24 במרץ 2019

עסק הוא לא משק בית

מאוד מעניין אותי איך אנשים מכניסים כסף ועל מה הם מוציאים כסף. בגלל זה התאהבתי באינפוגרפיקות של איך האמריקאים עושים את זה. אפשר לראות שמשק הבית האמריקאי הממוצע מוציא 73% מההכנסות שלו, שמגיעות בעיקר ממשכורת. זו כמובן תמונה ורודה למדי, שכן 20% מהאמריקאים - אלו שהכנסותיהם הן הנמוכות ביותר - אוכלים את החסכונות שלהם במקרה הטוב, ונאלצים ללוות כספים במקרה הרע, כדי לכסות 100% מההוצאות שלהם.

אי השוויון כמובן זועק לשמיים, אבל מה שהימם אותי במיוחד הוא המרכזיות של ה"משכורת" בצד ההכנסות. זה מרכיב ההכנסה הדומיננטי עבור עשרות מיליונים של משקי בית בארצות הברית. זה מדהים אותי שזה המודל העיקרי שלפיו כל כך הרבה אנשים חיים. משכורת היא לכאורה דבר יציב, כי נכנס לך כסף חודש בחודשו. אבל מה קורה אם המעסיק נקלע לקשיים? פתאום מתברר שמשכורת היא לא דבר כל כך יציב. כששכיר נשען ב-100% על המשכורת שלו, הוא לוקח על עצמו סיכון פיננסי משמעותי. כל הביצים בסל אחד.

יש מודלים יוצאים מן הכלל - משקי בית שחיים על חסכונות שנצברו (למשל, קיבלו בירושה), משקי בית שהכנסותיהם מגיעות מקרקע (למשל, משקי בית שמחזיקים נדל"ן ומשכירים אותו תמורת שכר דירה), או משקי בית שמקור ההכנסות שלהם הוא רווחי הון (למשל, משקי בית שמחזיקים בחברה שמניבה רווחים ומחלקת דיבידנדים לבעלי המניות). עושה רושם שהמודל העיקרי, שכל חריגה ממנו נראית כסטייה, הוא משקי בית שמתפרנסים ממשכורות בלבד (כאמור, אני חושב שמשכורת אחת חושפת את משק הבית לסיכון פיננסי גדול; עם שתי משכורות זה הסיכון פוחת משמעותית).

בצד ההוצאות לא התפלאתי לגלות את סעיף הדיור בראש ואחריו סעיף התחבורה. גם מעניין לראות איך הסעיפים הללו הפכו להיות יותר דומיננטיים מאז אמצע המאה ה-20. למעשה, הם היו עוד חלק מהתקציב של כל משק בית, עד שבשנות ה-60' הם החלו לזנק. לעומת זאת, ההוצאות על מזון והלבשה ירדו במהלך העשורים האחרונים. בעשור האחרון ההוצאה על בריאות עלתה באופן משמעותי, כך שאין זה מפתיע שזה אחד הנושאים המדוברים במערכת הפוליטית האמריקאית.

איך אתם מחלקים את התקציב המשפחתי שלכם? מעניין אותי מה אתם חושבים, למשל, על הוצאות דיור ותחבורה. האם עדיף להוציא יותר כסף על אוטו ולגור מחוץ לעיר תמורת שכר דירה שפוי, או שמעדיפים לגור בתוך העיר בשכר דירה גבוה אבל מבלי להוציא כסף על אוטו? זה כמובן תלוי בהעדפה אישית (או משפחתית), אבל מה שבטוח הוא שכל משק בית מחלק את התקציב שלו איך שהוא מוצא לנכון. זה עניין של החלטה.

עבור עצמאים יש עוד החלטה. היא נוגעת לשאלת ההפרדה בין ההכנסות וההוצאות של העסק לבין ההכנסות וההוצאות של משק הבית. היכן עובר הגבול בין משק הבית לבין העסק? למעשה, צריך להחליט קודם אם בכלל יש הפרדה או אין הפרדה בין ההתנהלות של משק הבית לבין ההתנהלות של העסק. בעיני, משק הבית נועד להבטיח את איכות החיים של האנשים שהם חלק ממנו. לעומת זאת, העסק נועד לייצר רווחים שמועברים לכלכלת משק הבית. לכן, אני רוצה להפריד בין שני הדברים הללו, שיש להם מטרות שונות.

אני פיתחתי לעצמי סיסטם שבו העסק שלי עומד בפני עצמו, עם הכנסות והוצאות, שמהן נגזרת שורת הרווח. את הרווח אני מעביר לחשבון אישי שלי שמשמש אותי להוצאות אישיות ולחשבון המשותף של משק הבית שלנו. כך נשמרת ההפרדה בין החשבון העסקי, החשבון האישי והחשבון המשותף, וכל אחד מהם מתנהל בצורה אחרת ועם מטרות שונות. אני חושב שזה נכון פסיכולוגית, לדעת שההצלחה העסקית שלך לא קשורה באופן ישיר ויומיומי לרמת החיים שלך ושל יקיריך. יכול להיות שיש משקי בית שעבורם נכון יותר להתנהל עם חשבון בנק אחד, אבל אני חושב שמבחינה כלכלית זה נכון יותר להפריד. כך אפשר לדעת טוב יותר מאיפה הכסף נכנס ועל מה הוא יוצא. והעיקר - לתכנן את הדברים בצורה שונה. מה שנכון עבור העסק לא בהכרח נכון עבור משק הבית.

רציתי לשתף אתכם


- היכרתי את המדריכים הכי שווים בתל אביב, וביחד הקמנו את קולקטיב תל אביב! אנחנו אנסמבל של מדריכים, ובחודשים האחרונים היכרנו והדרכנו אחד השני בסיורים המובילים שלנו בעיר הגדולה - סתיו הדריכה אותנו ביפו העתיקה, עידו הדריך אותנו בסיור צילום רחוב בפלורנטין, מיכל הדריכה אותנו בסיור אדריכלות העיר הלבנה, רומי הדריכה אותנו בסיור טבע עירוני בגן העצמאות וניסן הדריך אותנו בשבוע שעבר בתוככי התחנה המרכזית החדשה. אני צופה לנו עתיד מזהיר...
> קולקטיב תל אביב







- התחלתי במבצע מיוחד של 10% הנחה ברכישה אונליין של סיור מודרך בנווה צדק (רק במרץ-אפריל 2019)
מבצעי אביב 2019 בנווה צדק

- פרסמתי חוויה קולית שאפשר לרכוש דרך האתר שלי: על המקום 🎧 כיכר דיזנגוף. וגם שוחחתי עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו "גם כאן תרבות - שישי" על הפסל "מים ואש" של האמן יעקב אגם שניצב עירום בכיכר דיזנגוף מזה מספר חודשים.
שוחחתי על הפסל "מים ואש" עם גואל פינטו

- עלה לאוויר הפרק הכי מגניב אי פעם שכתבתי לפודקסט "היסטוריה לילדים"! "לפני קצת יותר ממאה שנה היא הייתה ערימה של חול. איך הפכה תל אביב לעיר, ואיך זה קשור לצדפים ולגזוז?" תענוג לאוזניים של 18 דקות על הקמת תל אביב
> היסטוריה לילדים: תל אביב

- הדרכתי סיור באזור שדרות נורדאו בתל אביב - סיור שפיתחתי במיוחד עבור מרכז קהילתי מגיד לקורס "בואו נלך על זה" למדריכים שכונתיים. גם היה לי סיור מיוחד בנווה צדק עם קבוצת BNI מטרופולין - קבוצת הנטוורקינג שאני חבר בה





- התרגשתי מסיור שהיה לי עם משפחה שחגגה לסבתא יומולדת כמעט-עגול, ועוד יותר התרגשתי ממה שכתבו לי בעקבות הסיור:
"שישי צהרים. מפגש מרגש לאמא בת 89. תומר הצליח לספר את סיפור השכונה- נווה צדק
לעורר עניין וגלי צחוק, להתאים את המסלול, לקצר ולהאריך בהתאם לתגובות המשפחה. ולהביא את איני לידי דמעות התרגשות בתאוריה שהזכירו את הבית.
ממליצה בחום. נעים מעניין ופשוט אחהצ משפחתי מוצלח הודות לתומר."



- השתתפתי באירוע פתיחת המסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב במעמד ראשי ערים מכל העולם שהגיעו ארצה כדי ללמוד מאיתנו איך לעשות ערים טובות יותר. אם גם אתם מתעניינים בעירוניות, הירשמו לניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו" שמיועד לקהילת האורבניסטים והאורבניסטיות בישראל. בגיליון האחרון שיתפתי משרות פתוחות וחומרי קריאה מעניינים.
> הרשמה לניוזלטר מהנעשה בערינו
> מהנעשה בערינו 096: לעתיד מזהיר


16 בפברואר 2019

עומס יתר

שלושה חודשים עמוסים למדי היו לי. פרויקט גדול ומתגלגל, שנכנס בתחילת דצמבר, שאב את כל הזמן שלי. חודש אחד - אתה אומר ניחא. חודש שני - מילא. חודש שלישי - נו די!

אז איך מתמודדים עם עומס יתר? קודם כל, כעצמאי שעובד לבד, הרבה פעמים אתה חושב שאין לך את הלוקסוס להאציל סמכויות. אבל יש לך. למשל, כשאתה צריך לדחוף פגישה בלו"ז, שמצריכה אותך לנסוע למקום רחוק. אפשר לבקש מהפרטנר לפגישה להתקרב לאזור שלך. עוד דוגמא - צריך להדפיס משהו? שלח את זה במייל לחנות הצילום המקומית. הם ידפיסו, ורק תבוא לאסוף. כן, תשלם עוד כמה שקלים על שירות מלא.

עכשיו מה עם הדברים הכבדים? להיפגש, להדפיס - זה בקטנה. אבל מה עם העבודה עצמה? קודם כל, צריך לתכנן היטב. בהתחלה לא הייתי הכי מאורגן עם תכנון הזמן שלי. ככה זה כשיש פרויקט חדש, שאתה מתחיל ללמוד אותו מההתחלה. שבוע אחר שבוע השתדלתי לתכנן יותר טוב, בכל שבוע יותר טוב מהשבוע הקודם. זו גם הדרך לצאת מתקופות של עומס יתר עם ראש מורם ולחזור לשגרה.

עוד דבר שחשוב לשים לב אליו הוא מה שאני קורא לו Recurring checklist. זו רשימת מטלות שחוזרת על עצמה מדי פעם. יש לי כמה וכמה כאלה. למשל, בכל שבוע, בימי רביעי, קופץ לי צ'קליסט לתכנון השבוע הקרוב. הצ'קליסט כולל את המשימות שרלוונטיות לי לתכנון השבוע, כמו לפתוח את Google Calendar, להסתכל אם יש ב-Events בפייסבוק אירוע שאני רוצה ללכת אליו וכו'. במצב של עומס יתר מצאתי את עצמי מדלג על הצ'קליסטים הקבועים כדי להתמקד במטלות בוערות שאני מחויב אליהן. המסקנה שלי היא שמאוד חשוב לא לדלג על הצ'קליסטים האלה. לכאורה, העבודה היא אותן מטלות בוערות שאני מחויב אליהן, ולא הצ'קליסטים המצחיקים שעוזרים להתנהל בצורה מסודרת. אבל יש לזה חשיבות. השגרה היא מה ששומר עליך מפני עומס יתר, ובמצבים של עומס יתר שגרת העבודה מוציאה אותך מהכאוס.

יש לי עוד צ'קליסט שבועי, מדי מוצ"ש - לכתוב בבלוג הזה. כבר שלושה חודשים שאני שם אותו על Snooze. סימן טוב לכך שיצאתי מהכאוס הוא הפוסט הזה :) ספרו לי איך אתם מתמודדים עם עומס יתר. אני אשמח לעצות לפעם הבאה.


רציתי לשתף אתכם


משום שכבר הרבה זמן לא פרסמתי פוסט, אני אזכיר שבכל פעם אני משתף קצת תובנות מעולם העבודה שלי כעצמאי, ואחר כך אני משתף ממה שעשיתי בזמן האחרון. אז מה עשיתי בשלושת החודשים האחרונים?

- המדריכים הכי מגניבים בתל אביב משלבים ידיים ומתחילים משהו חדש. בתמונה אתם יכולים לראות, מימין לשמאל, את עידו בירן (מדריך סיורי צילום ואמנות רחוב), רומי צ'ילג (מדריכת סיורי טבע עירוני), סתיו שחף (מורת דרך ביפו ובתל אביב), מיכל מינסקי (מדריכת סיורי באוהאוס ועוד), ואסיה המתוקה (הבת של מיכל). אני מאוד אוהב את הקבוצה הזו שלנו. בחודשים האחרונים מאוד התגבשנו. העברנו זה לזה את הסיורים המובילים שלנו, ובהמשך - נעשה דברים גדולים ביחד. פרטים בקרוב!



- השתתפתי באירוע המאזינים של הפודקסט "היסטוריה לילדים" שאני משתתף בכתיבתו. משפחות הגיעו מכל קצוות הארץ, והאווירה הייתה מחשמלת. יובל מלחי, מלך הפודקסטים, הזמין אותי להקליט איתו ביחד פרק לייב מול קהל על המרוץ לקוטב הדרומי (עם תחפושות!) - והכל שודר בפייסבוק לייב ב"כאן תרבות". יובל כתב שזה היה אחד מהערבים הכי מרגשים בחייו. גם אני התרגשתי מאוד להיות חלק מהפרויקט המטורף הזה.





- עוד לא מכירים את הפודקסט "היסטוריה לילדים"? קחו פרק לניסיון, שאני כתבתי, על האחים רייט. לדעתי, זה אחד הפרקים הכי טובים של הפודקסט (חוץ מהפרק על יוהאן סבסטיאן באך).

- השתתפתי בכנס "נשים מזיזות ערים", והצגתי את סדרת המחקרים שביצעתי עבור המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית ראש המכון, אופיר פינס. כבר עכשיו אפשר לחלץ כמה מסקנות מהבחירות המקומיות 2018 - שיא של כל הזמנים בייצוג נשים, כמעט חצי מראשי הרשויות חדשים בתפקיד, ויום השבתון העלה משמעותית את שיעורי ההצבעה. בניוזלטר שלי דיווחתי על הפאנל הכי מרגש בכנס - סיפוריהן של שש נשים שנבחרו לראש רשות מקומית.

קרדיט צילום: עדי זלק וינר

- העברתי את המצגת המרכזית באחד המפגשים השבועיים של קבוצת BNI מטרופולין - קבוצה עסקית שהצטרפתי אליה לפני כמעט שנה (ובתחילת דצמבר נכנסתי לתפקיד סגן יו"ר הקבוצה... בשל כך, חלק מהעומס יתר). אם אתם עצמאים שרוצים לדעת מה זה קבוצת נטוורקינג, צרו קשר ואזמין אתכם להתארח באחד המפגשים שלנו.




- פרסמתי את קיצור תולדות כיכר דיזנגוף באתר שלי שמוקדש לסיורים היסטוריים בתל אביב - TLVXP.com - וגם פרסמתי טיול חדש בתל אביב שאפשר לעשות עם אוזניות: "נערות ריינס" - סיור קולי במרכז תל אביב שהקלטתי יחד עם השדרן האלוף יובל מלחי.


- באותו הקשר, התעצבנתי לראות את עובד הניקיון שמנקה את הפסל של יעקב אגם. אותו עובד כנראה מרוויח שכר מינימום, בעוד שיעקב אגם מקבל מדי חודש 12,000 ש"ח מעיריית תל אביב יפו עד שיבחר את הצבעים של הפסל שלו. מקומם!



- בשנת 1960 הוקמה קרן מלגות על שם צדוק שלוש, סבא-רבא שלי. המשפחה שלי תרמה לעיריית תל אביב סכום חד פעמי גדול, והעירייה הבטיחה להעניק את המלגה בגובה שכר לימוד שנתי מדי שנה. בחלוף השנים קצת שכחו מהמלגה, אבל אני שמח וגאה לבשר שאחרי הרבה דיונים הצלחנו - המשפחה והעירייה - להתניע מחדש את הקרן. מלגת צדוק שלוש לשנת תשע"ט הוענקה לנור דסוקי - סטודנטית לתואר שני בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב יפו. אורית קלר מעיריית תל אביב יפו הגיעה לטקס כדי להעניק יחד איתי את המלגה המשותפת לעירייה ולמשפחת שלוש. לעוד פרטים: www.Chelouche.net





- למרות הגשמים, יצא לי להדריך לא מעט סיורים. לתיירים ולישראלים, למשפחות ולבתי עסק - תמיד אני נהנה לקחת קבוצה ולחשוף בפניה את הסודות של תל אביב. הנה תמונות של חלק מהאנשים שהדרכתי בנווה צדק:






- שוב עליתי לכנסת כדי לדבר בפני ועדת הכלכלה על הצעת חוק שירותי תיירות. עוד על כך: בסטורי שהעליתי לאינסטגרם. אגב, באותו היום הוכרז על פיזור הכנסת, וניאלץ לחכות עוד זמן מה כדי שמשהו יקרה עם הצעת החוק. רק אחרי הבחירות ואחרי שתורכב ממשלה חדשה, ואחרי שימונה שר תיירות חדש, נדע מה עלה בגורלה. אם הצעת החוק תקודם, זה יפחית חלק מההגבלות הקיימות על הדרכת סיורים בישראל - חשוב מאוד!

בוקר טוב. באמת שלא הייתם צריכים

בניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו", המיועד לאורבניסטים ואורבניסטיות בישראל, סיפרתי על הסיור שהדרכתי לצוערי השלטון המקומי ועל ההרצאה שהעברתי למנהלים בעיריית הרצליה. גם דיווחתי מכנס MetroTLV שבו הוצגה התוכנית לשלושה קווי רכבת תחתית שיוקמו בגוש דן בנוסף לשלושת קווי הרכבת הקלה הנמצאים כבר בביצוע. אם גם אתם אוהבים ערים, תוכלו לקבל את הניוזלטר שלי שיחשוף אתכם לידע מצוין מישראל ומהעולם. להרשמה לניוזלטר >

5 בדצמבר 2018

טוב מראה עיניים

הקומיקאי אדי איזרד אוהב לספר על נאום מפורסם של הנשיא ג'ון קנדי. בביקור בברלין קנדי אמר בנאומו Ich bin eine Berliner כהזדהות עם תושבי ברלין שחיו בצל האיום של ברית המועצות. משמעות המשפט היא "אני ברלינאי", אבל יש אגדה לפיה המילה eine מיותרת. בלעדיה משמעות המשפט הייתה "אני תושב העיר ברלין". המילה המיותרת הופכת המשמעות ל"אני ברלינאי", כש"ברלינאי" הוא סוג של סופגניה שנפוצה בגרמניה. איזרד אומר שהנשיא קנדי נאם בפני קהל גדול שהריע לו כשהוא בעצם אמר שהוא... סופגניה. ובהמשך לכך, איזרד מסכם: "זה 70% איך שאתה נראה, 20% איך שאתה נשמע, ו-10% מה שאתה אומר".

אני חושב שהוא צודק. בהרבה סיורים שאני מדריך, התחושה שלי תמיד הרבה יותר טובה כשאני משתמש בתנועות ידיים, כשאני מראה תמונות, כשאני מצביע על אתרים. טוב מראה עיניים ממשמע אזניים. אני גם רואה את זה בפגישות שלי עם אנשים. כשאני מספר להם על מה שאני עושה, אחר כך אני מרגיש שלא עד הסוף העברתי את המסר או שלא ממש הבינו אותי. לעומת זאת, אנשים שבאים אלי לסיור מודרך בתל אביב - הם יסיימו את הסיור ויידעו בדיוק מה אני עושה, כי הם צפו בי בפעולה.

בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה בכף היד, אין ספק שהפכנו לצרכנים אובססיביים של מידע ויזואלי. האימוג'י הוא גם שלב בהתפתחות הזו. אנחנו מעדיפים לצרוך מידע רב בבת אחת באמצעות תמונה שמראה לנו, ולא באמצעות טקסט שמספר לנו. זה יותר יעיל ומהיר. אז גם הפוסט הזה מכיל הרבה תמונות. תיהנו.


רציתי לשתף אתכם


- שבתי מכנס הערים החכמות בברצלונה. היה כנס מעולה, וסיפרתי בו על הפרויקט המיוחד שעשיתי בקשר למלון הסמוך לכיכר דיזנגוף: שירותי הסברה לתיירים.











בשבוע שעבר בנווה צדק היה סיור מדהים. הקבוצה רצתה להתפצל ממאה אנשים לשלוש קבוצות קטנות יותר. מיד הרמתי טלפון לחברותיי, והזנתי אותן לקחת חלק. הן היו מעולות. לעוד הרבה שיתופי פעולה!



יצאתי עם עם חבריי שמדריכים סיורים בתל אביב לסיור צילום אמנות רחוב. הדריך אותנו עידו בירן נעים-ההליכות, האיש מאחורי המותג "תל-אביבי". היה אש.














עלה לאוויר פרק חדש של "היסטוריה לילדים" - על האחים רייט. אני כתבתי, ויובל מלחי האלוף עשה ממנו פרק מופתי ומצחיק. בכלל, יש מלא פרקים חדשים בעונה השנייה של הפודקסט. תוכלו להאזין להם באתר תאגיד השידור "כאן", באפליקציית כאן OD (הורדה ב-Google Play ; הורדה ב-App Store), או באפליקציית הפודקסטים המועדפת עליכם.

בקרוב - מפגש מאזינים! ביום חמישי 24/1/19 בשעה 18:30, בבית אריאלה בתל אביב - יוקלט פרק חי של הפודקסט. באירוע מוזמנים להשתתף ילדים מגיל 6 ומעלה ובני משפחותיהם. גם לי יהיה חלק קטן באירוע, ואני בטוח שיהיה כיף גדול.

יובל מלחי בפעולה


כמדי שנה, תוצג במוזיאון נחום גוטמן לאמנות התערוכה "חנוכייה לי יש". בתערוכה מוצגות 60 חנוכיות מכל העדות, שנאספו לאורך יובל שנים על ידי בני הזוג דרורה ופנחס זכאי. יש גם פעילויות מיוחדות במסגרת התערוכה. החנוכיה המיוחדת שעוצבה כשם המשפחה "שלוּש" היא אחד הפריטים המעניינים בתערוכת החנוכיות: 

גילוי נאות: יעל אלמוג זכאי היא בת-נינה לאהרן שלוש, ממייסדי נווה צדק, ואני נכד-נין לאהרן שלוש


הקבוצה העסקית שבה אני חבר - BNI מטרופולין - מינתה אותי לתפקיד הסיו"ר. שתהיה לנו שנה מאתגרת וטובה.





כיכר דיזנגוף כבר פתוחה אבל הפסל עוד לא מוכן. למה? כי האמן יעקב אגם עדיין לא בחר את הצבעים.


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...