל את הרושם שזה רק עניין של בחירה. מעין "אם תרצו אין זו אגדה". קשה שלא ללכת שבי אחרי ההבטחה הזו. אבל האמת היא שזה לא פשוט לסמן מטרה ולהגשים אותה. זה הרבה יותר מלבחור בדרך שהיית רוצה. כן צריך להתאמן על זה, אולי גם להיכשל בזה. זה לא רק עניין של בחירה.

- כמו בשנה שעברה, גם השנה נכחתי בכנס הערים של תל אביב במושב שעסק בתיירות. היה מעניין בטירוף. עשיתי לייב בלוגינג בפייסבוק של מה שנאמר על ידי רוב הדוברים תחת ההאשטג #כנסהעריםתלאביב2018תיירות. אמ;לק - התיירות לישראל בשיא של כל הזמנים (ככל הנראה עד סוף 2018 נגיע בפעם הראשונה ל-4 מיליון כניסות תיירים בשנה), תל אביב רוצה למצב את עצמה כעיר גלובלית שמארחת כנסים ואירועים בינלאומיים (ע"ע האירוויזיון), אבל נורא יקר פה וחייבים למצוא פתרונות יצירתיים (תוספת שלי - יוקר הביקור בישראל נובע בעיקר מחוזקו של השקל, והורדת ריבית יכולה לעזור מאוד).

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...