17 בפברואר 2018

להצמיח עסק צדדי

איך להצמיח עסק צדדי


לפי הבלוג "נתונים", רק 7% מהעובדים בישראל הם עצמאים. מה זה אומר? אנשים לא רוצים להיות עצמאים? מאוד קשה להיות עצמאים? כלכלה מודרנית לא מתאימה כל כך לעצמאים? ככל הנראה, כל התשובות נכונות. שימו לב לנתוני הבנק העולמי על אחוז העצמאים במדינות העולם - המדינות שבהן אחוז העצמאים גבוה (לפעמים עם יותר ממחצית מכוח העבודה) הן מדינות מתפתחות. כמו כן, בשלושת העשורים האחרונים נרשמה ירידה בשיעור העצמאים בכוח העבודה העולמי. במדינות מפותחות, שיעור העצמאים נמוך למדי. במדינות ה-OECD אחוז העצמאים היה 22.1% בשנת 1991, ונכון להיום הוא עומד על 16.4% בלבד.

אני לא חושב שהמגמה הזו תתמיד ככל שנתקדם במאה ה-21. אנחנו נראה יותר אנשים עצמאים בעשורים הקרובים (אם לא נראה הרבה יותר מובטלים - ע"ע הפוסט הקודם על "הקץ לעבודה"). עלייתה של ה-Gig Economy מאפשרת לכל אחד להיות עצמאי בקטנה. מנקודה זו אפשר להצמיח עסק צדדי, שבבוא העת יכול להפוך לעסק שמייתר את העבודה השכירה. לאחרונה נתקלת באינפוגרפיקה (איך אני אוהב אינפוגרפיקות...) שנקראת How to Grow Your Side Hustle Into a Successful Business והיא כוללת עשר עצות טובות למי שרוצה להתחיל "עסק צדדי".

חיפשתי אם בכלל יש ביטוי כזה בעברית "עסק צדדי" או "עסק צד" או "עסק מהצד". למרות שזה לא המדד הכי מדויק, מנוע החיפוש גוגל מניב תוצאות מעטות יחסית לביטוי באנגלית "Side business". זה משהו שאני חושב שכל אחד צריך לשקול - בעיקר אם הוא לא רוצה להמשיך לעבוד כשכיר, אבל גם אם אין לו בעיה עם זה. לשלב עסק צדדי בחיים זה לא פשוט, אבל רשימות העצות הזו מאוד מוצלחת, ואני הכי התחברתי לעצה הראשונה. בגדול היא אומרת שבתחילת הדרך העסק הצדדי יכול לכסות רק חלק מהוצאות המחיה, וזה בסדר. עם הזמן, הכסף שנכנס מכסה לא רק את חשבון הטלפון, אלא גם את חשבון החשמל. ואחר כך לא רק את חשבון החשמל, אלא גם את הארנונה. וכך הלאה, עד שהעסק מספיק מבוסס כדי להוות תחליף לעבודה השכירה. שוב, זה לא אומר שזאת בהכרח המטרה, אבל שווה ללכת בכיוון הזה, כי לעשות משהו מהצד שאתה גם אוהב וגם מתחיל להזרים לך הכנסות, זה הטוב מכל העולמות.

בנוסף לעסק שלי כמדריך סיורים בתל אביב (TLVXP) וכחוקר ערים (Urbanizator), אני גם כותב פרקים לפודקסט "היסטוריה לילדים". הפודקסט הוא פרי יצירתו של יובל מלחי, אחד הפודקסטרים המובילים בישראל, והוא אחד מהפודקסטים של תאגיד השידור הציבורי "כאן". אני מעדיף לכתוב "פודקסט" ולא "פודקאסט" (שזו כנראה הבחירה המועדפת על רוב דוברי העברית), ויהיה מעניין לראות אם בחלוף השנים תתבסס החלופה העברית הֶסְכֵּת, שנקבעה על ידי האקדמיה ללשון העברית.

במסגרת העסק הצדדי הזה, כתבתי על דמויות היסטוריות בצורה ידידותית לילדים. כתבתי על בן-גוריון, על הרצל, על גנדי, על לנין, על אלינור רוזוולט, על ג'ורג' וושינגטון, על צ'ארלס דארווין, על מיכלאנג'לו ועל יוהאן סבסטיאן באך. זה מאוד מעניין ומאתגר לכתוב לילדים. למשל, איך מספרים לילדים על לנין, שבעיני רבים העלה במדינתו משטר דכאני ורצחני? האם לספר שגנדי מתח ביקורת חריפה על מדינת ישראל? אחד הפרקים הכי מאתגרים שכתבתי היה הפרק על דארווין, שהוא ללא ספק הפרק הכי חשוב שיצא לי לכתוב בפודקסט, בייחוד בימים שבהם מדברים על הדתה במערכת החינוך. אם אני צריך לבחור פרק אחד שהוא הכי מוצלח מבין אלה שכתבתי, זה הפרק על באך. לא בגלל הכתיבה שלי, אלא בגלל עריכת הסאונד המדהימה שהפכה את הטקסט ליצירה יוצאת דופן, אינטלקטואלית ורגשית.

ואם כבר עסק צדדי, רציתי לספר לכם על מיה. נתקלנו בה בסוף השבוע שעבר בכיכר אתרים. אם שמתם לב, אחד הקירות שם עוטר בפסיפס ממש מגניב. רבים עוצרים להצטלם איתו. מי שאחראית לפסיפס הזה היא מיה. אני לא יודע אם זה העסק העיקרי שלה או עסק צדדי, אבל אני לוקח ממנו השראה. זה משהו שללא ספק אפשר להתחיל בקטנה עם כמה שעות ביום או יום בשבוע, ועם הזמן להגדיל את העסק ואת ההכנסות עד שהוא הופך לעסק עיקרי. בקרו באתר של מיה - Mosaic with Mia - ותוכלו לראות שהעסק של מיה כבר מפותח למדי, והוא כולל לא רק עיטור קירות בפסיפס, אלא גם מוצרי פסיפס וסדנאות ליצירת פסיפסים ועוד. הנה גם כמה תמונות להמחשה -

מיה סיפרה שההכנסות ממכירת המוצרים יוקדשו ליצירה חדשה ברוטשילד פינת הרצל בתל אביב

גם אני הצטלמתי עם הפסיפס של מיה

וגם רכשתי משהו קטן ויפה.

המלצת צפייה: אובמה בנטפליקס


צפו בראיון של ברק אובמה, הנשיא האמריקאי בדימוס, אצל דייויד לטרמן. נדמה לי שזהו הראיון הטלוויזיוני הראשון של אובמה מאז סיים את תפקידו. למעשה, כמו שאובמה זיהה את עלייתן של הרשתות החברתיות, ורתם אותה לטובת ניצחונו בבחירות 2008, אובמה גם זיהה שאם כבר להתראיין לטלוויזיה, אז ב-Netflix. זו הטלוויזיה של עידן האינטרנט. אובמה התארח בתוכנית מיוחד של לטרמן בנטפליקס שנקראת My Next Guess Needs No Introduction - צפו בראיון. גם הראיון עם ג'ורג' קלוני מאוד מוצלח. אם אתם לא מנויים לנטפליקס, כדאי לכם להירשם (אני חושב שמקבלים חודש ניסיון חינם, ואחר כך זה עולה 30 ש"ח לחודש). ואם אתם עדיין צופים בטלוויזיה דרך הלווין או הכבלים, שאלוהים יעזור לכם.

10 בפברואר 2018

הקץ לעבודה

האפליקציה שמחברת בין שכנים


כמעט 280 אנשים שאוהבים ערים כבר רשומים לניוזלטר שלי על עירוניות - "מהנעשה בערינו". בגליון האחרון ציינתי את האפליקציה החדשה מבית Sidewalk Labs (של Google) - אפליקציה שעוזרת לשכנים למצוא זה את זה.

חשמל באוויר


קבלו טיול חדש בתל אביב. אני קורא לו "חשמל באוויר: מתחם גן החשמל כפי שמעולם לא היכרתם". לתכנן טיולים בתל אביב זה אחד הדברים שאני הכי נהנה לעשות. אלו לא הסיורים המודרכים הרגילים שלי (שמתרחשים בעיקר בנווה צדק), אלא טיולים שאני מתכנן, כותב ומפרסם באתר שלי, כדי שכל אחד יוכל לבצע אותם באופן עצמאי - לבד או בזוג, עם המשפחה או עם חברים. בטיולים הללו אני משלב לפעמים גם בתי עסק מומלצים. את הטיול בגן החשמל כתבתי בתמיכת "מעג"ל גן החשמל" - עמותה שקמה מתוך שיתוף פעולה של בעלי העסקים בשכונה, ורתמה אותי לטובת הפרויקט המגניב הזה.

חשמל באוויר. רחוב ברזילי פינת החשמל

הקץ לעבודה


הקריאה הכי מעניינת שהייתה לי בזמן האחרון - כתבה של ה-Guardian הבריטי על העידן החדש שאליו אנחנו צועדים: פוסט-עבודה (Post-Work: The Radical Idea of a World without Jobs). זה רעיון סופר רדיקלי, אבל כשמתחילים לחשוב עליו לעומק מבינים שלשם אנחנו הולכים, בין אם נרצה ובין אם לאו. לכאורה, העולם המודרני שבו אנו פועלים כיום רווי בעבודה - מחכה לנו בכל מקום, פולשת לחיים הפרטיים שלנו יותר מאי פעם. אולם, האוטומציה של העבודה כבר השמידה סקטורים שלמים. אוקיי, אתם אומרים, אז ייווצרו עבודות חדשות - כמו שהמהפכה התעשייתית הביאה לחיסולם של יצרני הנרות ושל הסייסים (אלו שטיפלו בסוסים, כשאלה עוד היו כלי הרכב העיקרי שלנו), אבל במקביל הביאה לנו שלל עבודות בתחום המחשוב שאיש לא יכול היה לדמיין. אולי זה באמת מה שיקרה גם הפעם, אבל כדאי להציב כאן סימן שאלה גדול. צפו בסרטון של CGP Grey שנקרא Humans Need Not Apply על כך שהמהפכה הטכנולוגית של ימינו שונה מאוד מהמהפכה התעשייתית.

אבל למה אנחנו כל כך בטוחים שהעבודה כאן כדי להישאר, ולמה אנחנו מתעקשים להשאיר את הדבר הזה, שמאמלל כל כך הרבה אנשים על בסיס יומיומי? עם כל האוטומציה הזו, לא כדאי לתת לעצמנו לנוח? לשם מה אנחנו עמלים, אם לא כדי להעביר את העמל מאיתנו למכונה כלשהי? אם הטכנולוגיה לא משחררת אותנו מהעבודה הקשה, אז לא עדיף כבר להישאר בעידן האבן?

בכתבה של הגרדיאן תמצאו שפוסט-עבודה זה לא רעיון קל לעיכול, אבל הוא בהחלט מעניין ויש לו כבר קבוצה של נאמנים, בעיקר באקדמיה (רובם, אגב, לא מיישמים את הרעיון בפועל, וממשיכים לעבוד די הרבה... אחת המרואיינות ציינה ש"פוסט-עבודה זה הרבה עבודה").

כרעיון פוליטי, גם השמאל וגם הימין יכולים לדחות אותו ולהימשך אליו בו-זמנית. השמאל הפוליטי תמיד קידש את העבודה. השמאל מזוהה עם הפועלים - אלו שעצם הגדרתם קשורה בעבודה ובעמל. מפלגת השמאל של בריטניה נקראת בשם Labour, וכך גם בישראל יש לנו את מפלגת העבודה. יחד עם זאת, השמאל הפוליטי תמיד נלחם למען הגבלת העבודה. השמאל הביא לקיצור שעות העבודה, ושיפר את תנאי העבודה ממצב בלתי אנושי בראשית תהליך התיעוש המודרני למצב סביר בהרבה. לכן, פוסט-עבודה הוא חזון מעניין, שמתקשר לשחרורו של הפועל מהכורח ההישרדותי לעבוד למחייתו. כפי שקרל מרקס דמיין את העתיד הקומוניסטי - לא תהיה עוד התמקצעות, וכל אחד יוכל לעבור בין עיסוקים ולבחור מה לעשות עם חייו ביתר חופשיות במקום להיות בורג במכונה, פועל בעל משימה אחת בפס הייצור.

הימין הפוליטי מקדש את השוק החופשי. גם כאן לא נראה שיש חיבור טבעי לרעיון של פוסט-עבודה. הרי התאגידים הגדולים זקוקים לאנשים עובדים. איך אפשר יהיה להעסיק אנשים אם הם לא חייבים לעבוד? אולם, הימין הפוליטי מקדש גם את חירות הפרט, את המשפחה והקהילה כיחידות משמעותיות יותר מהמדינה, הראויות לחירות רבה יותר. האין זה הגיוני לשאוף לחירות הגדולה ביותר - החופש מעבודה? מה יכול להיות יותר טוב לתא המשפחתי ולקהילה מאשר פרטים חופשיים שיכולים לתרום מזמנם לטובת פרויקטים קהילתיים או זמן איכות עם הילדים?

העתיד הזה של פוסט-עבודה כנראה יצטרך ללכת יד ביד עם מודל חדש של מדינת רווחה. אולי משהו בסגנון של הכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Basic Income - UBI). בקיצור, כתבה סופר מעניינת. 

פינת הפירגון


- ידידי הפסיכולוג יפתח גולדוין כתב טור מרתק: "האם אור השמש יכול להשפיע על מצב הרוח שלנו?" התשובה בקצרה היא כן, אבל האם זה מצריך טיפול פסיכולוגי? יפתח נותן סימנים - מתי אנחנו מדוכדכים כי חורף, ומתי כדאי לקבל עצה ממישהו מקצועי.

- ידידי המשפטן עידו דמבין ממשיך למצב את עצמו כפובליציסט מזהיר. בהספק מרשים, הוא פרסם כמה טורים בימים האחרונים - ביקורת מעניינת על שרת המשפטים איילת שקד במדור הדעות של "הארץ", טור על עגלות האוכל המוכרות בשר חלאל ברחובות ניו יורק בבלוג פרי מקלדתו שעוסק בחיים ב"תפוח הגדול", גם כן ב"הארץ", ואת המאמר המצוין באתר "המקום הכי חם בגיהנום" על יאיר לפיד ואבי גבאי כסמנים של "המרכז הקיצוני" בישראל דהיום. בנושא האחרון עסקנו, עידו ואני, בפרק 9 של הפודקסט הפוליטי שלנו - "יד ימין, ויד מרכז". שווה קריאה, שווה האזנה.

- ידידַי התיירים, טל רבינובסקי ואריאל מצנר, שמממשים במידה רבה את עידן הפוסט-עבודה, סוגרים שנה של טיול גדול במזרח הרחוק והרחוק מאוד. לצערי ולשמחתם, הם ממשיכים לטייל עוד כמה חודשים. בינתיים אפשר ליהנות מהבלוג הדו-לשוני שלהם A Year Off Life (טל כותב בעברית ואריאל כותב באנגלית) ולקרוא על חוויותיהם מהשנה האחרונה.

- ידידַי בארגון "מגמה ירוקה" מקימים בית ספר לאקטיביזם. לטובת הפרויקט, נפתח קמפיין מימון המונים בהדסטארט, ואין ספק שמדובר במטרה ראויה. אני מקווה שאחד הארגונים הסביבתיים המובילים בישראל יזכה לתמיכה הציבורית שהוא זקוק לה. אני תרמתי סיור מודרך בתל אביב כאחת התשורות שאפשר לבחור כשתומכים בפרויקט. חפשו את התשורה "עירוני סביבתי" בעמוד הפרויקט.















3 בפברואר 2018

עצות לאנשים שמתחילים להיות עצמאיים

אילת מרשימה


בפעם האחרונה שהייתי באילת הרגשתי שמשהו מתפספס. העיר מהצד השני של ים סוף משכה את תשומת לבי הרבה יותר. היה אפשר רק לקנא בפיתוח האדיר של עקבה. חלפו כמה שנים, ועכשיו הביקור באילת עורר תחושה שונה לחלוטין. אולי זה שדה התעופה החדש שמחבר את אילת בטיסות לואו-קוסט למזרח אירופה. הטיילת נראתה מצוין. בקניון IcePark לא נשארו שטחי מסחר להשכרה. שלטים הודיעו על אינטרנט אלחוטי חינם ברחבי העיר. בקיצור, משהו טוב עובר על אילת. לפחות מנקודת המבט של תייר מזדמן.

משהו טוב קורה כאן. אילת 2018

בשורה לעצמאים


בעשור האחרון אני רשום ברשויות המס של ישראל כעוסק פטור ממע"מ. מעולם לא חרגתי מתקרת ההכנסות של עוסק פטור, שעמדה על 98,707 ש"ח נכון לשנת 2017. צפיתי שהשנה אפרוץ את התקרה בפעם הראשונה, אבל עושה רושם שמשרד האוצר מתכנן להרים אותה ל-150 אלף שקל בשנה (!) - עלייה חדה ומשמעותית. אני סבור שהמצב החדש הזה יעודד רבים להתחיל את דרכם כעצמאים. גם נראה יותר שכירים שפותחים עסק צדדי. עוד במסגרת התוכנית של משרד האוצר - בעלי מקצועות שאסרו עליהם להירשם כעוסקים פטורים (פסיכולוגים, אדריכלים וכו') יוכלו לעשות כן. בהחלט בשורה. הדיווח בידיעות אחרונות >

עצות לאנשים שמתחילים להיות עצמאיים


1) תתחילו. לא משנה מה אתם עושים כרגע, אתם צריכים להתחיל כבר עכשיו. צריך זמן כדי שיכירו אתכם ואת מה שאתם עושים, וככל שתתחילו יותר מוקדם, כך תתחילו לראות תוצאות יותר מוקדם. תתחילו במקביל למה שאתם עושים כרגע. גם אם אתם רוצים להגדיר מראש מה בדיוק אתם מתכוונים לעשות, עדיף שפשוט תתחילו. גם אם אתם מחכים לסיים איזה משהו כדי לפנות זמן, עדיף שפשוט תתחילו. אתם תלמדו הרבה יותר דברים בהרבה פחות זמן תוך כדי עשייה. אם יש חסם חוקי שלא מאפשר לכם להתחיל כרגע (למשל, אתם צריכים ללמוד ולהוציא רישיון כלשהו) זה לא מונע מכם להתחיל במשהו. תתחילו בכתיבת בלוג על מה שאתם לומדים, ביצירת קשרים עם אנשים בתחום, בלמידת השוק או במה שזה לא יהיה שיקדם אתכם ללקוח הראשון שלכם, לפעם הראשונה שבה תוציאו קבלה.

2) קנו פנקס קבלות. הרף הכי נמוך שעסק צריך לעבור הוא הלקוח הראשון. יש חשיבות עצומה לאיש הראשון שנותן לכם כסף, כי הוא בעצם האיש הראשון שהצלחתם להפריד בינו לבין כספו, וזו משימה מאוד לא פשוטה. אל תשאלו אנשים אם הם יסכימו לשלם לכם על משהו, כי התנהגות צרכנית נמדדת במעשים, ולא בדעות. כשהאיש הזה ייפרד מכספו, תצטרכו לתת לו קבלה. אין לכם פנקס קבלות? זה אומר שאתם לא יכולים להגיע לרף הראשון של העסק. לפני שאתם שואלים את עצמכם בנוגע לפתיחת תיק במע"מ ובמס הכנסה, לפני שאתם פונים לרואה חשבון, פשוט תקנו פנקס קבלות. השאר כבר יסתדר. רוב האנשים שיוצא לי לדבר איתם על זה מספרים על הלקוח הראשון שלהם, שהם בכלל לא ידעו שהוא הלקוח הראשון שלהם. זה היה מישהו שהתלהב ממה שהם עושים, ורצה לתת להם כסף. תהיו מוכנים עם פנקס קבלות במגרה. זה עולה פחות מכוס קפה, זמין בכל חנות לכלי כתיבה, וזה הצעד הראשון בדרך לעסק עצמאי, לפחות ברמה הסמלית.

3) תעשו את מה שאתם עושים לפחות שנה. כפרויקט צדדי או פול טיים, מה שאתם צריכים זה סבלנות. בהתחלה תיתנו את המוצר/השירות שלכם במחיר אפסי לקרובי משפחה וחברים, כדי שיידעו מה אתם עושים ויידעו להמליץ עליכם. זה המעגל הראשון של אנשים שאכפת להם מכם, אבל הם לא לקוחות אובייקטיביים. הלקוחות הראשונים יבואו בעקבות ההמלצות של המעגל הראשון, מפה לאוזן. ייקח זמן, וצריך הרבה סבלנות כדי שמשהו באמת יוכיח את עצמו. לא בטוח שזה יצליח. ללכת על פרויקט מסוים זה השקעה לכל דבר, וכמו בכל השקעה מדובר בסיכון. יכול להיות שתשקיעו הרבה זמן והרבה כסף, וזה לא יתממש. אבל אל תצפו לעמוד על הרגליים כבר בשנה הראשונה. אחרי שנה שתחפשו הזדמנויות, ההזדמנויות יתחילו להגיע אליכם. אם זה לא קורה, תתחילו לחשוב מחדש, אבל תנו לפרויקט החדש שלכם לפחות שנה.

את הרשימה הזו פרסמתי לראשונה לפני כחודש וחצי. לפוסט המקורי >

27 בינואר 2018

כיכר דיזנגוף חוזרת בקרוב

כיכר דיזנגוף חוזרת בקרוב


ב-1938 נחנכה כיכר דיזנגוף בגובה פני הרחוב. ב-1978 היא התרוממה מעל פני הרחוב. ב-2018 (התכנון המקורי היה לפברואר, אבל אולי ייקח עוד קצת זמן) הכיכר תיחנך מחדש בגובה פני הרחוב. בינתיים אפשר לקרוא למקום "מכתש דיזנגוף".

התמונה באדיבות פטריק אלקיים

סביב ה"מכתש" נעים כלי רכב, בדומה לאופן שבו תתנהל התנועה בכיכר עם סיום העבודות. בתוך ה"מכתש" מבוצעות עבודות להקמת חדר תת קרקעי שבו יותקנו המערכות שיפעילו את הפסל של יעקב אגם "מים ואש". כן, המזרקה המפורסמת תחזור אל הכיכר, ומערכותיה ישודרגו כך שתמשיך להסתובב, להתיז מים, לירוק אש ולנגן מוזיקה בצבעים מרהיבים ועם תאורה ססגונית.

אני עקבתי מקרוב אחרי הורדת כיכר דיזנגוף לפני שנה. הנה כמה מהדברים שעשיתי -


כמו שאתם מבינים, השתדלתי להשיג כל טיפת מידע על הורדת הכיכר. ובכל זאת, איכשהו חמק ממני הדיווח של הכתבת אדוה דדון ("כך הסכים יעקב אגם להסרת הכיכר"). לפי הדיווח, הפסל יעקב אגם יקבל מעיריית תל אביב 12 אלף ש"ח מדי חודש לתקופה שבה הפסל לא יימצא בכיכר בשל העבודות. על מה? על עצם הסכמתו להעביר את הפסל לאחסון לתקופה הזו. לפי יעקב אגם, הפסל ניתן לעיר במתנה. כנראה שזו המתנה היקרה בהיסטוריה... עבור מי שקיבל אותה.


למה ביבי מנצח


אני רוצה להמליץ לכם על "הספינר" - פודקסט של חגי אלקיים. כרגע זה הפודקסט היחיד שאני רץ לשמוע כל פרק חדש שיוצא ברגע שהוא יוצא. הפרק האחרון ששמעתי נקרא "למה ביבי מנצח?" והוא מאוד מאיר עיניים. באותו הקשר, אני חושב שאי אפשר להבין את ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל בלי לקרוא את הנאום הפיקטיבי שכתב אלוף בן, העורך הראשי בעיתון "הארץ". הוא נקרא "נאום בר אילן האמיתי", ועל אף שמדובר בטקסט לא קצר, אני חושב שהוא קריטי לכל מי שמנסה לפענח את החידה ששמה בנימין נתניהו. למיטיבי האזנה - הפודקסט שאותו אני יוצר יחד עם שותפי לדרך, עידו דמבין, ובו אנחנו משוחחים על פוליטיקה בישראל ובכלל, נקרא "פוליטי פודקסט". שוחחנו על נתניהו (והחלפתו) בשני פרקים - האחד נקרא "התוכנית להחלפת נתניהו", והשני נקרא "ראש הממשלה שתקע אותי".

הקרב על העיר


תודה רבה לעיריית הרצליה, שנתנה לי את ההזדמנות להציג את סיפורה של האורבניסטית ג'יין ג'ייקובס. ביום שני האחרון (22/1) שוחחתי עם תושבי הרצליה על הסרט "האזרחית ג'יין: הקרב על העיר". זה היה מרתק עבורי, ואני שמח שניתנה לי ההזדמנות לעשות זאת. הערב הזה הוא חלק מסדרת מפגשי חשיפה של תהליך שיתוף הציבור בתוכנית המתאר החדשה של הרצליה. תהליך שיתוף הציבור בהרצליה מנוהל על ידי חברת CR קשרי קהילה. אני בטוח שעוד ערים בישראל ילמדו מהתהליך הזה רבות. בהמשך מתוכנן גם סיור "הליכות ג'יין", לראשונה בהרצליה, בהדרכת יובל שטלריד, וגם אני אקח בו חלק. כתבתי על כך גם בגיליון מס' 50 (!) של הניוזלטר "מהנעשה בערינו", שאותו אני משגר לאורבניסטים ואורבניסטיות בישראל.




חגיגות 100 שנה לנווה צדק


לאחרונה השתתפתי בפגישה במרכז הקהילתי נווה צדק. כמה תושבים הציעו לחגוג 130 שנה לייסוד השכונה. השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו העתיקה נוסדה בשנת 1887, והכוונה הייתה לציין את חגיגות 130 שנה לשכונה בשנה שעברה, אך הדבר לא הסתייע. האם השנה יהיו חגיגות בשכונה? לא ידוע. אבל זה הזכיר לי את הפוסטר הזה שנתקלתי בו לפני כמה זמן - הפוסטר שליווה את חגיגות  100 שנה לנווה צדק.



20 בינואר 2018

הקרב על העיר




"הקרב על העיר" בהרצליה - שני, 22/1, בשעה 20:00


ביום שני הקרוב אני אנחה צפייה מודרכת בסרט "האזרחית ג'יין - הקרב על העיר". דמותה של ג'יין ג'ייקובס מוכרת לכל מי שעוסק בעירוניות בעידן הנוכחי. היא נשאה איתה את הבשורה של עירוניות בקנה מידה אנושי, כלומר, עיצוב עירוני מגובה המדרכה ולא ממבט על. היא הייתה בין הראשונים לזהות את היתרונות של חיי העיר, שכל בני תקופתה ראו בהם רק חסרונות וניסו למגר אותם. היא לא חששה לעסוק בעירוניות, על אף שלא הייתה מתכננת או אדריכלית, והיא גם לא חששה להוביל מאבקי תושבים מול מנגנון ביורוקרטי דורסני. ההרשמה לאירוע באתר עיריית הרצליה. האירוע הזה הוא חלק מתהליך שיתוף ציבור בנושא תכנונה העתידי של העיר הרצליה, שאני שמח לקחת בו חלק.

""


אורבניסטית, אקטיביסטית. ג'יין ג'ייקובס

14 בינואר 2018

תשמרי על הכוס שלך גרסת תאונות הדרכים

אלה הדברים שעניינו אותי בזמן האחרון, ואני מקווה שיעניינו גם אתכם:

- ידידי יפתח גולדוין, אותו אני מכיר כבר מלאאא זמן, עוד מהתקופה שהיה לנו התענוג המפוקפק של לישון באותו אוהל בטירונות, מרחיב את הפעילות שלו כפסיכולוג בהתמחות קלינית. על הדרך, הוא משיק אתר חדש, ובו גם מאמרים חשובים לכל מי שצריך לדאוג לבריאותו הנפשית (רמז: כולם). את הפוסט האחרון שלו הוא הקדיש לנושא של הדרכת הורים, ובמילים אחרות: "אם הילד שלי בטיפול גם אני חייב להיות בטיפול?" המלצת קריאה לכל ההורים שבסביבה. ובכלל שווה לבקר באתר שלו בכתובת www.yiftachgoldwyn.com

- שחררתי פרק נוסף בפודקסט "מהנעשה בערינו" ושיגרתי אותו בניוזלטר שלי לקהילת האורבניסטים והאורבניסטיות בישראל. הנה הקישורים - גיליון 48 של הניוזלטר, פרק 7 של הפודקסט. נדהמתי לגלות שלפודקסט יש מאזינים מאוסטרליה עד אמריקה.

- ח"כ תמר זנדברג הודיעה שהיא מתמודדת על ראשות מרצ. אני מאוד שמח על כך, ואני מקווה שהיא תזכה, ושתהיה בישראל מפלגה עם יושבת ראש שיש לה הבנה של עירוניות בת קיימא. אגב, את זנדברג יוצא לי לראות מדי פעם נוסעת באוטובוס, שזה כבר נותן לה נקודות זכות אצלי.

- קיבלתי פירגון על סיור שהדרכתי. שלושה דורות, 30 קרובי משפחה, חגגו ביחד בר מצווה, והזמינו אותי להדריך אותם בסיור במרכז תל אביב. הלכנו ממלון סינמה בכיכר דיזנגוף עד לבית בן-גוריון, וחשפנו כמה מהסודות שתל אביב טומנת בחובה. במרכז הקהילתי דב הוז לא נשארו אדישים והרימו פירגון על כך שביקרנו ברחבה שלהם. לא רבים יודעים, אבל ממש כאן לפני שבעים שנה התווכחו מנהיגי התנועה הציונית איך להקים את המדינה - קראו את מה שכתבתי כאן: בית צעירות מזרחי / מרכז קהילתי דב הוז -- TLVXP.


- בעודי משוטט בתל אביב, ההתבוננות שלי במרחב העירוני היא בלתי פוסקת. כל הזמן רצים לי דברים בראש. מדי פעם אני משתף את הדברים בקבוצת "עירוניות מתחדשת בישראל" בפייסבוק, שהיא קבוצה מצוינת לאורבניסטים ואורבניסטיות בישראל. העליתי תמונה של דוכן קפה בבית כלל שברחוב דרויאנוב, שמדגים שימוש מוצלח לרווח שבין הקולונדות (העמודים שיש לרוב בבניינים ברחובות מסחריים).

- העליתי גם פרסומת לקו 46, שחוזר עכשיו, כ-6.5 שנים אחרי שבוטל ברפורמת הקווים בגוש דן שבוצעה בקיץ 2011. בעיני זו קבורת החמור של הרפורמה, שלא השיגה את מטרתה - היא לא יצרה מערכת פשוטה יותר, כפי שקיוו המתכננים (שהתלוננו על כך שקווים רבים נוצרו לאורך השנים בשיטת טלאי על טלאי, וכך נוצרה מערכת שהם כינו בשם "ספגטי"). אין לי נתונים, אבל לדעתי היא גם לא הביאה לעצירת הירידה בשימוש באוטובוסים - שזו הייתה המטרה הראשית של הרפורמה. בדיון שהתפתח על מה שהעליתי נטען שהרפורמה כבר לא רלוונטית, כי תכף יהיו נתיבי תחבורה ציבורית במסגרת תוכנית "מהיר לעיר" ועוד כמה שנים תהיה רכבת קלה בגוש דן... נקווה שהפרויקטים הללו יצליחו יותר.

- בעודנו הולכים ברחוב צד את עינינו הקמפיין של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שקוראת לנו לא להתפרץ לכביש ולהסתכל לנהגים בעיניים. אני כבר תכננתי לכתוב על זה מסה ולהסביר מדוע מדובר בסוג של "האשמת הקרבן" - כפי שכבר כתבתי בעבר על תאונה שבה נהרג רוכב אופניים חשמליים בן 14, ועל תאונה אחרת מתוקשרת יותר שבה נפצעה הדוגמנית שלומית מלכה. למזלי, זוגתי שתחיה חסכה לי את העבודה הקשה, ובמשפט קצר קלעה בול: זה קמפיין ״תשמרי על הכוס שלך״ גרסת תאונות הדרכים. בדיון שהתפתח סביב הטענה הזו שאלו האם זה קמפיין ראוי וחשוב או לא. התשובה כמובן היא 42.


30 בדצמבר 2017

לקראת 2018

עוד מעט נגמרת שנת המס. זה זמן טוב לסיכומים. אני מעדכן את הטבלה שבה עקבתי בדקדקנות אחרי העבודה שלי בשבעת החודשים האחרונים. מאוד מרוצה מהתוצאות.

יש לי תחום אחד גדול שאני עוסק בו - סיורים מודרכים בתל אביב, תחת השם שבחרתי: TLVXP. כשבחרתי את השם לפני כשנה, חשבתי על Tel Aviv explained. אחר כך, ה-XP היתרגם גם ל-expert, ל-explained, ל-exposed, ל-experienced, ומאוד שמחתי שאנשים מוצאים בזה משמעויות חדשות שלא חשבתי עליהן. דבר אחד שלא הבאתי בחשבון הוא קניון TLV Fashion של גינדי, שגרם לחלק מהאנשים לחשוב שאני קשור אליהם. אני לא קשור אליהם, או לאף גורם אחר לצורך העניין. כשאני מדריך בתל אביב, מתפלאים עלי שאני עושה את זה באופן עצמאי ("אתה באמת לא קשור לעירייה?", "איך אפשר להתפרנס מזה?").

הסיורים בתל אביב תופסים את רוב הזמן שלי. אני משקיע את מרבית הזמן בהדרכת הסיורים, במענה לפניות (במייל, בטלפון, בוואטסאפ וכו'), ובפרסום תכנים מעניינים למטיילים בתל אביב (בפייסבוק ובאתר שלי). מבין כל הפניות, כמעט חצי מהפניות הופכות אחר כך לסיור שיוצא לפועל. לכל הפונים אני משתדל כמה שיותר לעזור עם המידע שהכי מתאים להם. למשל, אם אני לא יכול להדריך במועד המבוקש, אני מפנה למדריכים אחרים שאני מכיר (בקרוב אפרסם את "פינת הפרגון" ובה המלצות על מדריכים בתל אביב שאני מכיר ומעריך). מוזמנים לבקר באתר שלי של הסיורים בתל אביב - tlvxp.com


יש עוד תחום, פחות גדול, שאני עוסק בו. הוא קטן יותר כי בניגוד לסיורים בתל אביב הוא משהו שהתחלתי בו יחסית לאחרונה. עם הסיורים התחלתי באופן רשמי ב-2008 (איך הזמן טס... כמעט עשור), ואת העסק השני שלי התחלתי ב-2016 והוא נקרא Urbanizator. במסגרת זו, אני מייעץ לגופים ציבוריים בנוגע לעירוניות ותחבורה.

אני מחשיב את עצמי כאורבניסט - מי שמאמין שהעיר היא ההמצאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, ושהמאה ה-21 היא המאה של הערים. המטרה שלי היא לזהות בעיות אורבניות ולספק פתרונות אורבניים. אני משלב ידע ממדעי החברה והרוח עם יכולות מחקר וניתוח וניסיון בהדרכה, יצירת תוכן ובניית קהילה באמצעים דיגיטליים. אני יועץ פרילנסר לחברת קשרי קהילה, שעובדת על פרויקטים שונים עם עיריות, חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים נוספים, ובמסגרת הזו אני מביא מעצמי כדי להגדיל את ההצלחה של הפרויקטים הללו. בין הפרויקטים שהייתי מעורב בהם או שעודני מעורב בהם - הקמת הרכבת הקלה בתל אביב, פרויקט תחבורה בת קיימא באשדוד, פריסת נתיבי תחבורה ציבורית בגוש דן, שיתוף ציבור בהרצליה ועוד.

זה עדיין לא תחום גדול מספיק כדי לעמוד בפני עצמו, אבל הכיוון טוב. בתחום הזה אני מקדיש גם הרבה זמן כדי לשווק את עצמי באמצעות ערוץ מידע, שנקרא "מהנעשה בערינו", וכולל ניוזלטר ופודקסט. הניוזלטר יוצא (כמעט) כל שבוע, ובשנה האחרונה הצטרפו לרשימת התפוצה כ-250 נרשמים, שנהנים מהזדמנויות עבודה ותכנים רלוונטיים שאני אוסף, עורך ומשגר אליהם. הפודקסט יוצא פעם בחודש בערך (כי הוא מצריך יותר זמן הכנה), ואני מניח שרבים מהרשומים לניוזלטר גם מאזינים לפודקסט. זה תחום שאני מקווה שיצמח עוד יותר ב-2018. מזמין אתכם לבקר באתר שלי של העירוניות - Urbanizator.com


התחום האחרון שאני עוסק בו הוא קצת שונה מהשניים הקודמים, כי הוא למעשה מטא-תחום, או טראנס-תחום. קצת קשה להסביר אותו, אבל אפשר להגיד שאליו אני משייך את כל הפרויקטים שלא מצאו את מקומם בשני התחומים הקודמים. אני מכנה אותו tomer3 (כמו הדומיין של הבלוג הזה). לתחום הזה הכנסתי פרויקט מדהים שעלה על שולחני בשנה האחרונה - כתיבת פרקים לסדרות פודקסט של יובל מלחי, אחד הפודקסטרים המובילים בישראל. את רוב הפרקים אני כותב לסדרת הפודקסט "היסטוריה לילדים" (בתמיכת תאגיד השידור הציבורי "כאן"). התחום הזה גם כולל כל מיני פרויקטים בתחילת הדרך (למשל, "פוליטי פודקסט" - הפודקסט שלי ושל עידו דמבין על פוליטיקה בישראל ובכלל; "שביל תל אביב" - יוזמה שלי ושל איציק צרפתי ליצירת שביל שמתמצת את כל הסיפור של יפו ותל אביב מאז ועד הנה).

אז מה הופך את tomer3 למשהו קצת אחר? הוא כולל גם את ה"סיסטם" שלי. זאת אומרת, את הפעולות שאני עושה שהן קריטיות עבורי מתוקף היותי עצמאי, למשל, מעקב אחרי השעות שאני עובד על הפרויקטים השונים ותזרים המזומנים. לעניין הזה אני קורא "ניהול אפקטיביות" (שם לא מוצלח, אבל לא מצאתי משהו יותר טוב). עוד דוגמא - נטוורקינג, כלומר, הזמן שאני מקדיש לשיחות עם אנשים שרוצים להציע שיתוף פעולה חדש, או שהם מומחים לנושאים שקרובים ללבי ושחשוב שאכיר אותם. כלומר, פעולות שהן קריטיות גם לתחומים האחרים, ולכן הן הופכות את התחום הזה למעין שילוב של תחום רגיל ומטריית על לכל התחומים. האתר השלישי שאני מפנה אתכם אליו הוא למעשה האתר שבו אתם נמצאים - הבלוג שלי tomer3.com - שהפוסטים כאן הם בלגן די רציני של כל מיני דברים שאני עושה.



בחצי השנה האחרונה יצא שעבדתי על TLVXP בערך 600 שעות, על Urbanizator כ-300 שעות, ועל tomer3 כ-300 שעות. צריך לזכור שבערך חצי מהתחום האחרון (כ-150 שעות) הוא למעשה ה"סיסטם" שלי, שהפעולות בו קריטיות גם לשני התחומים האחרים. מבחינת תזרים המזומנים, יצא שבשנה הזו התקרבתי מאוד לתקרת ההכנסות של עוסק פטור (כ-98 אלף ש"ח לשנה), וייתכן שבשנת 2018 אממש את מה שאנו העוסקים הפטורים מאחלים זה לזה - שנגיע לרמת הכנסות שנתחיל לשלם בה מיסים.

שנת מס מוצלחת לכולם! ושנראה הרבה מהשטרות החדשים שיצאו לאחרונה - 

טיול בתל אביב בעקבות השטרות החדשים

14 באוגוסט 2017

מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט 2

זהו המשך לפוסט מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט - 13/8/2017

אתמול כתבתי על תאונת הקורקינט החשמלי של הדוגמנית שלומית מלכה (שוב נאחל לה רפואה שלמה). רוכבי האופניים החשמליים הוצגו בשנים האחרונות כסכנה לציבור. אף יותר מכך - הכלים החשמליים עברו דמוניזציה חריפה עד כדי כך שמאשימים את הרוכבים בכך שהם גורמים לעצמם להיפגע בתאונות דרכים. זה נקרא "האשמת הקורבן". היו מי שחשבו שאני משתמש במונח הזה באופן לא ראוי, אבל אני לא נכנס לזה.

פרסמתי את הפוסט בפייסבוק, והוא הגיע לעיניהם של 2,984 קוראים נכון לרגע זה. כצפוי, התגובות היו בסגנון "הכלים החשמליים לא צריכים דמוניזציה מאורגנת, הם עושים את יחסי הציבור בעצמם" (כאן) וגם "אין דמוניזציה. כלי רכב חשמליים על מדרכה, הם דמון." (כאן) וכדומה.

ההמחשה הכי חזקה לכך שרוכבי החשמליים חווים "האשמת הקרבן" הגיעה באמצעות תמונה שצולמה היום על ידי הכתבת נועה אסטרייכר. הכיתוב הוא "אז עכשיו פתאום יש ניידת משטרה שנותנת דו"חות לבחורות על אופניים חשמליים ברוטשילד. מביך" (הפוסט המקורי):



אני חושב שניתוח פמיניסטי מסייע לנו לשפוך אור על המציאות. בהקשר הזה, "האשמת הקורבן" היא כלי ניתוח מצוין. אפשר להבין באמצעותו לא רק את הבעיה, אלא גם את הפתרון. הבעיה אינה ההתנהגות של הרוכבים, אלא של הזירה הבלתי אפשרית שבה הם פועלים. אי אפשר לרכוב בכביש, אי אפשר על המדרכה, ונתיבי האופניים אינם מספיקים - אז באיזה מרחב הם אמורים להתקיים?

למי שמעדיף ניתוח פחות פמיניסטי ויותר תועלתני, אני ממליץ על ההסבר של רועי שוורץ תיכון, שבוחן את הנזק שגורמים האופניים החשמליים ביחס לתרומה שלהם (ניתוח עלות-תועלת קלאסי): "התרומה שלהם לרבים גדולה משל רכב פרטי מפני שניתן לרכוב עליהם בגיל צעיר יותר, הן עולות פחות, אין צורך בדלק (ובכך חוסכות כסף וזיהום אוויר) והן מקטינות את העומס בכבישים..."

13 באוגוסט 2017

מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט

המשך לפוסט הזה - מבט פמיניסטי על תאונת קורקינט 2

עוד לא יבשה הדיו מעל אתרי החדשות: "שלומית מלכה במצב קשה לאחר שנפלה מקורקינט" - וכבר המקלדות שוצפות וקוצפות ברשתות החברתיות עם קריאות כמו - "הזדמנות טובה לקמפיין להורדת חשמליים מסוגים שונים מהשבילים ומהמדרכות". העיתונאי אטילה שומפלבי גם הכתיר את האירוע כ"סכנת הקורקינט".

זהו המשך של תהליך הדמוניזציה של רוכבי האופניים החשמליים שעובר על ישראל בשנים האחרונות. כתבתי בהקשר הזה על תופעה של האשמת הקורבן - כשרוכבים נפגעים בתאונות דרכים, מאשימים אותם שזה כלי רכב מסוכן, ושהם הביאו את זה על עצמם.

המקרה של שלומית מלכה, שנאחל לה רפואה שלמה, עשוי להפוך את המגמה. רבים מפנים אצבע מאשימה דווקא לכיוון עיריית תל אביב, שמסיבותיה הלא ברורות דואגת להשקות גם את הדשא בשדרות רוטשילד וגם את שבילי האופניים. כך הפך נתיב הנסיעה של שלומית מלכה לסכנה ברורה ומיידית, שהמשתמשים ברשתות החברתיות גם התריעו עליה מבעוד מועד חזור והתרע.

במקרה הזה כנראה שלא יגידו על שלומית מלכה "למה היא בכלל רכבה על הדבר המסוכן הזה?" כפי שקורה במקרים רבים. אולי הפעם לא תהיה האשמת הקורבן, בסגנון של "היא הביאה את זה על עצמה" ו"למה היא התלבשה ככה". אולי הפעם תחלחל ההבנה שאנחנו לא צריכים לדרוש מהרוכבים החשמליים שלא להיפגע, אלא שצריך לספק להם מרחב בטוח לרכב בו. להתחיל להתייחס לכלי רכב חשמליים לא כאויב, אלא ככלי תחבורה לגיטימי. הדרך לשם היא נתיבי אופניים על חשבון נתיבי נסיעה בכביש.


21 ביולי 2017

סיורי אהבה בנווה צדק

בערב ט"ו באב (6/8/2017) ובמוצאי ט"ו באב (7/8/2017) אדריך סיורים רומנטיים לזוגות מאוהבים בנווה צדק. מוזמנות ומוזמנים להירשם בקישור זה: "האהבות הסודיות של העיר הגדולה - סיור אהבה בנווה צדק"


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...