גשר מאה המשפיעים

אירוע 100 האנשים המשפיעים בישראל של The Marker נערך אמש בנווה צדק. מתחם האירוע נפרס על החניון שיוצא מרחוב פינס, שהיה בעבר תוואי מסילת הרכבת לירושלים (שבקצה המערבי שלה נמצאת תחנת הרכבת יפו המתחדשת).

ברקע של חלק מהתמונות שצולמו באירוע ניתן להבחין באחד האלמנטים הציוריים ביותר של נווה צדק - גשר שלוש. לפי הסיפור שירשנו מאבותינו, אהרן שלוש היה יוצא מביתו הסמוך למסילה, והיה חוצה אותה בכרכרה בדרכו לעסקיו ביפו. פעם אחת התהפכה הכרכרה. אהרן שלוש נחבל וחזר לביתו להחלים. על האירוע שמע השליט העות'מאני של יפו, שהיה מיודד עם שלוש בהיותו איש עסקים יפואי מצליח. הוא ביקר את שלוש ביקור חולים בביתו שבנווה צדק, והודיע לו כי הוא מצווה להקים גשר מעל המסילה. לימים, נקרא הגשר על שמו של אהרן שלוש, כמו הרחוב המוביל אליו - רחוב שלוש. מבלי לחקור את הנושא לעומק, אני משער שזו ההפרדה המפלסית הראשונה בארץ ישראל. מה שמעניין הוא שקבלן הגשר היה לא אחר מאשר אהרן שלוש. קשרי הון-שלטון? אולי... ואולי "מה שטוב בשבילנו, טוב בשביל המדינה"... או כמו שאמר מודי בר און בסדרה "תל אביב יפו", עליה כבר כתבתי כאן בעבר, "מה שטוב לציונות, טוב גם לעסקים."


ואמש, על רקע הגשר הזה, התגודדו האנשים המשפיעים ביותר על המשק הישראלי. נבחרי עם, פקידי שלטון ובעלי ממון - הון ושלטון בתיווכו של עיתון התמזגו לעיסה אחת של קייטרינג ומינגלינג. האם הזכירו את אהרן שלוש, שתחת הגשר הקרוי על שמו התקיים האירוע? כנראה שלא. אבל עשייתו החלוצית בסוף המאה ה-19, השילוב שרקח בין כלכלה לחזון, כנראה עוד תתפוס את מקומה בתולדות המשק הארץ-ישראלי.

אתר האינטרנט שלי

אז אמנם הבלוג הזה שירת אותי היטב כאתר אינטרנט, אבל הגיע הזמן למשהו קצת שונה.

אז אמנם הוא עדיין בבנייה, אבל הנה הוא - אתר האינטרנט שלי.

הגוגל הזה פשוט מדהים - דרכו אני מנהל חשבון אימייל, בלוג, אתר אינטרנט, אלבום תמונות וסרטונים... לא יאומן. ווב 2.0 בטירוף.

וירטואלי

עשיתי חיפוש אחר הביטוי "נווה צדק" באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית- הניסיון המוצלח בחלקו של מערכת החינוך הישראלית להכניס טכנולוגיות מתקדמות לכיתות הלימוד). נתקלתי בשלושה מאמרים מעניינים:

• בית שלוש - היציאה מחומות יפו, יואב רגב, "סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתישבות", בעריכת זאב ענר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ישראל 2005. מאמר מאוד מוצלח אודות אהרן שלוש וביתו בנווה צדק.

• שכונות יהודיות בטרם עיר, פנחס בן-שחר, "בתי יפו-תל-אביב מספרים: תולדותיה של העיר העברית הראשונה", משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ישראל 1990. מאמר מקיף על השכונות היהודיות של יפו שקדמו להקמתה של "אחוזת בית", שנחשבת לשכונה הראשונה של תל אביב (לא רק נווה צדק, אלא גם נווה שלום, מחנה יהודה, מחנה יוסף, כרם התימנים ואוהל משה - כולן כלולות כיום תחת השם המאחד "נווה צדק"), כולל פירוט נרחב על אהרן שלוש ומשפחתו ותרומתם לבניין השכונה.

• נוה צדק - אז והיום, דלית רביד-המאירי, פורסם לראשונה באתר תל אביב של מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, ישראל 2008. מאמר מתאים לילדים על נווה צדק בתוספת תמונות אחדות מהשכונה.

והתמונה המצורפת לקוחה מ"סיור וירטואלי" של העמותה לתיירות תל אביב-יפו. מלבד הסיור הווירטואלי בנווה צדק, ישנם עוד כמה סיורים ברחבי העיר, אבל כולם מסתכמים ביצירה די פרימיטיבית של וידאו ללא קול או תמונה ב-360 מעלות.

בלוגים מעניינים נוספים

ככותב בלוג אני מביט גם בבלוגים אחרים. אני מוצא לנכון לשתף אתכם בשני בלוגים מעניינים:

האחד- בלוג בשם My Feet של ידידה טובה. "כבר הרבה זמן שדברים לא היו צהובים כמו שהם כרגע".

השני- הבלוג "כאן הולך ונכתב סיפור" של קרובת משפחה שלי בשם יולי כהן, נינה לאהרן שלוש. ליולי יש את סיפור החיים הכי מעניין שנתקלתי בו אי-פעם, ולא פלא שהיא גם עשתה על זה סרט בשם ישראל שלי (שהוא הלחם של שלושה סרטים שיצרה).

תל-אביב-יפו

השבוע הוקרן הפרק השלישי והאחרון בסדרה הדוקומנטרית "תל אביב-יפו" מבית היוצר של חברת מודי וענת בע"מ. בניצוחם של מודי בר-און, ענת זלצר וגבריאל (גבי) ביבליוביץ' הסדרה הצליחה ללכוד הרבה מאוד, למרות שהצטמצמה בהיקפה (הייתה אמורה לכלול עשרה פרקים). לראיון קצר עם מודי בר-און לחצו על תמונתו, או כאן.

בפרק הראשון של הסדרה צפיתי כבר לפני כמה חודשים כששודר לראשונה בערוץ 8. נסעתי עם אבא שלי לסבא שלי (כי אין לנו כבלים, ולו יש) וצפינו יחד. הנאה צרופה... וכמובן, הרבה כבוד למשפחת שלוש. אנו - שלושה דורות אחרונים - צפינו בסיפורם של שלושה דורות ראשונים - אברהם שלוש, שהעלה את המשפחה ארצה מצפון אפריקה באמצע המאה ה-19 וחידש את הקהילה היהודית ביפו, אהרן שלוש, מראשי קהילת יפו וממייסדי השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומותיה "נווה צדק", ויוסף אליהו שלוש, ממייסדי השכונה הראשונה של תל אביב "אחוזת בית".

לפי הוועדה הישראלית למדרוג, הפרק הראשון נכנס לעשירייה הראשונה של התוכניות הנצפות ביותר באותו ערב שבו שודר עם 6.1% רייטינג. לפרקים השני והשלישי הייתה הצלחה פחותה, והם הצליחו להעפיל רק למקומות ה-11 (5.7%) וה-16 (4.1%) בהתאמה. מהבחינה הזו, אפשר להאשים רק את ערוץ 10. ניכר שההחלטה לשדר את פרקי הסדרה אל מול התוכנית "כוכב נולד" (ערוץ 2), נבעה לא מניסיון להתחרות, אלא משיקולים של לצאת ידי חובה (בשידור סוגה עילית). כנראה שהם חשבו שאם יסתירו את הסדרה, הצופים לא יגלו בטעות שיש דברים יותר מעניינים שם בחוץ. אבל כנראה שיוצרי הסדרה "תל אביב-יפו" לא היו עסוקים בבדיקת טבלאות הרייטינג ביום שאחרי.

ההתפעלות שלי מהעשייה של מודי בר-און ושותפיו התחילה הרבה לפני "תל אביב-יפו" (הרבה לפני ספטמבר 2005, אז פורסם לראשונה שהסדרה יוצאת לדרך). רותקתי לעשייה שלהם כבר בסדרות הדוקומנטריות הכל אנשים של הטלוויזיה החינוכית (על דמויות מפתח בהיסטוריה הציונית), במדינת היהודים של מחלקת התעודה בערוץ הראשון (על התרבות העברית בארץ ישראל) ושישים (על שישה אנשים שנולדו בשנת 1948 וסיפוריהם האישיים המספרים את סיפורה של ישראל 2008) ובסרטים הדוקומנטריים האריה שאג פעמיים (שמקביל את הקרב על תל חי בראשית המאה ה-20 למלחמת לבנון השנייה בתחילת המאה ה-21) ומסעות הברווז (על אמן הקומיקס דודו גבע הזכור לטוב). אגב, צאצאי אהרן שלוש שיתפו פעולה עם מודי וענת בע"מ לא פעם - ב"תל אביב-יפו" היה זה אור אלכסנדרוביץ' וב"מסעות הברווז" היה זה יובל כספי (שגם מופיע כמרואיין בסרט).

את ההשראה לסרט המשפחתי אודות צאצאי אהרן שלוש קיבלתי מהסרטים והסדרות הללו (שימו לב לצילומי הפיילוט לסרט המשפחתי, שבהם ניסיתי לחקות את מודי בר-און בסגנון ההנחייה המוכר שלו). הסרט יוקרן בכנס צאצאי אהרן שלוש בסוכות תש"ע (אוקטובר 2009).



עקבתי אחרי הראיונות של יוצרי "תל אביב-יפו", וכל פעם התרשמתי מחדש. "תל אביב פרחה על ברכי הפריחה של יפו, שהתחילה 110 שנה לפני ייסודה," אמרה ענת זלצר. מודי בר-און לא הצניע את התלהבותו מסיפורה של משפחת שלוש: "בפרק הראשון יש סיפור נהדר איך שלוש האבא [אהרן שלוש] עושה את ההון שלו. בסדרה אנחנו אומרים 'הוא מתקדם בחיים', אבל הוא הבין שמטבע טורקי מסוים מכיל כסף גולמי יותר מהערך שלו בשוק. בגלל האינפלציה, הערך של המטבע פחות מערכו. הוא אוסף את המטבעות האלו מכל יפו בפעולה מטורפת, יוצק אותם, הופך את זה לכסף ומכפיל את הונו פי חמישה בסוף שבוע אחד. סיפור מדהים, שמסביר לך בדיוק באיזה רגע יפו נמצאת. הוא מפקיד את הכסף בבנק באנגליה וזה אומר לך המון דברים." ושימו לב גם לביקורת האוהדת הזו, שלא מפספסת את ההברקות "עיר ובלבה מקף" ו"העיר שנותקה לה יחדיו".



כמובן, צריך לציין שהסדרה הופקה בשיתוף עם הרבה גופים שתרמו לה (בחומרי-גלם, בכסף ובזמן) ושידרו אותה, ובראשם מנהלת שנת המאה, האחראית מטעם עיריית תל אביב על חגיגות המאה לעיר.

סיור למשפחה ירושלמית

אחרי סיור למשפחה ירושלמית, שמחתי לקבל את האימייל הבא:

"אוגוסט 2009

לתומר שלום

ברצוני להודות לך על הטיול המענין וההדרכה המאלפת שנתת לנו בסיורנו בנוה צדק
לפני יומיים.
התרשמנו מאוד מהיקף ידיעותיך ומהפרטים הרבים שהצגת בפנינו.
כל משתתפי הסיור קטנים כגדולים נהנו מאוד, גילו ענין בנעשה ויצאו מועשרים בידע
בתום הסיור.

מעורבותך המשפחתית ודאי נתנה זוית יחודית לסיור ולתוכנו.

אנו מודים לך שוב ונמליץ לחברינו על הסיור המהנה.

שלמה שמעונוביץ
ירושלים"



אחר-כך גם קיבלתי כמה תמונות מהסיור. הנאה

סיור בנווה צדק למשפחה ירושלמית

שיטת השקשוקה הצפון-אפריקאית

באמצע הקיץ צפיתי במשדר המיוחד של שיטת השקשוקה בערוץ הראשון, ונהניתי מאוד מהאופי הדמוקרטי של האירוע, אם כי הסרט (לדעתי) אינו הדוק מספיק ויוצרו מיקי רוזנטל החטיא את המטרה בכך ששם את עצמו במרכז הסרט והסיט את הדיון מיחסי הון-שלטון בישראל (שימו לב גם לערך שיטת השקשוקה בוויקיפדיה).
זמן מה לאחר מכן, במהלך שיטוטי באינטרנט, מצאתי מאמר מעניין באתר האנציקלופדיה של Ynet. בגדול, נכתב במאמר שמשפחת שלוש הייתה אחת ממשפחות ההון הראשונות של היישוב היהודי בארץ ישראל. אני מביא כאן את דברי הכותב ינון רויכמן כלשונן:

"אחת ממשפחות הצמרת הראשונות ביישוב היתה - משפחת שלוש. אברהם שלוש עלה מאלג'יר לפני כמאה שנה עם משפחתו הענפה והיה בין ראשוני העדה היהודית ביפו. אברהם שלוש היה תלמיד חכם. אחיו הצעיר אהרון פנה לפרמקטיה ובנו יוסף-אליהו הרחיב את העסקים, הקים בית חרושת למרצפות והיה מחלוצי תעשיית חומרי הבניין. הוא נמנה על ראשוני תל אביב ובנה בה 7 בתים, ורכש קרקעות ומגרשים במקומות שונים בארץ. משפחת שלוש נהייתה לאחת המשפחות העשירות והחשובות של אותם הימים. השפעת המשפחה גדלה כשיוסף-אליהו נישא לבת של "משפחה גדולה" אחרת - משפחת מויאל, שאף היא, עיקר כוחה נבע מבעלות על נכסי נדל"ן. בנו של יוסף-אליהו, אבנר שלוש, היה ממייסדי "מכבי". בן אחר, משה, היה חבר עיריית תל אביב ואף נבחר לראש עיר אחרי מותו של מאיר דיזינגוף (אולם המושל הבריטי התערב ומינה את ישראל רוקח). אם תרצו - זהו סיפורה של אחת המשפחות "האריסטוקרטיה הישובית", משפחה ששכונה ורחוב בתל אביב נקראו על שמה. ושעד היום יש לה נכסים להבטיח את רווחתם של צאצאיה." (19/4/2007 - מקור)

חלק גדול מהעובדות שרויכמן מביא במאמרו אינן נכונות (אהרון היה בנו של אברהם ולא אחיו, אין כזה דבר "פרמקטיה", יוסף אליהו שלוש היה הקבלן של עשרות בתים רבים ואין שכונה בתל אביב הקרויה על שם המשפחה). לאחר שקראתי את המאמר הזה חשתי הזדהות רבה יותר עם משפחת עופר, ועם טענתם שהעובדות המוצגות על ידי מיקי רוזנטל הן חצאי-אמיתות. והשאלה החשובה- האם שבט שלוש עדיין מחזיק בנכסים המבטיח את רווחתם של הצאצאים? כמעט כל הקרקעות של המשפחה הועברו מידיה לאורך השנים. בתחילה, אהרן שלוש מכר קרקעות במחיר סמלי למתיישבים יהודיים שרצו לצאת את חומות יפו הצפופה (כך קמה שכונת נווה צדק). לאחר מכן, אדמותיו נתרמו לפיתוח העיר תל אביב (עליהן הוקמו בית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור ונמל תל אביב). הבתים שהקימו צאצאי אהרן שלוש, ממקימי השכונות הראשונות של תל אביב, נמכרו עשרות שנים לפני שנחשבו לנכס יקר. וגם אילו היה נותר כיום לשבט שלוש איזשהו נכס... כיצד יתחלקו בו כמעט שש מאות צאצאים?

בכל זאת, נחמד לחשוב שמשפחת שלוש הייתה מעין "אריסטוקרטיה", כלשון המאמר, בתל אביב הקטנה, למרות שלדעתי המשפחה הייתה לא יותר מכוח כלכלי מרוכז, שמן הסתם גם משך אליו עסקנים רבים. בני משפחה רבים עסקו בבניין (ייצור חומרים, קבלנות, אדריכלות וכו'), פעלו כסוחרים סיטונאיים ושימשו בתפקידי מפתח במוסדות שונים. בימים שבהם לא היו רשתות חברתיות, הגיוני לחשוב שעסקנים שרצו להכיר מישהו שמכיר מישהו עשו זאת דרך משפחת שלוש.

זה גרם לי לחשוב... אם המשפחה הייתה מעין "משפחת הון"... אולי היא גם הייתה מעין "משפחת פשע"? הרי אלו שתי צורות הופעה של אותו דבר- כוח. אולי בני משפחת שלוש הטילו מורא על תושבי תל אביב? לא מצאתי לכך הוכחות. אבל כן נתקלתי בסיפור על אבנר שלוש (אחד מבניו של יוסף אליהו שלוש, סבא של סבא שלי) - אבנר היה בחור חסון ובתקופת לימודיו בגימנסיה הרצליה אפילו הקים קבוצת ספורט בשם "דרור". לימים, גם היה אחד מפעילי איגוד הספורט העברי "מכבי" ואחד מיוזמי משחקי המכביה. מעבר לכך, אבנר שלוש היה גם קנאי לשפה העברית והצטרף לגדוד מגיני השפה, שנועד לעודד את דחיקת השפות הלועזיות מהיישוב היהודי בארץ ישראל ולהעלות את קרנה של העברית. כנראה שבמסגרת הקבוצה הזו בוצעו כמה פעולות אלימות, שהובילו להגשת תלונות על ידי התושבים נגד הבריונים, שכונו "בני שלוש"...

"אריסטוקרטיה"? "משפחת הון"? "משפחת פשע"? כנראה שהתשובה לא חד-משמעית. אולי קצת מהכל... ואולי הרבה מלא-כלום... אבל אפשר להגיד, גם ממרחק של מאה שנה (ואפילו יותר), שמשפחת שלוש הייתה לכל הפחות "מיוחדת" בתבנית נוף מולדתה.

התמונות צולמו על ידי שירי אבני בנווה צדק, קיץ ה'תשס"ט-2009.

בית שלוש - רטרוספקטיבה

לא ממש שאלתי את עצמי איך הגיעו חלק מהאוצרות של ההיסטוריה של תל אביב לארצות הברית דווקא, אבל כנראה שזה עדיף. עובדה- אוסף תל אביב על שם אליאסף רובינסון באוניברסיטת סטנפורד כבר נגיש לכל באינטרנט (אם כי יכולות החיפוש די מוגבלות, לצערי). לעומת זאת, מרכז התיעוד של תל אביב ייחנך רק בסוף שנת המאה לעיר, בסופו של תהליך איסוף במסגרת פרוייקט "העיר הנגלית לעין". ואני מאמין שאותו לא נזכה לראות דרך האינטרנט בזמן הקרוב...

אז גלשתי בין תמונות מדהימות של תל אביב, עוד מהימים שהתהלכו בה גמלים, שבשעה עשר היו הולכים בה לישון, שבשבתות היו חוסמים בה את הרחוב בשרשרת ברזל ושהיה בה שפע של חנייה...



בין התמונות מצאתי גם תמונה יותר מאוחרת של בית שלוש, שצולמה על ידי אפרים קדרון. הבית שהוקם על ידי אהרן שלוש בסוף המאה ה-19 שימש את המשפחה לתקופה קצרה יחסית. משפחת אהרן שלוש שיצאה מיפו כדי לגור בפרבר היהודי החדש נווה צדק כללה כמה עשרות נפשות. לאהרן היו שלושה בנים וארבע בנות, וכולם שהו בבית לתקופה כזו או אחרת. לימים, קמה אחוזת בית, שנחשבת לשכונה הראשונה של העיר תל אביב (שייסודה בשנת 1909 מזוהה עם ייסוד העיר כולה), וצאצאי משפחת שלוש עברו אליה ותרמו להתפתחות האורבנית של גוש דן, עוד לפני שידעו מה בדיוק הולך לצאת מזה...

בית שלוש עדיין עומד ברחוב שלוש 32, תל אביב-יפו - במרכזה של שכונת נווה צדק. יחד עם השכונה, הבית הוזנח והתפורר בעשורים שלאחר קום המדינה. בשנות ה-70 התכוננו הדחפורים לעלות על נווה צדק, אך בשנות ה-80 היא ניצלה בזכות תוכנית שימור מבנים שהוכנסה לתוקף. ההתחדשות העירונית של השכונה, שהחלה בסוף שנות ה-80, הוכיחה את עצמה, אבל דווקא אחד הבתים הראשונים בנווה צדק, דווקא הבית של אחד ממנהיגי השכונה, דווקא הבית של בעל הקרקעות שעליהן נבנתה השכונה, דווקא בית שלוש לא זכה לעבור תהליך שימור במסגרת אותה התחדשות...

לימים, המשפחה לא הצליחה להחליט מה לעשות עם הנכס, ומאותו רגע הוא הופשט מערכו הרוחני ותורגם למספרים עם הרבה אפסים שבצידם סמל של דולר. בשנת 2001, נמכר תמורת 2,500,000 דולר לווטרינר בשם ורסנו שהחזיק בו עד שנמכר שוב לאחד ממייסדי צ'קפוינט מריוס נכט תמורת 16,000,000 דולר. אפילו רומן אברמוביץ, האוליגרך הרוסי שמחזיק בקבוצת צ'לסי, נזכר בכמה כתבות בעיתונות הכלכלית אחרי שנציגו היה כנראה נמרץ במיוחד, והציע לנכט 30,000,000 דולר בשמו של אברמוביץ תמורת הנכס. העסקה לא יצאה לפועל ומשפחת נכט עדיין מחזיקה בבית, אך לא מתגוררת בו...



הבית נמצא כעת בתהליך של שימור, ולמרות שהפיגומים סביבו מאוד לא מחמיאים לו, כנראה שזה לטובה. את אדריכל השימור של הבית פגשתי באחד מימי הצילומים של הסרט התיעודי אודות צאצאי אהרן שלוש (שיוקרן בכנס המשפחתי באוקטובר 2009, בשנת המאה לתל אביב). הוא הציג לנו כמה דוגמאות מתהליך ההחלמה המפרך של הבית, שעליו אחראית משפחת נכט - ליד האיקליפטוסים שמושלים בכניסה לבית כבר יותר ממאה שנה נשתלו מזרקים מיוחדים, שמזרימים כל מיני תוספים ישר לשורשים. בבסיס הבית נקדחו חלקים ארוכים שלתוכם יוחדרו קורות חיזוק. בית כנסת שלוש כבר לא מהווה חלק ממתחם הבית, וחומה מפרידה בין המבנים.

ולמרות שגדר טובה בדרך כלל עושה שכנים טובים, המאבקים בין משתמשי בית הכנסת לבין משפחת נכט הולכים ומתעצמים - לפני כמעט שנה נתקלתי בכתבה אודות בית שלוש (הכתבות אודות הבית מתפרסמות דווקא במדורי הכלכלה; אולי משום שאין בעיתונים היומיים מדור לאתרים בעלי חשיבות היסטורית). כותרת הכתבה הייתה "הקרב על בית שלוש". רב בית הכנסת התנצח עם בעלי הבית על משהו, ושוב עלו מספרים עם מלא אפסים וסימן של דולר בצד. הפעם זה היה 100,000,000 דולר...

לא משנה מה המספר המדויק, חבל רק שהמילה "קרב" נמצאת בקו אחד עם בית שסימל (ולחלקנו, עדיין מסמל) ערכים חשובים של שותפות - מסורתיות משפחתית, סולידריות יהודית, שכנות טובה.

נווה צדק לפני 35 שנה

אורי גולדשטיין, יוצר הסרטים התיעודיים של ערוץ 1, יצא לתעד את נווה צדק בשנת 1974.

גלשתי ביוטיוב ונתקלתי בכתבה המצולמת שלו, ששודרה בערוץ היחיד של הטלוויזיה הישראלית באותה תקופה, וגם הטמעתי אותה כאן, אך הסרטון ירד מהאתר בשל פגיעה בזכויות יוצרים. ועל כך אני אומר, בהתרסה כלפי רשות השידור, שזכויות היוצרים שלה הן זכויות היוצרים של הציבור כולו (כל עוד הציבור נדרש לשלם אגרת טלוויזיה), ועליה לאפשר שימוש חופשי ביצירות שהפיקה לאורך השנים. [בינתיים הועלה הסרטון שוב...]


אספר על המראות המשתקפים בכתבתו של גולדשטיין- בשנות ה-70 נותרו בנווה צדק שרידי המשפחות שעלו ארצה מצפון אפריקה בגלי ההגירה הגדולים של שנות ה-50 (כשלא היה היכן לשכן את העולים, שמו אותם בבתים המטים לנפול בשכונות של יפו - נווה צדק היהודית, מנשייה הערבית - שכונות שניזוקו בצורה החמורה ביותר בקרבות מלחמת העצמאות שהתחוללו במרחב שבין תל אביב היהודית לבין יפו הערבית). באותה תקופה היו בודדים שכבר הבחינו בחן המיוחד של נווה צדק, ואחד מהם, שמכנה את עצמו בשם חוני המעגל, תיעד אותה בתמונות מדהימות שפורסמו בכמה אלבומים.

לא ברור לפי הכתבה מה הסיבה לכך שגולדשטיין יצא לתעד את נווה צדק - מה קרה דווקא ב-1974 שגרם לו לצאת ולתעד את השכונה בהתפוררותה ולספר על שורשיה? אני משער שזה היה בשעה שהתגבשו תוכניות לפינוי-פיצוי של מנשייה ונווה צדק. אגב, בשכונת מנשייה התוכנית יצאה לפועל- אולי התושבים שיתפו פעולה, אולי לא חשבו שהשכונה הערבית ראויה לשימור, אולי לעירייה היה דחוף להקים על חורבותיה את גן צ'רלס קלור (כדי שיהיה אפשר, לימים, לארגן איפשהו את פסטיבל הבירה השנתי)... מי שהוציאה את התוכנית אל הפועל הייתה חברה עירונית בשם "אחוזות החוף", שברבות השנים שינתה את ייעודה לניהול החניונים של תל אביב. ובאמת, כשחושבים על זה, מה היה מקור השם של החברה הזו, שכולנו גדלנו לשנוא? (כי למה, לעזאזל, שנשלם לעירייה על חנייה?) כנראה שכשעובדי החברה בגלגולה הראשון התעסקו עם הריסת שכונת מנשייה, באמת עמדו לנגד עיניהם אחוזות על החוף.


משכונת מנשייה לא נותר זכר, למעט מסגד חסן בק ומוזיאון האצ"ל בתש"ח. אני מניח שהתיעוד של גולדשטיין היה בין הפעולות הראשונות שננקטו כדי להציל את נווה צדק ולדאוג לשימורה, ולכל הפחות לתעד את השכונה לפני שתיהרס. כמובן, התוכנית לנווה צדק שונתה, ובמקום פינוי-פיצוי נוסחה תוכנית שימור, ובכתבות שמתארות את נווה צדק בימינו אין משפחות קשות-יום ואין נשים מבוגרות חסרות-מעש בפתח בתיהן המתמוטטים, כמו בכתבה של גולדשטיין משנת 1974. הנוף התחלף, והדימוי הטלוויזיוני של נווה צדק כולל עכשיו אוכלוסייה אמידה, מסעדות יוקרה, תיירים נלהבים וזוגות לפני חופה שבאים להצטלם על רקע האתרים ההיסטוריים של השכונה.

אדם ברוך כתב על אורי גולדשטיין באחד המדורים השבועיים שלו: "הוא גם אמן וגם כתב טלוויזיה. גם מתעד (כפשוטו) וגם לירי (במידה). הוא אחת הסיבות לצפייה ביומן של ערוץ 1."

שמרטוף

אני בעיצומה של משימה חשובה בתחום השמרטפות - בן-דוד שלי, רועי. יצאנו מהבית לטייל בעיר הגדולה, ודווקא רועי היה זה שהפתיע אותי ושאל אם נבקר בנווה צדק. בן 8, וכבר מתעניין בנושא... אני משער שהוא שמע על זה הרבה מהמשפחה. מיד כיוונו את עצמנו לנווה-צדק, ולמרות שחשבתי שישעמם אותו להסתכל על מבנים ישנים, דווקא זה מאוד דיבר אליו. כנראה שהוא מיוחד.





רועי מופיע בתמונות ליד בית שלוש, ליד בית אבולעפיה (הבית שבו התגורר ש"י עגנון בתחילת המאה ה-20) וליד בית נווה-צדקי שמחכה לשימור