איך לא לתמחר את עצמך (וגם איך כן) - חלק ב'

בחלק הקודם סיפרתי מה הניע אותי לכתוב על האופן שבו אני חושב שעצמאים צריכים לתמחר את עצמם. פרסמתי טופס שבו קראתי לאנשים לעבוד איתי על פרויקט מסוים, ואחת השאלות הייתה כמה כסף תרצו לקבל על העבודה שלכם. להפתעתי, הטווח של התשובות (של עשרות מועמדים/ות) היה רחב מאוד, ונע ממאות שקלים לאלפי שקלים. זה היה מאוד מעניין לראות, ואמנם יכול להיות שמי שתימחרו את עצמם גבוה באמת חשים שהם ראויים לכסף הזה, אבל אני חושש שהרבה עצמאים פשוט לא מתמחרים את עצמם נכון.

נתחיל מאיך אנשים בדרך כלל מתמחרים את עצמם. אני מתרשם מכל מיני שאלות שעולות בפייסבוק, בעיקר בכל מיני קבוצות שאני חבר בהן, שכשמישהו נתקל בפרויקט חדש אז הוא שואל משהו בסגנון של "כמה נהוג לקחת על כזה דבר". עוד משהו ששמתי לב אליו הוא שאנשים מאוד מעודדים את השואלים לנקוב במחירים גבוהים, כי לטענתם "יש מי שגובים אפילו יותר". בעיני, כל השיח הזה מיותר.

למה? ובכן, התמחור של עצמך הוא, ובכן, של עצמך. רק אני יכול לדעת כמה הזמן שלי שווה (והרי זה מה שאני מוכר - את הזמן שלי). כתבתי על האופן שבו אני מנטר את הזמן שלי כאן, כאן וכאן, וגם דיברתי על זה בפרק של הפודקסט "בהמשך לשיחתנו" שנקרא לספור מה שחשוב.

אז שיטת לשאול אחרים "כמה נהוג לדרוש" - מה החסרונות שלה? (1) יכול מאוד להיות שמטעים אתכם, אולי בכוונה ואולי שלא בכוונה, (2) יכול להיות שאתם מתעקשים על המחיר שלא נכון עבורכם, (3) אחרי שיוותרו על ההצעה שלכם, אתם תתחרטו, כי הייתם מוכנים לקבל את העבודה גם במחיר נמוך יותר.

מהי השיטה הנכונה, אם כן, לתמחר את עצמך? ובכן, קודם כל צריך לדעת כמה הזמן שלך שווה. אני עוקב אחרי כל העבודה שאני מבצע, ואחרי כל הכספים שאני מוציא ומכניס, וכך אני יכול לדעת כמה אני מרוויח לשעה. במילים אחרות אני יודע כמה הזמן שלי שווה. ברגע שיש לי את הנתון הזה, אז זה המספר היחיד שמעניין אותי. אין לי שום צורך לדעת מה אחרים גובים.

היתרונות של השיטה הזו הם בדיוק תמונת מראה של החסרונות שמניתי קודם - (1) אף אחד לא יכול להטעות אותך כי אתה מסתמך רק על המספרים של עצמך, (2) המחיר שתתעקשו עליו הוא בדיוק המחיר שנכון עבורכם, (3) אם יוותרו על ההצעה שלכם, לא יהיה לכם שום גרם של חרטה.

כל פרויקט חדש שאני מנסה לתמחר נכנס לאותה מערכת פשוטה של שיקולים - כמה זמן אני נדרש להשקיע בפרויקט הזה? כמה הזמן שלי שווה? - זה כל מה שאני מתייחס אליו. פרויקט חדש צריך להעלות את מה שאני מרוויח לשעה, אחרת אני יכול פשוט להמשיך עם הפרויקטים הקיימים. לכן, אני מציע לפרויקטים חדשים את זמן העבודה שלי במחיר של מה שאני מרוויח לשעה עם דלתא קטנה כלפי מעלה, וזה החלק השרירותי היחיד בכל התחשיב.

חושבים שאני טועה לגמרי? מוזמנות ומוזמנים להגיב לפוסט הזה.

רציתי לשתף אתכם

• בחודשיים האחרונים עבדתי על פרויקט חדש וסודי בתחום העירוניות, בתקווה שבקרוב מאוד ייצא לאור. זה אמנם גרם לכך שהניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו" היה בהדממה, אבל בקרוב הוא ישוב לפעילות.

לעוד דברים שאני עושה כמומחה לערים - בקרו באתר שלי Urbanizator.com ואפשר גם להירשם לניוזלטר "מהנעשה בערינו" שאני מוציא מדי שבוע/יים

***

• חגגתי ארבע שנים לסיור הפמיניסטי בתל אביב. פיתחתי אותו לרגל יום האישה הבינלאומי במרץ 2017. חשבתי שאעביר אותו רק פעם אחת, אבל מאז העברתי אותו לקבוצות רבות שרצו להיחשף לפועלן של נשים שהשתתפו בהקמתה של "העיר הלבנה" וגם לנושאים פמיניסטים שעולים במהלך הסיור. לכבוד השינוי האדיר שעברתי בשנה האחרונה - ממדריך סיורים רגיל למדריך סיורים וירטואליים - באופן חגיגי העברתי את הסיור הפמיניסטי בסיור וידאו לייב און לוקיישן ליותר ממאה אנשים שהצטרפו אלי בכל העולם, והתגובות היו אוהדות. סיורי וידאו נוספים שאני עושה בתל אביב זמינים באתר VirtualTrips.io >

• עם היציאה מהסגר השלישי, חזרתי להדריך סיורים בשטח. כיף גדול לפגוש כל כך הרבה קבוצות, ובעיקר משפחות, שרוצות להצטרף אלי לסיור בתל אביב. וגם - כל עוד השמיים סגורים, אני ממשיך להדריך "תיירים" בסיורים וירטואליים. יש לי אפילו סיור וידאו מיוחד ביום הבחירות, שבו אנסה להסביר לתיירים, בעיקר מאירופה ומאמריקה, למה זו הפעם הרביעית שאנחנו הולכים לקלפיות. מוזמנות ומוזמנים להצטרף >

• הוזמנתי לתוכנית הרדיו של קובי אוז, וסיפרתי על מגדל שלום - הבורג’ חליפה של תל אביב. אפשר גם לקרוא וגם להאזין, באתר שלי שמוקדש להיסטוריה של תל אביב ולסיורים בעיר בשיטת עשו זאת בעצמכם - telaviv.tours >

• השתתפתי בסיור קולינרי לאורך רחוב שינקין של ידידי עומר כהן. היה פגז! עברנו גם ב"קפה תמר" המיתולוגי שנסגר לפני חמש שנים. לא יכולתי שלא להרהר בכך שמי שכתב את השיר "גרה בשינקין / שותה בקפה תמר..." מתמודד בימים אלה על ראשות הממשלה. וגם השתתפתי בסיור אוזניות מזעזע במועדון החשפנות "פוסיקט" לשעבר. מועדון החשפנות פעל במבנה העגול של מועדון הקולוסיאום, שהיה אבן דרך בתרבות הבילויים התל-אביבית, והיום הוא מארח יזמים חברתיים. אבל השאריות של מועדון החשפנות נותרו מאחור, וסיור האוזניות שהשתתפתי בו הוליך אותי בין החללים השונים וסיפר לי את הסיפור של האנשים שניצלו והנשים שנוצלו. צפו בסטוריז >

לעוד דברים שאני עושה כמדריך סיורים בתל אביב - בקרו באתר שלי TelAviv.tours, ואפשר גם להירשם לקבלת עדכונים במייל.

***

• תמכתי באחד הפרויקטים הכי חשובים שנוצרו פה בשנים האחרונות - הספר "קול התור" בעריכת אופיר טובול. הספר הזה נועד להשלים את החסר בהיסטוריה של הציונות ולספר על הוגים ספרדים שהחזיקו בתפיסות שונות ומגוונות של ציונות. אפשר לקרוא לזה ציונות מסורתית. אם עד היום בבית הספר תלמידים לומדים על הציונות המדינית של הרצל והציונות הרוחנית של אחד העם ועל הציונות הסינתטית של חיים ויצמן ועל הציונות הדתית של הרב ריינס - אולי בקרוב הם גם ישמעו על הציונות המסורתית של הוגים שנולדו מחוץ למזרח אירופה. הפרויקט הצליח להגיע ליעד המימון שלו, ויצא לאור. להזמנת "קול התור" > (אני לא מקבל עמלה, רק מפרגן)

• הפודקסט "היסטוריה לילדים" הגיע ליותר מ-2 מיליון האזנות. וואו! אני ממש גאה להיות שותף לפרויקט הזה, בניצוחו של יובל מלחי, שמשמח כל כך הרבה זוגות אוזניים. בפודקסט היסטוריה לילדים, שייכנס בקרוב לעונה החמישית שלו, תמצאו הרבה פרקים שאני כתבתי - למשל, על בן-גוריון והרצל, על הארי הודיני ומהטמה גנדי, על הדינוזאורים ועל הקרקס ועוד... יובל הוא שעורך ומקריין את כל הפרקים, ועושה אותם לחגיגה של ממש. לא פלא שהרבה ילדות וילדים מעדיפים ללמוד היסטוריה ממנו.

• עברתי למשרד חדש באורבן פלייס במגדל שלום. מקווה שיום יבוא וגם אצליח לסדר אותו... זה הנוף מהמשרד (לא שלי). אם אתם בסביבה, אתם מוזמנים לקפוץ לביקור.