17/12/2012

העיר התחרותית

גישת "העיר התחרותית" היא הגישה המוכרת לנו יותר כיום בישראל, בה היעד העירוני המוביל הוא השאיפה לצמיחה כלכלית, תוך תחרות עם הערים השכנות למשיכת עסקים ואוכלוסייה "חזקה" (משמע, עשירה). סימן ההיכר של העיר התחרותית בישראל הוא השכונות החדשות כדוגמת אלו שבמערב בראשון לציון מערב ובקריית אונו, בהן בניינים חדשים עם דירות גדולות המאורגנים סביב חנייה פרטית, במרחק נסיעה קצרה מקניון. הגישה של "העיר החברותית", לעומת זאת, מוכרת פחות כיום בארץ. העיר החברותית שואפת להטיב קודם כל עם התושבים הקיימים, ולא רק למשוך תושבים חדשים. סימן ההיכר שלה הוא השקעה בהולכי הרגל, גם על חשבון תנועת כלי הרכב, על ידי חידוש רחובות עירוניים עם חנויות ובתי קפה, דוגמת רחוב אחוזה ברעננה, ופיתוח מרחבים ציבוריים חדשים, כגון נמל יפו. ("כולם רוצים איכות חיים כמו בתל אביב" / ד"ר אמילי סילברמן)
הזיהוי הזה של אמילי סילברמן מאוד מדויק - ערי ישראל מתחרות ביניהן על אוכלוסייה חזקה. ניתן לראות זאת גם בתחרות בין תל אביב לירושלים על ליבו של התייר, וגם בשיח הרווח של ראש עיריית חיפה יונה יהב - כך אמר על ההחלטה להקים נמל נוסף במפרץ חיפה: "אנו סבורים שזהו מהלך קריטי ונכון בהשבת מלחמה שערה בגזילת התעשיות למדינת תל אביב ולמחוזותיה. צעד חשוב להבטחת מרכזיותו של נמל חיפה ולכך תהיה השפעה דרמטית על צפון המדינה בכלל ולחיפה בפרט" ("נמל נוסף יוקם בחיפה ב-4 מיליארד ש': 'בדרך לניצחון על מדינת ת"א'" - דה מרקר, 11/12/2012).

האם גישת העיר התחרותית כאן כדי להישאר או שהיא תוחלף בגישת העיר החברתית? צריכים לקרות כאן כמה דברים כדי שעיריות ישנו את התנהגותן. בראש ובראשונה, צריך להקשיב לגורו האורבניות יואב לרמן: "מערכת התכנון הישראלית מייצרת עוד ועוד מרחבים פרבריים שבהם יש רק ארבעה מרכיבים – דירות, חנייה, פארקים וכבישים. אין שם מסחר, אין בתי-קפה, אין תעסוקה ובעיקר – אין לשום בן-אדם מבוגר סיבה הגיונית להסתובב במקומות האלה ברגל." ("רצח על רקע תכנוני" - בבלוג "עוד בלוג תל אביבי" מאת יואב לרמן)

בנוסף לכך, צריך לחשוב מחדש על מערכת התמריצים של העיריות. כל ראש עיר יגיד לכם בפה מלא שהדרך היחידה של עירייה להתקיים היא הארנונה מעסקים - במחקר שנערך לאחרונה נמצא שזו אחת הסיבות לעליית מחירי הנדל"ן למגורים: "אחת הסיבות שעליה מצביעים החוקרים למיעוט התכנון למגורים באזור המרכז, היא תכנון רב של שטחי מסחר ותעסוקה - המניבים ארנונה גבוהה פי חמישה לרשות המקומית משטחי מגורים" ("הקפיצה במחירי הדיור - בשל העדפת העיריות לאזורי מסחר" - דה מרקר, 16/12/2012). בשל כך, עיריות מעודדות הקמה של אזורי תעסוקה, ובוחרות בפינצטה את אזורי המגורים שהן מפתחות, כך שהאוכלוסייה שתעבור לגור בהם תהיה אמידה ככל האפשר ותזדקק למינימום שירותים עירוניים. במאזן שבין מגורים לעסקים (וכאן אני קצת מתרחק מהאבחנה של ידידי לרמן), עיריות לא חושבות על דירות, אלא על מגורי יוקרה, וכן חושבות על תעסוקה, אם כי באזורי תעסוקה שמנותקים מאזורי המגורים.

בין אם החסמים הללו יוסרו או לא, אפשר להתחיל כבר היום עם פרוייקטים חכמים שמאמצים את גישת העיר החברתית. למשל, הגבהת בנייני המגורים באבן גבירול - רחוב שמשלב מגוון רחב של מגורים ועסקים. כך יהיו יותר שטחי מגורים ברחוב ראשי שזקוק להתחדשות עירונית.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שמח שקראת :) ותודה על התגובה. בקרוב אקרא אותה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...