חנייה חינם ברמת גן - והמחיר שלה

יש לי פינה חמה בלב למקומונים. האינטרנט סופג הכל, אבל כשזה מודפס על עץ מת, נדמה שיש לזה גושפנקא מיוחדת. לפני שנים, המקומונים היו חלק מהזהות המקומית. עיתון "העיר" היה אחראי במידה רבה על היווצרותה של "הבועה" התל אביבית. העיתון החיפאי "כלבו" זכור לי כאחד מהמוצרים המבוקשים ביותר בסופי שבוע. עכשיו כשהמידע זורם בקבוצות פייסבוק וקבוצות וואטסאפ כבר לא נראה שיש משמעות לגרסת הנייר, מעבר לכמות סיטונאית של פרסומות לעסקים שמרשים לעצמם להשקיע מעט מאוד כסף בשיווק.

והנה המקומון של רמת גן וגבעתיים - בעל הכותרת המתעתעת "המקומון רמת גן גבעתיים" - מפרסם את מה שהוא מכנה "בשורה בכחול-לבן". הבשורה היא שתושבי רמת גן יוכלו לחנות בעירם בחינם, כמו תושבי תל אביב ותושבי גבעתיים.

בלוגים על עיר

את העיסוק שלי בעירוניות התחלתי הודות לבלוג של יואב לרמן "עוד בלוג תל אביבי" - בינתיים צמחו לו כמה יורשים מעניינים, שאני עוקב אחריהם באופן קבוע:

• הרוכב לאוטובוסים
• מיתוג ערים ומדינות
• התפוז הגדול
• המדד המוניציפלי

מה שמעניין בהתפתחות הזו הוא שכל בלוג מתמקד בנושא אחר. אם פעם הייתי הולך לסופרמרקט של העירוניות אצל ד"ר לרמן וקונה שם את הכל, אז עכשיו אני הולך לכמה חנויות בוטיק ובכל אחת לוקח משהו אחר. אצל "הרוכב לאוטובוסים" אני קורא על תכנון תחבורה, אצל "מיתוג ערים ומדינות" אני קורא על איך ערים משווקות את עצמן, אצל "התפוז הגדול אני קורא על התרחשויות בעיצוב האורבני של תל אביב, ואצל "המדד המוניציפלי" אני קורא על תקציבים של רשויות מקומיות. יש עוד כמה, אבל אלה המעניינים ביותר (בעיניי) וגם הפעילים ביותר - שמדברים עברית.

ורעיון שחשבתי עליו הרגע - אולי הגיע הזמן לראות את כל הכותבים הללו, ואולי עוד כמה, על במה אחת?

עירוניות זו סוגיה פוליטית

ניו יורק, קצת לפני הסערה הגדולה של 2016

מאז שנחשפתי לבלוג האורבני של יואב לרמן אי שם ב-2010, עברתי כמה וכמה גלגולים. למדתי תואר ראשון במדע המדינה, ועכשיו כותב תזה על רשויות מקומיות לתואר השני במדיניות ציבורית. עבדתי בתור רכז הסברה של התאחדות הסטודנטים הארצית, בתור מתרגל באוניברסיטה, ובתור מדריך במוזיאון (בית בן-גוריון בתל אביב). על הדרך פגשתי הרבה אנשים שמתעסקים בעירוניות, והשתתפתי בהרבה כנסים על הנושא. ובכל זאת, לא מצאתי מנוח. תמיד הרגשתי עוף מוזר בחברת האורבניסטים, שמאמינים כמוני שעירוניות זה הדבר הכי מעניין בעולם.

אני חושב שהסיבה העיקרית היא שלא מצאתי עיסוק בעירוניות כנושא פוליטי. יש מי שמתייחסים לעיר כזירה לפיתוח טכנולוגי (Smart Cities), לכלכלה שיתופית (Sharing Cities) או לניתוח פיננסי (רוצו לקרוא בבלוג המדד המוניציפלי); ההיסטוריונים מסתכלים על העיר כאחד המנועים של התפתחות האנושות (הנה דוגמא לאופן שבו הערים הכריעו את כיבוש אמריקה); ישנם גם מגני הסביבה, שמקדמים עירוניות כפתרון לבעיות אקולוגיות, והם מהווים כרגע את הכוח המוביל של העירוניות בישראל, להערכתי; וכמובן, אדריכלים ומתכננים מתייחסים לעיר כזירה שאפשר לעצב ולשנות, ולטעמי הם עסוקים בעיקר בדיון מהו חתך הרחוב האידיאלי, במידה רבה כמו שמתמטיקאים רבים ביניהם אם צריך להשתמש בפאי או בטאו.

משפט וקולנוע בתל אביב

הייתה לי ההזדמנות הנהדרת בשבוע החולף להדריך סיור חדש שפיתחתי - משפט וקולנוע בתל אביב - וזאת בזכות המועדון למשפט וקולנוע בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. הנה הסיור, להנאתכם:

קצת היסטוריה על השבת בתל אביב

חלק א'

שרשרת שבת ברחוב הרצל. איורו של נחום גוטמן

בקיץ 1933 - לפני 81 שנה - פרסמה עיריית תל אביב מודעה "נגד חלול שבת בפרהסיא" בחתימת ראש העיר מאיר דיזנגוף. הייתה זו פנייה "לצבור התושבים, והחדשים מקרוב באו - שרבים מהם אינם יודעים אולי את מנהגי העיר הזאת". הארץ נשטפה באותם ימים בגל עלייה של יהודים מגרמניה (הנאצים עלו לשלטון בראשית אותה שנה). יהדות גרמניה חיה מזה כמה דורות ברוח תקופת ההשכלה ובאורח חיים חילוני יחסית. מה הפלא שהעולים לא ידעו שתל אביב שומרת שבת? למרות האתוס החילוני של תל אביב, עוד בימיה הראשונים של העיר, היו סוגרים את הרחוב הראשי - רחוב הרצל - בשרשרת שבת!

המודעה פורסמה זמן קצר לאחר תשעה באב - מועד שכנראה לא הורגש בתל אביב רווית העולים, וכנראה עורר תחושות קשות בקרב שומרי המסורת. דיזנגוף דרש "לנהוג כבוד בשבת... גם בלי שוטר ונוגש". לא רק נהגי "האבטובוסים הצבוריים", אלא גם "בעלי האבטומובילים הפרטיים ואפני-הנוע", נתבקשו שלא לנסוע בעיר בשבת, וגם הנהגים הלא-יהודים נדרשו שלא לעבור ליד בתי הכנסת בשעת התפילה. בעלי החנויות ובתי השעשועים נדרשו גם כן לסגור את עסקיהם, ואילו המסעדות ובתי הקפה היו יכולים להגיע להסדר פתיחה בשבת עם העירייה והרבנות הראשית. "שמרו על השבת והיא תשמור עלינו!" חתם דיזנגוף.

שיטת השקשוקה התל אביבית - פרק 2

זהו פרק נוסף בסדרה "שיטת השקשוקה התל אביבית" (פרק ראשון | פרק 1.5)

תקציר הפרקים הקודמים: עיריית תל אביב יפו מפריטה את המרחב הציבורי בשיטת השקשוקה. הנכסים שאמורים להיות של כולנו עוברים לידיהן של חברות מסחריות  בדרך של תפירת מכרזים. *עדכון (14/8/2013) - גם "גלובס" מזדעזע משיטת השקשוקה התל אביבית

מחכה לאוטובוס בשמש. תחנת אוטובוס טיפוסית בתל אביב יפו

86 ימים לבחירות בתל אביב

הקמפיין של ניצן הורוביץ לראשות העיר נראה היה מבטיח. חבר כנסת מצטיין, תושב תל אביב מזה שנים, מקדם אג׳נדה סביבתית וחברתית, אביר זכויות האדם (בדגש על הקהילה הלהט״בית), קורא תיגר על ראש עיר שחצן שמשמש בתפקידו כבר 15 שנים. אז למה מוסף הארץ מסוף השבוע האחרון מאבחן (במדויק) שהקמפיין של הורוביץ גרוע?

מאה ימים (ושבוע) לפתיחת הקלפיות בתל אביב

*יצרתי רשימת פייסבוק שעוקבת אחר המועמדים לראשות העיר ולמועצת העיר תל אביב - מוזמנים/ות לעקוב.

זהו המשך לשלושה פוסטים בנושא הבחירות לעירייה 2013 - "ניצן הורוביץ עולה על הגל?", "המרוץ למועצת העיר תל אביב" ו"מערכת הבחירות בתל אביב מתחממת" שעוקבים אחר מאמציו של ח"כ ניצן הורוביץ להגיע לכס ראש העיר

המזל משחק לרעתו של ח"כ ניצן הורוביץ: "רון ורבר, מנהל הקמפיין של ח"כ ניצן הורוביץ לראשות עיריית תל אביב, התפטר היום מתפקידו כמנהל הקמפיין" (3/7/2013).

והשעון מתקתק - עוד 107 ימים לפתיחת הקלפיות ביום שלישי ה-22 באוקטובר 2013 בשעה שבע בבוקר (אגב, אין יום שבתון). בינתיים, הועלה באתר משרד הפנים מידע רלוונטי למועמדים לראשי הרשויות המקומיות ולרשימות המועמדים למועצות, כולל ציר זמן לקראת הבחירות (לפיו לא צפוי לקרות שום דבר משמעותי לפני ספטמבר, רק אז יוגשו המועמדויות באופן רשמי, ומשום שספטמבר כולו חגים, צפויה מערכת בחירות קצרה של שלושה שבועות באוקטובר):

אתר משרד הפנים והבחירות לרשויות המקומיות - ציר זמן

ניצן הורוביץ חורך את הפייסבוק

לפחות בזירה אחת הורוביץ מנצח את חולדאי בלי להתאמץ אפילו. עמוד הפייסבוק של ניצן הורוביץ מחזיק ב-32,360 חברים, בעוד העמוד של רון חולדאי מסתפק ב-12,037 (נכון ל-4/7/2013). ייאמר לזכות הצוות של הורוביץ שהוא גם למד את רזי המודל העסקי החדש של פייסבוק, שמצריך קידום ממומן כדי למצות את כושר הפרסום, ובימים האחרונים מודעות בתשלום מטעמו מציפות את המשתמשים.

חשוב לבחור בקפידה את הפוסטים שעליהם מפעילים קידום ממומן. הצוות של הורוביץ בחר לקדם את הופעתו בתוכנית "מצב האומה" - בחירה מצוינת שמשלבת הרבה הומור עצמי ולא מעט מהמסרים שהורוביץ מוצא לנכון לשדר לבוחריו הפוטנציאליים:

שיטת השקשוקה התל אביבית - פרק 1.5

זהו המשך לפוסט שיטת השקשוקה התל אביבית - פרק ראשון

בפרק הראשון התייחסתי להצבת הברזיות החכמות של חברת Woosh, וטענתי ששוב מדובר בשיטת השקשוקה התל אביבית שבמסגרתה העירייה מפקירה את המרחב הציבורי לחברות עסקיות בלי שקיפות. שמחתי לתגובות החיוביות של הגורו לענייני אורבניות יואב לרמן ושל עמוד הפייסבוק "עוצרים את הברזיה הביומטרית". בזכות התגובות הוזמנתי לראיון בתוכנית "סוגרים חשבון" בערוץ 23 של הטלוויזיה החינוכית (> החל בדקה 24 בערך):

עידן גרינבאום (מימין) מראיין אותי בתוכנית "סוגרים חשבון" 25/6/2013