שיטת השקשוקה התל אביבית - פרק ראשון

השערורייה התורנית שדבקה בעיריית תל אביב יפו היא פיילוט של חברת Woosh להצבת מתקני מים מעוצבים במרחב העירוני. מעבר לתהייה הברורה מה ההבדל בין זה לבין ברזיה, ההתנגדות למיזם קשורה לכך שמתקני המים המעוצבים ממוחשבים (היה מי שטען שמדובר במקרה של "טכנולוגיית יתר"), ודורשים הזדהות באמצעות צ'יפ אלקטרוני או קוד אישי שמונפקים על ידי העירייה על שלוחותיה ("תל אופן" ו"דיגיתל"). ניתן גם להזדהות באמצעות כרטיס אשראי, למרות שהשירות ניתן ללא תשלום.

אתר חברת Woosh

הצורך בהזדהות מעלה כמובן שאלות סביב נושא הפרטיות (היה גם מי שכינה את המיזם החדש "הברזייה הביומטרית"), אבל בעולם של ימינו הפרטיות היא סחורה שאנשים מוכנים לערוך בה סחר חליפין תמורת שירות כלשהו (גוגל ופייסבוק נבנו על הריסותיה המעשנות של הפרטיות). עלתה גם שאלה בנוגע לחסרי הבית ומהגרי העבודה שאין באפשרותם להזדהות באמצעות כרטיס אשראי, אבל העירייה מיהרה להוציא תגובה על כך שתחנות המים לא מחליפות את הברזיות הקיימות, אלא מתווספות אליהן. כלומר, הרוב הגדול של הציבור שיכול להזדהות ייהנה מהשירות החדש, וחלק קטן מהציבור יוכל להמשיך להשתמש בשירות הישן. ניחא.

לצערי, הדיון סביב תחנות המים החדשות (המעוצבות להפליא) פספס את העיקר. מה שמדהים הוא האופן שבו המרחב הציבורי שוב עובר לידיים פרטיות בשיטת השקשוקה. אני לא יודע איך העירייה התקשרה עם חברת Woosh, אבל לא נערך שום מכרז להתקנת תחנות מים ברחבי העיר. מישהו שהכיר מישהו בעירייה הצליח להשחיל את החברה הזו לעסקת חייה - שטח ציבורי שלא צריך לשלם עליו ארנונה, פרסום חוצות חינם בלב המטרופולין הגדול במדינה, ובעתיד גם מודל עסקי שכולל איסוף מידע על המשתמשים בשירות ו/או תשלום קבוע מהעירייה על הפעלת השירות.

לְמה הדבר דומה? בתחילת 2008 פורסם מכרז של הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב-יפו בע"מ (חברת בת של העירייה) להפעלת שירות השכרת אופניים. תנאי המכרז לא הביאו מספיק הצעות, והוא בוטל כליל. ישנו דיווח על כך שהמתמודדת היחידה במכרז הייתה חברת FSM שירותי קרקע בע"מ, ושחברות אחרות התלוננו על דמי רכישת מסמכי המכרז שנקבעו ל-20 אלף ש"ח. כמו כן, חברה אחרת שרצתה לגשת למכרז הגיעה להבנות עם חברת FSM על אי השתתפותה, והעניין הגיע לפתחו של בית המשפט.

תמים למראה - אך גם פרויקט תל אופן עבד בשיטת השקשוקה

לאחר ביטול המכרז, הרשות לפיתוח כלכלי הזמינה חברות לנהל איתה משא ומתן על שירות השכרת האופניים ללא מכרז. וכך, ללא שקיפות, ללא טביעות אצבע ומבלי שניתן לברר מי בדיוק החליט על כך ולמה, נחתם חוזה עם... חברת FSM שירותי קרקע בע"מ. ויש לציין שאם העירייה תרצה להחליף את FSM בגלל שירות לקוי שחלק מהמשתמשים מדווחים עליו או מפני שהחברה לא מאפשרת לעובדיה להתאגד או משום שהקימה מאגר מידע לא חוקי היא תוכל לעשות זאת רק בשנת 2020. לחלופין, העירייה תוכל לשלם קנס יציאה בגובה 1.5 מיליון ש"ח בעבור כל שנה עד לסיום החוזה.

אם תנסו למצוא מידע על החברה באתר "תל אופן" תגלו שהוא בולט בהיעדרו. אבל בשיטוט תמים באינטרנט, ניתן לגלות ראיון עם דני שפילמן, מנכ"ל החברה היוצא, שעליו מסופר כי הוא "בן 69 ותושב אחת משכונות עבר הירקון". בחיפוש ב-144 מצאתי את השפילמן היחיד בעבר הירקון - דן שפילמן משכונת גני צהלה. הוא מתגורר במרחק כמה מאות מטרים מביתו של ראש העיר רון חולדאי בשכונת תל ברוך צפון. האם השניים נפגשו במקרה, אולי במסעדת 206 שנמצאת בדיוק באמצע הדרך בין בתיהם, והחליטו לשתף פעולה? לעולם לא נדע. מה שבטוח הוא ששניהם הרוויחו מזה לא מעט - חולדאי נבחר באפריל 2013 ל"איש השיווק" של איגוד השיווק הישראלי בזכות פרויקט תל אופן, ושפילמן קיבל 4% ממניות FSM ללא כל תמורה (עמ' 16 בדו"ח זה).

אבל בשורה התחתונה מדובר בסיפור הצלחה. כמו שהפרטת אל על הייתה הצלחה, כמו שהפרטת צים הייתה הצלחה, כמו שהפרטת בתי הזיקוק הייתה הצלחה, וכמו שהפרטת מפעלי ים המלח הייתה הצלחה. הצלחה של שיטת השקשוקה. בהתחלה לא כל כך מרגישים את זה, אבל עם הזמן מתברר איך מכרנו את הנכסים הציבוריים שלנו בזול.