12 בנובמבר 2018

לנסוע מבלי לשקוע

אני נוסע לכנס הערים החכמות בברצלונה. לשמחתי, הצלחתי להשתחל כדובר בכנס. אז מה זה אומר לטוס לחו"ל כעצמאי?

קודם כל, זה אומר שאף אחד לא ישלם לך על הנסיעה. אז השלב הראשון שלי בהכנה לנסיעה הזו היה לעשות חישוב עלות-תועלת. מה העלות של הנסיעה? כתבתי לי כמה אני חושב שיעלו לי טיסה, לינה, חבילת אינטרנט וביטוח נסיעות. יש עוד כמה דברים, אבל אלה החשובים. התחלתי לברר אם הנתונים הללו נכונים, והתברר לי שכן. על כל רכישה שביצעתי, כתבתי את העלות המדויקת, כדי שאוכל לסכום אחר כך את העלות הכוללת של הנסיעה.

לתוך התחשיב הזה צריך להכניס גם את הזמן שמשקיעים בהכנה לנסיעה. לארוז מזוודה, לנסוע לשדה התעופה - אלה הדברים הקטנים. הזמן האמיתי הוא ההכנה המקצועית לכנס. כתבתי לי רשימה של דברים שהייתי רוצה להכין לקראת הכנס. למשל, שדרוג של אתר האינטרנט שלי, הוספת כפתור להרשמה לניוזלטר באנגלית, ליצור קשר עם המשתתפים האחרים בפאנל שבו אני מדבר, להדפיס עוד כרטיסי ביקור, ליצור מוצר דיגיטלי שאפשר להוריד דרך האתר, ועוד. סידרתי את הדברים לפי סדר חשיבות, כי אי אפשר להספיק הכל, אז לפחות הספקתי קודם את מה שקריטי...

הנחתי שאני אעבוד כ-30 שעות על ההכנה לנסיעה. זה בערך מה שקרה בפועל. את השעות הללו אני יודע לתמחר במונחי כסף. אני יודע כמה שעת עבודה שלי שווה, כי אני מודד את זמן העבודה שלי. על כך אפשר לקרוא עוד בפוסט "עבדים היינו: שבוע העבודה מתקצר" וגם בפוסט "לדפוק שעון כעצמאי".

אז עכשיו אני יודע מה צריך לקרות כדי שהנסיעה הזו תתברר כהשקעה משתלמת - הכנס הזה צריך לייצר לי רווח שווה ערך לפחות לעלות הנסיעה, כלומר, לכסף ולזמן שהשקעתי. יכול להיות שהכנס הזה יתברר כהשקעה טובה, ויכול להיות שלא, אבל לכל הפחות אני אדע בבירור כי יש לי מדד כמותי.

לא יחזיר את ההשקעה בכלל? אולי רק חלק מההשקעה? יחזיר את ההשקעה בענק?... אף פעם אי אפשר לדעת. אז... אחלו לי נסיעה טובה.

רציתי לשתף אתכם ש...


- בכנס בברצלונה אספר על הפרויקט שאני קורא לו "המלון הקטן שיכל". כשהחלו לשפץ את כיכר דיזנגוף, המלון הסמוך עמד בפני בעיה. איך יגיבו האורחים לאתר הבנייה שמסב להם אי נעימות? פיתחתי ויישמתי שירותי הסברה לתיירים בנושא כיכר דיזנגוף. מדי ערב בהאפי האוור על גג המלון, פניתי לאורחים בשיחות יזומות על העבודות בכיכר. סיפרתי להם על העבר והעתיד של הכיכר, על החשיבות שלה לתל אביב. והתוצאות היו טובות מאוד - במקום לרדת, דירוג המלון בטריפאדוויזור עלה ב-3 מקומות. לאורך תקופה של 4 חודשים, מתוך 50 חוות דעת שנכתבו על המלון, 70% היו של 5 כוכבים ו-25% של 4 כוכבים. הפרויקט הזה הוא שילוב של שתי הפרסונות שלי - מדריך סיורים בתל אביב (TLVXP) ומומחה לעירוניות (Urbanizator).

- כמובן שגם דיווחתי על הנסיעה שלי בגיליון האחרון של הניוזלטר "מהנעשה בערינו": "אוי ברצלונה ✈" מומלץ להירשם לניוזלטר הזה שלי אם אתם אוהבים ערים כמוני.

- שוחחתי עם קובי אוז בתוכנית הרדיו שלו ברשת ב' (מה שהיום נקרא כאן ב'). הנה קטעים משיחתנו: "בעקבות הרכבת". שוחחנו על מסילת הרכבת הראשונה בארץ ישראל, שחלק ממנה הופך בימים אלה לקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן. סיפרתי גם על הסיורים המיוחדים שהדרכתי עבור נת"ע (עוד בפוסט קודם), שבהם עקבנו אחר ההיסטוריה (הארוכה) של הרכבת התחתית בתל אביב. אוז אמר על עבודות הרכבת הקלה: "הם לא מבריזים. זה נראה כאילו שזה קורה..." אז איך זה באמת נראה בשטח? הנה מראות מאתר העבודות על יד נווה צדק -


- נפגשתי עם קולגות שלי, שגם הם מדריכים סיורים בתל אביב. כל אחד בתחומו - סיורים היסטוריים, סיורים אורבניים, סיור אדריכלות, סיורי טבע... ביחד הקמנו לנו "מעגל כח", שלגמרי מוכיח את עצמו. עוזרים זה לזה בעצה ותמיכה, מתחילים לעשות פרויקטים משותפים, וגם מעשירים זה את זה. במפגש שהיה לנו בשבוע שעבר, סתיו שחף לקחה אותנו לסיור הדגל שלה ביפו העתיקה.



- הדרכתי סיור "חיים שכאלה" עבור משפחה מקסימה שהגיעה מאחד מיישובי עוטף עזה כדי לצעוד בנתיבות חייו של הסבא שהגיע לגבורות. העבירו לי כמה נקודות שקשורות לסיפור חייו (כמו הבית שבו גדל, גן הילדים, בית הספר היסודי, הגינה שאליה היה הולך הרבה, והקולנוע שבו היה מבקר), ואני שילבתי אותן במסלול שכבר פיתחתי בעבר - מגן דובנוב לכיכר דיזנגוף - מסלול שאני קורא לו "העיר הלבנה הירוקה". במהלך הסיור, אני הבאתי סיפורים שיכולתי רק לקרוא ולשמוע עליהם, בעוד שכוכב הסיור היה הסבא שסיפר מזיכרונותיו.

מדהים לשמוע אנשים מספרים על התקופה שבה הסתובבו חיילים בריטים בתל אביב. היה משגע ללכת עם שבט של כ-30 אנשים (כולל כל הילדים והנכדים), ואיחלתי לכולם שכשהם יגיעו לגיל 80, גם להם יארגנו סיור "חיים שכאלה".

- אני ממליץ לכם לקרוא את טורו של ידידי המלומד עידו דמבין באתר Tablet האמריקאי -
Ido Dembin // Yitzhak Rabin’s Legacy Must Be Politicized and the Israeli Right Held Responsible

- לפני כמה חודשים הצטרפתי לקבוצת הנטוורקינג BNI מטרופולין. בסוף החודש אני אקבל על עצמי את תפקיד סגן יושבת הראש של הקבוצה. אחלו לי בהצלחה. ואם תרצו לבקר בקבוצה מדהימה עם 35 עצמאים מקצועיים, שיכולים גם לתת לכם מניסיונם וגם לחבר אתכם ללקוחות פוטנציאליים, דברו איתי.
 
בית שלוש בנווה צדק, נובמבר 2018

4 בנובמבר 2018

צרות טובות

כל אחד ששואל אותי איך להתחיל - כלומר, איך להתחיל להיות עצמאי - אני עונה לו "פשוט תתחיל". העיקרון הזה, כך אני מוצא, מוכיח את עצמו גם במטרות ארוכות טווח, כמו פיתוח קריירה, וגם ברמה של מטלות יומיומיות, כמו לשטוף כלים. הרתיעה שלנו מהפעולה שאנחנו צריכים לבצע מתפוגגת ברגע שאנחנו מתחילים. הרי כבר התחלנו, אז למה לעצור?

ואיך מתחילים עסק בישראל דהיום? רוב האנשים יכולים להתחיל ברגע שבו הם פותחים "עוסק פטור". מה זה "עוסק פטור"? זה בעצם עצמאי שפטור מתשלום מע"מ. מה זה מע"מ? עזבו. כשנגיע לגשר נחצה אותו. לי לקח עשר שנים להגיע לגשר הזה.

בימים אלה אני מתקרב לתקרה של ה"עוסק פטור", שעומדת על 99,003 ש"ח. זאת אומרת שסכום ההכנסות שלי בשנה האחרונה מתקרב לרף הזה. אם אחצה אותו, אני אצטרך לשנות את הסיווג שלי מ"עוסק פטור" ל"עוסק מורשה", ולהתחיל לשלם מע"מ, אז אני מפחית את קצב העבודה עד לסוף השנה. בקיצור, צרות טובות.

זה בא לי בטוב, כי יש כמה דברים שרציתי לעבוד עליהם, ולא היה לי פנאי עד כה. מקווה שגם ב-2019 ימשיכו הצרות הטובות האלה.

רציתי לשתף אתכם


- עלה לאוויר פרק חדש בפודקסט "היסטוריה לילדים", הפודקסט הפופולרי ביותר של תאגיד השידור "כאן". הפעם - על מסעותיו של מרקו פולו. פרק שאני כתבתי, ויובל מלחי הפך אותו לזהב. האזינו > ואם אתם רוצים לשדר פודקסט משלכם, רוצו לסדנא של יובל שתיערך בחודש הבא >

- לקראת הבחירות המקומיות, פרסמתי את הסיפור על הפעם היחידה בתולדות תל אביב שכמעט נבחרה ראשת עיר. תוכלו לקרוא אותו באתר שלי TLVXP - גולדה בתל אביב. כשפרסמתי אותו בפייסבוק, עפו שם לייקים. לשמחתי, אנשים אוהבים לקרוא סיפורים כאלה, ואני נהנה לכתוב אותם.

- בשבוע שעבר בישרתי שאני משמש עתה כעמית מחקר במכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב. בנוסף למחקר אחד בנושא ייצוג נשים בבחירות המקומיות שכבר פורסם, ביום הבחירות פורסם מחקר נוסף - על ייצוג הקול הדתי במועצות הערים. מסתבר שהפרינט לא מת! אפשר לקרוא גם באתר דה מרקר: הייצוג הדתי בעיריות גדול משיעור הדתיים / גילי מלניצקי




- אווירה מיוחדת שרתה בעיר ביום הבחירות. עמית סגל כינה את זה "תחושה של יום ראשון בחו"ל". כן, אפשרי יום חופש עם תחבורה ציבורית, ציינתי בפוסט בפייסבוק:



- שיגרתי גיליון נוסף של הניוזלטר "מהנעשה בערינו" - מהנעשה בערינו 083: צל של ענן ☁ - הפעם קיבלתי תגובות אוהדות אפילו יותר מהרגיל, אז כנראה שהחומרים הפעם מעולים.

- מפרגן לצלמת המחוננת שני וייס. הסתובבנו ביחד בנווה צדק והיא צילמה תמונות שיגרמו לדורות הבאים לתהות אם זו באמת הייתה האופנה בתחילת המאה ה-21:


28 באוקטובר 2018

האם גם מחר תהיה עבודה

שתי כתבות של הפורום הכלכלי העולמי צדו את עיני:

בגדול, הרובוטים באים. הם ייקחו את מקומות העבודה שלנו. רבים ייאלצו לשנות קריירה. ספק אם כולם יוכלו לעשות זאת ללא עזרה. לכן, ממשלות צריכות להיכנס לעובי הקורה ולעודד את המעבר לעולם שבו רובוטים עובדים יותר מבני אדם. חברות יצטרכו לקחת עובדים עם סט אחר של כישורים - פחות מיומנויות פיזיות ומוטוריות. גם פחות יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון, קליטה ועיבוד מידע (מחשב עושה זאת טוב יותר מבני אדם). יותר מיומנויות כמו חשיבה יצירתית ויכולת הסקת מסקנות.

בין אם אנחנו נמצאים ב"עידן המכונה השני", או ב"מהפכה התעשייתית הרביעית", או איך שלא תרצו לקרוא לזה, ברור שאנחנו בתקופת בין השמשות. הרבה שינויים צפויים בעולם העבודה ואנו נצטרך להתרגל אליהם. לפי הדוח של הפורום הכלכלי העולמי, לדוורים, לפקידים, לרואי חשבון, לחשבי שכר, לעובדי גנזך ולפועלים בפס ייצור - אין אופק תעסוקתי. מי שמתכנן להיכנס בקרוב לשוק העבודה, מומלץ לו ללמוד איך להיות Data Analyst, או להתמחות בטרנדים החמים, מאינטליגנציה מלאכותית, דרך Big Data ועד Machine Learning.

כן, גם מחר תהיה עבודה. אבל העבודה הזו כבר לא תהיה אותו דבר. עולם המידע הוא הדבר הבא, וזה ברור לכל. מי שלא יידע איך לעבד מידע, לנתח אותו ולחלץ ממנו תובנות, ימצא את עצמו בלי עבודה. לא שזה דבר רע (ראו פוסט קודם שלי: "הקץ לעבודה"), אבל אם אתם מתכננים לעבוד גם מחר וגם מחרתיים - שימו לב לבחירות שאתם עושים היום.

רציתי לשתף אתכם ש...


- הצטרפתי כעמית מחקר למכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב. ראש המכון, שר הפנים לשעבר אופיר פז-פינס, גייס אותי כדי שנוציא סדרת מחקרים על הבחירות המקומיות שייערכו השבוע. הדבר הראשון שבדקנו הוא הנושא של ייצוג נשים. הממצאים הראשונים שלנו כבר פורסמו בדה מרקר: שיא במספר הנשים המתמודדות - אבל הדרך לשוויון עוד ארוכה. כיף להתחיל פרויקט חדש שמאוד מסקרן אותי.



- שיגרתי את גיליון 82 של הניוזלטר לאורבניסטים ואורבניסטיות: האופניים הכתומים 🚲

הפעם הוספתי לגיליון הצעה מיוחדת - Orange Bike MIND Workshop

סדנת "האופנים הכתומים" של פרופ' ישע סיון היא כמו חדר כושר למוח. אני השתתפתי בסדנא הזו, ויצאתי עם ערך מוסף גדול. קיבלתי כלים פרקטיים להכיל את כל המידע שמגיע אלי מהעולם המבולגן שמסביב ולהתרכז.

הסדנה מיועדת לכל אחד ואחת שרוצים לשפר את הדרך שבה הם מתרכזים בעבודה או נפתחים לעולם, נמצאים ברגע או חושבים בגדול. בייחוד הייתי ממליץ עליה למנהלים שרוצים לשפר את היכולות האנליטיות שלהם. הסדנה מציעה שלוש טכניקות בסיסיות ושלוש טכניקות מתקדמות, ובסופה גם אתם תדעו לרכוב על "האופניים הכתומים". את המשמעות של זה תגלו בסדנה.

עם קוד קופון TomerHilton1111 תקבלו 10% הנחה לסדנא שתתקיים ביום ראשון, 11/11/18, במלון הילטון בתל אביב. שימו לב שהסדנא תועבר באנגלית. לפרטים נוספים והרשמה >


צפו ב-5 דק' הסבר על הסדנה > 


- ביקרתי בהופעה שהתקיימה בכיכר דיזנגוף המחודשת. אין ספק שהעיצוב החדש של הכיכר כבר מוכיח את עצמו כאטרקטיבי מאוד.


כתבתי בבלוג הזה רבות על כיכר דיזנגוף, ובייחוד לקראת ההריסה של הכיכר המוגבהת לפני כמעט שנתיים. לטובת מי שלא קרא, וגם לטובת מי שקרא ורוצה להיזכר, הנה כמה מהדברים:




21 באוקטובר 2018

עד שניפגש בפעם הבאה

אני מאוד אוהב מחקרים. נתונים מדברים אלי יותר מאשר תחושות בטן. לכן מאוד התלהבתי כשנתקלתי במחקר של "התוכניסט" - האם להסכים להיפגש עם לקוחות פוטנציאליים לפגישה ראשונה ללא תשלום או לא? הוא בדק מה יצא לו מעשר פגישות בחינם ועשר פגישות בתשלום (300-500 ש"ח). התברר לו שאין טעם בפגישות החינמיות. הפגישות בתשלום הניבו רווחים גבוהים פי 12, בעוד שהפגישות בחינם בעיקר הגדילו את תעבורת המיילים. הכי התחברתי להתרשמות הזו: "הלקוחות ששילמו על הפגישה הגיעו אליה מוכנים, עם מחברת או לפטופ, כתבו דברים, הגיעו מוכנים עם שאלות הבהרה. הלקוחות שלא שילמו על הפגישה באו ליום כיף בבית קפה או במשרד, בלי הכנה מוקדמת או מטרות מוקדמות."

כן צריך לסייג את המסקנות שאפשר לחלץ מהמחקר הזה, כי תמיד צריך לבדוק את ה- Opportunity Cost. במילים אחרות - אם לא תלך לפגישה בחינם עם לקוח פוטנציאלי, מה כן תעשה? אם התשובה היא "אעבוד ואכניס כסף", אז מצוין. אם התשובה היא "אעבוד על דברים אחרים שיש להם פוטנציאל", אז צריך לבדוק למה יש יותר פוטנציאל לפגישה החינמית או לאלטרנטיבה. לכתוב עוד פוסט בבלוג זה כלי שיווקי נחמד, אבל פגישה עם לקוח פוטנציאלי היא כלי שיווקי יותר משמעותי.

ועוד דבר - נגיד שאתם כן רוצים לגבות כסף על פגישה עם לקוח. כמה תגבו? סיכוי סביר שמשהו כמו 300-500 ש"ח, כי שתי פסקאות למעלה כתבתי את זה, וזה התקבע לכם בראש. העניין הוא שאין כזה דבר "מחיר שוק" שצריך לגבות כי זה מה שמקובל. כל עצמאי צריך להבין כמה הזמן שלו שווה. הדרך לשם היא לתעד את הזמן שאתם משקיעים ואת הרווחים שאתם מייצרים, ולחלק את הכסף בזמן כדי לגלות כמה שווה שעת עבודה שלכם.

כשאתם קובעים פגישה בתשלום, חשבו כמה זמן תשקיעו בה (כולל הכנה לפגישה ונסיעות), והכפילו בשווי של שעת עבודה שלכם. הוסיפו לזה גם הוצאות (כמו הוצאות על נסיעה לפגישה ובחזרה ממנה). זה מה שאתם צריכים לגבות, כי זה מה שהזמן שלכם שווה. גם הרבה יותר קל להתעקש על המחיר, כשאתם יודעים מה המספר הנכון.

באופן כללי, צריך להבין שפגישות צריך להכניס ליומן בצורה מדודה. לא כל פגישה מועילה, והזמן שלכם יקר. אם מטרת הפגישה לא מוגדרת, הגדירו אותה. צריך להכין משהו לקראת הפגישה? אל תחכו לרגע האחרון. יש מי שמכניסים פגישות ליומן רק כדי להרגיש עסוקים. אל תהיו כאלה. תחשבו מה הערך שאתם יכולים לקבל מפגישה, ותכננו בהתאם. ולא פחות חשוב - תחשבו מה אתם יכולים לתרום למי שנפגש אתכם. בין אם זה קשרים, עצה טובה, או בניית אמון לקראת עבודה משותפת, בואו לפגישה כשאתם יודעים מה אתם יכולים לתת למי שיושב מולכם.

העתיד של העבודה

כמה כתבות שצדו את עינַי בתחום שמעסיק אותי הרבה - כיצד ייראה עולם העבודה בעתיד?

- ידידי המלומד גיל קויבסקי פרסם פוסט נוסף בבלוגו שב"דה מרקר": האם תחרימו את משרד הפנים - ועוד שלוש שאלות שצריך לשאול את המועמדים לראשות העיר. אחת השאלות שגיל מעלה היא האם הערים שלנו מתכוננות לכך שבעתיד הרבה יותר אנשים יעבדו מהבית. יש לכך משמעות עצומה גם בהיבט של מיסוי מוניציפאלי. אם יותר אנשים עובדים מהבית, צריך פחות משרדים. כתוצאה מכך, הארנונה לעסקים יותר נמוכה, והעירייה צריכה למצוא מקורות הכנסה אחרים (למשל, להעלות את הארנונה למגורים). בהיבט התכנוני גיל מנבא שהמגמה של גידול במספר העובדים מהבית תוביל ל"הקמת מתחמי עבודה משותפים ובתי קפה בשכונות שמיועדת למגורים בלבד, [ש]מחייבת התאמה של תוכניות בניין העיר של השכונה והתמודדות עם התנגדות של התושבים". אני סבור שהיום בישראל אין אף ראש עיר שמתמודד עם הסוגיה הזו של עבודה מהבית והמשמעויות שלה. בגלל קוצר ראייה בתחום הזה ובתחומים אחרים, אני מרשה לעצמי להתנבא שבעתיד הקרוב נראה ירידה מסוימת בהכנסות של העיריות, וכתוצאה מכך גם ירידה בטיב השירות לתושבים.

- ראיון עם קובי בר נתן, הממונה על השכר במשרד האוצר, זכה לכותרת "יכול להיות שנפצל את יום העבודה, כדי שההורים יהיו עם ילדיהם". כך אומר בר נתן:

 "ברור לנו שבעולם העבודה העתידי, לא כל עובדי המגזר הציבורי יגיעו למשרד, למשל בתפקידים שאין בהם קבלת קהל. ייתכן שהורים יוכלו לפצל את שעות העבודה כדי להיות עם הילדים בשעות שבהן זה נדרש. אנחנו נוקטים תפישה של 'עבודה תומכת משפחה'. היכולות הטכנולוגיות מאפשרות לעובדים לעשות את זה, וגם למעסיק לפקח על זה, כדי לוודא שהשפעת הצעדים אינה נשחקת. צעדים לשיפור השילוב בין עבודה למשפחה גם יסייעו בצמצום פערים בין גברים לנשים - נושא שהוא חלק מעבודת האגף. השכר של נשים, ברוטו, נמוך כיום ב-19% מז של גברים בשירות הציבורי, בעיקר מפני שגברים נהנים מתוספות עבור עבודה נוספת (שעות נוספות, משמרות וכוננויות), בעוד נשים הולכות הביתה יותר מוקדם. בעזרת עבודה גמישה יותר, אפשר יהיה לתגמל נשים על השעות שהן עובדות מהבית".

איייי... בר נתן הציג תפישה מאוד מתקדמת יחסית למגזר הציבורי. חבל שהוא מעד בסוף דבריו. הוא מניח שנשים ימשיכו לצאת מוקדם, וגברים ימשיכו לעבוד שעות נוספות במשרד, והיתרון של גמישות בעבודה הוא שלנשים יתאפשר לקבל כסף גם על העבודה מהבית אחרי שיטפלו בילדים. זו תהיה החמצה אדירה, אם הגמישות בעבודה תשמר את חלוקת העבודה המגדרית. אין כאן בעיה אינהרנטית - הגמישות בעבודה תאפשר גם לגברים לצאת יותר מוקדם ולעבוד מהבית. הבעיה היא יותר תפישתית, ואת התפישה עדיין יהיה צריך לשנות.

באותו הקשר, עלה לי רעיון להקצאה שונה של תקופת הלידה. היום זוג יכול להתחלק במכסת הימים של תקופת הלידה. נתונים מראים שבפועל זה לא קורה. אבות כמעט ולא לוקחים חופש במסגרת תקופת הלידה. משום שתקופת הלידה מנוצלת בפועל בעיקר על ידי נשים, מעסיקים חוששים לקחת לעבודה מי שעתידה להיכנס להריון. החשש הוא שאישה צעירה "תיעלם" פתאום לשלושה עד שישה חודשים. פה כן יש בעיה אינהרנטית - אמנם מנסים להגן על נשים עובדות ולעזור להן לקחת חלק בשוק העבודה, אבל תקופת הלידה מרתיעה מעסיקים. בעיה אינהרנטית מצריכה הרבה יותר משינוי תפישתי. לכן, אני מציע לתקן את החוק הקיים ולחייב כל אבא לקחת ימי חופש כמספר הימים שהאימא לקחה. כך המעסיקים לא יפלו בין גברים לנשים, כי כל גבר עשוי "להיעלם" פתאום ובאותה מידה.

רציתי לשתף אתכם ש...

- הדרכתי ארבעה סיורים בשבוע הקודם. הנה תמונות ששלחו לי מאחד הסיורים שהדרכתי בנווה צדק -






- אני ממשיך לצלם אתרי מים בתל אביב ולהוסיף אותם למפה שיצרתי. קיבלתי גם תגובות מאנשים שעדכנו אותי על אתרי מים שלא היכרתי, וזה ממש משמח.

בריכת המים בשרונה

- פרסמתי טיול חדש בתל אביב - המושבה האמריקאית-גרמנית. אם אתם לא מכירים את הכפר הקטן והמוזר הזה, הנה הזדמנות. כל אחד יכול לקחת את הטקסט ואת המפה שפרסמתי ולצאת סיור בשיטת "עשו זאת בעצמכם".

קבוצה שהדרכתי בסיור במושבה האמריקאית-גרמנית

- שיגרתי את גיליון 81 של הניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו" המוקדש לאורבניסטים ואורבניסטיות בישראל - "שיכון לכל פועל 🏡"

13 באוקטובר 2018

ספטמבר האבוד

החודש שעבר הפיל תרדמה קשה על המשק הישראלי. כתבה ששודרה בחדשות "כאן" זכתה לכותרת ספטמבר האבוד של העצמאים - בעלי עסקים צריכים לשלם לעובדיהם משכורת חודשית על חודש שבו מספר חד ספרתי של ימי עבודה מלאים. רבים מהם גם מלינים על כך שתזרים המזומנים שלהם נפגע, כי גם אי אפשר לעשות עסקים בכל החגים האלה, וכך הם למעשה נפגעים פעמיים. גם כסף יוצא על פארש, וגם לא נכנס כסף.

בדקתי אצלי את הנתונים. לשמחתי, הרווח שלי בספטמבר היה דומה לממוצע החודשי. זה נובע מכך שאני עושה כמה פרויקטים, והרבה פעמים התשלום על עבודה מגיע כעבור חודש-חודשיים ואפילו יותר. בשל כך, מאוד חשוב להסתכל על ממוצע רב-חודשי, ולא להיצמד לנתונים של חודש אחד. בכל זאת, אם נתמקד בספטמבר, אני עבדתי פחות (בכל זאת חגים), אבל עבדתי על דברים שבאמת מכניסים כסף.

אבהיר למה אני מתכוון - אני מחלק את זמן העבודה שלי לקטגוריות הבאות: (1) ביצוע, (2) שיווק, (3) פיתוח, (4) ניהול. שעות "ביצוע" הן שעות שאני מקבל עליהן כסף. לשם המחשה, כשאני מגיע להדריך סיור בנווה צדק, זה זמן שאני מגדיר אותו כשעות "ביצוע". זה ה-Money Time במובן המקורי שלו - על זה משלמים לי.

על מה לא משלמים לי? על כל השאר. כשאני מפרסם תכנים באתר שלי, בתקווה שזה יעודד את החשיפה שלו ושיזמינו ממני סיור - זה לא משהו שמשלמים לי עליו (זה "שיווק"). וכשאני מפתח סיור חדש, גם על זה לא משלמים לי (לקטגוריה "פיתוח" נכנסים כל הדברים שלאו דווקא קשורים לשירותים או מוצרים קיימים, ואני עובד על זה בהנחה שיכול לצאת מזה משהו ויכול להיות שלא). הכי גרוע - שעות "ניהול". אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן. הרוצח השקט של האפקטיביות, שעות "ניהול" נועדו לכל מה שקשור באדמיניסטרציה - למשל, להוציא קבלות. הזמן שאני משקיע בזה הוא קריטי, כי אי אפשר לנהל עסק מבלי לעשות זאת, אבל לא על זה משלמים לי.

כל זה היה כדי להבהיר שאחד הפרמטרים החשובים בניטור העבודה של עצמך הוא שיעור שעות הביצוע. איזה אחוז מזמן העבודה שלך הוא זמן שמשלמים לך עליו. אגב, זו נקודה חשובה גם לשכירים. רבים נוטים לקחת עבודה בשכר גבוה יותר, מבלי לשקלל, למשל, את זמן הנסיעה לעבודה. זו טעות גורלית. לעבוד יותר זמן ולקבל יותר כסף עשוי להוביל לאותה רמה של רווח פר שעת עבודה.

ב"ספטמבר האבוד" אמנם עבדתי פחות, אבל שיעור שעות הביצוע שלי היה גבוה יותר מהרגיל (גבוה יותר מבאוגוסט וגבוה יותר מביולי). כשיש רק כמה ימי עבודה מלאים בחודש אתה כנראה מתמקד במה שבאמת חשוב. אולי גם הנסיעה לחופשה עזרה - כי ידעתי שאני רוצה לסיים איזה פרויקט לפני הנסיעה. הגעתי לאותה מסקנה כמו בפוסט הקודם "לדפוק שעון כעצמאי" - שווה לצאת ליותר חופשות. זה מייעל את העבודה.

כמובן שתשובת המחץ לכל בעיות העצמאים, כולל "ספטמבר האבוד", היא הסרטון המופתי של אליה גרינפלד מ"כאן"


הבחירה בין עצמאי לשכיר - בעיני זו בחירה אישיותית, ולכן אני לא ממליץ על הדרך שבה אני בחרתי רק כי אני חושב שהיא טובה. אני יודע שהלכתי בדרך הפחות פופולרית, אבל זו שיותר מתאימה לי. בעיני, היתרונות גוברים בענק על החסרונות. אני אמנם עצמאי, אבל אני מצפה בקוצר רוח ל"אוקטובר האבוד" (בשנה הבאה כל החגים שוב נופלים על ימי עבודה, רק באוקטובר).


רציתי לשתף ש...


- שוחחתי לאחרונה עם שתי נשים צעירות שמתחילות דרך חדשה ורצו להתייעץ איתי. זה מאוד כיף לי לייעץ לאנשים בתחילת הדרך. אני מקווה שכל מה שאמרתי להן לא היה סתם חופר, ושזה באמת מועיל במשהו.

- הדרכתי את הסיורים של חברת נת"ע - החברה הבונה את הרכבת הקלה בגוש דן - במסגרת פסטיבל בתים מבפנים. זה היה מדהים. היו לנו חמישה סיורים, ובאו לכל אחד מהם כ-100 איש, ואולי אף יותר. הצלחה אדירה.









- עלתה עונה שנייה של היסטוריה לילדים! הפודקסט הטוב ביותר שמדבר אל ילדים בגובה העיניים. וכנראה שזה גם אחד הפודקסטים המואזנים ביותר בישראל. אני כתבתי חלק מהפרקים שיעלו לאוויר בחודשים הקרובים. יובל מלחי, יוצר הפודקסט, לא יודע את נפשו מרוב אושר מכל התגובות שאנחנו מקבלים מהורים וילדים שמאזינים ל"היסטוריה לילדים" בהנאה רבה.

- זימנו אותי למילואים כדי לתת הרצאה מיוחדת על הקמת המדינה בקורס מש"קיות הסברה של חיל חינוך. זה לא היה קל לתמצת את כל התהליך שהוביל להקמת המדינה, אבל שמחתי לפתח את ההרצאה הזו ולהעביר אותה, ואני עדיין חוכך בדעתי בנוגע לשני דברים - (1) איך אני יכול שיזמנו אותי ליותר ימי מילואים כאלה, (2) למי אני יכול לשווק את ההרצאה הזו.

- השתתפתי בתוכנית מיוחדת של "כאן תרבות", שהופקה לקראת יום כיפור - "שקט והעיר הגדולה". מנור בראון, עורך ומגיש התוכנית, הזמין אותי לספר על מה שהיינו שומעים לו היינו חיים בערי יוון העתיקה, מאיפה הגיעו התקנות למניעת רעש, ואיך התכנון העירוני של המאה ה-20 מנסה להיטיב עם האוזניים שלנו. וגם שאלנו את עצמנו - האם יש סיכוי שנוכל לקבל קצת שקט בעיר? תוכנית מאלפת. האזנה נעימה!


- שלחתי את "האם הבירה תהיה ירוקה?" - גיליון מס' 80 של הניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו". כמעט מדי שבוע אני שולח גיליון חדש. תוך שנה וחצי בניתי קהל עוקבים של למעלה מ-350 נרשמים/ות. בעקבות זאת, יצא לי לשתף פעולה עם ארגונים ואנשים מתחום העירוניות שקיבלו את החומרים שלי ופנו אלי. זה פרויקט שכשיצאתי איתו לדרך ידעתי למה אני מכוון. על כך יעיד המיספור של הגיליונות. למי ששם לב - אני ממספר את הגיליונות כך: "מהנעשה בערינו 080". כלומר, מלכתחילה כיוונתי למשהו שיחצה את סף ה-100 ואני שמח לראות את עצמי מתקרב לשם.

- בחודש וחצי האחרונים הדרכתי סיורים בעיקר בנווה צדק, וגם בשדרות רוטשילד ומקומות נוספים בתל אביב. בסוף כל סיור אני שולח למארגני הסיור בקשה שיכתבו חוות דעת על הסיור בטריפאדוויזור. 78 חוות דעת כבר מיצבו את הסיורים שלי במקום 11 מתוך 246 סיורים בתל אביב. תמיד כיף לקבל פידבק מהמשתתפים/ות בסיור, גם אם הוא לא נכנס לספירה הרשמית. היה לי סיור אחד שמי שארגן אותו בסופו של דבר לא היה יכול להצטרף, אבל הוא שלח לי הודעה שחיממה את לבי:



- ידידי המלומד עידו דמבין פרסם טור נוסף בבלוגו הפופולרי ב"הארץ", וכותרתו "אם השמאל רוצה להיות אלטרנטיבה, כדאי שיעיף מבט לטקסס". אם נמאס לכם מז'אנר ה"בעיה של השמאל הישראלי היא..." קראו את דבריו של עידו, כי הוא יסגור לכם את הדיון הזה אחת ולתמיד. פשוט מרתק.

- כתבה שהתפרסמה בחגי תשרי, גם כן ב"הארץ" - שנהיה לזנב ולא לראש: אנשים שעזבו קריירה מצליחה כדי לחיות אחרת. עוד כתבה מז'אנר "הייתי בהייטק עד שהבנתי שאני בכלל רוצה להנחות ויפסנה / ליצור בעיסת נייר / ללקק חצילים". ובכן, אין דרך יותר קונפורמיסטית להציג את מה שמתיימר להיות נונ-קונפורמיסטי. התרשמתי מסיפורי החיים בסגנון "עזבתי הכל כדי לעשות את מה שאני באמת אוהב", אבל משהו שם חסר. מי שקורא את זה עשוי לקבל את הרושם שזה רק עניין של בחירה. מעין "אם תרצו אין זו אגדה". קשה שלא ללכת שבי אחרי ההבטחה הזו. אבל האמת היא שזה לא פשוט לסמן מטרה ולהגשים אותה. זה הרבה יותר מלבחור בדרך שהיית רוצה. כן צריך להתאמן על זה, אולי גם להיכשל בזה. זה לא רק עניין של בחירה.

- כמו בשנה שעברה, גם השנה נכחתי בכנס הערים של תל אביב במושב שעסק בתיירות. היה מעניין בטירוף. עשיתי לייב בלוגינג בפייסבוק של מה שנאמר על ידי רוב הדוברים תחת ההאשטג #כנסהעריםתלאביב2018תיירות. אמ;לק - התיירות לישראל בשיא של כל הזמנים (ככל הנראה עד סוף 2018 נגיע בפעם הראשונה ל-4 מיליון כניסות תיירים בשנה), תל אביב רוצה למצב את עצמה כעיר גלובלית שמארחת כנסים ואירועים בינלאומיים (ע"ע האירוויזיון), אבל נורא יקר פה וחייבים למצוא פתרונות יצירתיים (תוספת שלי - יוקר הביקור בישראל נובע בעיקר מחוזקו של השקל, והורדת ריבית יכולה לעזור מאוד).

2 בספטמבר 2018

לדפוק שעון כעצמאי

מסתבר שחברת "פייבר" תונפק לפי שווי של מיליארד דולר. מיליוני פרילנסרים משתמשים היום באתר החברה, שבתחילת הדרך שימשה כשוק של פרילנסרים שמציעים לבצע עבודות שונות תמורת 5$ (ומכאן שמה- Fiverr). לבנות אתר קטן, לעצב לוגו, לרטש תמונה, או להכין מצגת - כל אחד יכול להיכנס לאתר ולהציע את עצמו. היום אפשר להציע עבודות בסכומים של עד 10,000$. מדי חודש מתבצעות באתר כמיליון עסקאות, לפי נתוני החברה.

מנכ"ל החברה, מיכה קאופמן, סיפר שבארצות הברית 30% משוק העבודה מורכב מפרילנסרים, ונתח זה צפוי לגדול ל-40% עד שנת 2020. "זה שוק שבשנה שעברה היה שווה 730 מיליארד דולר, ממכירות של כל סוגי השירותים, פיזיים ודיגיטליים. עד 2020 הוא יהיה שווה טריליון דולר", אמר. הנתונים הללו מדהימים, ומצביעים בבירור על המגמה שאליה העולם הולך.

עם גידול מאסיבי במספר הפרילנסרים, אני תוהה עד כמה אנחנו מוכנים לזה. המסגרות הקיימות שההורים שלנו הכירו מקרוב - לימודים, הכשרה מקצועית, מסלולי קריירה, חברות גדולות - כל זה היה מאוד ברור ומסודר. אבל העולם הזה משתנה לנגד עינינו. יחסי העבודה במשק הישראלי רחוקים מאוד מגמישות תעסוקתית שיכולה לתמוך בדבר כזה. אין מספיק מסלולי הכשרה לעצמאים. מי שרוצה להיות עצמאי, צריך ללמוד את זה בעצמו.

אני זוכר את עצמי לפני כמה שנים, כשהחלטתי שאני עוזב את המשרות שבהן עבדתי כשכיר, מנסה להסתגל לחיים חדשים שלא היכרתי קודם. לא ידעתי איפה להתחיל. בדיעבד אני יכול לומר שהצעד הראשון שעשיתי התברר לי כאחד הדברים הכי חשובים בחיים של פרילנסר.

הדבר הראשון שעשיתי היה לפתוח טבלה חדשה בגוגל ספרדשיטס. זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי אי פעם. בטבלה הזו התחלתי לנטר את שעות העבודה שלי, מתוך מחשבה שאני רוצה לדעת על מה אני עובד וכמה שעות אני משקיע בכל פרויקט. זו העצה מספר אחת שלי לכל אחד שמתחיל להיות פרילנסר. למעשה, אני חושב שגם שכירים צריכים למדוד את זמן העבודה שלהם, אבל זה כבר סיפור אחר...

למה למדוד את שעות העבודה? הרי אני עובד כמה שאני צריך כדי לסיים את מה שאני צריך לסיים.

ובכן, בכל מה שקשור לזמן, אנחנו מאוד לא מדויקים, וזה בלשון המעטה. אנחנו שופטים די גרועים של הזמן שלנו. יעידו על כך כל הפעמים שאיחרתם לפגישה למרות שחשבתם שיצאתם בזמן. יעידו על כך כל הפעמים שבהם הצצתם בשעון ולא האמנתם שעברו רק חמש דקות מהפעם האחרונה שבדקתם מה השעה. כשאנשים נשאלים כמה זמן הם צופים בטלוויזיה הם נותנים הערכת חסר, בעוד שאותם אנשים כשהם נשאלים כמה זמן הם מקדישים לקריאת ספרים ידווחו על יותר זמן ממה שהם משקיעים באמת.

בשל כך, מאוד חשוב למדוד את שעות העבודה שלנו בצורה כנה, עם עין ביקורתית, ותוך ניסיון להיות אובייקטיביים. כשמתמידים בזה לאורך זמן, מקבלים משהו שלא הרבה מצליחים להגיע אליו - שקט נפשי. כן, ממש כך. כשאני מצליח לנטר את זמן העבודה שלי בצורה טובה, יש לי תמונה רחבה של כמה זמן באמת הקדשתי לכל פרויקט. כשאני משווה את הזמן שהשקעתי בעבודה לרף שאליו רציתי להגיע, אני יכול לדעת אם עמדתי ביעדים או שיש מקום לשיפור. בכל מקרה, הוודאות הזו מחליפה את אותה הרגשה עמומה שהזמן חומק לי מבין האצבעות בעוד אני מתבטל יותר מדי.

עוד יתרון גדול של מדידת זמן הוא שאתה יכול לגלות על עצמך דברים מעניינים, ולהתאים את העבודה שלך למה שקורה מאליו. בעבר חשבתי שאני יכול לייחד לעצמי פרקי זמן ארוכים לעבודה על פרויקט מסוים. כשהתחלתי לנטר את זמן העבודה שלי, שמתי לב שאני דווקא עובד פרקי זמן קצרים יחסית על כל דבר. עם נתונים של 16 חודשים, יצרתי את הגרף הבא, שממחיש עד כמה אני מעדיף לעבוד כל פעם קצת - 3,000 פעמים דיווחתי בטבלה שלי על יחידת זמן שעבדתי על משהו. לפעמים רבע שעה, לפעמים חצי שעה, לפעמים שעה וכו'. כמעט 2,000 מיחידות הזמן שדיווחתי עליהן הן של רבע שעה או חצי שעה. מתברר שאני מעדיף לעבוד על משהו למשך זמן קצר, ואז לעבור לדבר אחר.


אני מודד את זמן העבודה שלי בצורה יחסית פשוטה, שלא לומר פרימיטיבית - בכל פעם שאני מסיים משהו, אני מוסיף את זה לטבלה שלי. עם זאת, יש שיטות מתוחכמות ומדויקות יותר. למי שרוצה להתנסות בהן, מומלץ להאזין לשיחות של מייק הרלי ו-CGP Grey על מדידת זמן בפודקסט Cortex, ובייחוד בפרק Existential Time Tracking.

עוד המלצות -


- קטעים בהיסטוריה || פרק 265: תמונות יפואיות. סיור קולי ביפו העתיקה שיגרום לכם להתאהב מחדש בעיר דרך האוזניים. שמחתי לעשות את החיבור המופלא הזה בין יוצר הפודקסטים יובל מלחי לבין מדריכת הסיורים מיכל ששון ביבי.

- יהורם גאון תמה לאן נעלמה תרומת הספרדים לקום המדינה. מונולוג חשוב מאוד על ההיסטוריה של כולנו.


עוד דברים -


- פסטיבל "בתים מבפנים" בתל אביב חוזר. אני אדריך סיור מטעם נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), החברה שבונה את הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב. הסיור ייצא מרח' אחד העם 18, תל אביב (על יד מגדל שלום). במהלך הסיור אספר על תחנת הרכבת התחתית שנבנתה בתל אביב בשנות ה-60' (!), על התוכנית להקים טראם בתל אביב בשנותיה הראשונות, ועל תוואי מסילת הרכבת, שהפך לחניון ובימים אלה הופך למנהרה עבור הרכבת הקלה. עוד סיפורים והפתעות בסיור, שייצא לדרך ביום חמישי 20/9 לפנות ערב, וביום שישי 21/9 לפני הצהרים.



 - שיגרתי עוד שני גיליונות של הניוזלטר לאנשים שאוהבים ערים -


וגם שוחחתי עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו שלו "גם כן תרבות" על גשר יהודית שהיה אמור להיבנות בתל אביב על מנת לחבר בין מערב העיר למזרחה. האזינו >


- נסעתי עם המשפחה לצפון. ביום למחרת חזרתנו, שמתי לב שכושר הריכוז שלי בעבודה עלה. מיד כתבתי לעצמי טיפ לעתיד - לצאת ליותר חופשות.



- חודש אוגוסט הזה היה יוצא דופן. בשנים עברו, בקושי היו לי סיורים בחודש כל כך חם ולח. השנה הייתה ברוכת סיורים בנווה צדק, בשדרות רוטשילד, ברחוב דיזנגוף... ואפילו היה סיור אחד שתפר את כל המקומות הללו ביחד...

וקיבלתי מכתב תודה שחימם לי את הלב -

12 באוגוסט 2018

עולם חדש מופלא

בשבועות האחרונים האזנתי לפודקסט "קיצור תולדות האנושות". אלו הקלטות של כל ההרצאות בקורס המבוא שהעביר פרופ' יובל נח הררי באוניברסיטה העברית. ההקלטות הן משנת 2011, וזה מצחיק לשמוע אותן, כי מדי פעם פרופ' הררי מציין את הספר שלו שעומד לצאת בקרוב, והוא מציע לסטודנטים שלא כתבו כלום בשיעורים שלו לרכוש את הספר כי הוא מבוסס על הקורס. ממש שומעים את הסטודנטים מפהקים בחוסר התרגשות. אף אחד מהם לא ידע שהספר הזה יעמוד בראש טבלת רבי המכר בקטגוריית העיון למשך יותר משלוש שנים במצטבר.

אחת השאלות הגדולות של פרופ' הררי בקורס הזה היא האם אנחנו יותר מאושרים היום מאשר אבות אבותינו. האם האדם המודרני שחי בבית עם חשמל ומים זורמים, נהנה משפע של מזון שמגיע לפתח ביתו, ועובד בסביבה משרדית מול מחשב - האם הוא יותר מאושר מאשר ציידים-לקטים לפני אלפי שנים? האם הוא יותר מאושר מהאיכרים בעת העתיקה ובימי הביניים? האם הוא יותר מאושר מהפועל קשה היום בראשית ימיה של המהפכה התעשייתית? כמובן שהתשובה מורכבת.

זו נקודה חשובה, כי פרופ' הררי מבחין בין ההצלחה של המין האנושי בהשתלטות על העולם לבין אושרם של בני אדם כפרטים. יכול מאוד להיות שהאנושות שגשגה, אבל האינדיבידואל - אומלל. אני לא יודע בנוגע לאנושות, אבל אני כן יודע על עצמי, שהייתי שמח להיות מאושר יותר. כל אחד שואף לכך, לא? נוכח העובדה שהרבה מהחיים שלנו אנחנו מקדישים לעבודה, השאלה המתבקשת היא איך נוכל להיות מאושרים יותר בעבודה.

בעניין הזה, לא חסרות הבטחות. מהימים של המהפכה התעשייתית, שבהם הפועל היה מגיע למפעל, טוחן עבודה, והולך הביתה, אפשר לומר ש"התקדמנו". היום אף מקום עבודה לא מפרסם את עצמו בתור המקום שאתם באים אליו כדי לסבול קצת, אבל זה שווה את זה כי אחר כך תלכו הביתה ויהיה לכם כסף כדי לחיות. כולם מוכרים לנו, או מנסים למכור לנו, תחושת שייכות - בואו להיות חלק מהמשפחה, תגשימו את עצמכם, היו הנינג'ה שחלמתם להיות וכו'.

אני מפקפק ביכולת של מקומות עבודה ליצור אצלי תחושת שייכות. כעצמאי אני מרגיש הרבה יותר שייך לעולם. כעצמאי אני מרגיש שאני באמת מגשים את עצמי. אם הייתי צריך למנות טיעונים בעד, הייתי נעזר ברשימה "למה אתם חייבים להיות עצמאים - ועכשיו" שפרסם אייל לינור ב"כלכליסט" לפני כמה חודשים. לקבוע לעצמי את סדר היום זה הדבר שהכי חשוב לי באופן אישי, ולינור גם מוסיף שלשם העולם הולך. כלומר, הוא ממליץ ללכת לכיוון של להיות עצמאי, לא רק אם זה מתאים לכם באופן אישי, אלא גם משום שכל האנושות הולכת לשם. הוא מציג את הנתון המפתיע הבא: 35% מהעובדים בארצות הברית הם פרילאנסרים, וחוזים מגמת עלייה בשנים הקרובות. לא ברור לי על מה זה מבוסס, אבל אם זה נכון - אכן עולם חדש (מופלא?) מחכה לנו.

אני לא ממהר לדחוף אתכם לעלות על עגלת העצמאים. אני פוגש הרבה עצמאים שלא הייתי רוצה לחקות את סדר היום שלהם. הרבה עצמאים מתרכזים בחלק אחד של המשוואה - להרוויח כמה שיותר כסף; ושוכחים את החלק השני - לעבוד כמה שפחות. במובן הזה יכול מאוד להיות שלקטים-ציידים לפני עשרות אלפי שנים היו יותר יעילים מאיתנו - הם היו משקיעים מעט מאמץ כדי להשיג את העושר שנזקקו לו, ואז היה להם שפע של פנאי.

אתם בטח שואלים - באיזה עולם אפשר לעבוד פחות? העולם המודרני הוא קללה שהאדם הביא על עצמו, והוא עכשיו כבול לחיים בלתי הגיוניים של עבודה נצחית. ובכן, לעבוד פחות זו לא פנטזיה. רשימת 6 חלופות לעבודה הזוועתית שלכם בבלוג "הסולידית" מניחה שמאסתם בעבודה שלכם, וקוראת לכם לסקור את האלטרנטיבות. זה אחד הבלוגים הכי מעניינים שאני קורא, והוא מציע פרדיגמה חדשה לחיים - לעבוד מעט שנים, להשקיע את הכסף, לקיים אורח חיים צנוע, לפרוש לפנסיה בגיל 30 וקצת. כן, 30 וקצת. אם אתם בשנות ה-20 לחייכם, אל תמהרו להיכנס לסגנון החיים שמוכר לכם מההורים שלכם. תקראו את מה שיש לסולידית להציע לכם. יש גם אפשרויות ביניים בין התרחיש הזה, שנשמע לרוב האנשים קיצוני להחריד, לבין הנורמה הרווחת היום של עבודה במשרה מלאה עד אחרי גיל 60. תעיפו מבט.

ועוד פוסט אחד שאני ממליץ עליו הוא העולם החדש: כך תדעו אם אתם כבר חיים בו בבלוג "תוכניסט". כן, יש את הקונספט הזה שנקרא "אנשי העולם החדש". אני לא כל כך אוהב אותו. נשמע לי קצת כמו כת. קראתי תכנים של אנשים שמקדמים את הקונספט הזה, ואני יכול להעיד על עצמי שלא שאבתי מהם ערך מוסף. כן הפוסט הזה בבלוג "תוכניסט" חילץ עבורי כמה דברים מבין כל הממבו-ג'מבו שרץ בקרב "אנשי העולם החדש". הדברים הללו בהחלט מאפיינים אותי - מקורות הכנסה מגוונים, שימוש בתוכן על מנת לייצר ערך והכנסות, העדפה של גישה לשירותים על פני בעלות על מוצרים, וגם ניידות מלאה ("יכולים להכניס לתיק גב את כל מה שהם צריכים כדי להצליח"). מסתבר שאני "איש העולם החדש" ולא ידעתי.

דברים שעשיתי לאחרונה


הישג אישי ב-TripAdvisor


הסיורים שלי מדורגים במקום 11 בטריפאדוויזור מבין כל הסיורים בתל אביב. טיפוס נאה מתחתית הרשימה, וזאת בזכות שנה וחצי של לבקש מהמשתתפים בסיורים שלי לדרג אותי בטריפאדוויזור, שזה כנראה המקום הכי חשוב להיות מדורג בו כמדריך סיורים. אחרי כל סיור אני גם שולח קישור מיוחד בוואטסאפ, וזה מוכיח את עצמו. עכשיו כשאני מופיע כל כך גבוה, הפניות זורמות אלי בקצב מסחרר.

את הסיורים שלי מיתגתי תחת השם TLVXP, ושמתי לב שרבים לא קולטים את זה. אני מדריך את הסיורים כשאני עונד סיכת דש עם הלוגו שלי, אבל שמתי לב שכמעט כולם מפספסים את ה-XP ורואים רק את ה-TLV (ואז חושבים שאני קשור לקניון החדש, ה-TLV Fashion Mall). אז הבנתי שהעיצוב של הלוגו שלי צריך להשתנות. מה שנחמד זה שתמיד יש מה לשפר, ותמיד טוב להישען על משוב מאנשים כדי לעשות זאת:

 

גליון חדש של "מהנעשה בערינו"


שלחתי את "ההולנדי המשתף": גיליון 73 של הניוזלטר "מהנעשה בערינו".

מעל 330 רשומים לניוזלטר המיועד לאנשים שאוהבים ערים. את הגיליון הזה אהבתי במיוחד, כי הבאתי בו אמירה אישית שלי על ריבוי האופניים והקורקינטים במרחב העירוני:

בשנת 1913 התקבלה במשרד הפטנטים האמריקאי המצאה חדשה - "אוטופד". פלורנס פרסיליה נורמן (בתמונה) הייתה רוכבת על ה"אוטופד" ברחובות העיר לונדון.

דמיינו מה היה קורה אם באותה תקופה, לפני קצת יותר ממאה שנה, משהו היה משתבש במפעל של הנרי פורד. הוא היה זונח את שוק המכוניות, ועובר לייצר "אוטופדים". איך הערים שלנו היו נראות? אחרת לגמרי.

בעולם שבו ה"אוטופד", או הקורקינט, היו עולים כאמצעי התחבורה העיקרי, היו לנו ערים קומפקטיות יותר, עם פחות זיהום אוויר ותאונות דרכים.

צריך לזכור שהקורקינטים הם חלק מהפיתרון, ולא חלק מהבעיה. ככל שיהיה להם יותר מקום בכביש, כך הערים שלנו ישתפרו.

*תוספת 21/8/2018 - אפרופו קורקינט, שלחו לי את שיר הקורקינט של להקת הנח"ל משנות ה-50', ובמילותיו של דידי מנוסי: "איזה רכב משגע ומהיר... כל אחד בודק אותו ומשתומם..." - מעניין מה היה קורה אם היינו ממשיכים עם התחושה הזו, במקום להתמכר למכוניות. איך ישראל הייתה נראית היום, אפשר רק לדמיין.

הורידו לי גשר!


חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) הסירה את גשר שלוש בנווה צדק כדי להתקדם בעבודות על הרכבת הקלה בתל אביב. זה מה שהיה לי להגיד :

כבר מאה ומשהו שנה עוברת אצלנו במשפחה האגדה על גשר שלוש בנווה צדק.

אהרן שלוש יצא מפתח ביתו בכרכרה רתומה לסוס כדי להגיע לעסקיו ביפו. כשירד אל הערוץ שבו עברה מסילת הרכבת, הכרכרה התהפכה על הפסים ואהרן שלוש נפצע. הוא חזר לביתו כדי להחלים, והמושל התורכי של יפו הגיע לבקר אותו ביקור חולים.

המושל שאל אותו מה קרה, ואחרי שאהרן שלוש סיפר לו, המושל החליט להקים עבורו גשר. אם כך, זה הגשר היחיד בעולם שנבנה רק לאיש אחד.




הקטע הזה של מסילת הרכבת יצאה משימוש במלחמת העצמאות. הפסים נעקרו לאחר מכן. אחר כך השטח שימש לחניון. לפני כמה חודשים סגרו את החניון והחלו כאן העבודות שיחזירו את הרכבת - והפעם בדמות הרכבת הקלה של גוש דן.

בעשר השנים האחרונות, אני מדריך סיורים בנווה צדק, ותמיד אנחנו עוצרים בגשר שלוש כדי לספר את הסיפור. עכשיו מתחילה הספירה לאחור עד שנוכל לעמוד שוב על הגשר.

עוד כמה פוסטים מעניינים באותו נושא:
פוסט בדף של התרבוש על גשר שלוש
פוסט בדף של חברת נת"ע על ההסרה של גשר שלוש
פוסט אצל יונתן משעל על הקטר שהיה עובר מתחת לגשר שלוש




אתרי מים בתל אביב


התחלתי למפות את אתרי המים בתל אביב - מזרקות, בריכות אקולוגיות ופסלים סביבתיים שמשלבים מים. אם אתם מכירים משהו שלא מופיע כרגע במפה, ספרו לי!




הצטרפתי לקבוצת BNI מטרופולין


הצטרפתי לקבוצת עסקים שנקראת BNI מטרופולין. אנחנו נפגשים כל יום חמישי ב-6:45 בבוקר (!) בנמל תל אביב. זה משהו שנחשפתי אליו ממש לאחרונה, וזו הזדמנות בשבילי להכיר עוד עצמאים, ליצור קשרים ולחזק את שריר הנטוורקינג שלי. כאן אתם רואים אותי מתקבל באופן רשמי כחבר בקבוצה, עם עוד שני חברים חדשים לצד יו"רית הקבוצה וסגנה.



30 ביולי 2018

לקצוץ את הפירות

אני לא זוכר באיזה מערכון של "ארץ נהדרת" השתמשו בביטוי המשובש הזה, אבל אני לא מפסיק להשתמש בו: "לקצוץ את הפירות". שיבוש של "לקצור את התבואה" עם "לקטוף את הפירות"... משעשע אותי בכל פעם מחדש. אז מתי אני קוצץ את הפירות? כשאני רואה שמשהו שעשיתי בעבר, לפעמים אפילו בעבר הרחוק, השאיר טעם טוב או עורר עניין. מרגישים את זה במיוחד עם לקוחות חוזרים, אבל הפעם אני רוצה לספר על פרויקט שהוביל אותי ליצור משהו חדש לגמרי, שאת פירותיו אני קוצץ בימים אלה.

לפני יותר משנה התפרסמה כתבה על פרויקט "שביל העצמאות" בתל אביב - שביל המחבר עשרה אתרים היסטוריים, הקשורים בהקמת העיר ובהקמת המדינה. זה הדליק אותי, ומיד שמתי את עשרת האתרים על מפת גוגל, ופרסמתי אותה כאן בבלוג. כשעבדתי על האתר החדש של הסיורים שאני מדריך בתל אביב (www.TLVXP.com), העליתי גם פוסט על "שביל העצמאות" עוד לפני שנסלל פיזית בשטח. תיארתי כל אחד מהאתרים, ושוב פרסמתי את המפה, וכך נוצר טיול בשיטת עשו זאת בעצמכם.

שביל העצמאות בעת הקמתו

לקראת החנוכה הרשמית של השביל ביום העצמאות האחרון, פרסמתי פוסטים בעמוד הפייסבוק שלי TLVXP על כל אחת מהתחנות לאורך השביל. תייגתי את הפוסטים עם ההאשטגים #שביל_העצמאות #סיור_וירטואלי. הנה, למשל, התחנה הראשונה בשביל העצמאות - הקיוסק הראשון של תל אביב. זה עורר מספיק עניין, כדי שאנשים יילכו את השביל לפי הסימונים הוירטואליים שאני יצרתי - הגדילה לעשות ידידתי עדי, שהעלתה תמונה שלה ושל ביתה: "אני ושקד צועדות בשביל לפי הנחיותיך, נעדכן :)"

הרגשתי שזה מסקרן ושזה הולך להיות משהו גדול. רציתי להשקיע בזה מתוך הנחה שההשקעה תחזיר את עצמה. פניתי ליובל מלחי, שדר הפודקסט "קטעים בהיסטוריה", שאיתו אני עובד על מספר פרויקטים, והזמנתי אותו לטייל איתי לאורך שביל העצמאות. אפשר לשמוע את הטיול שלנו בפרק 252 של הפודקסט: שביל העצמאות עם תומר שלוש. בעקבות הפרק הזה באה גם מיני סדרה על חייו של דוד בן-גוריון, שהכריז על הקמת המדינה. ומתי קצצתי את הפירות? זמן מה לאחר שהפרק על "שביל העצמאות" עלה לאוויר, התחלתי לקבל טלפונים מאנשים שהלכו בעקבותינו, או שביקשו שאדריך אותם לאורך השביל.


סיפרתי כאן בבלוג (בפוסט "לזהות מה חם") שגם יצרתי ערך בוויקיפדיה על שביל העצמאות. זה הפך את השביל לעוד יותר פופולרי. בנתוני הכניסות של האתר שלי גיליתי שהפוסט על שביל העצמאות היה לפופולרי ביותר, עם אלפי כניסות בחודשים האחרונים, כשהשיא נרשם ביום העצמאות ה-70 לישראל, באפריל 2018.

עוד פריט מידע שנדהמתי לגלות כשעסקתי בנוסח של מגילת העצמאות - מהי העיר היחידה שמוזכרת במגילת העצמאות. אפילו הרשיתי לעצמי לערוך סקר בטוויטר וסקר בפייסבוק. התשובה הנכונה: תל אביב. בשני הסקרים השתתפו מאות אנשים. אז מה עוד אפשר לעשות, אם זה כל כך מסקרן אנשים? איגדתי את מה שכתבתי על עשרת האתרים לאורך שביל העצמאות לכדי קובץ של כ-30 עמודים, עם תמונות והסברים על המסלול, ויצרתי מוצר דיגיטלי במחיר שווה לכל נפש (10 ש"ח), שכל אחד יכול להוריד, להדפיס, לקרוא וליהנות מחתיכת היסטוריה. הופתעתי שאנשים זרמו עם זה.



על הדרך התחלתי להתעניין בתקופה הקצרה שבין אימוץ החלטת החלוקה באו"ם (29 בנובמבר 1947) לבין הכרזת העצמאות (14 במאי 1948). בסך הכל פחות מחצי שנה, אבל כל ההיסטוריה של העם היהודי התנקזה לאותם חודשים גורליים, מורטי עצבים, ומהזווית של מחקר היסטורי - פשוט מרתקים. פיתחתי סיור נוסף בעקבות התגלית שלי על בית צעירות מזרחי - פנימייה של בנות דתיות במרכז תל אביב, ששימשה לדיוני הנהגת היישוב היהודי באפריל 1948, ובה החליטו להקים את מועצת העם ומנהלת העם כהכנה להכרזת העצמאות. לסיור הנוסף קראתי "מגלים עצמאות", והוא מתחיל בבית צעירות מזרחי, ממשיך לבית בן-גוריון ומסתיים על חוף ימה של תל אביב ליד האנדרטה המנציחה את פרשת אלטלנה. הובלתי את הסיור הזה במסגרת סדרת סיורים שערכתי בשיתוף פעולה עם המרכז הקהילתי דב הוז.

אז מה היה לנו? מפת גוגל שפרסמתי בבלוג, טיול בשיטת עשו זאת בעצמכם שפרסמתי באתר, סיור וירטואלי שפרסמתי בפייסבוק, סיור קולי כפרק באחד הפודקסטים הכי מצליחים בעברית, ערך חדש בוויקיפדיה, אלפי כניסות לאתר, פניות מאנשים שנהנים מהטיולים שפרסמתי ומבקשים שאדריך אותם בעצמי, מוצר דיגיטלי שנמכר באתר שלי, וסיור נוסף שפיתחתי והדרכתי. וכעת רק נשאר לי לקצוץ את הפירות.


מה עשיתי לאחרונה?

התארחתי בפודקסט "הספינר: מאחורי הקלעים של הפוליטיקה" של חגי אלקיים-שלם המופלא. שוחחנו על הבחירות ברשויות המקומיות שיתקיימו בעוד שלושה חודשים בכל הארץ, ושרק חצי מהישראלים משתתפים בהן. למה זה קורה? מה הדברים שגורמים לאנשים להצביע? למה יש הבדלים בין ערים גדולות לקטנות, בין פריפריה למרכז, בין חילונים לחרדים, בין יהודים לערבים, ובין התנחלויות לכל השאר? ואיך אפשר לגרום לאנשים להצביע בכל זאת? כל התשובות לשאלות האלה, ועוד, בפרק החדש שלנו (שעלה במקביל גם בפודקסט "הספינר" של חגי, וגם בפודקסט שלי "מהנעשה בערינו" על ערים ועירוניות).



לרגל ט"ו באב ערכתי סיורי אהבה בנווה צדק - שלושה סיורים בזה אחר זה, שבהם השתתפו כמעט 40 אנשים. אני מקווה שנווה צדק גרמה להם להיות קצת יותר מאוהבים, ואם כן - עשיתי את שלי. את הסיורים התחלנו ב"קיוסק 1920" ברחוב לילינבלום שסיפק לכל אחד ואחת כוס יין, לחיי האהבה. מאוד שמחתי לקרוא את חוות הדעת שכתבו לי בעקבות הסיור.





נפגשתי עם יובל מלחי בבית בן-גוריון בתל אביב. הקלטנו פרק לסיכום המיני-סדרה שלנו על חייו של ראש הממשלה הראשון. הבאנו הרבה ציטוטים מכתביו של בן-גוריון, ושוב גילינו אדם גדול מהחיים, עם אישיות מורכבת, שהרבה מהתחזיות שלו התממשו. זה היה אחד הפרויקטים המאתגרים ביותר והמהנים ביותר שעשיתי.
> המיני-סדרה "אנו מכריזים בזאת" על חייו של דוד בן-גוריון
> הפרק המסכם שבו יובל ואני משוחחים על דמותו של בן-גוריון

אילו הקירות יכלו לדבר...

רונה המדריכה בבית בן-גוריון


מקליטים בספריה של בן-גוריון



לפני 95 שנים, ב-28/7/1923, סבא שלי נולד. הוא אהב לספר על עצמו שהוא שילוב של מזרח ומערב. אימא שלו הייתה בת למשפחת אפלבוים - אחת המשפחות המייסדות של זיכרון יעקב, שעלתה ארצה מרומניה. אבא שלו היה בן למשפחת שלוש, אחת המשפחות המייסדות של תל אביב, שעלתה ארצה מאלג'יריה. ב-2010 נסענו יחד לאולפנים של קול ישראל בירושלים, כדי שיתראיין לתוכנית הרדיו "בית הורי" ויספר על עצמו, על הוריו, על הבית שבו גדל ועל המורשת המשפחתית. כעת אפשר להאזין לראיון בקישור הזה > אביעזר שלוש // בית הורי





Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...