אורי גולדשטיין, יוצר הסרטים התיעודיים של ערוץ 1, יצא לתעד את נווה צדק בשנת 1974.
גלשתי ביוטיוב ונתקלתי בכתבה המצולמת שלו, ששודרה בערוץ היחיד של הטלוויזיה הישראלית באותה תקופה, וגם הטמעתי אותה כאן, אך הסרטון ירד מהאתר בשל פגיעה בזכויות יוצרים. ועל כך אני אומר, בהתרסה כלפי רשות השידור, שזכויות היוצרים שלה הן זכויות היוצרים של הציבור כולו (כל עוד הציבור נדרש לשלם אגרת טלוויזיה), ועליה לאפשר שימוש חופשי ביצירות שהפיקה לאורך השנים. [בינתיים הועלה הסרטון שוב...]
אספר על המראות המשתקפים בכתבתו של גולדשטיין- בשנות ה-70 נותרו בנווה צדק שרידי המשפחות שעלו ארצה מצפון אפריקה בגלי ההגירה הגדולים של שנות ה-50 (כשלא היה היכן לשכן את העולים, שמו אותם בבתים המטים לנפול בשכונות של יפו - נווה צדק היהודית, מנשייה הערבית - שכונות שניזוקו בצורה החמורה ביותר בקרבות מלחמת העצמאות שהתחוללו במרחב שבין תל אביב היהודית לבין יפו הערבית). באותה תקופה היו בודדים שכבר הבחינו בחן המיוחד של נווה צדק, ואחד מהם, שמכנה את עצמו בשם חוני המעגל, תיעד אותה בתמונות מדהימות שפורסמו בכמה אלבומים.
לא ברור לפי הכתבה מה הסיבה לכך שגולדשטיין יצא לתעד את נווה צדק - מה קרה דווקא ב-1974 שגרם לו לצאת ולתעד את השכונה בהתפוררותה ולספר על שורשיה? אני משער שזה היה בשעה שהתגבשו תוכניות לפינוי-פיצוי של מנשייה ונווה צדק. אגב, בשכונת מנשייה התוכנית יצאה לפועל- אולי התושבים שיתפו פעולה, אולי לא חשבו שהשכונה הערבית ראויה לשימור, אולי לעירייה היה דחוף להקים על חורבותיה את גן צ'רלס קלור (כדי שיהיה אפשר, לימים, לארגן איפשהו את פסטיבל הבירה השנתי)... מי שהוציאה את התוכנית אל הפועל הייתה חברה עירונית בשם "אחוזות החוף", שברבות השנים שינתה את ייעודה לניהול החניונים של תל אביב. ובאמת, כשחושבים על זה, מה היה מקור השם של החברה הזו, שכולנו גדלנו לשנוא? (כי למה, לעזאזל, שנשלם לעירייה על חנייה?) כנראה שכשעובדי החברה בגלגולה הראשון התעסקו עם הריסת שכונת מנשייה, באמת עמדו לנגד עיניהם אחוזות על החוף.
משכונת מנשייה לא נותר זכר, למעט מסגד חסן בק ומוזיאון האצ"ל בתש"ח. אני מניח שהתיעוד של גולדשטיין היה בין הפעולות הראשונות שננקטו כדי להציל את נווה צדק ולדאוג לשימורה, ולכל הפחות לתעד את השכונה לפני שתיהרס. כמובן, התוכנית לנווה צדק שונתה, ובמקום פינוי-פיצוי נוסחה תוכנית שימור, ובכתבות שמתארות את נווה צדק בימינו אין משפחות קשות-יום ואין נשים מבוגרות חסרות-מעש בפתח בתיהן המתמוטטים, כמו בכתבה של גולדשטיין משנת 1974. הנוף התחלף, והדימוי הטלוויזיוני של נווה צדק כולל עכשיו אוכלוסייה אמידה, מסעדות יוקרה, תיירים נלהבים וזוגות לפני חופה שבאים להצטלם על רקע האתרים ההיסטוריים של השכונה.
אדם ברוך כתב על אורי גולדשטיין באחד המדורים השבועיים שלו: "הוא גם אמן וגם כתב טלוויזיה. גם מתעד (כפשוטו) וגם לירי (במידה). הוא אחת הסיבות לצפייה ביומן של ערוץ 1."
גלשתי ביוטיוב ונתקלתי בכתבה המצולמת שלו, ששודרה בערוץ היחיד של הטלוויזיה הישראלית באותה תקופה, וגם הטמעתי אותה כאן, אך הסרטון ירד מהאתר בשל פגיעה בזכויות יוצרים. ועל כך אני אומר, בהתרסה כלפי רשות השידור, שזכויות היוצרים שלה הן זכויות היוצרים של הציבור כולו (כל עוד הציבור נדרש לשלם אגרת טלוויזיה), ועליה לאפשר שימוש חופשי ביצירות שהפיקה לאורך השנים. [בינתיים הועלה הסרטון שוב...]
אספר על המראות המשתקפים בכתבתו של גולדשטיין- בשנות ה-70 נותרו בנווה צדק שרידי המשפחות שעלו ארצה מצפון אפריקה בגלי ההגירה הגדולים של שנות ה-50 (כשלא היה היכן לשכן את העולים, שמו אותם בבתים המטים לנפול בשכונות של יפו - נווה צדק היהודית, מנשייה הערבית - שכונות שניזוקו בצורה החמורה ביותר בקרבות מלחמת העצמאות שהתחוללו במרחב שבין תל אביב היהודית לבין יפו הערבית). באותה תקופה היו בודדים שכבר הבחינו בחן המיוחד של נווה צדק, ואחד מהם, שמכנה את עצמו בשם חוני המעגל, תיעד אותה בתמונות מדהימות שפורסמו בכמה אלבומים.
לא ברור לפי הכתבה מה הסיבה לכך שגולדשטיין יצא לתעד את נווה צדק - מה קרה דווקא ב-1974 שגרם לו לצאת ולתעד את השכונה בהתפוררותה ולספר על שורשיה? אני משער שזה היה בשעה שהתגבשו תוכניות לפינוי-פיצוי של מנשייה ונווה צדק. אגב, בשכונת מנשייה התוכנית יצאה לפועל- אולי התושבים שיתפו פעולה, אולי לא חשבו שהשכונה הערבית ראויה לשימור, אולי לעירייה היה דחוף להקים על חורבותיה את גן צ'רלס קלור (כדי שיהיה אפשר, לימים, לארגן איפשהו את פסטיבל הבירה השנתי)... מי שהוציאה את התוכנית אל הפועל הייתה חברה עירונית בשם "אחוזות החוף", שברבות השנים שינתה את ייעודה לניהול החניונים של תל אביב. ובאמת, כשחושבים על זה, מה היה מקור השם של החברה הזו, שכולנו גדלנו לשנוא? (כי למה, לעזאזל, שנשלם לעירייה על חנייה?) כנראה שכשעובדי החברה בגלגולה הראשון התעסקו עם הריסת שכונת מנשייה, באמת עמדו לנגד עיניהם אחוזות על החוף.
משכונת מנשייה לא נותר זכר, למעט מסגד חסן בק ומוזיאון האצ"ל בתש"ח. אני מניח שהתיעוד של גולדשטיין היה בין הפעולות הראשונות שננקטו כדי להציל את נווה צדק ולדאוג לשימורה, ולכל הפחות לתעד את השכונה לפני שתיהרס. כמובן, התוכנית לנווה צדק שונתה, ובמקום פינוי-פיצוי נוסחה תוכנית שימור, ובכתבות שמתארות את נווה צדק בימינו אין משפחות קשות-יום ואין נשים מבוגרות חסרות-מעש בפתח בתיהן המתמוטטים, כמו בכתבה של גולדשטיין משנת 1974. הנוף התחלף, והדימוי הטלוויזיוני של נווה צדק כולל עכשיו אוכלוסייה אמידה, מסעדות יוקרה, תיירים נלהבים וזוגות לפני חופה שבאים להצטלם על רקע האתרים ההיסטוריים של השכונה.
אדם ברוך כתב על אורי גולדשטיין באחד המדורים השבועיים שלו: "הוא גם אמן וגם כתב טלוויזיה. גם מתעד (כפשוטו) וגם לירי (במידה). הוא אחת הסיבות לצפייה ביומן של ערוץ 1."
