הצעה שקיבלתי בתחילת השבוע שחלף שלחה אותי לחשיבה על העתיד, כפי שקורה מעת לעת כשמקבלים הצעות מעניינות. אחד הלבטים העיקריים שלי הוא בנוגע לזמן שאצטרך לבלות בנסיעות אם אקח את ההצעה הזו. לא נסיעות מרובות מדי או ארוכות מדי, ואפילו לא אל מחוץ לעיר, אבל כן - שעה הלוך, שעה חזור, מספר פעמים בשבוע. זה משמעותי, כשחושבים על שבוע עבודה בן 42 שעות. להוסיף לזה 4-6 שעות, זה תוספת של 10-15% לזמן העבודה.
אני מאוד מרוצה ממה שבניתי בשנתיים האחרונות. אמנם עדיין לא עשיתי את המיליון הראשון (על כך קיבלתי עצה מצוינת - להתחיל ישר מהמיליון השני... כי אז הראשון בא בקלות). אבל כן הצלחתי לצרף כל מיני חתיכות שאספתי עם הזמן לכדי משהו שאפשר לקרוא לו "עבודה". וכשמצרפים את הכסף שאני מקבל מכל מיני לקוחות, אפשר לקרוא לזה "פרנסה".
כשניגשתי לחשוב על אותה הצעה השאלה המרכזית הייתה מה המחיר של זה. כלומר, מה המחיר של להכניס משהו חדש למשוואה (והמשהו הזה הוא גדול, ובהכרח ייאלץ אותי לוותר על חלק מהדברים שאני עושה היום). ברור שהמחיר של זה הוא משמעותי, ולו בשל העובדה שהמשוואה תצא מאיזון.
אני עדיין שוקל את ההצעה, כי אם אקבל אותה היא עשויה להזניק אותי קדימה. בכל זאת, היא גרמה לי לשאול את עצמי על מה אני לא מוכן לוותר. כלומר, על מה אני צריך להתעקש. מכל המאפיינים של ה"עבודה" שלי, מה הדבר שהכי חשוב לי? חשוב גם במובן שלא הייתי מוותר עליו וגם במובן של הייתי רוצה יותר ממנו. ובכן, הגעתי למסקנה שהדבר הכי חשוב עבורי הוא ללא ספק היכולת לעבוד מכל מקום.
זה הזכיר לי את הכתבה אל תגידו "עבודה מהבית" - אימרו "העסקה מרחוק", שפורסמה באתר דה מרקר לפני חודש. מדהים אותי שבעידן האינטרנט ברירת המחדל היא עדיין מקום עבודה, במובן של מקום פיזי שצריך להגיע אליו כל יום בשעה מסוימת. למה ברירת המחדל היא לא עבודה מהבית? או "העסקה מרחוק"? או איך שלא תקראו לזה... אגב, אני מעדיף לקרוא לזה "עבודה מכל מקום". אני יכול לקחת איתי את המחשב לבית קפה, לשבת אצל חברים, לפעמים גם בנסיעות...
בקיצור, הגעתי למסקנה שככל שאני אצליח להגדיל את היכולת שלי לעבוד מכל מקום, כך אני אהיה מאושר יותר. אז בין אם אני אקח את ההצעה הזו או לא, אני יודע לאן אני חותר.
> חגגתי את יום האופניים הבינלאומי (3/6) עם #פידאופניים בטוויטר ועם האופניים החדשים שנצפו בתל אביב, מבית Mobike ו-ofo.
> פרסמתי טיול חדש בתל אביב: "מגלים עצמאות" - בדיוק לפני שבעים שנה התחוללה כאן דרמה אדירה. העם היהודי חידש את עצמאותו המדינית, ותל אביב הייתה לבירה הזמנית של המדינה שזה עתה הוקמה. איך כל זה קרה? איפה התקבלו ההחלטות המכריעות? ואיפה בילה בן-גוריון את הלילה שלפני הכרזת העצמאות? טיול בתל אביב של פעם ב-70 שנה בשיטת "עשו זאת בעצמכם". כולל גילוי מרעיש על הכרזת העצמאות שנשכחה מההיסטוריה.
> פרסמתי את הרשימה האולטימטיבית לאתרי החובה בתל אביב. לפעם הבאים שהחברים התיירים שלכם שואלים מה כדאי לראות בעיר: Tel Aviv Must-see's
> ירדתי אל בטן האדמה כדי להתרשם מהמנהרות שנחפרו לרכבת הקלה בתל אביב. זו הייתה גם הזדמנות לראות את טל רבינובסקי, שחזר ממסע מסביב לעולם (תוכלו לקרוא על המסע שלו ושל אריאל בבלוג A year off life). זו הייתה גם הזדמנות לצלם את המראות המרשימים הללו.
> שיגרתי את הגיליון ה-67 של הניוזלטר לאורבניסטים ולאורבניסטיות "מהנעשה בערינו": חמשת היתרונות של עצים בעיר
> ולרגל חגיגות הגאווה בתל אביב - לך תסביר שמלון דן תמיד היה צבוע ככה...
אני מאוד מרוצה ממה שבניתי בשנתיים האחרונות. אמנם עדיין לא עשיתי את המיליון הראשון (על כך קיבלתי עצה מצוינת - להתחיל ישר מהמיליון השני... כי אז הראשון בא בקלות). אבל כן הצלחתי לצרף כל מיני חתיכות שאספתי עם הזמן לכדי משהו שאפשר לקרוא לו "עבודה". וכשמצרפים את הכסף שאני מקבל מכל מיני לקוחות, אפשר לקרוא לזה "פרנסה".
כשניגשתי לחשוב על אותה הצעה השאלה המרכזית הייתה מה המחיר של זה. כלומר, מה המחיר של להכניס משהו חדש למשוואה (והמשהו הזה הוא גדול, ובהכרח ייאלץ אותי לוותר על חלק מהדברים שאני עושה היום). ברור שהמחיר של זה הוא משמעותי, ולו בשל העובדה שהמשוואה תצא מאיזון.
אני עדיין שוקל את ההצעה, כי אם אקבל אותה היא עשויה להזניק אותי קדימה. בכל זאת, היא גרמה לי לשאול את עצמי על מה אני לא מוכן לוותר. כלומר, על מה אני צריך להתעקש. מכל המאפיינים של ה"עבודה" שלי, מה הדבר שהכי חשוב לי? חשוב גם במובן שלא הייתי מוותר עליו וגם במובן של הייתי רוצה יותר ממנו. ובכן, הגעתי למסקנה שהדבר הכי חשוב עבורי הוא ללא ספק היכולת לעבוד מכל מקום.
 |
| המשרד הראשי שלי |
זה הזכיר לי את הכתבה אל תגידו "עבודה מהבית" - אימרו "העסקה מרחוק", שפורסמה באתר דה מרקר לפני חודש. מדהים אותי שבעידן האינטרנט ברירת המחדל היא עדיין מקום עבודה, במובן של מקום פיזי שצריך להגיע אליו כל יום בשעה מסוימת. למה ברירת המחדל היא לא עבודה מהבית? או "העסקה מרחוק"? או איך שלא תקראו לזה... אגב, אני מעדיף לקרוא לזה "עבודה מכל מקום". אני יכול לקחת איתי את המחשב לבית קפה, לשבת אצל חברים, לפעמים גם בנסיעות...
בקיצור, הגעתי למסקנה שככל שאני אצליח להגדיל את היכולת שלי לעבוד מכל מקום, כך אני אהיה מאושר יותר. אז בין אם אני אקח את ההצעה הזו או לא, אני יודע לאן אני חותר.
מהדברים שעשיתי בזמן האחרון -
> חגגתי את יום האופניים הבינלאומי (3/6) עם #פידאופניים בטוויטר ועם האופניים החדשים שנצפו בתל אביב, מבית Mobike ו-ofo.
> פרסמתי טיול חדש בתל אביב: "מגלים עצמאות" - בדיוק לפני שבעים שנה התחוללה כאן דרמה אדירה. העם היהודי חידש את עצמאותו המדינית, ותל אביב הייתה לבירה הזמנית של המדינה שזה עתה הוקמה. איך כל זה קרה? איפה התקבלו ההחלטות המכריעות? ואיפה בילה בן-גוריון את הלילה שלפני הכרזת העצמאות? טיול בתל אביב של פעם ב-70 שנה בשיטת "עשו זאת בעצמכם". כולל גילוי מרעיש על הכרזת העצמאות שנשכחה מההיסטוריה.
> פרסמתי את הרשימה האולטימטיבית לאתרי החובה בתל אביב. לפעם הבאים שהחברים התיירים שלכם שואלים מה כדאי לראות בעיר: Tel Aviv Must-see's
> ירדתי אל בטן האדמה כדי להתרשם מהמנהרות שנחפרו לרכבת הקלה בתל אביב. זו הייתה גם הזדמנות לראות את טל רבינובסקי, שחזר ממסע מסביב לעולם (תוכלו לקרוא על המסע שלו ושל אריאל בבלוג A year off life). זו הייתה גם הזדמנות לצלם את המראות המרשימים הללו.
 |
| צמד חופרים. טל ואני |
> שיגרתי את הגיליון ה-67 של הניוזלטר לאורבניסטים ולאורבניסטיות "מהנעשה בערינו": חמשת היתרונות של עצים בעיר
> ולרגל חגיגות הגאווה בתל אביב - לך תסביר שמלון דן תמיד היה צבוע ככה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שמח שקראת :) ותודה על התגובה. בקרוב אקרא אותה