21 במאי 2018

לזהות מה חם

כעצמאי אני צריך לייצר לעסק שלי חשיפה. לא מספיק שיש לי עסק, אני צריך שאנשים גם יכירו אותו, נכון? אם כך, המטרה היא להגיע למקסימום אנשים במינימום עלות. בעידן הרשתות החברתיות נהוג לדבר על ויראליות. אילו רק היה לי שקל על כל פעם שמישהו אמר "יאללה נעשה סרטון ויראלי וזהו"... ובכן, זה לא ממש עובד ככה. מה שכן, אם תדעו לזהות מראש טרנדים מסוימים, תוכלו להתכונן מראש ולנצל אותם.

אני אתחיל בדוגמא מהעסק שלי של הסיורים בתל אביב. לפני יותר משנה פורסמה כתבה על "שביל העצמאות" - מיזם תיירותי חדש בתל אביב, שמחבר בין 10 אתרים שקשורים להקמת העיר ולהקמת המדינה. לא היה אתר אינטרנט עם מידע על שביל העצמאות, אז החלטתי ליצור אותו בעצמי. למעשה, כתבתי פוסט על שביל העצמאות שבו הרחבתי על כל אחד מעשרת האתרים המרכיבים אותו. לפני כחודש, לקראת חגיגות השבעים לישראל, התקיים אירוע חנוכת שביל העצמאות, אז ראיתי עלייה משמעותית בכניסות לאתר שלי.

בזכות העובדה שהתכוננתי מראש, כתבתי על השביל הרבה לפני כל אחד אחר, החיפוש בגוגל אחר הביטוי "שביל העצמאות" הפנה אל האתר שלי בתוצאה הראשונה. מספר הכניסות לאתר שלי - הוכפל. הפוסט על שביל העצמאות הפך לתוכן הפופולרי ביותר באתר, ואפילו פיתחתי מוצר מיוחד שמוצג עכשיו במיוחד בפוסט הזה (ויש כבר קונים). פשוט זיהיתי משהו שהולך להיות טרנד, והתלבשתי עליו.

על אותו עיקרון של לנסות לצפות מה יהיה מעניין, אני מנסה גם לזהות תכנים שאחרים ירצו לשתף. הנה כמה דוגמאות לתכנים שיצרתי ושזכו לשיתופים - פרק של הפודקסט שלי "מהנעשה בערינו" - 10 || להשתמש או לא להשתמש - הוקדש למיזם "אוטותל". בפרק הזה ניתחתי את תופעת שיתוף המכוניות באופן כללי ותיארתי את ההתנסות שלי בשימוש ב"אוטותל". זה היה תוכן מעניין על נושא מעניין, שיש עליו שיח ברשתות החברתיות. וגם "אוטותל" שיתפו את התוכן שיצרתי. גם זה הוביל לעלייה במספר האנשים שנכנסים לאתר שלי (האתר שמוקדש לעירוניות ותחבורה). אני כן אציין שהייתי יוצר את התוכן הזה בכל מקרה, ואף אחד לא הבטיח לי מראש שהתוכן שלי יזכה לשיתופים. לנסות לצפות מה יהיה מעניין או מה ירצו לשתף זה אמנם הימור, אבל ככל שמעמיקים בזה, מדובר בניחוש מושכל.



עוד שתי דוגמאות נחמדות - (1) מלון פוליהאוס שיתף וידאו שהעליתי. צילמתי את כיכר מגן דוד בפורים בהילוך מהיר, כשברקע נראה המלון, ותייגתי אותם. ככה פשוט. תוך זמן קצר הם שיתפו את זה, ואני זכיתי לעוד חשיפות. (2) חברת החשמל שיתפו את הטיול שפיתחתי בגן החשמל. למען האמת, את זה לא צפיתי. אבל מישהו חרוץ בחברת החשמל הבחין בתוכן שיצרתי - מסלול טיול עצמאי בשכונה מגניבה בתל אביב עם תחנת הכוח הראשונה בארץ ישראל - והרים לי.




מסקנה: כדי לקבל עוד חשיפה, חשוב ליצור תכנים מעניינים שאחרים ירצו לשתף. לפעמים אנחנו יכולים לחזות מראש מה יהיה מעניין ולהכין את התוכן בהתאם, לפעמים אנחנו יכולים לנחש באופן מושכל, ולפעמים אנחנו פשוט מנסים ומגלים מה יותר מעניין וזוכה לשיתופים ומה לא.


🚶🚴 סיור הולכים רוכבים


ביום רביעי, 30/5, בין השעות 17:00-19:00, ייערך בתל אביב סיור מקצועי-לימודי בנושא נתיבי אופניים והממשק בינם לבין הולכי הרגל. בסיור ישתתפו נציגי תושבים ועובדי עירייה, וכן אורבניסטים ואורבניסטיות מהמגזר השלישי ומהאקדמיה. הסיור ישמש כהכנה לישיבה מיוחדת של ועדת תחבורה, בינוי ותשתיות בראשותה של מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב יפו. אני שמח לקחת חלק בארגון הסיור הזה ביחד עם חברת CR קשרי קהילה, ואני מאמין שהוא יקרב אותנו למודל של עירוניות בת קיימא - בתל אביב בפרט ובישראל בכלל || לפרטים והרשמה >


ונציה שוקעת


ונציה הפכה להיות קרבן של ההצלחה של עצמה. כל שנה מבקרים בעיר התעלות והגונדולות למעלה מ-20 מיליון תיירים. כדי להתמודד עם העומס התיירותי, נערך בסוף השבוע האחרון ניסוי - שערים שהוצבו בנקודות שונות בעיר ניתבו את התיירים לאטרקציות המרכזיות, והרחק משאר חלקי העיר שיועדו לתושבים בלבד. על אף שהניסוי לא הופעל במלואו, המקרה המיוחד של ונציה מעלה כמה שאלות. למי העיר שייכת? אלו עוד ערים מתמודדות עם עומס תיירותי? ומה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מהמקרה? תומר שלוש משוחח עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו "גם כן תרבות". שודר ב-3/5/2018 בתחנת הרדיו "כאן תרבות" של תאגיד השידור הציבורי "כאן". האזנה נעימה!



תודה לצוערים ולצוערות שבאו איתי באחר צהרים לוהט בתחילת החודש לסיור אורבני בלב תל אביב. שמחתי שנפלה בחלקי ההזדמנות להוביל את הסיור הזה ולדבר על מרקם עירוני, על היחסים ההדוקים בין תכנון ותחבורה, וגם על ההיסטוריה של העיר העברית הראשונה. תוך כדי הסיור ניסינו להפיק לקחים מהמקרה התל אביבי ולראות מה אפשר וצריך ליישם בערים אחרות בישראל, ומה לא כדאי. את הסיור חתמנו בתערוכת המודל של העיר תל אביב המתחבאת במגדל שלום. תודה לתוכנית רוטשילד - צוערים לשלטון המקומי על ההזמנה הלבבית.



16 במאי 2018

ללכת על בטוח

קבלו אותן! תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017, נכנסו לתוקף. מה אנחנו כעצמאים צריכים לעשות? אם יש לכם לקוחות, בטח יש לכם טבלה עם פרטי קשר של הלקוחות שלכם. בין אם זה בקובץ אקסל (פויה) או ב-google spreadsheet. האם עכשיו צריך להתייחס לזה כמאגר מידע לכל דבר?

ובכן, תקנות הגנת הפרטיות חלות על כל מאגר מידע כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות. חסכתי לכם את הטרחה, והנה ההגדרה הרשמית של מאגר מידע:

אוסף של נתוני מידע, המוחזק באמצעי מגנטי או אופטי והמיועד לעיבוד ממוחשב, למעט – 
(1)   אוסף לשימוש אישי שאינו למטרות עסק; או
(2)   אוסף הכולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר איפיון שיש בו פגיעה בפרטיות לגבי בני האדם ששמותיהם כלולים בו, ובלבד שלבעל האוסף או לתאגיד בשליטתו אין אוסף נוסף; 
"מידע" - נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו;

אם אתם מקפידים לשמור רק שם, מען ודרכי התקשרות (מייל, טלפון וכו'), אתם לא צריכים לעשות כלום. כמובן, אל תסמכו עלי, כי אני לא משפטן, ותעשו את הבדיקה בעצמכם. אני יכול להגיד על עצמי שאני לא אוסף על הלקוחות שלי מידע רגיש, כמו אישיותו של אדם (אם הוא נחמד או לא) וצנעת אישותו (העדפותיו המיניות). אני גם לא מתעד את הדעות והאמונות שלהם, או את מצבם הבריאותי ומצבם הכלכלי. כן יצא לי להוסיף לחלק מהלקוחות שלי את התואר פרופ' או ד"ר, שיש בכך כדי לציין את הכשרתם המקצועית, וגם לפעמים ציינתי קשרים משפחתיים.

אמנם אם אתם שומרים רק את השם והטלפון של הלקוח זה לא מאגר מידע, אבל אם נגיד שמרתם מישהי שהתקשרה אליכם בתור "מלכה, אשתו של יוסי" - שמרתם מידע שנוגע למעמדו האישי של אדם. מסתבר שגם מידע דמוגראפי (למשל, גיל או מספר ילדים) הוא חלק ממעמדו האישי של אדם. אם אתם אוספים תאריכי לידה של לקוחות, כדי לשלוח להם צ'ופר ליומולדת, תדעו שזה מידע שצריך לאבטח. גם מספר תעודת זהות, למשל. בקיצור, אל תאספו נתונים כאלה, אלא אם הם חיוניים לעסק שלכם.

טיפ 1: במקום לשמור תאריכים של ימי הולדת, שמרו רק את המזל האסטרולוגי, ושלחו את הצ'ופר בבת אחת לכל הלקוחות שנולדו באותו מזל. טיפ 2: במקום מספר תעודת זהות, מספרו את הלקוחות במיספור פנימי לצורך זיהוי. זו דרך טובה להימנע מאיסוף של מידע רגיש שיכול לחשוף אתכם לאחריות פלילית במקרה של פריצה למאגר המידע שברשותכם.

קראתי את התקנות החדשות אבל לא עד הסוף הבנתי אם אני מחויב להן. באתר של הרשות להגנת הפרטיות פורסם מדריך שנכתב במיוחד לעצמאים ולעסקים קטנים. הוא היה מאוד מאיר עיניים, אבל עדיין לא הבנתי ממנו אם אני חייב לעשות משהו על פי חוק. בכל מקרה, החלטתי ללכת על בטוח.

אז אני עצמאי שרוצה לאבטח את מאגר המידע שלו (ולא משנה אם אני חייב לעשות זאת או לא) - מה עושים? המאגר שיש לי מוגדר כמאגר המנוהל בידי יחיד: "זהו מאגר מידע שמנהל יחיד בעצמו או תאגיד בבעלות יחיד ("חברת אני"), ואשר הגישה למידע שבו מותרת רק לאותו יחיד ולכל היותר לעוד שני בעלי הרשאה נוספים".

התקנות שחלות על מאגר המנוהל בידי יחיד:

תקנה 2 - מסמך הגדרות המאגר
צריך לכתוב מסמך שמגדיר את מטרת השימוש במאגר, את סוג המידע שנאסף ועוד. יש תבנית באתר הרשות להגנת הפרטיות > מסמך הגדרות המאגר

תקנה 6(א) - אבטחה פיזית סביבתית
אם אתם שומרים את מאגר הנתונים שלכם במחשב האישי, שנמצא לרוב בבית, ולבית שלכם יש דלת עם מנעול, זה כנראה מספיק טוב.

תקנה 9(א) - זיהוי ואימות
אם אתם היחידים שמשתמשים במאגר, וכדי להיכנס אליו אתם צריכים להכניס סיסמא, אז אין בעיה. אם יש עוד אנשים (מקסימום שניים) שיכולים להיכנס למאגר, ודאו שיש להם סיסמא משלהם, ושלא כולם משתמשים באותה סיסמא.

תקנה 11(א) -  תיעוד של אירועי אבטחה
פרצו לכם הביתה ונגנב המחשב עם המאגר? פרצו לכם לחשבון גוגל דרייב או דרופבוקס שבו שמור המאגר? יש לתעד את האירוע בתיעוד פנימי של העסק (לא צריך לדווח עליו לרשויות).

תקנה 12 - התקנים ניידים
המלצה שלי - אל תעבירו את המידע בהתקנים ניידים. יש אינטרנט. אם אתם מוכרחים, אז שימו לב שאתם מעתיקים אל הדיסק-און-קי רק קבצים המוגנים בסיסמא.

תקנה 13 - ניהול מאובטח ומעודכן של מערכות המאגר
תקנה 14 - אבטחת תקשורת
אם אתם משתמשים במחשב מהשנים האחרונות, עם תוכנת אנטיוירוס, ומתחברים לרשת מוגנת בסיסמא, אתם בסדר. מתחברים לרשת בבית קפה? הגדירו אותה כרשת ציבורית.

תקנה 20 - סמכויות הרשם
לא רלוונטי. אם זה יהיה רלוונטי אליכם, רשם מאגרי המידע במשרד המשפטים ירצה לדבר אתכם. אם זה קורה... אנחנו לא מכירים, כן?

מכל הדברים האלה, לא הייתי צריך לשנות כלום בהתנהלות שלי עד כה, למעט כתיבת מסמך הגדרות המאגר. כן אצטרך לעדכן אותו אם יש שינוי כלשהו. גם צריך לעבור עליו פעם בשנה, כדי לראות שהוא עדיין מתאר באופן הולם את מטרות המאגר, אז שמתי לי תזכורת לעוד שנה.


סיורים מודרכים במרכז תל אביב


ובעניין אחר - יש לי שיתוף פעולה מנצח עם מרכז קהילתי דב הוז. בשבוע שעבר הובלתי סיור בשם "בואו להזדנגף: תל אביב בירת התרבות העברית". אפשר לקרוא עוד על הסיור באתר שלי של הסיורים בתל אביב - TLVXP > בואו להזדנגף. חוץ מזה, אני ממשיך בסדרה של סיורים עם המרכז. סמנו ביומנים:

יום ראשון, 27/5 בשעה 10:00 - "שבעים לישראל- הסיפור של הקמת המדינה"
יום חמישי, 14/6 בשעה 18:00 - "בואו להזדנגף- תל אביב בירת התרבות העברית"
יום שני, 25/6 בשעה 10:00 - "נערות ריינס- הנשים שעשו את תל אביב"

מוזמנים להצטרף בעלות סמלית (15 ש"ח). הרשמה דרך המרכז הקהילתי: 03-724-7910.



29 באפריל 2018

לאהוב את מה שאתה עושה?

הגעתי לאתר האינטרנט של נמל חיפה (אל תשאלו למה). עיני נמשכו ללוגו משונה בתחתית המסך. מעין סמליל בשילוב עם מוטו בצבעי דגל ישראל, שלא הצלחתי לפענח במבט ראשון. התעמקתי בזה:



באמת, אם תיגשו לאתר של נמל חיפה תראו שזה מה שמופיע למטה. כשחיפשתי את המשפט הזה ברחבי המרשתת גיליתי שזה גם מופיע על נייר המכתבים הרשמי שלהם. שאלתי את עצמי מה פשרו של זה. "אנשים אוהבים לעשות עסקים עם אנשים שאוהבים את העסק שלהם" חיפשתי בגוגל. המשפט הזה מיוחס לרובין ס' שארמה, מחבר הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו".

לא יודע מה לאחל לעובדי נמל חיפה, שיהיו נזירים או שתהיה להם פרארי, או משהו... אבל אני לא הייתי הולך לפי המוטו הזה. אני מניח שיש פה תמצית של השקפת עולם רחבה יותר, אבל בכל זאת לא הייתי נצמד למסר הזה. קודם כל, לאהוב את העסק שלך זה מצוין, אבל זה לאו דווקא רעיון טוב. נניח שהעסק שלך נקלע לקשיים ואתה לא מצליח להתנתק ממנו רגשית? זה מצב מאוד מסוכן.

חיפה והנמל

אני הקשבתי ל- CGP Grey. כדאי לכם להכיר אותו. הוא מורה לשעבר, שיוצר סרטוני יוטיוב על נושאים שמעניינים אותו. הוא גם משדר בשני פודקסטים - האחד נקרא Hello Internet, והשני הוא Cortex. אני מאוד מחבב את השקפת עולמו. הוא טוען שכל הזמן אומרים לנו ללכת אחרי ה-passion שלנו. הדברים אשר אליו אנחנו כמהים. לטענתו, זו לא עצה טובה לחיים. הסיבה היא שיש לנו דברים שאנחנו טובים בהם, ויש דברים שאנחנו לא טובים בהם. כשאנחנו צעירים אנחנו יכולים להתנסות הרבה ולגלות במה כדאי לנו להשקיע את הזמן שלנו. מאוחר יותר אנחנו מגלים איפה הזמן שלנו מושקע בצורה טובה יותר, ושווה להישאר במקום הזה.

בכל מקרה, CGP Grey ממליץ לא להיקשר רגשית למה שאתה עושה. אפילו הוא ממליץ שלא להיקשר יותר מדי לעצמך. אם אתה קובע לעצמך לו"ז למחר של מה שאתה צריך לעשות - ראה בזה המלצה מטעם "אני בהווה" ל"אני בעתיד". למחרת, תהיה "אני בהווה" שמסתכל על ההמלצה של "אני בעבר". זאת השקפת עולם משחררת, שאני בהחלט מנסה ליישם על עצמי. היא מאפשרת לי להימנע ממלכודת מסוימת, שהיא הזדהות רגשית עם העבודה, עם מה שאני עושה.

הוא מדבר על זה פה ושם, אבל המקום שבו הוא הביא את תפישת עולמו בעניין הזה בצורה הכי קיצונית היא במאמרו I have died many times. מתוך המטאפורה הזו אפשר ללמוד הרבה על היכולת להשתנות. בסופו של דבר אני לא יכול לאהוב את העסק שלי, כי אני כל הזמן מסתכל עליו אחרת, בוחן אותו מחדש, בוחן את עצמי מחדש, ובודק את האפשרויות שלי. ואולי מחר בבוקר אני אקרא את "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" ואני אחשוב שזה משפט גאוני, מי יודע. אבל בינתיים אני ממליץ - אל תאהבו את העסק שלכם. פשוט תהיו טובים במה שאתם עושים.

וחוץ מזה - תעקבו אחרי CGP Grey ! הוא יוצר בחסד. הנה לינק לסרטון החדש שלו: The Fable of the Dragon-Tyrant

23 באפריל 2018

שיתופי פעולה

אביב בתל אביב
נניח שיש לכם עסק קטן שבניתם במו ידיכם. הוא כבר עומד על הרגליים, או שהוא רק מתחיל לעמוד על הרגליים, ואתם רוצים לראות אותו גדל. באופן טבעי, כבר יצא לכם לבדוק את השטח ולגלות עוד עסקים בסביבתכם. למשל, מאמן כושר יכיר מאמני כושר אחרים שחולקים איתו את הפארק שבו הוא מעביר את האימונים שלו. אותו מאמן כושר גם יכיר את החנות שבה מוכרים ציוד ספורט שעליו הוא ממליץ ללקוחות שלו. באופן טבעי, עסק עצמאי שמנסה לגדול יפנה לכיוון של שיתופי פעולה עם עסקים שכנים.

הרעיון הוא די פשוט - אחד ועוד אחד שווה בדרך כלל שתיים, אבל כשמשתפים פעולה השלם גדול יותר מסך חלקיו. כלומר, אחד ועוד אחד יוצא פתאום עשר. המאמן יכול לפנות לחנות שמוכרת ציוד ספורט ולבקש הנחה מיוחדת ללקוחות שלו. גם אם החנות לא תפרסם את המאמן באופן ישיר, הערך המוסף עבורו יכול לבוא לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר, אחרי שהקשר יתחזק ויתבסס. למשל, אני מקבל אנשים פונים אלי לפעמים בעקבות המלצה של אחד מבתי העסק ששיתפתי איתם פעולה בעבר. כשמכירים אותך באופן אישי, זוכרים אותך לתקופה ארוכה יותר, והרבה יותר קל להמליץ עליך.

חשוב לזכור ששיתוף פעולה עם "עסק שכן" הוא כמו מערכת יחסים. בהתחלה בודקים את המים, ולא ישר חותמים חוזה לכל החיים. בשל כך, שיתופי פעולה הם אחד האפיקים הנוחים להגדלת העסק - אפשר לנסות; ואם לא מצליח, אז לא נורא. ואם כן מצליח, אפשר להרחיב את שיתוף הפעולה לאפיקים נוספים או אפילו לכתוב חוזה אם מגיעים לרמת מורכבות גבוהה.

הנה שני שיתופי פעולה מגניבים מהניסיון האישי שלי -

"קיוסק 1920" הוא בית קפה מקסים בנווה צדק, שפועל מתוך קיוסק שנבנה לפני כמעט מאה שנה. לאחרונה הוא עבר שימור ושיחזור, ואפשר לבוא לקנות כאן גזוז בדיוק כמו בימיה הראשונים של תל אביב. הסיור שלי בנווה צדק מסתיים ליד "קיוסק 1920", ומדי פעם הקבוצה שאני מדריך רוצה לשבת לאכול שם. זה ערך מוסף עבור הסיור שלי - אנשים מתלהבים מהמקום, ואני יודע שאפשר לסמוך עליו - וזה כמובן גם לקוחות נוספים עבור הקיוסק. אני יודע שאני יכול לדבר עם החברים מהקיוסק, אם צריך להזמין מקום או אפילו לסגור תפריט מראש. חוץ מזה, לעתים אני גם מצטלם עם הקבוצה בסוף הסיור, ובקיוסק שמחים לעזור לנו ולצלם אותנו.

עם קבוצה בסוף סיור שהדרכתי, עומדים ליד "קיוסק 1920" (רח' לילינבלום 3)

אם שיתוף הפעולה הראשון שציינתי הוא במסגרת העסק שלי של הדרכת סיורים בתל אביב (TLVXP), אז שיתוף הפעולה השני שאציין הוא במסגרת העסק שלי שבו אני מייעץ לגופים ציבוריים בנוגע לעירוניות ותחבורה (Urbanizator). במסגרת הפעילות הזו יצא לי להכיר כמה מהאנשים שעומדים מאחורי ארגון נהגי האוטובוסים בישראל, והם הזמינו אותי לכתוב כתבה לעיתון שלהם. העיתון ראה אור בשבוע שעבר, ושמחתי לראות את מה שכתבתי - קיצור תולדות התחבורה הציבורית בארץ ישראל - מופיע בדפוס. הקליקו על עמודי הכתבה כדי לקרוא אותה:




דברים שעשיתי לאחרונה ורציתי לשתף


היסטוריה לילדים: אריסטו || איך מסבירים לילדים על פילוסופיה ועל מישהו שחי ביוון העתיקה לפני 2,500 שנה? זו הייתה השאלה שניסינו להתמודד איתה, והתוצאה עלתה אתמול לאוויר... כלומר, למרשתת. אני כתבתי את הפרק הזה לפודקסט ״היסטוריה לילדים״ (ברשת הפודקסטים של תאגיד השידור הציבורי "כאן"), ויובל מלחי הגאון הפך אותו ליצירת מופת.


הכרזת העצמאות התחבורתית || בשבוע שעבר, לקראת יום העצמאות, שחררתי את גיליון 61 של הניוזלטר שלי ״מהנעשה בערינו״. הניוזלטר מוצף ליותר מ-300 אורבניסטים ואורבניסטיות בישראל (ובעולם). בין הזדמנויות העבודה והתכנים הרלוונטיים לאנשים שאוהבים ערים שרבבתי הפעם גם את ״הצהרת העצמאות התחבורתית״. בקצרה, ההצהרה קובעת כי ״חופש אין פירושו להגיע לכל מקום עם אוטו, אלא להגיע לכל מקום בלעדיו״. זה היה רלוונטי במיוחד ליום העצמאות, שהוא גם החג היחיד בישראל שבו התחבורה הציבורית פועלת (אם כי במתכונת מצומצמת).


הסיור הקולי הראשון בשביל העצמאות || יובל מלחי מהפודקסט "קטעים בהיסטוריה" הזמין אותי להקליט איתו פרק מיוחד על "שביל העצמאות". השביל נחנך בתל אביב ביום העצמאות האחרון, והוא מחבר בין עשרה אתרים. גולת הכותרת של השביל היא בית העצמאות - ביתו של ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף, והמקום שבו דוד בן-גוריון הכריז על הקמת המדינה. השביל מחבר בין ייסוד תל אביב לבין הקמת המדינה, ושמחתי ללכת לאורכו עם יובל ולספר את הסיפורים שהוא טומן בחובו.


הסיור הקולי ב"שביל העצמאות" הופק בחסות המכון למורשת בן גוריון. בימים אלה אנחנו מפיקים עם המכון סדרה מרתקת המספרת את סיפורו של דוד בן גוריון. זו הזדמנות להיזכר בפרק שכתבתי בעבר לפודקסט "היסטוריה לילדים" על ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל > היסטוריה לילדים: דוד בן-גוריון


11 באפריל 2018

הסיסמא שלא אשכח

דרמה בעולם המלצרות. טיפים ייחשבו חלק מהשכר. רבים הופתעו מכך שבית המשפט התערב בנושא, ובעצם שינה סדרי עולם באחת. אני הופתעתי שבית המשפט התערב בנושא רק עכשיו. עולם הטיפים הוא נושא בפני עצמו (ע"ע הפרק "עולם ללא טיפים" של הפודקסט "חיות כיס", אבל עדיין - כסף זה כסף. ובמקרה הזה מדובר בהרבה כסף, שלמעשה עובר מתחת לשולחן. בניגוד לקיצור שבוע העבודה במשק (ההסתדרות טורחת לפרסם אותו, ובצדק - מדובר בשינוי אבולוציוני שקשה לחוש אותו באופן ממשי), המלצרות בישראל אכן תעבור מהפכה.

שינויים חדים תופסים את העניין, אבל השינויים האבולוציוניים, האיטיים יותר, מעניינים הרבה יותר. הנה שינוי שלא קרה בבת אחת, ובוודאי שמתם לב אליו. מה המידע הכי חשוב שעובר מהמלצר ללקוח? פעם זה היה מה הספיישלים. והיום?... מה הסיסמא לאינטרנט. עכשיו אני רוצה שתחשבו על המסעדה או בית הקפה האחרון שישבתם בו. נסו להיזכר מה הייתה הסיסמא. תנו לי לנחש - אולי זה אחד עד תשע? אולי עשר פעמים שבע? אולי איי אחת איי שתיים איי שלוש איי ארבע? זה כנראה היה משהו מהמחוזות האלה, נכון? וזה חבל.

כעצמאי, אני מנסה למקסם את הפוטנציאל של הנכסים שלי, וזה מאוד מצער אותי לשמוע כל פעם מחדש את הסיסמאות הגנריות האלה. מתי הבנתי שיש פה בעיה? פעם אחת כשנסעתי לירושלים ישבתי בלובי של אברהם הוסטל ליד כיכר הדווידקה. רציתי לעבוד על כל מיני דברים בזמן שחיכיתי לפגישה. כשביקשתי את הסיסמא לאינטרנט קיבלתי פתק קטן (שזה כבר יותר טוב מאשר הניסיונות החוזרים לאיית סיסמאות). בפתק היה כתוב happyhour6to8, ואני אגלה לכם שזכרתי את הסיסמא בדיוק מופתי אפילו שעברו כבר שנתיים מאז צילמתי את התמונה הזו:


אז מה המסר? מה אני רוצה שתיקחו מזה? אם אתם עצמאים (וגם אם לא), אתם בוודאי יודעים שזה לא קל ליצור ביקוש. הייתם רוצים שכל העולם יזמין את השירות או המוצר שאתם מספקים. עד שמישהו מוכן להיפרד מכספו בתמורה, הנשמה יוצאת. אז אם כבר מישהו פונה אליכם מיוזמתו, מבקש משהו, עושה צעד לקראתכם - ודאו שאתם מנצלים את ההזדמנות. בית קפה שהסיסמא לאינטרנט אצלו אינה מועילה לקידום מכירות פשוט מפספס את המפגש הראשון עם הלקוח. זה כמו שיתקשרו אליכם ויגידו "אני עוד לא בטוח אם אני רוצה לקנות מכם משהו, ואם כן אז אני לא בטוח מה בדיוק" ואתם תענו לו "איי אחת איי שתיים איי שלוש..."

אז מה אפשר לעשות? להבין שנקודת המפגש הזו היא קריטית ולנצל את ההזדמנות כדי לעשות רושם טוב. האמת שמעולם לא הגעתי להאפי האוור בין 6 ל-8 באברהם הוסטל, אבל אני כן יודע שהם עשו עלי רושם אדיר, וכבר יצא לי להמליץ עליהם לחברים. באותה מידה, כשמתקשרים אלי בקשר לסיורים שאני מדריך בתל אביב, יכול להיות שלא ייצא מזה סיור, אבל אני מנצל את ההזדמנות עד תום. הנה דוגמא - מישהו מתקשר לקבוע סיור, אבל אני לא פנוי באותו יום. אפשר להגיד לו "אני לא פנוי באותו יום, ושיהיה לך בהצלחה", ואפשר לנסות לחבר לו מדריך אחר או להציע לו לעשות את אחד הסיורים שפיתחתי למטיילים עצמאיים. כבר היו לי כמה פונים שזכרו אותי לטובה בזכות העניין הזה, ועל אף שלא יצא לי מזה סיור באותו הרגע, זה השתלם בדמות המלצה חמה לאחרים או בפנייה נוספת אחרי שנה שבאמת התממשה לכדי סיור.

עוד דבר שאפשר להפיק מהעניין הזה - אברהם הוסטל בחרו לקדם את המוצר שהכי יתאים לאנשים שמתחברים אצלם לאינטרנט. זה לא המוצר המוביל שלהם או המוצר הכי מכניס שלהם, אבל אם הסיסמא לאינטרנט הייתה room4thenight, זה היה מגוחך. הרי אנשים שנמצאים שם ממילא כבר הזמינו חדר או שהם לא מתכוונים להזמין חדר. זו נקודה מעניינת כי בנקודת המפגש שלי עם המקום, הם לא ניסו לשווק לי את המוצר המוביל שלהם (חדרים ללילה), אלא את המוצר שהכי יתאים לי כאורח במלון או כעובר אורח (בירה בערב). נסו לחשוב גם על זה כשמגיעות אליכם פניות כאלה.

וכמובן, דבר אחרון שאפשר להפיק מהמקרה הזה - תהיו יצירתיים. אם כל בית קפה מתהדר בסיסמא גנרית וחסרת מעוף, תהיו אתם בית הקפה המשונה שבו לסיסמא יש משמעות. למשל, בקפה קפליקס בתל אביב הסיסמא לאינטרנט היא Ihaveadream. זה אמנם לא קידום מכירות, אבל לפחות זה מאפשר להם לבלוט בנוף החד-מימדי של בתי קפה בתל אביב.

חוץ מזה - אני ממליץ לכם לעקוב אחרי הסיור הווירטואלי ב"שביל העצמאות" - אני מעלה לדף הפייסבוק שלי TLVXP את האתרים לאורך השביל החדש שייחנך בתל אביב ביום העצמאות הקרוב, ואתם יכולים לקרוא ולהשתתף בסיור הווירטואלי. חלק מהאנשים גם דיווחו לי שיצאו מהעולם הווירטואלי והגיעו לשביל בעולם האמיתי!

שביל העצמאות

30 במרץ 2018

עבדים היינו: שבוע העבודה מתקצר

החל ב-1 באפריל, כלומר, מיום ראשון הקרוב, שבוע העבודה יהיה קצר יותר.

באתר The Marker - שבוע עבודה מקוצר מ-1 באפריל - כל מה שאתם צריכים לדעת >

השאלה היא מה זה אומר לגבינו. ובכן, רק אם אתם עובדים לפי תעריף שעתי יש לזה משמעות מסוימת, וייתכן שבאמת שבוע העבודה יתקצר בשעה שלמה. אגב, אם אתם מעבירים כרטיס או מחתימים שעון נוכחות, זה לא אומר שאתם עובדים בשכר שעתי. אם אתם עובדים בשכר גלובלי (כלומר, מקבלים תשלום קבוע לסך כל השעות שעבדתם), אין לכך כל משמעות עבורכם. עצמאים, שממילא מנהלים את הזמן של עצמם, כמובן לא יושפעו.

ובכל זאת, מה אנחנו כעצמאים יכולים לקחת מהסיפור הזה?

זו הזדמנות טובה לחשוב על מספר השעות שאנחנו משקיעים בעבודה.

בואו נדבר מספרים - החל ב-1 באפריל, היקף של משרה מלאה יעמוד על 182 שעות עבודה בחודש, או 42 שעות בשבוע (לפני הקיצור - 186 בחודש, או 43 בשבוע). במגזר הציבורי עובדים 42.5 שעות בשבוע (חצי שעה פחות ממה שהיה עד עכשיו, וחצי שעה יותר ממה שיהיה מעכשיו). לאן המשק הישראלי הולך? לפי יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן המטרה היא "להביא לכך ששבוע העבודה בישראל יעמוד על 40 שעות בלבד". גם שר הכלכלה חיים כץ אמר כי יש להמשיך את המגמה של קיצור שבוע העבודה.

זמן זה חשוב
יש שני דברים שמאוד חשוב לי לכמת - זמן וכסף. זמן אני מודד בשעות, כסף אני מודד בשקלים. כעצמאי, זה קריטי למדוד את הזמן והכסף שאתה משקיע. זה מה שמאפשר לי לנקוב במספר הכי חשוב - השווי הכספי של זמן העבודה שלך. בלי המספר הזה, מאוד קשה לתת הצעות מחיר. גם קשה לנהל תקציב ולנהל לוח זמנים. בלי לדעת כמה אנחנו מקבלים לשעה, איך נדע אם אנחנו בכלל מרוויח?

בואו נתמקד בעניין של זמן העבודה, או ליתר דיוק משך העבודה. אני החלטתי באופן שרירותי למדי שאני רוצה לעבוד 8 שעות. החלטתי להוסיף לזה עוד חצי שעה ביום לעניינים אדמיניסטרטיביים (לנטר את שעות העבודה שלי, לתכנן לו"ז לשבוע הבא ועוד כל מיני דברים, שאני קורא להם "ניהול אפקטיביות", אם כי הייתי שמח למצוא לזה מינוח אחר). בסך הכל - 8.5 שעות ביום עבודה. החלטתי גם שאני רוצה לעבוד 5 ימים בשבוע - ראשון עד חמישי. זה היה נשמע לי הגיוני, וזה התכנס ל-42.5 שעות בשבוע. יש מי שזה נשמע לו מעט מדי ויש מי שזה נשמע לו הרבה מדי, אבל זה מה שחשבתי שיתאים לי, שאני מסוגל להגיע לזה, ושזה משאיר לי גם מספיק זמן להיות עם עצמי ועם המשפחה, וגם מספיק זמן לעבוד כדי שאוכל להתפרנס. זה אמנם פחות ממה שעובדים בהייטק, וזה אמנם יותר ממה שעובדים במקומות אחרים, אבל זה ישב עלי טוב, והתחלתי לכוון את עצמי לזה.

המוטו שלי הוא Decide what counts and then count it - כלומר, תחליט מה חשוב לך ואז תספור את זה. למעשה, זה אחד מ"עשרת הדיברות" שלי. באמת יש לי פתק כזה שכתוב עליו עשרה כללים שאני חושב שהם טובים לפרודוקטיביות שלי, וזה הכלל החמישי אצלי (או הדיבר החמישי...)

בשנה האחרונה רציתי לראות שאני באמת מצליח לנהל את זמן העבודה שלי בהתאם להחלטות שלי. בין כל הדברים שאני מקדיש להם זמן, רציתי לראות שאני באמת עובד 42.5 שעות בשבוע. העדפתי להסתכל על פני חודש שלם, אם הגעתי ל-184 שעות, כי יש שבועות יותר עמוסים ויש פחות עמוסים. היו חודשים שעמדתי ביעד הזה והיו חודשים שלא. לפעמים הייתי ב"גירעון שעות עבודה" ולפעמים דווקא פיציתי על הגירעון עם אקסטרה שעות שעבדתי מעבר לנדרש. ככל שהייתי בגירעון, השתדלתי לעבוד קצת יותר. ככל שעברתי את הרף, כנראה שבאופן טבעי גם שחררתי קצת. הרעיון הוא שבהתחלה בכלל לא הייתי מגיע ליעד, אבל לאורך זמן, הדברים מסתדרים.

אני מאוד ממליץ (1) לקבוע כמה זמן אתם רוצים לעבוד, (2) לראות שאתם עומדים ביעד שקבעתם.

הרצאה לצוערי השלטון המקומי


בשבוע שעבר עשיתי את דרכי למכללה האקדמית אשקלון. הוזמנתי להרצות שם בפני צוערי השלטון המקומי.

אני מרבה להסתכל על הערים בישראל מנקודת המבט של התושב. בייחוד מסקרן אותי לדעת מיהם התושבים שמצליחים לעצב את סביבת מגוריהם כרצונם. במילים אחרות: התושבים שמזיזים ערים - באילו כלים הם משתמשים?

בהרצאה הזו רציתי לעודד את אנשי השלטון המקומי ללמוד מהתושבים, ולראות אותם כשותפים לדרך. הצגתי בפניהם דוגמאות פרקטיות מהארץ ומהעולם, בתקווה שעוד באותו יום יוכלו להשתמש ב"ארגז הכלים להזזת ערים". זה קונספט שפיתחתי, בעקבות צפייה במהלכים רבים של תושבים בשנים האחרונות.

בין אם אתם בשלטון המקומי או תושבים - גם אתם יכולים להצטייד ב"ארגז הכלים להזזת הערים". העליתי את כל תוכן ההרצאה שלי כפרק בפודקסט "מהנעשה בערינו". האזנה נעימה >

אפשר להירשם לניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו" שמיועד לאנשים שאוהבים להזיז ערים. קליק להרשמה >

תושבים שמזיזים ערים

שביל העצמאות בוויקיפדיה


לפני שנה הגיעה לאוזני הבשורה על שביל העצמאות. מה זה?
"שביל העצמאות הוא מסלול הליכה ברחובות תל אביב, המחבר עשרה אתרים הקשורים בתולדות העיר ובהקמת מדינת ישראל. אורכו של השביל כקילומטר, ומסלולו מעגלי, לאורך מקטע של שדרות רוטשילד ולאורך מקטע של רחוב אחד העם, עם שלוחות קצרות ברחוב אלנבי וברחוב נחלת בנימין. השביל מסומן באמצעות פס שעשוי מפליז שהוטבע במדרכות. השביל ייחנך במסגרת חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל."
מהיכן הציטוט? מוויקיפדיה. למה אני מביא ציטוט מוויקיפדיה? כי זה ערך בוויקיפדיה שאני כתבתי.

לערך שביל העצמאות בוויקיפדיה >

שביל העצמאות בשדרות רוטשילד


לפני למעלה מעשור התחלתי להדריך סיורים בנווה צדק. הכנתי את הסיור, עם מפה וטקסט של מה שאני רוצה להגיד בכל תחנה. אחרי שהעברתי את הסיורים הראשונים, חשבתי שזה יהיה נחמד לפרסם את הסיור באינטרנט. העליתי אותו ל-Knol (זה היה פרויקט של Google, שניסה להידמות לוויקיפדיה... זה לא הצליח והפרויקט נסגר). בערך על נווה צדק בוויקיפדיה הוספתי קישור למה שפרסמתי. אני חושב שזה תרם לכך שכשאנשים מחפשים בגוגל "סיור בנווה צדק" אז אני מופיע באחד המקומות הראשונים. כמובן, יש לזה משמעות אדירה לפרנסה שלי.

כששמעתי על שביל העצמאות, הבנתי שזה הולך שלאגר. הכרתי את האתרים לאורך השביל, כי יצא לי להדריך סיורים ממש על התוואי שלו, לאורך שדרות רוטשילד. כשהתפרסמה רשימת האתרים לאורך שביל העצמאות, כתבתי עליהם באתר שלי. עשיתי את זה מאוד מוקדם - לפני שנה. היום, כשהשביל מסומן בשטח, ואנשים מחפשים בגוגל "שביל העצמאות", הם מוצאים את מה שפרסמתי באתר שלי.

לא היה עדיין ערך על שביל העצמאות בוויקיפדיה, אז בשבוע שעבר לקחתי את הזמן לחקור את השתלשלות האירועים שהובילה להקמת השביל, ובעקבות זאת כתבתי את הערך. גם שמתי קישור למה שכתבתי באתר שלי. בכל זאת, זו התוצאה הראשונה בגוגל (אפילו לפני האתר הרשמי).

הכתיבה בוויקיפדיה היא כמובן בהתנדבות, אבל בעיני היא מאוד חשובה. היא מעצבת שיח. היא מובילה אנשים לתוכן מסוים. אני מנסה לחשוב על דוגמא מעולם אחר - נגיד, מדריכת יוגה. אם אותה מדריכה יכולה לכתוב ערכים בוויקיפדיה ובסוף להביא קישור למידע נוסף (רלוונטי) באתר שלה, זה גם העשרה של האנציקלופדיה החופשית וגם קידום עצמי טוב. גם פרופסור באוניברסיטה יכול לכתוב ערך בוויקיפדיה על מושא המחקר שלו, ולתת קישור למאמר אקדמי שפרסם בנושא.

עלון מידע על שביל העצמאות


סיור במרכז תל אביב


לפני שנה וקצת, עמדו להוריד את כיכר דיזנגוף. אמרתי יאללה נעשה סיור פרידה מהכיכר. לסיור הראשון נרשמו 30 אנשים תוך 24 שעות (תאכל אבק, עומר אדם), אז נפתחו עוד שני מועדים, שגם התמלאו. אז העירייה רצתה לפתוח את זה בחינם לתושבי האזור, ועשיתי עוד שני סיורים של מאה איש כל אחד (עדן בן זקן שאני). בקיצור, חגיגה. את סדרת הסיורים הזו חתמתי עם סיור לחברים ומשפחה קצת לפני שהורידו את הפסל של אגם.

בסוף השבוע שעבר הובלתי את סיור "התחדשות בדיזנגוף". במקום סיור פרידה, עכשיו זה סיור התחדשות - לרגל האביב, לרגל ההתחדשות של מרכז תל אביב. תודה לכל מי שהגיע! בקרוב אעלה את הסיור המלא לאתר שלי TLVXP, ויהיה ניתן ללכת אותו בשיטת ״עשו זאת בעצמכם״. ועוד מעט גם כיכר דינגוף תעשה קאמבק (בקיץ הקרוב יגזרו את הסרט...)

תודה גם על כל התגובות הנלהבות! כיף לקרוא. כעת אני מקום 37 מתוך 205 חברות טיולים ומדריכי סיורים... ובכן, לא קלה הדרך אל הפסגה :)









מקום 37 מתוך 205 סיורים בתל אביב (בטריפאדוויזור)



17 במרץ 2018

מרבה נכסים

בשנתיים האחרונות עשיתי מהלך שמטרתו להגדיר את העסק שלי בצורה יותר מערכתית. כל עסק צריך תוכנית עסקית, אבל איפה מתחילים? ובכן, מזל שיש אינטרנט. ברחבי המרשתת יש מלא פורמטים של תוכניות עסקיות, וככל שכתבתי יותר, כך גם מצאתי עוד רעיונות לפרקים נוספים שרציתי להכניס לתוכנית העסקית שלי. ואז נתקלתי בפרק "נכסים".

חשבתי לעצמי - על מה אנחנו מדברים פה? אני עסק של איש אחד. חוץ מהמחשב שלי (שהוא כבר בן שנתיים וחצי... ענתיקה ממש) אני לא חושב שיש לי איזשהו נכס שעליו אני מבסס את העסק. אין לי משרד או חנות או איזשהו נדל"ן, אין לי כוח אדם, לא רשמתי פטנטים, אין לי מלאי או קטלוג מוצרים. כשאני חושב על העסק העיקרי שלי (הדרכת סיורים בתל אביב), כל מה שיש לי זה הגוף שלי - שתי רגליים לשאת אותי, ידיים שמאפשרות לי לספר סיפורים בצורה יותר דרמטית, פה כדי לדבר, אוזניים כדי לשמוע ועיניים כדי לראות... אם אתם מתעקשים, אז כן יש לי גם קלסר עם תמונות היסטוריות של תל אביב. וזהו. מה אני אכתוב בתוכנית העסקית בפרק על נכסים?

על אף שבהתחלה חשבתי לזרוק את הפרק הזה לפח, לקחתי את הזמן לחשוב איך הפרק הזה של נכסים יכול להיות רלוונטי לעסק של איש אחד. אני לא יודע אם המילה "נכסים" היא המתאימה פה, אבל בהחלט הצלחתי לחשוב על אוסף של מאפיינים, שעליהם מתבססת ההצלחה של העסק שלי. למשל, ניסיון - אני כבר עשר שנים מדבר מול קבוצות מגוונות. יש לי גם הדרכות מוכנות, כולל מיפוי של מסלולי סיור, טקסטים שכתבתי ושיננתי וגם קלסרים עם תמונות היסטוריות להמחשה. חשבתי אפילו מעבר לזה - יש לי גם קשרים עם קולגות, אנשים אחרים שמדריכים בתל אביב, וגם עם בתי אוכל שאני יכול לעשות איתם שיתופי פעולה.

גם הבלוג הזה שאתם קוראים בו עכשיו הוא סוג של נכס, כי כשמחפשים "סיור בנווה צדק" בגוגל, אחת התוצאות הראשונות היא העמוד הזה. במרחב האינטרנטי יש לי גם חשבון פייסבוק אישי, גם דף עסקי, גם אינסטגרם, טוויטר, והכי חשוב - עמוד עסק בטריפאדוויזור עם עשרות חוות דעת חיוביות על הסיורים שלי, וזה חתיכת נכס. עם השנים גם יצרתי לעצמי מערכת לניהול פניות. אמנם לא מדובר על מערכת CRM משוכללת (למי שלא מכיר - CRM זה ראשי תיבות של Customer relationship management, ויש מערכות סופר מתקדמות לעסקים גדולים, שמאפשרות לאסוף נתונים רבים על כל לקוח). כן יש לי טבלה מסודרת עם פרטים רלוונטיים של האנשים שפונים אלי. כשאני מקבל פנייה במייל בנוגע לסיור, יש לי כמה תבניות מוכנות מראש. זה גם סוג של נכס.

אני ממליץ לעצמאים לא רק לעשות תוכנית עסקית, אלא גם להקדיש הרבה מחשבה לפרק הזה של נכסים. ההצלחה שלכם מתבססת על הנכסים שלכם, אז כדאי שתכירו אותם.

שני סיורים ביום


אתמול הדרכתי שני סיורים מהממים בנווה צדק. אחד עם החברים מ-Talking Art, והשני למשפחה מקסימה שחגגה יומולדת 80 לסבא. תודה לשני ורנר, שלכדה את הרגע הזה -


קפיצה מגשר שלוש. לא קפיצה באמת, אלא קפיצה בזמן, יותר משבעים שנה אחורה. היכן שחופרים היום את הרכבת הקלה של תל אביב, הייתה פעם מסילת הרכבת מיפו לירושלים (נחנכה ב-1892; החלק הזה של המסילה הושבת ב-1948). תתמקדו בתמונה בהיסטורית ותראו שהבתים ליד המסילה כמעט ולא השתנו. רק הרכבת התחלפה... עוד תמונות מהסיור ל-Talking Art אצל לירון אלקולומברה >

המבקרים באתר שלי שעוסק בסיורים בתל אביב (TLVXP) יגלו שעשיתי לו מתיחת פנים קטנה. עכשיו קל יותר מאי פעם להתמצא בו. באתר אני מפרסם טיולים בתל אביב בשיטת "עשו זאת בעצמכם". ממש היום קיבלתי הודעה משמחת משני: "תומר, שוב תודה על עוד סיור מעולה! עשינו היום את הסיור "בעקבות השטרות החדשים" באופן עצמאי , כתבת אותו בצורה נפלאה ! היה כייף גדול. תודה רבה!"



עתיד התחבורה העירונית


בשבוע החולף שיגרתי את גליון 57 של הניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו" המיועד לקהילת האורבניסטיות והאורבניסטים בישראל. בנוסף לחומרים טובים של אחרים, הפעם גם צירפתי קישור לפודקסט שלי, הנקרא גם כן "מהנעשה בערינו", משום שהעליתי פרק חדש שנקרא "להשתמש או לא להשתמש". בפרק אני מתייחס לשאלת המכונית השיתופית - האם זהו הפתרון התחבורתי שהערים שלנו זקוקות לו, או שמא מדובר במיזם יקר ומיותר שלא ישיג את המטרה? בחנתי את הנושא באופן תיאורטי, וגם התנסיתי בעצמי במיזם "אוטותל" בתל אביב. אמ;לק - אני בעד. הייתי רוצה לראות פחות שטחים ציבוריים שבהם חונות מכוניות פרטיות שאני לא יכול להשתמש בהן. אני חושב שהתמונה הזו ממחישה היטב את מה שהייתי רוצה לראות בעיר... בכל עיר...



הדיון על מיזם "אוטותל" גבר בסוף השבוע הזה, בעקבות הפרסום של מירב מורן, כתבת דה מרקר, שזכה לכותרת "מכונית הכסף: המיזם המפסיד שנהפך לעסק שמגלגל מיליונים - על חשבון הציבור". כמו שאתם יכולים להבין, מירב מורן רואה את הדברים אחרת ממני, והיא גם פרסמה טור דעה, שכותרתו: "לא חברתי, לא ירוק - ולא משפר את מצב התחבורה". תוך כדי הדיון שלנו בפייסבוק, היא ביקשה שאסביר מה התועלת התחבורתית שאני מוצא ב"אוטותל", ולבקשתה פרסמתי את הסרטון הזה. בואו נגיד שזה לא הביא את הדיון לסיומו, אבל זה בהחלט מגניב שמעלה 1,000 אנשים צפו בהסבר הקצר שלי על היתרון הגדול של מכונית שיתופית ביחס למכונית פרטית. בקצרה - אוטו שיתופי יכול לשרת כל אחד, ואילו אוטו פרטי יכול לשרת רק אחד.

עוד משהו בקטנה - נתבקשתי להמליץ על פודקסטים בנושא ערים ועירוניות. עד שארכז את כל ההמלצות שלי, שיתפתי במה שעלה בראשי באותו הרגע בשרשור הזה >

10 במרץ 2018

לאזן בין חיים לעבודה

אני לא כל כך אוהב את המונח "work-life balance". אין כאן סימטריה, ולא יכולה להיות. איך לעזאזל אפשר לאזן בין חלק מהחיים לבין כל החיים? אני לא מבין איך משתמשים במונח הזה כאילו העבודה שקולה כנגד כל השאר. למה העבודה כל כך חשובה בכלל?

למרות שאני לא אוהב אותו, ההיגיון שעומד בבסיס המונח "work-life balance" הוא נכון - מי שרוצה לראות פרי בעמלו צריך מתישהו לקחת הפסקה מהעמל כדי לראות את הפרי. לכן, חשוב שהמאזניים לא ייטו יותר מדי לכיוון של עבודה. אבל יש כאן הנחה סמויה שאני לא יכול לקבל אותה, והיא שהמאזניים ייטו, באופן טבעי, לצד של העבודה. מה ההיגיון בכך?כשמדברים על איזון, אז סביר שתהיה גם האפשרות ההפוכה, של נטייה חזקה מדי לכיוון השני. אבל לא נתקלתי במאמרים שקוראים לנו להטות את המאזן יותר לכיוון של עבודה, אם אנחנו מבלים יותר מדי זמן עם הילדים.

עד שימצאו תחליף למונח הבעייתי, אני ממליץ על הכתבה The Dutch have the best work-life balance. Here’s why - מסתבר שההולנדים נמצאים במיקום הטוב ביותר במדד של מדינות ה-OECD לחיים טובים יותר. רק ל-0.5% מההולנדים יש ימי עבודה ארוכים מאוד (הממוצע הוא 13%). הם מקדישים 16 שעות ביום לשינה, אכילה ופעילות פנאי. יש עוד שלל מדדים שמצביעים על רמת שביעות הרצון של ההולנדים, כמו תחושת קהילתיות ותחושת סיפוק מהחיים. מאחל לכולנו שנהיה שבעי רצון כמוהם ושנעבוד בצורה יותר יעילה ומועילה.

אפרופו עבודה, הנה כמה דברים שקשורים לעבודה שלי כמדריך סיורים בתל אביב וחוקר ערים -


הזמנה לסיור במרכז תל אביב


העבודות בכיכר דיזנגוף מתקדמות. ביום שישי, 23/3, בשעה 11, אני אוביל סיור מודרך במרכז תל אביב, מהכיכר עד הים (כמעט). רוצים להצטרף? הרשמה בלינק - https://www.funzing.com/sd/n9HDfV



איך לבקר בתל אביב מבלי למשכן את הבית


מסקרי שביעות רצון של משרד התיירות עולה שהתיירים בישראל הכי מרוצים ממדריכי הטיולים (יאיי!) וגם מהאתרים הארכיאולוגים ומתחושת הביטחון. ממה הם הכי פחות מרוצים? נהגי מוניות, שירותי השכרת רכב ו... במקום האחרון - "תמורה לכסף" (Value for money). עוד נתונים מעניינים שעולים מדוח התיירות לשנת 2016 פרסמתי כאן. אין ספק, ישראל יקרה לתיירים. אז התיישבתי לכתוב 10 טיפים למבקרים בתל אביב - באנגלית. בטח יש עוד מלא רעיונות שלא חשבתי עליהם, אבל זה מקום טוב להתחיל ממנו: TLVXP // Visit Tel Aviv on a Budget


דיווח מהמשלחת הישראלית לוועידה התשיעית של פורום העירוניות העולמי


במסגרת הניוזלטר שלי לאנשים שאוהבים ערים ("מהנעשה בערינו") פרסמתי את הדיווח של השר לשעבר אופיר פז-פינס, המכהן כיום כראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב. כך הוא מתחיל: "הוועידה התכנסה תחת הכותרת Cities for All. השתתפנו בדיונים והתרשמנו ממצבה של קואלה לומפור בכל הקשור לסוגיות של עירוניות. זאת ועוד, שמענו את נאום ראש הממשלה המלזי והיו לנו מספר מפגשים מעניינים עם אנשי ממשל בכירים ואפילו שני שרים. הוועידה, שהייתה "נטולת נייר" כמעט לחלוטין, התנהלה בסדר מופתי וביעילות רבה. גם יחס המארחים אלינו היה הוגן. יחד עם זאת "זכינו" לליווי צמוד 24/7 מצד הממשלה המלזית..." עוד על כך בגליון האחרון של הניוזלטר >

קואלה לומפור, מלזיה

26 בפברואר 2018

פשפשים בתאי המעצר

המלצת קריאה 1 - משטרה רודפת: למה נעצרו שלוש אקטיביסטיות סביבה בנוגע למבקשי מקלט? עיתון "הארץ" מדווח על מעצרן של פעילות בארגון "מגמה ירוקה" ובארגון "15 דקות" - שני ארגונים שאני מאוד מזדהה עם מטרותיהם. שתיים מבין שלוש הפעילות אני מכיר באופן אישי, ואני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שהן עברו. אגב, כשעצרו אותן, אף אחד לא התלונן על פשפשים בתאי המעצר. עצרו אותן כי חשדו שאין נרתמו למאבק נגד גירוש מבקשי המקלט. משונה, כי כשהן הרימו מחאה לא פחות רועשת בעניינים סביבתיים, אף שוטר בא לבקר אותן בשש בבוקר עם צו חיפוש.

המלצת קריאה 2 - שירת הוושינגטוניות / ורד נבון. ורד חוקרת את תולדותיה של השדרה היפואית הוותיקה, שנקראה בעבר על שמו של ג'מאל פחה (בימי התורכים), ואחר כך נשאה את שמו של המלך ג'ורג' החמישי (בתקופת המנדט הבריטי). מדובר בשדרות ירושלים שעוברות בימים אלה שינוי כביר, עם הפיכתן למדרחוב שכולל רכבת קלה. איך זה ייראה? שדרות ירושלים ביפו עתידות להיראות כמו רחוב יפו בירושלים. משעשע, לא? ובכן, ורד חושפת את הצד הפחות משעשע - כריתת עשרות עצי דקל מסוג וושינגטוניה, שהספיקו לראות את הכרכרות הרתומות לסוסים מתחלפות באבטומובילים, אבל לא יזכו לראות את הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן.

עלה לאוויר פרק חדש בפודקסט "קטעים בהיסטוריה" - פרק 246: הכפר שבחר לשתוק - אותו כתבתי. רוצו להאזין! זהו סיפורו של הכפר הצ'רקסי-מוסלמי בסלניי בהרי הקווקז, שהציל יתומים יהודים בשואה, אך אנשיו לא זכו בתואר חסידי אומות העולם. תודה ליובל מלחי, יוצר הפודקסט, שמזמין אותי להמשיך ולכתוב עבורו.

עקבתי בדריכות אחרי מרתון תל אביב. ליתר דיוק, עקבתי אחרי המודעות שנתלו בתחנות האוטובוס, אחרי שנדנדתי בקשר לזה כבר לא מעט זמן... עד כמה נדנדתי? ב-2016 חקרתי את מבנה העלויות של המרתון, עליתי לשידור אצל רינה מצליח במטרה לשכנע אותה שהבעיה האמיתית היא לא שסוגרים רחובות למכוניות, אלא שלא מיידעים את משתמשי התחבורה הציבורית, וגם נתתי דוגמא אישית עם חברים ועשינו פיקניק באמצע הכביש בזמן שהעיר הייתה פתוחה לאנשים. נדנדתי על העניין הזה גם במרוץ הלילה של תל אביב, ותליתי שלט בתחנת האוטובוס שליד הבית שלי (ב-2015, ב-2016 וב-2017), ואז סוף סוף קראו לי לפגישה בעיריית תל אביב בעניין הזה אחרי ששוב אנשים חיכו בתחנות והאוטובוס שלהם לא הגיע. הפגישה לא הייתה משמחת במיוחד, וסיפרתי עוד על כך בפרק "מוטוקרטיה" של הפודקסט שלי "מהנעשה בערינו". אני מקווה שהשלטים שנתלו בתחנות האוטובוס במרתון השנה יסמנו פתח לשינוי. יש גם מקום לשיפור בתוכן השלטים עצמם, כי לא מספיק להגיד שיהיו שינויים, אלא גם צריך לפרט אותם, כפי שעשו למשל בפרויקט חידוש כיכר דיזנגוף, שהוא דוגמא ומופת לאיך צריך ליידע תושבים על שינויים בתחבורה הציבורית.

17 בפברואר 2018

להצמיח עסק צדדי

איך להצמיח עסק צדדי


לפי הבלוג "נתונים", רק 7% מהעובדים בישראל הם עצמאים. מה זה אומר? אנשים לא רוצים להיות עצמאים? מאוד קשה להיות עצמאים? כלכלה מודרנית לא מתאימה כל כך לעצמאים? ככל הנראה, כל התשובות נכונות. שימו לב לנתוני הבנק העולמי על אחוז העצמאים במדינות העולם - המדינות שבהן אחוז העצמאים גבוה (לפעמים עם יותר ממחצית מכוח העבודה) הן מדינות מתפתחות. כמו כן, בשלושת העשורים האחרונים נרשמה ירידה בשיעור העצמאים בכוח העבודה העולמי. במדינות מפותחות, שיעור העצמאים נמוך למדי. במדינות ה-OECD אחוז העצמאים היה 22.1% בשנת 1991, ונכון להיום הוא עומד על 16.4% בלבד.

אני לא חושב שהמגמה הזו תתמיד ככל שנתקדם במאה ה-21. אנחנו נראה יותר אנשים עצמאים בעשורים הקרובים (אם לא נראה הרבה יותר מובטלים - ע"ע הפוסט הקודם על "הקץ לעבודה"). עלייתה של ה-Gig Economy מאפשרת לכל אחד להיות עצמאי בקטנה. מנקודה זו אפשר להצמיח עסק צדדי, שבבוא העת יכול להפוך לעסק שמייתר את העבודה השכירה. לאחרונה נתקלת באינפוגרפיקה (איך אני אוהב אינפוגרפיקות...) שנקראת How to Grow Your Side Hustle Into a Successful Business והיא כוללת עשר עצות טובות למי שרוצה להתחיל "עסק צדדי".

חיפשתי אם בכלל יש ביטוי כזה בעברית "עסק צדדי" או "עסק צד" או "עסק מהצד". למרות שזה לא המדד הכי מדויק, מנוע החיפוש גוגל מניב תוצאות מעטות יחסית לביטוי באנגלית "Side business". זה משהו שאני חושב שכל אחד צריך לשקול - בעיקר אם הוא לא רוצה להמשיך לעבוד כשכיר, אבל גם אם אין לו בעיה עם זה. לשלב עסק צדדי בחיים זה לא פשוט, אבל רשימות העצות הזו מאוד מוצלחת, ואני הכי התחברתי לעצה הראשונה. בגדול היא אומרת שבתחילת הדרך העסק הצדדי יכול לכסות רק חלק מהוצאות המחיה, וזה בסדר. עם הזמן, הכסף שנכנס מכסה לא רק את חשבון הטלפון, אלא גם את חשבון החשמל. ואחר כך לא רק את חשבון החשמל, אלא גם את הארנונה. וכך הלאה, עד שהעסק מספיק מבוסס כדי להוות תחליף לעבודה השכירה. שוב, זה לא אומר שזאת בהכרח המטרה, אבל שווה ללכת בכיוון הזה, כי לעשות משהו מהצד שאתה גם אוהב וגם מתחיל להזרים לך הכנסות, זה הטוב מכל העולמות.

בנוסף לעסק שלי כמדריך סיורים בתל אביב (TLVXP) וכחוקר ערים (Urbanizator), אני גם כותב פרקים לפודקסט "היסטוריה לילדים". הפודקסט הוא פרי יצירתו של יובל מלחי, אחד הפודקסטרים המובילים בישראל, והוא אחד מהפודקסטים של תאגיד השידור הציבורי "כאן". אני מעדיף לכתוב "פודקסט" ולא "פודקאסט" (שזו כנראה הבחירה המועדפת על רוב דוברי העברית), ויהיה מעניין לראות אם בחלוף השנים תתבסס החלופה העברית הֶסְכֵּת, שנקבעה על ידי האקדמיה ללשון העברית.

במסגרת העסק הצדדי הזה, כתבתי על דמויות היסטוריות בצורה ידידותית לילדים. כתבתי על בן-גוריון, על הרצל, על גנדי, על לנין, על אלינור רוזוולט, על ג'ורג' וושינגטון, על צ'ארלס דארווין, על מיכלאנג'לו ועל יוהאן סבסטיאן באך. זה מאוד מעניין ומאתגר לכתוב לילדים. למשל, איך מספרים לילדים על לנין, שבעיני רבים העלה במדינתו משטר דכאני ורצחני? האם לספר שגנדי מתח ביקורת חריפה על מדינת ישראל? אחד הפרקים הכי מאתגרים שכתבתי היה הפרק על דארווין, שהוא ללא ספק הפרק הכי חשוב שיצא לי לכתוב בפודקסט, בייחוד בימים שבהם מדברים על הדתה במערכת החינוך. אם אני צריך לבחור פרק אחד שהוא הכי מוצלח מבין אלה שכתבתי, זה הפרק על באך. לא בגלל הכתיבה שלי, אלא בגלל עריכת הסאונד המדהימה שהפכה את הטקסט ליצירה יוצאת דופן, אינטלקטואלית ורגשית.

ואם כבר עסק צדדי, רציתי לספר לכם על מיה. נתקלנו בה בסוף השבוע שעבר בכיכר אתרים. אם שמתם לב, אחד הקירות שם עוטר בפסיפס ממש מגניב. רבים עוצרים להצטלם איתו. מי שאחראית לפסיפס הזה היא מיה. אני לא יודע אם זה העסק העיקרי שלה או עסק צדדי, אבל אני לוקח ממנו השראה. זה משהו שללא ספק אפשר להתחיל בקטנה עם כמה שעות ביום או יום בשבוע, ועם הזמן להגדיל את העסק ואת ההכנסות עד שהוא הופך לעסק עיקרי. בקרו באתר של מיה - Mosaic with Mia - ותוכלו לראות שהעסק של מיה כבר מפותח למדי, והוא כולל לא רק עיטור קירות בפסיפס, אלא גם מוצרי פסיפס וסדנאות ליצירת פסיפסים ועוד. הנה גם כמה תמונות להמחשה -

מיה סיפרה שההכנסות ממכירת המוצרים יוקדשו ליצירה חדשה ברוטשילד פינת הרצל בתל אביב

גם אני הצטלמתי עם הפסיפס של מיה

וגם רכשתי משהו קטן ויפה.

המלצת צפייה: אובמה בנטפליקס


צפו בראיון של ברק אובמה, הנשיא האמריקאי בדימוס, אצל דייויד לטרמן. נדמה לי שזהו הראיון הטלוויזיוני הראשון של אובמה מאז סיים את תפקידו. למעשה, כמו שאובמה זיהה את עלייתן של הרשתות החברתיות, ורתם אותה לטובת ניצחונו בבחירות 2008, אובמה גם זיהה שאם כבר להתראיין לטלוויזיה, אז ב-Netflix. זו הטלוויזיה של עידן האינטרנט. אובמה התארח בתוכנית מיוחד של לטרמן בנטפליקס שנקראת My Next Guess Needs No Introduction - צפו בראיון. גם הראיון עם ג'ורג' קלוני מאוד מוצלח. אם אתם לא מנויים לנטפליקס, כדאי לכם להירשם (אני חושב שמקבלים חודש ניסיון חינם, ואחר כך זה עולה 30 ש"ח לחודש). ואם אתם עדיין צופים בטלוויזיה דרך הלווין או הכבלים, שאלוהים יעזור לכם.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...