2 בספטמבר 2018

לדפוק שעון כעצמאי

מסתבר שחברת "פייבר" תונפק לפי שווי של מיליארד דולר. מיליוני פרילנסרים משתמשים היום באתר החברה, שבתחילת הדרך שימשה כשוק של פרילנסרים שמציעים לבצע עבודות שונות תמורת 5$ (ומכאן שמה- Fiverr). לבנות אתר קטן, לעצב לוגו, לרטש תמונה, או להכין מצגת - כל אחד יכול להיכנס לאתר ולהציע את עצמו. היום אפשר להציע עבודות בסכומים של עד 10,000$. מדי חודש מתבצעות באתר כמיליון עסקאות, לפי נתוני החברה.

מנכ"ל החברה, מיכה קאופמן, סיפר שבארצות הברית 30% משוק העבודה מורכב מפרילנסרים, ונתח זה צפוי לגדול ל-40% עד שנת 2020. "זה שוק שבשנה שעברה היה שווה 730 מיליארד דולר, ממכירות של כל סוגי השירותים, פיזיים ודיגיטליים. עד 2020 הוא יהיה שווה טריליון דולר", אמר. הנתונים הללו מדהימים, ומצביעים בבירור על המגמה שאליה העולם הולך.

עם גידול מאסיבי במספר הפרילנסרים, אני תוהה עד כמה אנחנו מוכנים לזה. המסגרות הקיימות שההורים שלנו הכירו מקרוב - לימודים, הכשרה מקצועית, מסלולי קריירה, חברות גדולות - כל זה היה מאוד ברור ומסודר. אבל העולם הזה משתנה לנגד עינינו. יחסי העבודה במשק הישראלי רחוקים מאוד מגמישות תעסוקתית שיכולה לתמוך בדבר כזה. אין מספיק מסלולי הכשרה לעצמאים. מי שרוצה להיות עצמאי, צריך ללמוד את זה בעצמו.

אני זוכר את עצמי לפני כמה שנים, כשהחלטתי שאני עוזב את המשרות שבהן עבדתי כשכיר, מנסה להסתגל לחיים חדשים שלא היכרתי קודם. לא ידעתי איפה להתחיל. בדיעבד אני יכול לומר שהצעד הראשון שעשיתי התברר לי כאחד הדברים הכי חשובים בחיים של פרילנסר.

הדבר הראשון שעשיתי היה לפתוח טבלה חדשה בגוגל ספרדשיטס. זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי אי פעם. בטבלה הזו התחלתי לנטר את שעות העבודה שלי, מתוך מחשבה שאני רוצה לדעת על מה אני עובד וכמה שעות אני משקיע בכל פרויקט. זו העצה מספר אחת שלי לכל אחד שמתחיל להיות פרילנסר. למעשה, אני חושב שגם שכירים צריכים למדוד את זמן העבודה שלהם, אבל זה כבר סיפור אחר...

למה למדוד את שעות העבודה? הרי אני עובד כמה שאני צריך כדי לסיים את מה שאני צריך לסיים.

ובכן, בכל מה שקשור לזמן, אנחנו מאוד לא מדויקים, וזה בלשון המעטה. אנחנו שופטים די גרועים של הזמן שלנו. יעידו על כך כל הפעמים שאיחרתם לפגישה למרות שחשבתם שיצאתם בזמן. יעידו על כך כל הפעמים שבהם הצצתם בשעון ולא האמנתם שעברו רק חמש דקות מהפעם האחרונה שבדקתם מה השעה. כשאנשים נשאלים כמה זמן הם צופים בטלוויזיה הם נותנים הערכת חסר, בעוד שאותם אנשים כשהם נשאלים כמה זמן הם מקדישים לקריאת ספרים ידווחו על יותר זמן ממה שהם משקיעים באמת.

בשל כך, מאוד חשוב למדוד את שעות העבודה שלנו בצורה כנה, עם עין ביקורתית, ותוך ניסיון להיות אובייקטיביים. כשמתמידים בזה לאורך זמן, מקבלים משהו שלא הרבה מצליחים להגיע אליו - שקט נפשי. כן, ממש כך. כשאני מצליח לנטר את זמן העבודה שלי בצורה טובה, יש לי תמונה רחבה של כמה זמן באמת הקדשתי לכל פרויקט. כשאני משווה את הזמן שהשקעתי בעבודה לרף שאליו רציתי להגיע, אני יכול לדעת אם עמדתי ביעדים או שיש מקום לשיפור. בכל מקרה, הוודאות הזו מחליפה את אותה הרגשה עמומה שהזמן חומק לי מבין האצבעות בעוד אני מתבטל יותר מדי.

עוד יתרון גדול של מדידת זמן הוא שאתה יכול לגלות על עצמך דברים מעניינים, ולהתאים את העבודה שלך למה שקורה מאליו. בעבר חשבתי שאני יכול לייחד לעצמי פרקי זמן ארוכים לעבודה על פרויקט מסוים. כשהתחלתי לנטר את זמן העבודה שלי, שמתי לב שאני דווקא עובד פרקי זמן קצרים יחסית על כל דבר. עם נתונים של 16 חודשים, יצרתי את הגרף הבא, שממחיש עד כמה אני מעדיף לעבוד כל פעם קצת - 3,000 פעמים דיווחתי בטבלה שלי על יחידת זמן שעבדתי על משהו. לפעמים רבע שעה, לפעמים חצי שעה, לפעמים שעה וכו'. כמעט 2,000 מיחידות הזמן שדיווחתי עליהן הן של רבע שעה או חצי שעה. מתברר שאני מעדיף לעבוד על משהו למשך זמן קצר, ואז לעבור לדבר אחר.


אני מודד את זמן העבודה שלי בצורה יחסית פשוטה, שלא לומר פרימיטיבית - בכל פעם שאני מסיים משהו, אני מוסיף את זה לטבלה שלי. עם זאת, יש שיטות מתוחכמות ומדויקות יותר. למי שרוצה להתנסות בהן, מומלץ להאזין לשיחות של מייק הרלי ו-CGP Grey על מדידת זמן בפודקסט Cortex, ובייחוד בפרק Existential Time Tracking.

עוד המלצות -


- קטעים בהיסטוריה || פרק 265: תמונות יפואיות. סיור קולי ביפו העתיקה שיגרום לכם להתאהב מחדש בעיר דרך האוזניים. שמחתי לעשות את החיבור המופלא הזה בין יוצר הפודקסטים יובל מלחי לבין מדריכת הסיורים מיכל ששון ביבי.

- יהורם גאון תמה לאן נעלמה תרומת הספרדים לקום המדינה. מונולוג חשוב מאוד על ההיסטוריה של כולנו.


עוד דברים -


- פסטיבל "בתים מבפנים" בתל אביב חוזר. אני אדריך סיור מטעם נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), החברה שבונה את הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב. הסיור ייצא מרח' אחד העם 18, תל אביב (על יד מגדל שלום). במהלך הסיור אספר על תחנת הרכבת התחתית שנבנתה בתל אביב בשנות ה-60' (!), על התוכנית להקים טראם בתל אביב בשנותיה הראשונות, ועל תוואי מסילת הרכבת, שהפך לחניון ובימים אלה הופך למנהרה עבור הרכבת הקלה. עוד סיפורים והפתעות בסיור, שייצא לדרך ביום חמישי 20/9 לפנות ערב, וביום שישי 21/9 לפני הצהרים.



 - שיגרתי עוד שני גיליונות של הניוזלטר לאנשים שאוהבים ערים -


וגם שוחחתי עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו שלו "גם כן תרבות" על גשר יהודית שהיה אמור להיבנות בתל אביב על מנת לחבר בין מערב העיר למזרחה. האזינו >


- נסעתי עם המשפחה לצפון. ביום למחרת חזרתנו, שמתי לב שכושר הריכוז שלי בעבודה עלה. מיד כתבתי לעצמי טיפ לעתיד - לצאת ליותר חופשות.



- חודש אוגוסט הזה היה יוצא דופן. בשנים עברו, בקושי היו לי סיורים בחודש כל כך חם ולח. השנה הייתה ברוכת סיורים בנווה צדק, בשדרות רוטשילד, ברחוב דיזנגוף... ואפילו היה סיור אחד שתפר את כל המקומות הללו ביחד...

וקיבלתי מכתב תודה שחימם לי את הלב -

12 באוגוסט 2018

עולם חדש מופלא

בשבועות האחרונים האזנתי לפודקסט "קיצור תולדות האנושות". אלו הקלטות של כל ההרצאות בקורס המבוא שהעביר פרופ' יובל נח הררי באוניברסיטה העברית. ההקלטות הן משנת 2011, וזה מצחיק לשמוע אותן, כי מדי פעם פרופ' הררי מציין את הספר שלו שעומד לצאת בקרוב, והוא מציע לסטודנטים שלא כתבו כלום בשיעורים שלו לרכוש את הספר כי הוא מבוסס על הקורס. ממש שומעים את הסטודנטים מפהקים בחוסר התרגשות. אף אחד מהם לא ידע שהספר הזה יעמוד בראש טבלת רבי המכר בקטגוריית העיון למשך יותר משלוש שנים במצטבר.

אחת השאלות הגדולות של פרופ' הררי בקורס הזה היא האם אנחנו יותר מאושרים היום מאשר אבות אבותינו. האם האדם המודרני שחי בבית עם חשמל ומים זורמים, נהנה משפע של מזון שמגיע לפתח ביתו, ועובד בסביבה משרדית מול מחשב - האם הוא יותר מאושר מאשר ציידים-לקטים לפני אלפי שנים? האם הוא יותר מאושר מהאיכרים בעת העתיקה ובימי הביניים? האם הוא יותר מאושר מהפועל קשה היום בראשית ימיה של המהפכה התעשייתית? כמובן שהתשובה מורכבת.

זו נקודה חשובה, כי פרופ' הררי מבחין בין ההצלחה של המין האנושי בהשתלטות על העולם לבין אושרם של בני אדם כפרטים. יכול מאוד להיות שהאנושות שגשגה, אבל האינדיבידואל - אומלל. אני לא יודע בנוגע לאנושות, אבל אני כן יודע על עצמי, שהייתי שמח להיות מאושר יותר. כל אחד שואף לכך, לא? נוכח העובדה שהרבה מהחיים שלנו אנחנו מקדישים לעבודה, השאלה המתבקשת היא איך נוכל להיות מאושרים יותר בעבודה.

בעניין הזה, לא חסרות הבטחות. מהימים של המהפכה התעשייתית, שבהם הפועל היה מגיע למפעל, טוחן עבודה, והולך הביתה, אפשר לומר ש"התקדמנו". היום אף מקום עבודה לא מפרסם את עצמו בתור המקום שאתם באים אליו כדי לסבול קצת, אבל זה שווה את זה כי אחר כך תלכו הביתה ויהיה לכם כסף כדי לחיות. כולם מוכרים לנו, או מנסים למכור לנו, תחושת שייכות - בואו להיות חלק מהמשפחה, תגשימו את עצמכם, היו הנינג'ה שחלמתם להיות וכו'.

אני מפקפק ביכולת של מקומות עבודה ליצור אצלי תחושת שייכות. כעצמאי אני מרגיש הרבה יותר שייך לעולם. כעצמאי אני מרגיש שאני באמת מגשים את עצמי. אם הייתי צריך למנות טיעונים בעד, הייתי נעזר ברשימה "למה אתם חייבים להיות עצמאים - ועכשיו" שפרסם אייל לינור ב"כלכליסט" לפני כמה חודשים. לקבוע לעצמי את סדר היום זה הדבר שהכי חשוב לי באופן אישי, ולינור גם מוסיף שלשם העולם הולך. כלומר, הוא ממליץ ללכת לכיוון של להיות עצמאי, לא רק אם זה מתאים לכם באופן אישי, אלא גם משום שכל האנושות הולכת לשם. הוא מציג את הנתון המפתיע הבא: 35% מהעובדים בארצות הברית הם פרילאנסרים, וחוזים מגמת עלייה בשנים הקרובות. לא ברור לי על מה זה מבוסס, אבל אם זה נכון - אכן עולם חדש (מופלא?) מחכה לנו.

אני לא ממהר לדחוף אתכם לעלות על עגלת העצמאים. אני פוגש הרבה עצמאים שלא הייתי רוצה לחקות את סדר היום שלהם. הרבה עצמאים מתרכזים בחלק אחד של המשוואה - להרוויח כמה שיותר כסף; ושוכחים את החלק השני - לעבוד כמה שפחות. במובן הזה יכול מאוד להיות שלקטים-ציידים לפני עשרות אלפי שנים היו יותר יעילים מאיתנו - הם היו משקיעים מעט מאמץ כדי להשיג את העושר שנזקקו לו, ואז היה להם שפע של פנאי.

אתם בטח שואלים - באיזה עולם אפשר לעבוד פחות? העולם המודרני הוא קללה שהאדם הביא על עצמו, והוא עכשיו כבול לחיים בלתי הגיוניים של עבודה נצחית. ובכן, לעבוד פחות זו לא פנטזיה. רשימת 6 חלופות לעבודה הזוועתית שלכם בבלוג "הסולידית" מניחה שמאסתם בעבודה שלכם, וקוראת לכם לסקור את האלטרנטיבות. זה אחד הבלוגים הכי מעניינים שאני קורא, והוא מציע פרדיגמה חדשה לחיים - לעבוד מעט שנים, להשקיע את הכסף, לקיים אורח חיים צנוע, לפרוש לפנסיה בגיל 30 וקצת. כן, 30 וקצת. אם אתם בשנות ה-20 לחייכם, אל תמהרו להיכנס לסגנון החיים שמוכר לכם מההורים שלכם. תקראו את מה שיש לסולידית להציע לכם. יש גם אפשרויות ביניים בין התרחיש הזה, שנשמע לרוב האנשים קיצוני להחריד, לבין הנורמה הרווחת היום של עבודה במשרה מלאה עד אחרי גיל 60. תעיפו מבט.

ועוד פוסט אחד שאני ממליץ עליו הוא העולם החדש: כך תדעו אם אתם כבר חיים בו בבלוג "תוכניסט". כן, יש את הקונספט הזה שנקרא "אנשי העולם החדש". אני לא כל כך אוהב אותו. נשמע לי קצת כמו כת. קראתי תכנים של אנשים שמקדמים את הקונספט הזה, ואני יכול להעיד על עצמי שלא שאבתי מהם ערך מוסף. כן הפוסט הזה בבלוג "תוכניסט" חילץ עבורי כמה דברים מבין כל הממבו-ג'מבו שרץ בקרב "אנשי העולם החדש". הדברים הללו בהחלט מאפיינים אותי - מקורות הכנסה מגוונים, שימוש בתוכן על מנת לייצר ערך והכנסות, העדפה של גישה לשירותים על פני בעלות על מוצרים, וגם ניידות מלאה ("יכולים להכניס לתיק גב את כל מה שהם צריכים כדי להצליח"). מסתבר שאני "איש העולם החדש" ולא ידעתי.

דברים שעשיתי לאחרונה


הישג אישי ב-TripAdvisor


הסיורים שלי מדורגים במקום 11 בטריפאדוויזור מבין כל הסיורים בתל אביב. טיפוס נאה מתחתית הרשימה, וזאת בזכות שנה וחצי של לבקש מהמשתתפים בסיורים שלי לדרג אותי בטריפאדוויזור, שזה כנראה המקום הכי חשוב להיות מדורג בו כמדריך סיורים. אחרי כל סיור אני גם שולח קישור מיוחד בוואטסאפ, וזה מוכיח את עצמו. עכשיו כשאני מופיע כל כך גבוה, הפניות זורמות אלי בקצב מסחרר.

את הסיורים שלי מיתגתי תחת השם TLVXP, ושמתי לב שרבים לא קולטים את זה. אני מדריך את הסיורים כשאני עונד סיכת דש עם הלוגו שלי, אבל שמתי לב שכמעט כולם מפספסים את ה-XP ורואים רק את ה-TLV (ואז חושבים שאני קשור לקניון החדש, ה-TLV Fashion Mall). אז הבנתי שהעיצוב של הלוגו שלי צריך להשתנות. מה שנחמד זה שתמיד יש מה לשפר, ותמיד טוב להישען על משוב מאנשים כדי לעשות זאת:

 

גליון חדש של "מהנעשה בערינו"


שלחתי את "ההולנדי המשתף": גיליון 73 של הניוזלטר "מהנעשה בערינו".

מעל 330 רשומים לניוזלטר המיועד לאנשים שאוהבים ערים. את הגיליון הזה אהבתי במיוחד, כי הבאתי בו אמירה אישית שלי על ריבוי האופניים והקורקינטים במרחב העירוני:

בשנת 1913 התקבלה במשרד הפטנטים האמריקאי המצאה חדשה - "אוטופד". פלורנס פרסיליה נורמן (בתמונה) הייתה רוכבת על ה"אוטופד" ברחובות העיר לונדון.

דמיינו מה היה קורה אם באותה תקופה, לפני קצת יותר ממאה שנה, משהו היה משתבש במפעל של הנרי פורד. הוא היה זונח את שוק המכוניות, ועובר לייצר "אוטופדים". איך הערים שלנו היו נראות? אחרת לגמרי.

בעולם שבו ה"אוטופד", או הקורקינט, היו עולים כאמצעי התחבורה העיקרי, היו לנו ערים קומפקטיות יותר, עם פחות זיהום אוויר ותאונות דרכים.

צריך לזכור שהקורקינטים הם חלק מהפיתרון, ולא חלק מהבעיה. ככל שיהיה להם יותר מקום בכביש, כך הערים שלנו ישתפרו.

*תוספת 21/8/2018 - אפרופו קורקינט, שלחו לי את שיר הקורקינט של להקת הנח"ל משנות ה-50', ובמילותיו של דידי מנוסי: "איזה רכב משגע ומהיר... כל אחד בודק אותו ומשתומם..." - מעניין מה היה קורה אם היינו ממשיכים עם התחושה הזו, במקום להתמכר למכוניות. איך ישראל הייתה נראית היום, אפשר רק לדמיין.

הורידו לי גשר!


חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) הסירה את גשר שלוש בנווה צדק כדי להתקדם בעבודות על הרכבת הקלה בתל אביב. זה מה שהיה לי להגיד :

כבר מאה ומשהו שנה עוברת אצלנו במשפחה האגדה על גשר שלוש בנווה צדק.

אהרן שלוש יצא מפתח ביתו בכרכרה רתומה לסוס כדי להגיע לעסקיו ביפו. כשירד אל הערוץ שבו עברה מסילת הרכבת, הכרכרה התהפכה על הפסים ואהרן שלוש נפצע. הוא חזר לביתו כדי להחלים, והמושל התורכי של יפו הגיע לבקר אותו ביקור חולים.

המושל שאל אותו מה קרה, ואחרי שאהרן שלוש סיפר לו, המושל החליט להקים עבורו גשר. אם כך, זה הגשר היחיד בעולם שנבנה רק לאיש אחד.




הקטע הזה של מסילת הרכבת יצאה משימוש במלחמת העצמאות. הפסים נעקרו לאחר מכן. אחר כך השטח שימש לחניון. לפני כמה חודשים סגרו את החניון והחלו כאן העבודות שיחזירו את הרכבת - והפעם בדמות הרכבת הקלה של גוש דן.

בעשר השנים האחרונות, אני מדריך סיורים בנווה צדק, ותמיד אנחנו עוצרים בגשר שלוש כדי לספר את הסיפור. עכשיו מתחילה הספירה לאחור עד שנוכל לעמוד שוב על הגשר.

עוד כמה פוסטים מעניינים באותו נושא:
פוסט בדף של התרבוש על גשר שלוש
פוסט בדף של חברת נת"ע על ההסרה של גשר שלוש
פוסט אצל יונתן משעל על הקטר שהיה עובר מתחת לגשר שלוש




אתרי מים בתל אביב


התחלתי למפות את אתרי המים בתל אביב - מזרקות, בריכות אקולוגיות ופסלים סביבתיים שמשלבים מים. אם אתם מכירים משהו שלא מופיע כרגע במפה, ספרו לי!




הצטרפתי לקבוצת BNI מטרופולין


הצטרפתי לקבוצת עסקים שנקראת BNI מטרופולין. אנחנו נפגשים כל יום חמישי ב-6:45 בבוקר (!) בנמל תל אביב. זה משהו שנחשפתי אליו ממש לאחרונה, וזו הזדמנות בשבילי להכיר עוד עצמאים, ליצור קשרים ולחזק את שריר הנטוורקינג שלי. כאן אתם רואים אותי מתקבל באופן רשמי כחבר בקבוצה, עם עוד שני חברים חדשים לצד יו"רית הקבוצה וסגנה.



30 ביולי 2018

לקצוץ את הפירות

אני לא זוכר באיזה מערכון של "ארץ נהדרת" השתמשו בביטוי המשובש הזה, אבל אני לא מפסיק להשתמש בו: "לקצוץ את הפירות". שיבוש של "לקצור את התבואה" עם "לקטוף את הפירות"... משעשע אותי בכל פעם מחדש. אז מתי אני קוצץ את הפירות? כשאני רואה שמשהו שעשיתי בעבר, לפעמים אפילו בעבר הרחוק, השאיר טעם טוב או עורר עניין. מרגישים את זה במיוחד עם לקוחות חוזרים, אבל הפעם אני רוצה לספר על פרויקט שהוביל אותי ליצור משהו חדש לגמרי, שאת פירותיו אני קוצץ בימים אלה.

לפני יותר משנה התפרסמה כתבה על פרויקט "שביל העצמאות" בתל אביב - שביל המחבר עשרה אתרים היסטוריים, הקשורים בהקמת העיר ובהקמת המדינה. זה הדליק אותי, ומיד שמתי את עשרת האתרים על מפת גוגל, ופרסמתי אותה כאן בבלוג. כשעבדתי על האתר החדש של הסיורים שאני מדריך בתל אביב (www.TLVXP.com), העליתי גם פוסט על "שביל העצמאות" עוד לפני שנסלל פיזית בשטח. תיארתי כל אחד מהאתרים, ושוב פרסמתי את המפה, וכך נוצר טיול בשיטת עשו זאת בעצמכם.

שביל העצמאות בעת הקמתו

לקראת החנוכה הרשמית של השביל ביום העצמאות האחרון, פרסמתי פוסטים בעמוד הפייסבוק שלי TLVXP על כל אחת מהתחנות לאורך השביל. תייגתי את הפוסטים עם ההאשטגים #שביל_העצמאות #סיור_וירטואלי. הנה, למשל, התחנה הראשונה בשביל העצמאות - הקיוסק הראשון של תל אביב. זה עורר מספיק עניין, כדי שאנשים יילכו את השביל לפי הסימונים הוירטואליים שאני יצרתי - הגדילה לעשות ידידתי עדי, שהעלתה תמונה שלה ושל ביתה: "אני ושקד צועדות בשביל לפי הנחיותיך, נעדכן :)"

הרגשתי שזה מסקרן ושזה הולך להיות משהו גדול. רציתי להשקיע בזה מתוך הנחה שההשקעה תחזיר את עצמה. פניתי ליובל מלחי, שדר הפודקסט "קטעים בהיסטוריה", שאיתו אני עובד על מספר פרויקטים, והזמנתי אותו לטייל איתי לאורך שביל העצמאות. אפשר לשמוע את הטיול שלנו בפרק 252 של הפודקסט: שביל העצמאות עם תומר שלוש. בעקבות הפרק הזה באה גם מיני סדרה על חייו של דוד בן-גוריון, שהכריז על הקמת המדינה. ומתי קצצתי את הפירות? זמן מה לאחר שהפרק על "שביל העצמאות" עלה לאוויר, התחלתי לקבל טלפונים מאנשים שהלכו בעקבותינו, או שביקשו שאדריך אותם לאורך השביל.


סיפרתי כאן בבלוג (בפוסט "לזהות מה חם") שגם יצרתי ערך בוויקיפדיה על שביל העצמאות. זה הפך את השביל לעוד יותר פופולרי. בנתוני הכניסות של האתר שלי גיליתי שהפוסט על שביל העצמאות היה לפופולרי ביותר, עם אלפי כניסות בחודשים האחרונים, כשהשיא נרשם ביום העצמאות ה-70 לישראל, באפריל 2018.

עוד פריט מידע שנדהמתי לגלות כשעסקתי בנוסח של מגילת העצמאות - מהי העיר היחידה שמוזכרת במגילת העצמאות. אפילו הרשיתי לעצמי לערוך סקר בטוויטר וסקר בפייסבוק. התשובה הנכונה: תל אביב. בשני הסקרים השתתפו מאות אנשים. אז מה עוד אפשר לעשות, אם זה כל כך מסקרן אנשים? איגדתי את מה שכתבתי על עשרת האתרים לאורך שביל העצמאות לכדי קובץ של כ-30 עמודים, עם תמונות והסברים על המסלול, ויצרתי מוצר דיגיטלי במחיר שווה לכל נפש (10 ש"ח), שכל אחד יכול להוריד, להדפיס, לקרוא וליהנות מחתיכת היסטוריה. הופתעתי שאנשים זרמו עם זה.



על הדרך התחלתי להתעניין בתקופה הקצרה שבין אימוץ החלטת החלוקה באו"ם (29 בנובמבר 1947) לבין הכרזת העצמאות (14 במאי 1948). בסך הכל פחות מחצי שנה, אבל כל ההיסטוריה של העם היהודי התנקזה לאותם חודשים גורליים, מורטי עצבים, ומהזווית של מחקר היסטורי - פשוט מרתקים. פיתחתי סיור נוסף בעקבות התגלית שלי על בית צעירות מזרחי - פנימייה של בנות דתיות במרכז תל אביב, ששימשה לדיוני הנהגת היישוב היהודי באפריל 1948, ובה החליטו להקים את מועצת העם ומנהלת העם כהכנה להכרזת העצמאות. לסיור הנוסף קראתי "מגלים עצמאות", והוא מתחיל בבית צעירות מזרחי, ממשיך לבית בן-גוריון ומסתיים על חוף ימה של תל אביב ליד האנדרטה המנציחה את פרשת אלטלנה. הובלתי את הסיור הזה במסגרת סדרת סיורים שערכתי בשיתוף פעולה עם המרכז הקהילתי דב הוז.

אז מה היה לנו? מפת גוגל שפרסמתי בבלוג, טיול בשיטת עשו זאת בעצמכם שפרסמתי באתר, סיור וירטואלי שפרסמתי בפייסבוק, סיור קולי כפרק באחד הפודקסטים הכי מצליחים בעברית, ערך חדש בוויקיפדיה, אלפי כניסות לאתר, פניות מאנשים שנהנים מהטיולים שפרסמתי ומבקשים שאדריך אותם בעצמי, מוצר דיגיטלי שנמכר באתר שלי, וסיור נוסף שפיתחתי והדרכתי. וכעת רק נשאר לי לקצוץ את הפירות.


מה עשיתי לאחרונה?

התארחתי בפודקסט "הספינר: מאחורי הקלעים של הפוליטיקה" של חגי אלקיים-שלם המופלא. שוחחנו על הבחירות ברשויות המקומיות שיתקיימו בעוד שלושה חודשים בכל הארץ, ושרק חצי מהישראלים משתתפים בהן. למה זה קורה? מה הדברים שגורמים לאנשים להצביע? למה יש הבדלים בין ערים גדולות לקטנות, בין פריפריה למרכז, בין חילונים לחרדים, בין יהודים לערבים, ובין התנחלויות לכל השאר? ואיך אפשר לגרום לאנשים להצביע בכל זאת? כל התשובות לשאלות האלה, ועוד, בפרק החדש שלנו (שעלה במקביל גם בפודקסט "הספינר" של חגי, וגם בפודקסט שלי "מהנעשה בערינו" על ערים ועירוניות).



לרגל ט"ו באב ערכתי סיורי אהבה בנווה צדק - שלושה סיורים בזה אחר זה, שבהם השתתפו כמעט 40 אנשים. אני מקווה שנווה צדק גרמה להם להיות קצת יותר מאוהבים, ואם כן - עשיתי את שלי. את הסיורים התחלנו ב"קיוסק 1920" ברחוב לילינבלום שסיפק לכל אחד ואחת כוס יין, לחיי האהבה. מאוד שמחתי לקרוא את חוות הדעת שכתבו לי בעקבות הסיור.





נפגשתי עם יובל מלחי בבית בן-גוריון בתל אביב. הקלטנו פרק לסיכום המיני-סדרה שלנו על חייו של ראש הממשלה הראשון. הבאנו הרבה ציטוטים מכתביו של בן-גוריון, ושוב גילינו אדם גדול מהחיים, עם אישיות מורכבת, שהרבה מהתחזיות שלו התממשו. זה היה אחד הפרויקטים המאתגרים ביותר והמהנים ביותר שעשיתי.
> המיני-סדרה "אנו מכריזים בזאת" על חייו של דוד בן-גוריון
> הפרק המסכם שבו יובל ואני משוחחים על דמותו של בן-גוריון

אילו הקירות יכלו לדבר...

רונה המדריכה בבית בן-גוריון


מקליטים בספריה של בן-גוריון



לפני 95 שנים, ב-28/7/1923, סבא שלי נולד. הוא אהב לספר על עצמו שהוא שילוב של מזרח ומערב. אימא שלו הייתה בת למשפחת אפלבוים - אחת המשפחות המייסדות של זיכרון יעקב, שעלתה ארצה מרומניה. אבא שלו היה בן למשפחת שלוש, אחת המשפחות המייסדות של תל אביב, שעלתה ארצה מאלג'יריה. ב-2010 נסענו יחד לאולפנים של קול ישראל בירושלים, כדי שיתראיין לתוכנית הרדיו "בית הורי" ויספר על עצמו, על הוריו, על הבית שבו גדל ועל המורשת המשפחתית. כעת אפשר להאזין לראיון בקישור הזה > אביעזר שלוש // בית הורי





16 ביולי 2018

לצמוח ולגדול - הדור הבא

את העסק שלי של הסיורים התחלתי כעסק צדדי. בנוסף לכל מיני דברים אחרים שעשיתי, גם הדרכתי סיורים היסטוריים בנווה צדק. זה היה עסק מאוד נוח לתפעול עם שורת רווח נאה ביחס לזמן שהשקעתי בעסק. לקוחות מצאו אותי בחיפוש בגוגל, או ששמעו עלי מפה לאוזן. הייתי מגיע, מדריך והולך, כך שזו לא הייתה השקעת זמן אדירה. עם השנים, העסק הזה צמח וגדל. לקח לי הרבה זמן להבין שזה בעצם העסק העיקרי שלי, ושאני צריך לנהל אותו יותר טוב מאשר על מפית של בית קפה. להלן רשימת ההכנסות שלי בחמש השנים הראשונות של העסק:


מאז הספקתי לצמוח לכל מיני אפיקים. אני עצמאי במשרה מלאה, עם כמה פרויקטים במקביל. העסק של הסיורים (TLVXP) הוא עכשיו העסק המרכזי. אני חושב שהתובנה שרציתי לשתף פה היא שהרבה חושבים שעסק מתחיל בתוכנית עסקית וחשיבה ארוכה. אני לא שולל את זה, אבל אני חושב שהסיפור הזה פחות רווח ממה שנוטים לחשוב. אני נתקל ביותר אנשים כמוני, שהעסק שלהם התחיל מתחביב או רעיון שהתחיל להתגבש וניסו אותו כמה פעמים. העסק שלהם פשוט צמח באופן בלתי צפוי, בדומה לזה שלי. לפעמים יש לנו לקוחות לפני שיש לנו בכלל עסק.

ועוד משהו שעולה לי בראש כשאני מסתכל על המפית הזו - כן, משנה לשנה הגדלתי את המחזור הכספי שלי. זה לא תמיד קורה, אבל זה אפשרי. אבל זה לא הטור הכי חשוב במפית הזו. הטור החשוב באמת הוא לא הטור באמצע (סך ההכנסות שלי בשקלים), אלא הטור מימין (השנים). כן, כסף אפשר לצבור. למעשה, זה כל הרעיון. אנחנו משקיעים זמן ואנרגיה כדי לייצר כסף. זה נקרא עבודה. אבל זמן - לצערנו - אי אפשר לצבור.

מספרים לנו את הסיפור הבא - יש לנו זמן. את הזמן הזה אנחנו מוכרים למי שמוכן לתת לנו כסף. עם הכסף אנחנו קונים את מה שצריך כדי לחיות. כלומר, עם הכסף אנחנו קונים עוד זמן על כדור הארץ. כסף וזמן שלובים זה בזה עד כדי כך שיש מי שטוענים שזמן הוא כסף (Time is money). אבל המשוואה הזו לא נכונה והסיפור הזה לא מדויק. זמן הוא משאב שאי אפשר לצבור אותו. במובן זה, הוא נדיר יותר מכסף, שאותו ניתן לצבור ללא הגבלה.

אני חושב שהצעירים של היום מבינים את זה יותר טוב מדור ההורים שלהם. אנחנו עדים למהפך דורי. הצעירים של היום כבר מבינים שכסף לא קונה להם עוד זמן. "דור ה-Y" (ילידי שנות ה-80' ושנות ה-90') והמילניאל'ז (מי שנולדו במילניום הנוכחי, כלומר, בשנת 2000 ואילך) - כבר לא מסכימים למשוואה שנוסחה על ידי הדורות הקודמים - דור ה-X (ילידי שנות ה-60' ושנות ה-70') והבייביבומרז (מי שנולדו בגל הילודה שלאחר מלחמת העולם השנייה ובשנות ה-50'). שימו לב לאינפוגרפיקות המעניינות על הפער הבין-דורי בסוגיות שקשורות לעבודה: How Different Age Groups View the Trade-Off Between Time and Money

כשנשאלו אם הם היו מעדיפים יותר זמן מאשר יותר כסף, כמעט 40% מבני 20-39 השיבו בחיוב. בקרב בני 40-59 רק 26.5% השיבו בחיוב. יש שם עוד נתונים מעניינים, אבל בגדול אני חושב שהצעירים של היום מבינים שהעבודה היא לא הדבר העיקרי שצריך לחיות למענו.

כמה דברים שרציתי לשתף - 


❤ מוזמנים לסיורי ט"ו באב בנווה צדק ❤ יום חמישי 26/7 בשעות הערב ❤ להרשמה >

❇ ב-20/6 דילגתי בין הכנסת לבין עיריית תל אביב. בבוקר עליתי לירושלים כדי להשתתף בדיון נוסף של ועדת הכלכלה על חוק שירותי תיירות (קראתי לחברי ועדת הכלכלה לפתוח את מקצוע ההדרכה לכל אדם). אחרי הצהרים התגלגלתי לעיריית תל אביב כדי להנחות דיון מיוחד של ועדת התחבורה, הבינוי והתשתיות בנושא שבילי אופניים והממשק עם הולכי הרגל:



❇ כל פרקי סדרת הפודקסט על דוד בן-גוריון (מבית "קטעים בהיסטוריה" של יובל מלחי) עלו לאוויר! חמישה פרקים, שהשתתפתי בכתיבתם - צאו לדרך

❇ היו לי המון סיורים בחודש שעבר בחסות מזג האוויר המדהים (לא כמו הלחות שתוקפת אותנו עכשיו). הנה כמה תמונות מייצגות מנווה צדק:






❇ האזנתי למסע לאנטרנטיקה של אושיית הרשת בריידי הרן - ללא ספק המסע הכי מעניין ששמעתי

❇ קיבלתי את התמונות מיום רשת של צוערי השלטון המקומי באשקלון, שהוזמנתי להרצות בו. ההרצאה זמינה כאן > "ארגז הכלים להזזת ערים"

Yes sir, I can boogie 🕺


❇ השלטית המקומטת צובעת את תל אביב בצהוב, והפסל של יעקב אגם חזר לכיכר דיזנגוף:



9 ביוני 2018

עבודה מכל מקום

הצעה שקיבלתי בתחילת השבוע שחלף שלחה אותי לחשיבה על העתיד, כפי שקורה מעת לעת כשמקבלים הצעות מעניינות. אחד הלבטים העיקריים שלי הוא בנוגע לזמן שאצטרך לבלות בנסיעות אם אקח את ההצעה הזו. לא נסיעות מרובות מדי או ארוכות מדי, ואפילו לא אל מחוץ לעיר, אבל כן - שעה הלוך, שעה חזור, מספר פעמים בשבוע. זה משמעותי, כשחושבים על שבוע עבודה בן 42 שעות. להוסיף לזה 4-6 שעות, זה תוספת של 10-15% לזמן העבודה.

אני מאוד מרוצה ממה שבניתי בשנתיים האחרונות. אמנם עדיין לא עשיתי את המיליון הראשון (על כך קיבלתי עצה מצוינת - להתחיל ישר מהמיליון השני... כי אז הראשון בא בקלות). אבל כן הצלחתי לצרף כל מיני חתיכות שאספתי עם הזמן לכדי משהו שאפשר לקרוא לו "עבודה". וכשמצרפים את הכסף שאני מקבל מכל מיני לקוחות, אפשר לקרוא לזה "פרנסה".

כשניגשתי לחשוב על אותה הצעה השאלה המרכזית הייתה מה המחיר של זה. כלומר, מה המחיר של להכניס משהו חדש למשוואה (והמשהו הזה הוא גדול, ובהכרח ייאלץ אותי לוותר על חלק מהדברים שאני עושה היום). ברור שהמחיר של זה הוא משמעותי, ולו בשל העובדה שהמשוואה תצא מאיזון.

אני עדיין שוקל את ההצעה, כי אם אקבל אותה היא עשויה להזניק אותי קדימה. בכל זאת, היא גרמה לי לשאול את עצמי על מה אני לא מוכן לוותר. כלומר, על מה אני צריך להתעקש. מכל המאפיינים של ה"עבודה" שלי, מה הדבר שהכי חשוב לי? חשוב גם במובן שלא הייתי מוותר עליו וגם במובן של הייתי רוצה יותר ממנו. ובכן, הגעתי למסקנה שהדבר הכי חשוב עבורי הוא ללא ספק היכולת לעבוד מכל מקום.

המשרד הראשי שלי

זה הזכיר לי את הכתבה אל תגידו "עבודה מהבית" - אימרו "העסקה מרחוק", שפורסמה באתר דה מרקר לפני חודש. מדהים אותי שבעידן האינטרנט ברירת המחדל היא עדיין מקום עבודה, במובן של מקום פיזי שצריך להגיע אליו כל יום בשעה מסוימת. למה ברירת המחדל היא לא עבודה מהבית? או "העסקה מרחוק"? או איך שלא תקראו לזה... אגב, אני מעדיף לקרוא לזה "עבודה מכל מקום". אני יכול לקחת איתי את המחשב לבית קפה, לשבת אצל חברים, לפעמים גם בנסיעות...

בקיצור, הגעתי למסקנה שככל שאני אצליח להגדיל את היכולת שלי לעבוד מכל מקום, כך אני אהיה מאושר יותר. אז בין אם אני אקח את ההצעה הזו או לא, אני יודע לאן אני חותר.


מהדברים שעשיתי בזמן האחרון -


> חגגתי את יום האופניים הבינלאומי (3/6) עם #פידאופניים בטוויטר ועם האופניים החדשים שנצפו בתל אביב, מבית Mobike ו-ofo.

> פרסמתי טיול חדש בתל אביב: "מגלים עצמאות" - בדיוק לפני שבעים שנה התחוללה כאן דרמה אדירה. העם היהודי חידש את עצמאותו המדינית, ותל אביב הייתה לבירה הזמנית של המדינה שזה עתה הוקמה. איך כל זה קרה? איפה התקבלו ההחלטות המכריעות? ואיפה בילה בן-גוריון את הלילה שלפני הכרזת העצמאות? טיול בתל אביב של פעם ב-70 שנה בשיטת "עשו זאת בעצמכם". כולל גילוי מרעיש על הכרזת העצמאות שנשכחה מההיסטוריה.

> פרסמתי את הרשימה האולטימטיבית לאתרי החובה בתל אביב. לפעם הבאים שהחברים התיירים שלכם שואלים מה כדאי לראות בעיר: Tel Aviv Must-see's


> ירדתי אל בטן האדמה כדי להתרשם מהמנהרות שנחפרו לרכבת הקלה בתל אביב. זו הייתה גם הזדמנות לראות את טל רבינובסקי, שחזר ממסע מסביב לעולם (תוכלו לקרוא על המסע שלו ושל אריאל בבלוג A year off life). זו הייתה גם הזדמנות לצלם את המראות המרשימים הללו.

צמד חופרים. טל ואני

> שיגרתי את הגיליון ה-67 של הניוזלטר לאורבניסטים ולאורבניסטיות "מהנעשה בערינו": חמשת היתרונות של עצים בעיר

> ולרגל חגיגות הגאווה בתל אביב - לך תסביר שמלון דן תמיד היה צבוע ככה...



4 ביוני 2018

איך זה מרגיש

לפני חודשיים הייתי באירוע מעניין בבית חנה - "מחול לזהב: תל אביב כפלא מיתוגי". המעצב עודד בן יהודה דיבר על העיר שהוא אוהב (וגם אני). התזה שלו היא שבתל אביב אין שום דבר שיהפוך אותה לכל כך אטרקטיבית, ולמרות זאת מגיעים לכאן הרבה תיירים. כאיש קריאייטיב, בן יהודה מזהה כאן "פלא מיתוגי". מהו סוד הקסם של תל אביב? לא ברור. גם הוא לא הצליח לפענח, אבל הוא כנראה ימשיך לנסות.

אמנם לא קיבלתי את מה שרציתי לשמוע, כי בן יהודה לא גילה לי מה סוד הקסם של תל אביב (אם תגלו, אז תודיעו לנו). אבל כן קיבלתי משהו שלא ציפיתי לו. בין דבריו, בן יהודה הסביר שמותג טומן בחובו לא רק את המסר שאנשי המיתוג רצו שהוא יעביר. מותג כולל גם את הרגשות שאנשים חשים כלפיו. בהקשר הזה, תל אביב כמותג היא לא רק עיר של בילויים וים, אלא גם עיר שאוהבים אותה, שמתחברים אליה, עיר שמעוררת סקרנות, תחושות של הנאה ושמחה, וגם שלווה ורוגע.

התובנה הזו הניעה אותי לחשוב על המותגים שלי. יש לי שניים - אחד עבור העסק שלי כמדריך סיורים בתל אביב (TLVXP), והשני עבור העסק שלי כיועץ עירוניות ותחבורה (Urbanizator). ניסיתי לחשוב מה הרגשות שאני רוצה לעורר אצל אנשים כשהם נתקלים בכל אחד מהמותגים שלי. אני מתבייש להודות בזה, אבל אודה ואתוודה שפתחתי את הערך "רגש" בוויקיפדיה. אחרי שניפיתי את הרגשות השליליים, שלפתי משם רשימה של רגשות טובים פוטנציאליים (חלקם קצת חופפים):
אהבה • אושר • אמון • אמפתיה • אקסטזה • ביטחון • גאווה • געגוע • דאגה • הודיה • היקשרות • הכרת תודה • הנאה • הערצה • הפתעה • הקלה • נחת רוח • סיפוק • סקרנות • עדנה • עונג • עניין • פליאה • ציפייה • קבלה • רוגע • שביעות רצון • שלווה • שמחה • תקווה • תשוקה
ניסיתי לדרג מה הכי הייתי רוצה שירגישו כלפי המותג TLVXP ובסופו של דבר הגעתי לשילוב של הנאה, סקרנות ופליאה. הייתי רוצה שכך ירגישו בסיורים שאני מדריך. שייהנו מהסיפורים של המשפחה שלי בנווה צדק, שיסתקרנו וירצו לגלות איך הוקמה המדינה בסיורים שלי ב"שביל העצמאות" שבשדרות רוטשילד. ובכלל הייתי רוצה שהמשתתפים בסיורים שלי יתפלאו, שהסיפורים שלי יפליאו אותם.

לעומת זאת, במותג Urbanizator הייתי רוצה ליצור תחושה של ביטחון ושביעות רצון. במילה אחת - אמון. הייתי רוצה שהמשתמשים בשירותיי יוכלו לסמוך עלי, שהם יאמינו בי כמו שאני מאמין בעצמי. אני רוצה לטעת בהם את תחושת הביטחון שאביא להם את הפתרונות האורבניים הטובים ביותר. אני רוצה שיסמכו על הידע שאני מביא מהעולם, על הניסיון שלי.

זה היה תרגיל מאוד מעניין עבורי, בייחוד כי לא ציפיתי שהרגשות שהייתי רוצה לעורר אצל אנשים יהיו שונים מעסק אחד למשנהו. ההשלכות של התרגיל הזה הן ארוכות טווח. לכן, לא גזרתי ממנו משימות קונקרטיות (חוץ מלהכניס את זה בפרק של התוכנית העסקית שעוסק בשיווק). כן זה עזר לי לחזק איזו תפישה בנוגע לאיך שאני צריך להתנהל. אני ממליץ לכל עצמאי לעשות את התרגיל הזה גם כן.


חודש מאי הגדול


החודש שעבר היה מסעיר במיוחד. הרבה דברים התכנסו ביחד, ואני שמח פעמיים - פעם אחת אני שמח כי במבט לאחור אני מרוצה מכמות ההישגים בחודש שעבר; ופעם שנייה אני שמח כי במבט לאחור אני לא יכול להיזכר ברגעים של לחץ או מתח שנבעו מהעשייה האינטנסיבית. כנראה שזה היה במידה הנכונה. הנה כמה מהדברים שעשיתי בחודש שעבר ורציתי לשתף אתכם:

> הדרכתי צוערים וצוערות לשלטון המקומי בסיור אורבני בלב תל אביב. דיברנו על מרקם עירוני ועל היחסים ההדוקים בין תכנון ותחבורה. עוד >


> שוחחתי עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו "גם כן תרבות" על ונציה - העיר שהפכה לקרבן ההצלחה של עצמה. מה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מוונציה? האזינו >

> השתתפתי בכנס האגודה הישראלית למדע המדינה שנערך במכללה האקדמית ספיר שבשדרות. דיברתי על שני מחקרים שלי - מחקר אחד שעוסק בתקציבי החינוך בערים בישראל, והמחקר השני שעוסק בתקציבי הרווחה בערים בישראל. מאוד שמחתי על ההזדמנות להציג את המחקרים שלי בכנס אקדמי בישראל. אני מקווה שזה ידרבן אותי לבצע מחקרים נוספים בעתיד. על המחקרים שלי >

> התחלתי בשיתוף פעולה עם מרכז קהילתי דב הוז במרכז תל אביב. במהלך החודש שעבר היו לנו שני סיורים, ויהיו עוד שניים בחודש הקרוב. סיור אחד יהיה תחת הכותרת "בואו להזדנגף: תל אביב בירת התרבות העברית" והוא יתקיים ב-14/6 בשעה 18:00. הסיור השני יתקיים ב-25/6 בשעה 10:00, הכותרת שלו היא "בעקבות נערת ריינס", והוא עוסק בנשים שעשו את תל אביב. מוזמנים להירשם >


> היה לי גם שיתוף פעולה מוצלח עם עמותת העסקים בשכונת גן החשמל. הובלתי סיור מודרך בשכונה במיוחד לתושבי תל אביב (דרך "דיגיתל"). נרשמו לסיור 30 אנשים, וחלק מהמשתתפים היו בעגלות ובמנשאים (שזה היה הכי כיף). סיפרתי על השכונה המיוחדת הזו, שהייתה הבברלי הילס של תל אביב בשנות ה-20'. הצבעתי על סגנונות האדריכלות השונים ובעיקר השתדלתי להביא סיפורים מפליאים. תמונות מהסיור >

> חגגנו בכיכר את הזכייה של נטע באירוויזיון! וכן, זה הרגיש מוזר לחגוג עם הידיעות על האירועים ברצועת עזה.


> מאוד התרגשתי ב-14/5 (התאריך הלועזי של הקמת המדינה) כשעלתה לאוויר סדרת הפודקסט "אנו מכריזים בזאת" - סדרת פודקסט קצרה שהשתתפתי בכתיבתה. זה בעצם פודקסט ביוגרפיה על חייו של דוד בן-גוריון. זה היה פרויקט מאוד מיוחד שעבדתי עליו בהנאה רבה, ואני שמח שהוא עלה לאוויר בזכות הפודקסטר מספר אחת בישראל - יובל מלחי. אם אתם לא מכירים את הפודקסט של יובל "קטעים בהיסטוריה", זה הזמן להכיר >

> כמובן שצפיתי בחתונה המלכותית של הנסיך הארי ומייגן מרקל. אני מצפה בקוצר רוחו לבואו של הנסיך וויליאם לביקור בארץ בעוד שלושה שבועות.

> השתתפתי בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת על הצעת חוק שירותי תיירות. הגעתי כדי להגיד שהחוק הזה הוא בשבילי ובשביל עשרות ומאות מדריכי סיורים בישראל, שמתמחים בסיורים ייחודיים - מסיורי אוכל, דרך סיורי גרפיטי, עד סיורי אדריכלות... ועוד. החוק החדש יאפשר לנו להדריך מבלי להיחשב לעבריינים, וזה דבר מבורך. עם זאת, החוק גם אוסר עלינו להדריך תיירים שבאים מחו"ל. קראתי לחברי ועדת הכלכלה של הכנסת לפתוח את מקצוע ההדרכה לכל אחד, ללא הבדל בין תיירי פנים לתיירי חוץ. צפו >


> וגם הייתה לי תקרית מצחיקה עם מכנסיים בדרך לדיון... זה קצת ארוך, אבל כדאי לכם לקרוא >

> הנחיתי סיור מקצועי-לימודי עבור עיריית תל אביב בנושא שבילי אופניים. מטרת הסיור הייתה לשמוע את הבעיות שעולות מהשטח, והייתה השתתפות מדהימה של תושבים, נציגים של עמותות, בכירים בעירייה ועוד. זו הייתה התחלה של תהליך שיתוף ציבור במסגרת ועדת התחבורה העירונית, והמשך יבוא בדיון מיוחד שייערך בוועדה במהלך החודש הקרוב. לתמונות מהסיור >


> בזכות מזג האוויר החינני יצא לי להדריך הרבה סיורים בתל אביב החודש - גם למשפחות וגם לקבוצות של עובדים. אני תמיד מבקש שיכתבו לי חוות דעת על הסיור בטריפאדוויזור. לשמחתי הרבה, היו הרבה חוות דעת החודש, חיוביות כתמיד. אפילו עליתי קצת בדירוג המדריכים בתל אביב. קראו חלק מחוות הדעת >

> עלו לאוויר פרקים חדשים שכתבתי עבור הפודקסט "היסטוריה לילדים" של תאגיד השידור הציבורי "כאן". אני יודע שהרבה אנשים נהנים לגשת לתכנים של "כאן" דרך האפליקציה שלהם, אז שתדעו שיש שם גם את הפודקסט הזה. שני פרקים שכתבתי עלו ממש לאחרונה - אחד על צ'ארלי צ'אפלין, שאין צורך להציג, והשני על צ'יו ג'ין. בסין היא נקרא "אבירת אגם הראי", שזה די מייצג כי היא הייתה לוחמת. היא לחמה למען שחרור העם הסיני וגם למען זכויות נשים. איך כותבים לילדים על פמיניסטית סינית שחיה לפני יותר ממאה שנה? האזינו >


21 במאי 2018

לזהות מה חם

כעצמאי אני צריך לייצר לעסק שלי חשיפה. לא מספיק שיש לי עסק, אני צריך שאנשים גם יכירו אותו, נכון? אם כך, המטרה היא להגיע למקסימום אנשים במינימום עלות. בעידן הרשתות החברתיות נהוג לדבר על ויראליות. אילו רק היה לי שקל על כל פעם שמישהו אמר "יאללה נעשה סרטון ויראלי וזהו"... ובכן, זה לא ממש עובד ככה. מה שכן, אם תדעו לזהות מראש טרנדים מסוימים, תוכלו להתכונן מראש ולנצל אותם.

אני אתחיל בדוגמא מהעסק שלי של הסיורים בתל אביב. לפני יותר משנה פורסמה כתבה על "שביל העצמאות" - מיזם תיירותי חדש בתל אביב, שמחבר בין 10 אתרים שקשורים להקמת העיר ולהקמת המדינה. לא היה אתר אינטרנט עם מידע על שביל העצמאות, אז החלטתי ליצור אותו בעצמי. למעשה, כתבתי פוסט על שביל העצמאות שבו הרחבתי על כל אחד מעשרת האתרים המרכיבים אותו. לפני כחודש, לקראת חגיגות השבעים לישראל, התקיים אירוע חנוכת שביל העצמאות, אז ראיתי עלייה משמעותית בכניסות לאתר שלי.

בזכות העובדה שהתכוננתי מראש, כתבתי על השביל הרבה לפני כל אחד אחר, החיפוש בגוגל אחר הביטוי "שביל העצמאות" הפנה אל האתר שלי בתוצאה הראשונה. מספר הכניסות לאתר שלי - הוכפל. הפוסט על שביל העצמאות הפך לתוכן הפופולרי ביותר באתר, ואפילו פיתחתי מוצר מיוחד שמוצג עכשיו במיוחד בפוסט הזה (ויש כבר קונים). פשוט זיהיתי משהו שהולך להיות טרנד, והתלבשתי עליו.

על אותו עיקרון של לנסות לצפות מה יהיה מעניין, אני מנסה גם לזהות תכנים שאחרים ירצו לשתף. הנה כמה דוגמאות לתכנים שיצרתי ושזכו לשיתופים - פרק של הפודקסט שלי "מהנעשה בערינו" - 10 || להשתמש או לא להשתמש - הוקדש למיזם "אוטותל". בפרק הזה ניתחתי את תופעת שיתוף המכוניות באופן כללי ותיארתי את ההתנסות שלי בשימוש ב"אוטותל". זה היה תוכן מעניין על נושא מעניין, שיש עליו שיח ברשתות החברתיות. וגם "אוטותל" שיתפו את התוכן שיצרתי. גם זה הוביל לעלייה במספר האנשים שנכנסים לאתר שלי (האתר שמוקדש לעירוניות ותחבורה). אני כן אציין שהייתי יוצר את התוכן הזה בכל מקרה, ואף אחד לא הבטיח לי מראש שהתוכן שלי יזכה לשיתופים. לנסות לצפות מה יהיה מעניין או מה ירצו לשתף זה אמנם הימור, אבל ככל שמעמיקים בזה, מדובר בניחוש מושכל.



עוד שתי דוגמאות נחמדות - (1) מלון פוליהאוס שיתף וידאו שהעליתי. צילמתי את כיכר מגן דוד בפורים בהילוך מהיר, כשברקע נראה המלון, ותייגתי אותם. ככה פשוט. תוך זמן קצר הם שיתפו את זה, ואני זכיתי לעוד חשיפות. (2) חברת החשמל שיתפו את הטיול שפיתחתי בגן החשמל. למען האמת, את זה לא צפיתי. אבל מישהו חרוץ בחברת החשמל הבחין בתוכן שיצרתי - מסלול טיול עצמאי בשכונה מגניבה בתל אביב עם תחנת הכוח הראשונה בארץ ישראל - והרים לי.




מסקנה: כדי לקבל עוד חשיפה, חשוב ליצור תכנים מעניינים שאחרים ירצו לשתף. לפעמים אנחנו יכולים לחזות מראש מה יהיה מעניין ולהכין את התוכן בהתאם, לפעמים אנחנו יכולים לנחש באופן מושכל, ולפעמים אנחנו פשוט מנסים ומגלים מה יותר מעניין וזוכה לשיתופים ומה לא.


🚶🚴 סיור הולכים רוכבים


ביום רביעי, 30/5, בין השעות 17:00-19:00, ייערך בתל אביב סיור מקצועי-לימודי בנושא נתיבי אופניים והממשק בינם לבין הולכי הרגל. בסיור ישתתפו נציגי תושבים ועובדי עירייה, וכן אורבניסטים ואורבניסטיות מהמגזר השלישי ומהאקדמיה. הסיור ישמש כהכנה לישיבה מיוחדת של ועדת תחבורה, בינוי ותשתיות בראשותה של מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב יפו. אני שמח לקחת חלק בארגון הסיור הזה ביחד עם חברת CR קשרי קהילה, ואני מאמין שהוא יקרב אותנו למודל של עירוניות בת קיימא - בתל אביב בפרט ובישראל בכלל || לפרטים והרשמה >


ונציה שוקעת


ונציה הפכה להיות קרבן של ההצלחה של עצמה. כל שנה מבקרים בעיר התעלות והגונדולות למעלה מ-20 מיליון תיירים. כדי להתמודד עם העומס התיירותי, נערך בסוף השבוע האחרון ניסוי - שערים שהוצבו בנקודות שונות בעיר ניתבו את התיירים לאטרקציות המרכזיות, והרחק משאר חלקי העיר שיועדו לתושבים בלבד. על אף שהניסוי לא הופעל במלואו, המקרה המיוחד של ונציה מעלה כמה שאלות. למי העיר שייכת? אלו עוד ערים מתמודדות עם עומס תיירותי? ומה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מהמקרה? תומר שלוש משוחח עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו "גם כן תרבות". שודר ב-3/5/2018 בתחנת הרדיו "כאן תרבות" של תאגיד השידור הציבורי "כאן". האזנה נעימה!



תודה לצוערים ולצוערות שבאו איתי באחר צהרים לוהט בתחילת החודש לסיור אורבני בלב תל אביב. שמחתי שנפלה בחלקי ההזדמנות להוביל את הסיור הזה ולדבר על מרקם עירוני, על היחסים ההדוקים בין תכנון ותחבורה, וגם על ההיסטוריה של העיר העברית הראשונה. תוך כדי הסיור ניסינו להפיק לקחים מהמקרה התל אביבי ולראות מה אפשר וצריך ליישם בערים אחרות בישראל, ומה לא כדאי. את הסיור חתמנו בתערוכת המודל של העיר תל אביב המתחבאת במגדל שלום. תודה לתוכנית רוטשילד - צוערים לשלטון המקומי על ההזמנה הלבבית.



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...