בכניסה למוזיאון תל אביב יש כבש (=רמפה) שמעלה את המבקרים אל קומת הגלריות. זו אמנם לא יצירת אמנות, אבל הזוויות החדות, הקווים הארוכים המודגשים, הפכו את הכבש הזה לאיקוני. לפני כמה שנים הוחלט לקרוא לכבש הזה "מעלות חגית" על שם האמנית חגית לאלו.

חגית לאלו נולדה ב-1931 בפתח תקווה, בת לברכה וישעיהו שטרייט. בשנות ה-50' נסעה ללמוד באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. כשחזרה ארצה, ארגנה לעצמה תערוכת יחיד. כשביקר בתערוכה חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל אביב לאמנות, הוא הביט ביצירות בשתיקה, ואז אמר "קשקושים!" - המסע של חגית לאלו אל לב סצנת האמנות הישראלית לא צלח. עוד על כך במאמר: "חייה ומותה של חגית לאלו, הציירת שלא הספיקה לפרוץ דרך בשדה האמנות הישראלי" מאת שני ליטמן.

אני מספר עליה, ועל עוד נשים שפעלו בתל אביב, בסיור מיוחד שפיתחתי: "נשים גדולות בתל אביב הקטנה". התחלתי לפתח אותו לקראת יום האישה הבינלאומי בשנת 2017 מתוך מחשבה שאדריך אותו פעם אחת. עכשיו פונים אלי אנשים שמתעניינים בסיורים ומבקשים את הסיור הזה.

למה אני מציין את זה? כי אתה לא יכול לדעת מה יצליח. אתה יכול לנחש, להניח, לשער. ובכל זאת, עד כמה שתחקור ותעמיק מבעוד מועד, לעולם לא תוכל לדעת מה הלקוחות שלך ישמחו לשלם עליו. לכן, אני תמיד שומר על דלת פתוחה לפרויקטים חדשים. בשבוע החולף הזמינו ממני שני פרויקטים חדשים (אחד גדול בתשלום, ועוד אחד קטן יותר), וגם עבדתי על שני פרויקטים חדשים משל עצמי (מוצר חדש שאני עדיין בודק איך הכי נכון להוציא אותו, וגם משהו קטן שאני יזמתי ואולי תהיה לו המשכיות - ראו בהמשך על הפודקסט שהשתתפתי בו).

אגב, חגית לאלו היא דודה של אימא שלי. בשנים האחרונות, המשפחה דאגה להנצחתה. היום תוכלו למצוא את מעלות חגית במוזיאון תל אביב, וגם את חדר חגית לאלו במוזיאון ישראל שבירושלים. יצירותיה תלויות בשני המוזיאונים בתערוכות הקבע. הספר "ציירת שמתחילה מהסוף", שמאגד רבים מציוריה, יצא לאור כשתערוכה שלה הוצגה במוזיאון תל אביב לפני שנים מספר.

בקצה הכבש, במבואה של מוזיאון תל אביב לאמנות, תמצאו גם מסך דיגיטלי שמקרין כמה מיצירותיה, ואפשר לדפדף ביניהן. השבוע ראיתי שם קבוצה של מבקרות שהמדריכה סיפרה להן על חגית לאלו:

אולי הסיפור של חגית לאלו מעצים את מה שאני מנסה לומר - אתה לא יודע מה יצליח, ואתה גם לא יודע מתי הוא יצליח. חגית לאלו לא זכתה שיצירתה תזכה להערכה בימי חייה. רק לאחר מותה היא זכתה שעבודותיה בסגנון האקספרסיוניזם המופשט ייחשבו ליצירות מופת. אולי בשל כך, חשוב לאזן בין דברים שאתה יותר בטוח בהם, שכבר הוכיחו את עצמם, לבין דברים חדשים - שגם אם לא יצליחו מיד, אולי יהיה להם פוטנציאל להצליח בעתיד.

רציתי לשתף אתכם

• השתתפתי בהקלטת פרק לפודקסט Tourpreneur המיועד למדריכי סיורים ויזמי תיירות מרחבי העולם (זה הפרויקט הקטן שיזמתי ושאני מקווה שתהיה לו המשכיות). למעשה, זה היה מפגש וירטואלי של מדריכי סיורים חוצה יבשות - יפן, אנגליה, ארה"ב וישראל (כיף להיות באזור הזמן הנכון בפגישה כזו). דיברנו על החזרה לשגרה בעולם התיירות, ובעיקר על איך מדריכי סיורים צריכים להתנהג עכשיו. יש הרבה מה ללמוד! השיחה שלנו תעלה בקרוב כפרק בפודקסט Tourpreneur, ואעדכן כשיעלה. בינתיים אני ממליץ למדריכי סיורים בפרט, ולעוסקים בתיירות בכלל, להתחבר לפודקסט הזה. אנחנו אמנם אור לגויים, אבל יש גם הרבה חוכמה מעבר לים.

View this post on Instagram

Just wrapped up a tour operator round table which will air soon. Joined by @arigatojapan @blendmarketing and Tel Aviv explore. We discussed the latest industry research report issued by @tripadvisorexperiences

A post shared by Tourpreneur (@tourpreneurpodcast) on Jun 22, 2020 at 7:32am PDT

• הדרכתי סיור וירטואלי נוסף - הפעם במושבה האמריקאית-גרמנית. זה אחד המקומות הפחות מוכרים בתל אביב, והסיפורים שיש שם מרתקים. לצפייה בשידור חוזר > גם הסיור הווירטואלי הזה היה חלק משיתוף הפעולה שלי עמותת "שכולו טוב" שמסייעת לאנשים הזקוקים לשיקום תעסוקתי וחברתי, באתר של "שכולו טוב" תמצאו הקלטות של כל הסיורים הווירטואליים, ואם זה מוצא חן בעיניכם - זו פעילות מקסימה שאפשר לעשות עם קרובי משפחה מעבר לים, בין אם יש מגפה עולמית ובין אם סתם רוצים תירוץ להיפגש. צרו איתי קשר במייל או בוואטסאפ

• חזרתי להדריך סיורים במציאות. היו לי שלוש קבוצות בשבוע החולף - כמעט כמו בימים רגילים. כולם שומרים על כללי הבטיחות (מסכות, מרחק, חיטוי). אני כן מרשה להתקרב קצת ולהוריד מסכות לרגע במקרה אחד יוצא דופן - כשצריך לעשות סלפי (היה צריך לעשות שלושה כדי לתפוס את כל הקבוצה):