כמובן, בית שלוש הוא מבנה בעל חשיבות היסטורית ואדריכלית - הוא אחד הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות יפו ואחד הבתים האחרונים בתל אביב-יפו שאפשר לשייך לסגנון אדריכלי יפואי (שלא לומר "ערבי", "פלשתינאי" או "מזרחי"). עם זאת, בראי העיתונות הוא תמיד כונה "הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו", למשל, בכתבה ב-ynet משנת 2007 שמכריזה על משא ומתן להעברת הבעלות על הבית: מגעים למכירת "בית שלוש" למייסד צ'ק פוינט, מריוס נכט.
מאיפה הגיעה ההגדרה הזו - "הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו"? לכל מי שמתעניין בעובדות האמיתיות שמאחורי סיפור בנייתו של בית שלוש, אני ממליץ לקרוא את המאמר של אור אלכסנדרוביץ (גם הוא כמוני, נין לנכד של אהרן שלוש), שנקרא "אהרן שלוש בונה בית". בקצרה, יוסף אליהו שלוש, בן לאהרן שלוש, כותב בספרו "פרשת חיי" שראה אור בשנת 1933) על הבית הראשון של המשפחה מחוץ לחומות יפו. אלא שבקריאה קפדנית מתברר שהמשפחה עוברת כעבור זמן קצר מבית זה (שהוקם בשכונה הערבית מנשייה, שהייתה באזור גן צ'ארלס קלור של ימינו) אל הבית החדש בשכונת נווה צדק - זה הקיים עד היום ברחוב שלוש 32 וקרוי "בית שלוש". ברור אפוא כמה קל היה להקיש מהספר המוקדם ביותר שהשתמר שבו מונצח סיפור המשפחה את ההיקש הבא: היה בית אחד שהוקם על ידי משפחת שלוש מחוץ ליפו וזהו הבית המזוהה כיום כ"בית שלוש" בנווה צדק. למעשה, המסקנה מהכתוב היא שהיו שני בתים למשפחת שלוש, ורק המאוחר מביניהם שרד. האם הראשון מביניהם היה באמת "הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו" - גם כאן, כנראה שעובדות לחוד ומציאות לחוד.
אי אפשר להאשים רק את העיתונאים בהדבקת התווית הלא-נכונה לבית שלוש. גם בתוך המשפחה יש מי שמעדיפים להיצמד לסיפורים שינקו בילדותם במקום להשלים עם העובדות ועם ההיסטוריוגרפיה החדשה שמתפתחת אצל צאצאי אהרן שלוש. וכמובן, יש לציין גם את מדריכי הטיולים - אלה אוהבים מאוד לפאר ולרומם את הבית לפי הגדרה זו, מבלי להיצמד למציאות. זו דרכו של עולם לעתים, להעדיף אגדות על עובדות.
הנקודה הזו חשובה מאוד בתוך המכלול של שימור ההיסטוריה המשפחתית, שלא לומר עיצובה לכדי מיתולוגיה משפחתית. ורציתי לציין אותה דווקא עכשיו בעקבות פרסום של כתבה נוספת שבה שוב הוגדר הבית כראשון שנבנה מחוץ לחומות יפו - יונתן אסתרקין, כתב "זמן תל אביב" (המקומון התל-אביבי של "מעריב"), אימץ את ההגדרה הזו והשתמש בה כדי לנגח את עיריית תל אביב-יפו. לאחר ראיון עם סבא שלי, אביעזר שלוש, הוא הגיע למסקנה שהעירייה הייתה צריכה לקחת על עצמה את המטלה החשובה של שימור בית שלוש. זאת למרות שסבא לא השמיע שום טרוניה כלפי העירייה על שלא עשתה מספיק כדי "להלאים" את הבית. להפך- סבא הסביר לו שאנחנו במשפחה לא הצלחנו להגיע להסכמה מה צריך לעשות עם הבית ומי יממן את זה. האם העירייה הייתה צריכה לפעול כך או כך? לא יודע. אבל מה שבעיני היה חשוב הוא שבכתבתו של אסתרקין - עבודת בית: הבית הראשון של תל אביב עובר לידיים פרטיות - צוינה ההסתייגות שבית שלוש אינו הבית היהודי הראשון מחוץ ליפו, כפי שנהוג לטעות. כמובן, איזה עורך נלהב במיוחד הגדיר את הבית כראשון בתל אביב (וזה בסדר, כי עיתונים צריכים חומר טוב), אבל לפחות העובדות מתחילות לכרסם את המיתוס.
מאיפה הגיעה ההגדרה הזו - "הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו"? לכל מי שמתעניין בעובדות האמיתיות שמאחורי סיפור בנייתו של בית שלוש, אני ממליץ לקרוא את המאמר של אור אלכסנדרוביץ (גם הוא כמוני, נין לנכד של אהרן שלוש), שנקרא "אהרן שלוש בונה בית". בקצרה, יוסף אליהו שלוש, בן לאהרן שלוש, כותב בספרו "פרשת חיי" שראה אור בשנת 1933) על הבית הראשון של המשפחה מחוץ לחומות יפו. אלא שבקריאה קפדנית מתברר שהמשפחה עוברת כעבור זמן קצר מבית זה (שהוקם בשכונה הערבית מנשייה, שהייתה באזור גן צ'ארלס קלור של ימינו) אל הבית החדש בשכונת נווה צדק - זה הקיים עד היום ברחוב שלוש 32 וקרוי "בית שלוש". ברור אפוא כמה קל היה להקיש מהספר המוקדם ביותר שהשתמר שבו מונצח סיפור המשפחה את ההיקש הבא: היה בית אחד שהוקם על ידי משפחת שלוש מחוץ ליפו וזהו הבית המזוהה כיום כ"בית שלוש" בנווה צדק. למעשה, המסקנה מהכתוב היא שהיו שני בתים למשפחת שלוש, ורק המאוחר מביניהם שרד. האם הראשון מביניהם היה באמת "הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו" - גם כאן, כנראה שעובדות לחוד ומציאות לחוד.
אי אפשר להאשים רק את העיתונאים בהדבקת התווית הלא-נכונה לבית שלוש. גם בתוך המשפחה יש מי שמעדיפים להיצמד לסיפורים שינקו בילדותם במקום להשלים עם העובדות ועם ההיסטוריוגרפיה החדשה שמתפתחת אצל צאצאי אהרן שלוש. וכמובן, יש לציין גם את מדריכי הטיולים - אלה אוהבים מאוד לפאר ולרומם את הבית לפי הגדרה זו, מבלי להיצמד למציאות. זו דרכו של עולם לעתים, להעדיף אגדות על עובדות.
הנקודה הזו חשובה מאוד בתוך המכלול של שימור ההיסטוריה המשפחתית, שלא לומר עיצובה לכדי מיתולוגיה משפחתית. ורציתי לציין אותה דווקא עכשיו בעקבות פרסום של כתבה נוספת שבה שוב הוגדר הבית כראשון שנבנה מחוץ לחומות יפו - יונתן אסתרקין, כתב "זמן תל אביב" (המקומון התל-אביבי של "מעריב"), אימץ את ההגדרה הזו והשתמש בה כדי לנגח את עיריית תל אביב-יפו. לאחר ראיון עם סבא שלי, אביעזר שלוש, הוא הגיע למסקנה שהעירייה הייתה צריכה לקחת על עצמה את המטלה החשובה של שימור בית שלוש. זאת למרות שסבא לא השמיע שום טרוניה כלפי העירייה על שלא עשתה מספיק כדי "להלאים" את הבית. להפך- סבא הסביר לו שאנחנו במשפחה לא הצלחנו להגיע להסכמה מה צריך לעשות עם הבית ומי יממן את זה. האם העירייה הייתה צריכה לפעול כך או כך? לא יודע. אבל מה שבעיני היה חשוב הוא שבכתבתו של אסתרקין - עבודת בית: הבית הראשון של תל אביב עובר לידיים פרטיות - צוינה ההסתייגות שבית שלוש אינו הבית היהודי הראשון מחוץ ליפו, כפי שנהוג לטעות. כמובן, איזה עורך נלהב במיוחד הגדיר את הבית כראשון בתל אביב (וזה בסדר, כי עיתונים צריכים חומר טוב), אבל לפחות העובדות מתחילות לכרסם את המיתוס.
