 |
| כיכר רבין. נובמבר 2009 |
הסדרה "היהודים באים" היא סאטירה אמיתית על מצבו של העם היהודי היושב בציון. אם סאטירה טובה נמדדת באיזון המדויק שבין הומור לבין ביקורת, אין ספק ש"היהודים באים" יושבת בדיוק על השפיץ של הסקאלה
מערכון אחד משך אותי לעשות השוואה היסטורית - יגאל עמיר חוזר בזמן אל ליל הרצח. הוא פוגש את בן דמותו מחכה מתחת למדרגות בכיכר מלכי ישראל. הוא אומר לו: "אני זה אתה מהעתיד. אני רציתי להגיד לך משהו חשוב לפני שאתה עושה את זה." יגאל עמיר הצעיר שואל אותו "מה?" והנוסע בזמן משיב לו: "אחלה!" וחוזר אל מכונת הזמן
המערכון הזה מיד התחבר לי עם מערכון הרבה יותר ישן. הוא שודר לראשונה ב-1997 בתוכנית "החמישייה הקאמרית", שאפשר לראות בה אחד ממקורות ההשראה של "היהודים באים" (יחד עם "מונטי פייטון והגביע הקדוש"). במערכון של החמישייה, יגאל עמיר נמצא רק שנה-שנתיים בכלא. הוא מחויך כתמיד, מדבר למצלמה בזחיחות
ומה יש לו לומר? הוא אומר: "יום אחד עוד עשרים שנה אני אקבל חנינה. אתם יודעים את זה... יגידו בארץ הייתה תקופה קשה, העם היה מפולג, כל מיני דברים... ואני אגיד שאני נורא מצטער, ושעשיתי את זה בהשפעת האווירה הציבורית. ואני אצא לחופשי. ואחרי חודש שיעשו קצת בלגן בעיתונים, כולם ישכחו ממני..." אחר כך הוא גם מתאר מפגש שיהיה לו עם איתן הבר, וחותם שוב "ככה זה יהיה עוד עשרים שנה. אתם יודעים שזה מה שיהיה. עמוק בלב אתם יודעים"
סאטירה מכוונת למכנה משותף עמוק, לאיזשהו תת-מודע קולקטיבי. התת-מודע של צופי החמישייה הקאמרית לפני עשרים שנה היה מפוחד, מבוהל ממש, שיום יבוא ויגאל עמיר ישתחרר. זה היה נראה כל כך הזוי. אבל זה לא מה שקרה. יותר מעשרים שנה לאחר הרצח, יגאל עמיר עדיין בכלא ולא צפוי לקבל חנינה. אבל זה לא מה שמשנה
המערכון של החמישייה לא ניסה לומר משהו על יגאל עמיר, אלא על הרצח. את תמונת המראה שלו אנחנו מקבלים עשרים שנה מאוחר יותר במערכון של "היהודים באים", והמסר אותו מסר - היה שווה לרצוח את רבין. בפרספקטיבה של עשרים שנה, אפשר לומר שבאמת המערכון של החמישייה ניבא את העתיד. אמנם יגאל עמיר לא השתחרר בינתיים (וכנראה שגם אף פעם לא ישתחרר), אבל ברור יותר מאי פעם שתוכניתו הצליחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שמח שקראת :) ותודה על התגובה. בקרוב אקרא אותה