26 בפברואר 2018

פשפשים בתאי המעצר

המלצת קריאה 1 - משטרה רודפת: למה נעצרו שלוש אקטיביסטיות סביבה בנוגע למבקשי מקלט? עיתון "הארץ" מדווח על מעצרן של פעילות בארגון "מגמה ירוקה" ובארגון "15 דקות" - שני ארגונים שאני מאוד מזדהה עם מטרותיהם. שתיים מבין שלוש הפעילות אני מכיר באופן אישי, ואני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שהן עברו. אגב, כשעצרו אותן, אף אחד לא התלונן על פשפשים בתאי המעצר. עצרו אותן כי חשדו שאין נרתמו למאבק נגד גירוש מבקשי המקלט. משונה, כי כשהן הרימו מחאה לא פחות רועשת בעניינים סביבתיים, אף שוטר בא לבקר אותן בשש בבוקר עם צו חיפוש.

המלצת קריאה 2 - שירת הוושינגטוניות / ורד נבון. ורד חוקרת את תולדותיה של השדרה היפואית הוותיקה, שנקראה בעבר על שמו של ג'מאל פחה (בימי התורכים), ואחר כך נשאה את שמו של המלך ג'ורג' החמישי (בתקופת המנדט הבריטי). מדובר בשדרות ירושלים שעוברות בימים אלה שינוי כביר, עם הפיכתן למדרחוב שכולל רכבת קלה. איך זה ייראה? שדרות ירושלים ביפו עתידות להיראות כמו רחוב יפו בירושלים. משעשע, לא? ובכן, ורד חושפת את הצד הפחות משעשע - כריתת עשרות עצי דקל מסוג וושינגטוניה, שהספיקו לראות את הכרכרות הרתומות לסוסים מתחלפות באבטומובילים, אבל לא יזכו לראות את הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן.

עלה לאוויר פרק חדש בפודקסט "קטעים בהיסטוריה" - פרק 246: הכפר שבחר לשתוק - אותו כתבתי. רוצו להאזין! זהו סיפורו של הכפר הצ'רקסי-מוסלמי בסלניי בהרי הקווקז, שהציל יתומים יהודים בשואה, אך אנשיו לא זכו בתואר חסידי אומות העולם. תודה ליובל מלחי, יוצר הפודקסט, שמזמין אותי להמשיך ולכתוב עבורו.

עקבתי בדריכות אחרי מרתון תל אביב. ליתר דיוק, עקבתי אחרי המודעות שנתלו בתחנות האוטובוס, אחרי שנדנדתי בקשר לזה כבר לא מעט זמן... עד כמה נדנדתי? ב-2016 חקרתי את מבנה העלויות של המרתון, עליתי לשידור אצל רינה מצליח במטרה לשכנע אותה שהבעיה האמיתית היא לא שסוגרים רחובות למכוניות, אלא שלא מיידעים את משתמשי התחבורה הציבורית, וגם נתתי דוגמא אישית עם חברים ועשינו פיקניק באמצע הכביש בזמן שהעיר הייתה פתוחה לאנשים. נדנדתי על העניין הזה גם במרוץ הלילה של תל אביב, ותליתי שלט בתחנת האוטובוס שליד הבית שלי (ב-2015, ב-2016 וב-2017), ואז סוף סוף קראו לי לפגישה בעיריית תל אביב בעניין הזה אחרי ששוב אנשים חיכו בתחנות והאוטובוס שלהם לא הגיע. הפגישה לא הייתה משמחת במיוחד, וסיפרתי עוד על כך בפרק "מוטוקרטיה" של הפודקסט שלי "מהנעשה בערינו". אני מקווה שהשלטים שנתלו בתחנות האוטובוס במרתון השנה יסמנו פתח לשינוי. יש גם מקום לשיפור בתוכן השלטים עצמם, כי לא מספיק להגיד שיהיו שינויים, אלא גם צריך לפרט אותם, כפי שעשו למשל בפרויקט חידוש כיכר דיזנגוף, שהוא דוגמא ומופת לאיך צריך ליידע תושבים על שינויים בתחבורה הציבורית.

17 בפברואר 2018

להצמיח עסק צדדי

איך להצמיח עסק צדדי


לפי הבלוג "נתונים", רק 7% מהעובדים בישראל הם עצמאים. מה זה אומר? אנשים לא רוצים להיות עצמאים? מאוד קשה להיות עצמאים? כלכלה מודרנית לא מתאימה כל כך לעצמאים? ככל הנראה, כל התשובות נכונות. שימו לב לנתוני הבנק העולמי על אחוז העצמאים במדינות העולם - המדינות שבהן אחוז העצמאים גבוה (לפעמים עם יותר ממחצית מכוח העבודה) הן מדינות מתפתחות. כמו כן, בשלושת העשורים האחרונים נרשמה ירידה בשיעור העצמאים בכוח העבודה העולמי. במדינות מפותחות, שיעור העצמאים נמוך למדי. במדינות ה-OECD אחוז העצמאים היה 22.1% בשנת 1991, ונכון להיום הוא עומד על 16.4% בלבד.

אני לא חושב שהמגמה הזו תתמיד ככל שנתקדם במאה ה-21. אנחנו נראה יותר אנשים עצמאים בעשורים הקרובים (אם לא נראה הרבה יותר מובטלים - ע"ע הפוסט הקודם על "הקץ לעבודה"). עלייתה של ה-Gig Economy מאפשרת לכל אחד להיות עצמאי בקטנה. מנקודה זו אפשר להצמיח עסק צדדי, שבבוא העת יכול להפוך לעסק שמייתר את העבודה השכירה. לאחרונה נתקלת באינפוגרפיקה (איך אני אוהב אינפוגרפיקות...) שנקראת How to Grow Your Side Hustle Into a Successful Business והיא כוללת עשר עצות טובות למי שרוצה להתחיל "עסק צדדי".

חיפשתי אם בכלל יש ביטוי כזה בעברית "עסק צדדי" או "עסק צד" או "עסק מהצד". למרות שזה לא המדד הכי מדויק, מנוע החיפוש גוגל מניב תוצאות מעטות יחסית לביטוי באנגלית "Side business". זה משהו שאני חושב שכל אחד צריך לשקול - בעיקר אם הוא לא רוצה להמשיך לעבוד כשכיר, אבל גם אם אין לו בעיה עם זה. לשלב עסק צדדי בחיים זה לא פשוט, אבל רשימות העצות הזו מאוד מוצלחת, ואני הכי התחברתי לעצה הראשונה. בגדול היא אומרת שבתחילת הדרך העסק הצדדי יכול לכסות רק חלק מהוצאות המחיה, וזה בסדר. עם הזמן, הכסף שנכנס מכסה לא רק את חשבון הטלפון, אלא גם את חשבון החשמל. ואחר כך לא רק את חשבון החשמל, אלא גם את הארנונה. וכך הלאה, עד שהעסק מספיק מבוסס כדי להוות תחליף לעבודה השכירה. שוב, זה לא אומר שזאת בהכרח המטרה, אבל שווה ללכת בכיוון הזה, כי לעשות משהו מהצד שאתה גם אוהב וגם מתחיל להזרים לך הכנסות, זה הטוב מכל העולמות.

בנוסף לעסק שלי כמדריך סיורים בתל אביב (TLVXP) וכחוקר ערים (Urbanizator), אני גם כותב פרקים לפודקסט "היסטוריה לילדים". הפודקסט הוא פרי יצירתו של יובל מלחי, אחד הפודקסטרים המובילים בישראל, והוא אחד מהפודקסטים של תאגיד השידור הציבורי "כאן". אני מעדיף לכתוב "פודקסט" ולא "פודקאסט" (שזו כנראה הבחירה המועדפת על רוב דוברי העברית), ויהיה מעניין לראות אם בחלוף השנים תתבסס החלופה העברית הֶסְכֵּת, שנקבעה על ידי האקדמיה ללשון העברית.

במסגרת העסק הצדדי הזה, כתבתי על דמויות היסטוריות בצורה ידידותית לילדים. כתבתי על בן-גוריון, על הרצל, על גנדי, על לנין, על אלינור רוזוולט, על ג'ורג' וושינגטון, על צ'ארלס דארווין, על מיכלאנג'לו ועל יוהאן סבסטיאן באך. זה מאוד מעניין ומאתגר לכתוב לילדים. למשל, איך מספרים לילדים על לנין, שבעיני רבים העלה במדינתו משטר דכאני ורצחני? האם לספר שגנדי מתח ביקורת חריפה על מדינת ישראל? אחד הפרקים הכי מאתגרים שכתבתי היה הפרק על דארווין, שהוא ללא ספק הפרק הכי חשוב שיצא לי לכתוב בפודקסט, בייחוד בימים שבהם מדברים על הדתה במערכת החינוך. אם אני צריך לבחור פרק אחד שהוא הכי מוצלח מבין אלה שכתבתי, זה הפרק על באך. לא בגלל הכתיבה שלי, אלא בגלל עריכת הסאונד המדהימה שהפכה את הטקסט ליצירה יוצאת דופן, אינטלקטואלית ורגשית.

ואם כבר עסק צדדי, רציתי לספר לכם על מיה. נתקלנו בה בסוף השבוע שעבר בכיכר אתרים. אם שמתם לב, אחד הקירות שם עוטר בפסיפס ממש מגניב. רבים עוצרים להצטלם איתו. מי שאחראית לפסיפס הזה היא מיה. אני לא יודע אם זה העסק העיקרי שלה או עסק צדדי, אבל אני לוקח ממנו השראה. זה משהו שללא ספק אפשר להתחיל בקטנה עם כמה שעות ביום או יום בשבוע, ועם הזמן להגדיל את העסק ואת ההכנסות עד שהוא הופך לעסק עיקרי. בקרו באתר של מיה - Mosaic with Mia - ותוכלו לראות שהעסק של מיה כבר מפותח למדי, והוא כולל לא רק עיטור קירות בפסיפס, אלא גם מוצרי פסיפס וסדנאות ליצירת פסיפסים ועוד. הנה גם כמה תמונות להמחשה -

מיה סיפרה שההכנסות ממכירת המוצרים יוקדשו ליצירה חדשה ברוטשילד פינת הרצל בתל אביב

גם אני הצטלמתי עם הפסיפס של מיה

וגם רכשתי משהו קטן ויפה.

המלצת צפייה: אובמה בנטפליקס


צפו בראיון של ברק אובמה, הנשיא האמריקאי בדימוס, אצל דייויד לטרמן. נדמה לי שזהו הראיון הטלוויזיוני הראשון של אובמה מאז סיים את תפקידו. למעשה, כמו שאובמה זיהה את עלייתן של הרשתות החברתיות, ורתם אותה לטובת ניצחונו בבחירות 2008, אובמה גם זיהה שאם כבר להתראיין לטלוויזיה, אז ב-Netflix. זו הטלוויזיה של עידן האינטרנט. אובמה התארח בתוכנית מיוחד של לטרמן בנטפליקס שנקראת My Next Guess Needs No Introduction - צפו בראיון. גם הראיון עם ג'ורג' קלוני מאוד מוצלח. אם אתם לא מנויים לנטפליקס, כדאי לכם להירשם (אני חושב שמקבלים חודש ניסיון חינם, ואחר כך זה עולה 30 ש"ח לחודש). ואם אתם עדיין צופים בטלוויזיה דרך הלווין או הכבלים, שאלוהים יעזור לכם.

10 בפברואר 2018

הקץ לעבודה

האפליקציה שמחברת בין שכנים


כמעט 280 אנשים שאוהבים ערים כבר רשומים לניוזלטר שלי על עירוניות - "מהנעשה בערינו". בגליון האחרון ציינתי את האפליקציה החדשה מבית Sidewalk Labs (של Google) - אפליקציה שעוזרת לשכנים למצוא זה את זה.

חשמל באוויר


קבלו טיול חדש בתל אביב. אני קורא לו "חשמל באוויר: מתחם גן החשמל כפי שמעולם לא היכרתם". לתכנן טיולים בתל אביב זה אחד הדברים שאני הכי נהנה לעשות. אלו לא הסיורים המודרכים הרגילים שלי (שמתרחשים בעיקר בנווה צדק), אלא טיולים שאני מתכנן, כותב ומפרסם באתר שלי, כדי שכל אחד יוכל לבצע אותם באופן עצמאי - לבד או בזוג, עם המשפחה או עם חברים. בטיולים הללו אני משלב לפעמים גם בתי עסק מומלצים. את הטיול בגן החשמל כתבתי בתמיכת "מעג"ל גן החשמל" - עמותה שקמה מתוך שיתוף פעולה של בעלי העסקים בשכונה, ורתמה אותי לטובת הפרויקט המגניב הזה.

חשמל באוויר. רחוב ברזילי פינת החשמל

הקץ לעבודה


הקריאה הכי מעניינת שהייתה לי בזמן האחרון - כתבה של ה-Guardian הבריטי על העידן החדש שאליו אנחנו צועדים: פוסט-עבודה (Post-Work: The Radical Idea of a World without Jobs). זה רעיון סופר רדיקלי, אבל כשמתחילים לחשוב עליו לעומק מבינים שלשם אנחנו הולכים, בין אם נרצה ובין אם לאו. לכאורה, העולם המודרני שבו אנו פועלים כיום רווי בעבודה - מחכה לנו בכל מקום, פולשת לחיים הפרטיים שלנו יותר מאי פעם. אולם, האוטומציה של העבודה כבר השמידה סקטורים שלמים. אוקיי, אתם אומרים, אז ייווצרו עבודות חדשות - כמו שהמהפכה התעשייתית הביאה לחיסולם של יצרני הנרות ושל הסייסים (אלו שטיפלו בסוסים, כשאלה עוד היו כלי הרכב העיקרי שלנו), אבל במקביל הביאה לנו שלל עבודות בתחום המחשוב שאיש לא יכול היה לדמיין. אולי זה באמת מה שיקרה גם הפעם, אבל כדאי להציב כאן סימן שאלה גדול. צפו בסרטון של CGP Grey שנקרא Humans Need Not Apply על כך שהמהפכה הטכנולוגית של ימינו שונה מאוד מהמהפכה התעשייתית.

אבל למה אנחנו כל כך בטוחים שהעבודה כאן כדי להישאר, ולמה אנחנו מתעקשים להשאיר את הדבר הזה, שמאמלל כל כך הרבה אנשים על בסיס יומיומי? עם כל האוטומציה הזו, לא כדאי לתת לעצמנו לנוח? לשם מה אנחנו עמלים, אם לא כדי להעביר את העמל מאיתנו למכונה כלשהי? אם הטכנולוגיה לא משחררת אותנו מהעבודה הקשה, אז לא עדיף כבר להישאר בעידן האבן?

בכתבה של הגרדיאן תמצאו שפוסט-עבודה זה לא רעיון קל לעיכול, אבל הוא בהחלט מעניין ויש לו כבר קבוצה של נאמנים, בעיקר באקדמיה (רובם, אגב, לא מיישמים את הרעיון בפועל, וממשיכים לעבוד די הרבה... אחת המרואיינות ציינה ש"פוסט-עבודה זה הרבה עבודה").

כרעיון פוליטי, גם השמאל וגם הימין יכולים לדחות אותו ולהימשך אליו בו-זמנית. השמאל הפוליטי תמיד קידש את העבודה. השמאל מזוהה עם הפועלים - אלו שעצם הגדרתם קשורה בעבודה ובעמל. מפלגת השמאל של בריטניה נקראת בשם Labour, וכך גם בישראל יש לנו את מפלגת העבודה. יחד עם זאת, השמאל הפוליטי תמיד נלחם למען הגבלת העבודה. השמאל הביא לקיצור שעות העבודה, ושיפר את תנאי העבודה ממצב בלתי אנושי בראשית תהליך התיעוש המודרני למצב סביר בהרבה. לכן, פוסט-עבודה הוא חזון מעניין, שמתקשר לשחרורו של הפועל מהכורח ההישרדותי לעבוד למחייתו. כפי שקרל מרקס דמיין את העתיד הקומוניסטי - לא תהיה עוד התמקצעות, וכל אחד יוכל לעבור בין עיסוקים ולבחור מה לעשות עם חייו ביתר חופשיות במקום להיות בורג במכונה, פועל בעל משימה אחת בפס הייצור.

הימין הפוליטי מקדש את השוק החופשי. גם כאן לא נראה שיש חיבור טבעי לרעיון של פוסט-עבודה. הרי התאגידים הגדולים זקוקים לאנשים עובדים. איך אפשר יהיה להעסיק אנשים אם הם לא חייבים לעבוד? אולם, הימין הפוליטי מקדש גם את חירות הפרט, את המשפחה והקהילה כיחידות משמעותיות יותר מהמדינה, הראויות לחירות רבה יותר. האין זה הגיוני לשאוף לחירות הגדולה ביותר - החופש מעבודה? מה יכול להיות יותר טוב לתא המשפחתי ולקהילה מאשר פרטים חופשיים שיכולים לתרום מזמנם לטובת פרויקטים קהילתיים או זמן איכות עם הילדים?

העתיד הזה של פוסט-עבודה כנראה יצטרך ללכת יד ביד עם מודל חדש של מדינת רווחה. אולי משהו בסגנון של הכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Basic Income - UBI). בקיצור, כתבה סופר מעניינת. 

פינת הפירגון


- ידידי הפסיכולוג יפתח גולדוין כתב טור מרתק: "האם אור השמש יכול להשפיע על מצב הרוח שלנו?" התשובה בקצרה היא כן, אבל האם זה מצריך טיפול פסיכולוגי? יפתח נותן סימנים - מתי אנחנו מדוכדכים כי חורף, ומתי כדאי לקבל עצה ממישהו מקצועי.

- ידידי המשפטן עידו דמבין ממשיך למצב את עצמו כפובליציסט מזהיר. בהספק מרשים, הוא פרסם כמה טורים בימים האחרונים - ביקורת מעניינת על שרת המשפטים איילת שקד במדור הדעות של "הארץ", טור על עגלות האוכל המוכרות בשר חלאל ברחובות ניו יורק בבלוג פרי מקלדתו שעוסק בחיים ב"תפוח הגדול", גם כן ב"הארץ", ואת המאמר המצוין באתר "המקום הכי חם בגיהנום" על יאיר לפיד ואבי גבאי כסמנים של "המרכז הקיצוני" בישראל דהיום. בנושא האחרון עסקנו, עידו ואני, בפרק 9 של הפודקסט הפוליטי שלנו - "יד ימין, ויד מרכז". שווה קריאה, שווה האזנה.

- ידידַי התיירים, טל רבינובסקי ואריאל מצנר, שמממשים במידה רבה את עידן הפוסט-עבודה, סוגרים שנה של טיול גדול במזרח הרחוק והרחוק מאוד. לצערי ולשמחתם, הם ממשיכים לטייל עוד כמה חודשים. בינתיים אפשר ליהנות מהבלוג הדו-לשוני שלהם A Year Off Life (טל כותב בעברית ואריאל כותב באנגלית) ולקרוא על חוויותיהם מהשנה האחרונה.

- ידידַי בארגון "מגמה ירוקה" מקימים בית ספר לאקטיביזם. לטובת הפרויקט, נפתח קמפיין מימון המונים בהדסטארט, ואין ספק שמדובר במטרה ראויה. אני מקווה שאחד הארגונים הסביבתיים המובילים בישראל יזכה לתמיכה הציבורית שהוא זקוק לה. אני תרמתי סיור מודרך בתל אביב כאחת התשורות שאפשר לבחור כשתומכים בפרויקט. חפשו את התשורה "עירוני סביבתי" בעמוד הפרויקט.















3 בפברואר 2018

עצות לאנשים שמתחילים להיות עצמאיים

אילת מרשימה


בפעם האחרונה שהייתי באילת הרגשתי שמשהו מתפספס. העיר מהצד השני של ים סוף משכה את תשומת לבי הרבה יותר. היה אפשר רק לקנא בפיתוח האדיר של עקבה. חלפו כמה שנים, ועכשיו הביקור באילת עורר תחושה שונה לחלוטין. אולי זה שדה התעופה החדש שמחבר את אילת בטיסות לואו-קוסט למזרח אירופה. הטיילת נראתה מצוין. בקניון IcePark לא נשארו שטחי מסחר להשכרה. שלטים הודיעו על אינטרנט אלחוטי חינם ברחבי העיר. בקיצור, משהו טוב עובר על אילת. לפחות מנקודת המבט של תייר מזדמן.

משהו טוב קורה כאן. אילת 2018

בשורה לעצמאים


בעשור האחרון אני רשום ברשויות המס של ישראל כעוסק פטור ממע"מ. מעולם לא חרגתי מתקרת ההכנסות של עוסק פטור, שעמדה על 98,707 ש"ח נכון לשנת 2017. צפיתי שהשנה אפרוץ את התקרה בפעם הראשונה, אבל עושה רושם שמשרד האוצר מתכנן להרים אותה ל-150 אלף שקל בשנה (!) - עלייה חדה ומשמעותית. אני סבור שהמצב החדש הזה יעודד רבים להתחיל את דרכם כעצמאים. גם נראה יותר שכירים שפותחים עסק צדדי. עוד במסגרת התוכנית של משרד האוצר - בעלי מקצועות שאסרו עליהם להירשם כעוסקים פטורים (פסיכולוגים, אדריכלים וכו') יוכלו לעשות כן. בהחלט בשורה. הדיווח בידיעות אחרונות >

עצות לאנשים שמתחילים להיות עצמאיים


1) תתחילו. לא משנה מה אתם עושים כרגע, אתם צריכים להתחיל כבר עכשיו. צריך זמן כדי שיכירו אתכם ואת מה שאתם עושים, וככל שתתחילו יותר מוקדם, כך תתחילו לראות תוצאות יותר מוקדם. תתחילו במקביל למה שאתם עושים כרגע. גם אם אתם רוצים להגדיר מראש מה בדיוק אתם מתכוונים לעשות, עדיף שפשוט תתחילו. גם אם אתם מחכים לסיים איזה משהו כדי לפנות זמן, עדיף שפשוט תתחילו. אתם תלמדו הרבה יותר דברים בהרבה פחות זמן תוך כדי עשייה. אם יש חסם חוקי שלא מאפשר לכם להתחיל כרגע (למשל, אתם צריכים ללמוד ולהוציא רישיון כלשהו) זה לא מונע מכם להתחיל במשהו. תתחילו בכתיבת בלוג על מה שאתם לומדים, ביצירת קשרים עם אנשים בתחום, בלמידת השוק או במה שזה לא יהיה שיקדם אתכם ללקוח הראשון שלכם, לפעם הראשונה שבה תוציאו קבלה.

2) קנו פנקס קבלות. הרף הכי נמוך שעסק צריך לעבור הוא הלקוח הראשון. יש חשיבות עצומה לאיש הראשון שנותן לכם כסף, כי הוא בעצם האיש הראשון שהצלחתם להפריד בינו לבין כספו, וזו משימה מאוד לא פשוטה. אל תשאלו אנשים אם הם יסכימו לשלם לכם על משהו, כי התנהגות צרכנית נמדדת במעשים, ולא בדעות. כשהאיש הזה ייפרד מכספו, תצטרכו לתת לו קבלה. אין לכם פנקס קבלות? זה אומר שאתם לא יכולים להגיע לרף הראשון של העסק. לפני שאתם שואלים את עצמכם בנוגע לפתיחת תיק במע"מ ובמס הכנסה, לפני שאתם פונים לרואה חשבון, פשוט תקנו פנקס קבלות. השאר כבר יסתדר. רוב האנשים שיוצא לי לדבר איתם על זה מספרים על הלקוח הראשון שלהם, שהם בכלל לא ידעו שהוא הלקוח הראשון שלהם. זה היה מישהו שהתלהב ממה שהם עושים, ורצה לתת להם כסף. תהיו מוכנים עם פנקס קבלות במגרה. זה עולה פחות מכוס קפה, זמין בכל חנות לכלי כתיבה, וזה הצעד הראשון בדרך לעסק עצמאי, לפחות ברמה הסמלית.

3) תעשו את מה שאתם עושים לפחות שנה. כפרויקט צדדי או פול טיים, מה שאתם צריכים זה סבלנות. בהתחלה תיתנו את המוצר/השירות שלכם במחיר אפסי לקרובי משפחה וחברים, כדי שיידעו מה אתם עושים ויידעו להמליץ עליכם. זה המעגל הראשון של אנשים שאכפת להם מכם, אבל הם לא לקוחות אובייקטיביים. הלקוחות הראשונים יבואו בעקבות ההמלצות של המעגל הראשון, מפה לאוזן. ייקח זמן, וצריך הרבה סבלנות כדי שמשהו באמת יוכיח את עצמו. לא בטוח שזה יצליח. ללכת על פרויקט מסוים זה השקעה לכל דבר, וכמו בכל השקעה מדובר בסיכון. יכול להיות שתשקיעו הרבה זמן והרבה כסף, וזה לא יתממש. אבל אל תצפו לעמוד על הרגליים כבר בשנה הראשונה. אחרי שנה שתחפשו הזדמנויות, ההזדמנויות יתחילו להגיע אליכם. אם זה לא קורה, תתחילו לחשוב מחדש, אבל תנו לפרויקט החדש שלכם לפחות שנה.

את הרשימה הזו פרסמתי לראשונה לפני כחודש וחצי. לפוסט המקורי >

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...