אז כבר כמעט שבועיים שאני חי את חיי ללא המטרה שעמדה לנגד עינַי במשך שנה וחצי - הפקת סרט תיעודי אודות משפחת שלוש ותרומתה לתל אביב. אבל עושה רושם שאני עדיין חי את הרגע. צריך עוד לקשור כמה קצוות, לטפל בהחזרת חומרי הגלם שבהם לא השתמשנו ובעיקר להתרשם מעצם העובדה שזה אכן קרה. הנה אני מציג את הסרט בהקרנת הבכורה העולמית, בכנס צאצאי אהרן שלוש 2009.
לאורך כל התהליך ראיתי את הסרט בעיני רוחי. דמיינתי את המעמד שבו אציג את הסרט. חלמתי על הרגע שייתנו לי מיקרופון, ולמרות שהתאמנתי, אני לא ממש אדע מה לעשות איתו. אבל לא חשבתי שיהיו לי בחדר חמישה ארגזים של עותקי דיוידי של הסרט שהפקתי (ביחד עם היוצרת טלי טילר).
לאורך כל התהליך ראיתי את הסרט בעיני רוחי. דמיינתי את המעמד שבו אציג את הסרט. חלמתי על הרגע שייתנו לי מיקרופון, ולמרות שהתאמנתי, אני לא ממש אדע מה לעשות איתו. אבל לא חשבתי שיהיו לי בחדר חמישה ארגזים של עותקי דיוידי של הסרט שהפקתי (ביחד עם היוצרת טלי טילר).