28 באוקטובר 2018

האם גם מחר תהיה עבודה

שתי כתבות של הפורום הכלכלי העולמי צדו את עיני:

בגדול, הרובוטים באים. הם ייקחו את מקומות העבודה שלנו. רבים ייאלצו לשנות קריירה. ספק אם כולם יוכלו לעשות זאת ללא עזרה. לכן, ממשלות צריכות להיכנס לעובי הקורה ולעודד את המעבר לעולם שבו רובוטים עובדים יותר מבני אדם. חברות יצטרכו לקחת עובדים עם סט אחר של כישורים - פחות מיומנויות פיזיות ומוטוריות. גם פחות יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון, קליטה ועיבוד מידע (מחשב עושה זאת טוב יותר מבני אדם). יותר מיומנויות כמו חשיבה יצירתית ויכולת הסקת מסקנות.

בין אם אנחנו נמצאים ב"עידן המכונה השני", או ב"מהפכה התעשייתית הרביעית", או איך שלא תרצו לקרוא לזה, ברור שאנחנו בתקופת בין השמשות. הרבה שינויים צפויים בעולם העבודה ואנו נצטרך להתרגל אליהם. לפי הדוח של הפורום הכלכלי העולמי, לדוורים, לפקידים, לרואי חשבון, לחשבי שכר, לעובדי גנזך ולפועלים בפס ייצור - אין אופק תעסוקתי. מי שמתכנן להיכנס בקרוב לשוק העבודה, מומלץ לו ללמוד איך להיות Data Analyst, או להתמחות בטרנדים החמים, מאינטליגנציה מלאכותית, דרך Big Data ועד Machine Learning.

כן, גם מחר תהיה עבודה. אבל העבודה הזו כבר לא תהיה אותו דבר. עולם המידע הוא הדבר הבא, וזה ברור לכל. מי שלא יידע איך לעבד מידע, לנתח אותו ולחלץ ממנו תובנות, ימצא את עצמו בלי עבודה. לא שזה דבר רע (ראו פוסט קודם שלי: "הקץ לעבודה"), אבל אם אתם מתכננים לעבוד גם מחר וגם מחרתיים - שימו לב לבחירות שאתם עושים היום.

רציתי לשתף אתכם ש...


- הצטרפתי כעמית מחקר למכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב. ראש המכון, שר הפנים לשעבר אופיר פז-פינס, גייס אותי כדי שנוציא סדרת מחקרים על הבחירות המקומיות שייערכו השבוע. הדבר הראשון שבדקנו הוא הנושא של ייצוג נשים. הממצאים הראשונים שלנו כבר פורסמו בדה מרקר: שיא במספר הנשים המתמודדות - אבל הדרך לשוויון עוד ארוכה. כיף להתחיל פרויקט חדש שמאוד מסקרן אותי.



- שיגרתי את גיליון 82 של הניוזלטר לאורבניסטים ואורבניסטיות: האופניים הכתומים 🚲

הפעם הוספתי לגיליון הצעה מיוחדת - Orange Bike MIND Workshop

סדנת "האופנים הכתומים" של פרופ' ישע סיון היא כמו חדר כושר למוח. אני השתתפתי בסדנא הזו, ויצאתי עם ערך מוסף גדול. קיבלתי כלים פרקטיים להכיל את כל המידע שמגיע אלי מהעולם המבולגן שמסביב ולהתרכז.

הסדנה מיועדת לכל אחד ואחת שרוצים לשפר את הדרך שבה הם מתרכזים בעבודה או נפתחים לעולם, נמצאים ברגע או חושבים בגדול. בייחוד הייתי ממליץ עליה למנהלים שרוצים לשפר את היכולות האנליטיות שלהם. הסדנה מציעה שלוש טכניקות בסיסיות ושלוש טכניקות מתקדמות, ובסופה גם אתם תדעו לרכוב על "האופניים הכתומים". את המשמעות של זה תגלו בסדנה.

עם קוד קופון TomerHilton1111 תקבלו 10% הנחה לסדנא שתתקיים ביום ראשון, 11/11/18, במלון הילטון בתל אביב. שימו לב שהסדנא תועבר באנגלית. לפרטים נוספים והרשמה >


צפו ב-5 דק' הסבר על הסדנה > 


- ביקרתי בהופעה שהתקיימה בכיכר דיזנגוף המחודשת. אין ספק שהעיצוב החדש של הכיכר כבר מוכיח את עצמו כאטרקטיבי מאוד.


כתבתי בבלוג הזה רבות על כיכר דיזנגוף, ובייחוד לקראת ההריסה של הכיכר המוגבהת לפני כמעט שנתיים. לטובת מי שלא קרא, וגם לטובת מי שקרא ורוצה להיזכר, הנה כמה מהדברים:




21 באוקטובר 2018

עד שניפגש בפעם הבאה

אני מאוד אוהב מחקרים. נתונים מדברים אלי יותר מאשר תחושות בטן. לכן מאוד התלהבתי כשנתקלתי במחקר של "התוכניסט" - האם להסכים להיפגש עם לקוחות פוטנציאליים לפגישה ראשונה ללא תשלום או לא? הוא בדק מה יצא לו מעשר פגישות בחינם ועשר פגישות בתשלום (300-500 ש"ח). התברר לו שאין טעם בפגישות החינמיות. הפגישות בתשלום הניבו רווחים גבוהים פי 12, בעוד שהפגישות בחינם בעיקר הגדילו את תעבורת המיילים. הכי התחברתי להתרשמות הזו: "הלקוחות ששילמו על הפגישה הגיעו אליה מוכנים, עם מחברת או לפטופ, כתבו דברים, הגיעו מוכנים עם שאלות הבהרה. הלקוחות שלא שילמו על הפגישה באו ליום כיף בבית קפה או במשרד, בלי הכנה מוקדמת או מטרות מוקדמות."

כן צריך לסייג את המסקנות שאפשר לחלץ מהמחקר הזה, כי תמיד צריך לבדוק את ה- Opportunity Cost. במילים אחרות - אם לא תלך לפגישה בחינם עם לקוח פוטנציאלי, מה כן תעשה? אם התשובה היא "אעבוד ואכניס כסף", אז מצוין. אם התשובה היא "אעבוד על דברים אחרים שיש להם פוטנציאל", אז צריך לבדוק למה יש יותר פוטנציאל לפגישה החינמית או לאלטרנטיבה. לכתוב עוד פוסט בבלוג זה כלי שיווקי נחמד, אבל פגישה עם לקוח פוטנציאלי היא כלי שיווקי יותר משמעותי.

ועוד דבר - נגיד שאתם כן רוצים לגבות כסף על פגישה עם לקוח. כמה תגבו? סיכוי סביר שמשהו כמו 300-500 ש"ח, כי שתי פסקאות למעלה כתבתי את זה, וזה התקבע לכם בראש. העניין הוא שאין כזה דבר "מחיר שוק" שצריך לגבות כי זה מה שמקובל. כל עצמאי צריך להבין כמה הזמן שלו שווה. הדרך לשם היא לתעד את הזמן שאתם משקיעים ואת הרווחים שאתם מייצרים, ולחלק את הכסף בזמן כדי לגלות כמה שווה שעת עבודה שלכם.

כשאתם קובעים פגישה בתשלום, חשבו כמה זמן תשקיעו בה (כולל הכנה לפגישה ונסיעות), והכפילו בשווי של שעת עבודה שלכם. הוסיפו לזה גם הוצאות (כמו הוצאות על נסיעה לפגישה ובחזרה ממנה). זה מה שאתם צריכים לגבות, כי זה מה שהזמן שלכם שווה. גם הרבה יותר קל להתעקש על המחיר, כשאתם יודעים מה המספר הנכון.

באופן כללי, צריך להבין שפגישות צריך להכניס ליומן בצורה מדודה. לא כל פגישה מועילה, והזמן שלכם יקר. אם מטרת הפגישה לא מוגדרת, הגדירו אותה. צריך להכין משהו לקראת הפגישה? אל תחכו לרגע האחרון. יש מי שמכניסים פגישות ליומן רק כדי להרגיש עסוקים. אל תהיו כאלה. תחשבו מה הערך שאתם יכולים לקבל מפגישה, ותכננו בהתאם. ולא פחות חשוב - תחשבו מה אתם יכולים לתרום למי שנפגש אתכם. בין אם זה קשרים, עצה טובה, או בניית אמון לקראת עבודה משותפת, בואו לפגישה כשאתם יודעים מה אתם יכולים לתת למי שיושב מולכם.

העתיד של העבודה

כמה כתבות שצדו את עינַי בתחום שמעסיק אותי הרבה - כיצד ייראה עולם העבודה בעתיד?

- ידידי המלומד גיל קויבסקי פרסם פוסט נוסף בבלוגו שב"דה מרקר": האם תחרימו את משרד הפנים - ועוד שלוש שאלות שצריך לשאול את המועמדים לראשות העיר. אחת השאלות שגיל מעלה היא האם הערים שלנו מתכוננות לכך שבעתיד הרבה יותר אנשים יעבדו מהבית. יש לכך משמעות עצומה גם בהיבט של מיסוי מוניציפאלי. אם יותר אנשים עובדים מהבית, צריך פחות משרדים. כתוצאה מכך, הארנונה לעסקים יותר נמוכה, והעירייה צריכה למצוא מקורות הכנסה אחרים (למשל, להעלות את הארנונה למגורים). בהיבט התכנוני גיל מנבא שהמגמה של גידול במספר העובדים מהבית תוביל ל"הקמת מתחמי עבודה משותפים ובתי קפה בשכונות שמיועדת למגורים בלבד, [ש]מחייבת התאמה של תוכניות בניין העיר של השכונה והתמודדות עם התנגדות של התושבים". אני סבור שהיום בישראל אין אף ראש עיר שמתמודד עם הסוגיה הזו של עבודה מהבית והמשמעויות שלה. בגלל קוצר ראייה בתחום הזה ובתחומים אחרים, אני מרשה לעצמי להתנבא שבעתיד הקרוב נראה ירידה מסוימת בהכנסות של העיריות, וכתוצאה מכך גם ירידה בטיב השירות לתושבים.

- ראיון עם קובי בר נתן, הממונה על השכר במשרד האוצר, זכה לכותרת "יכול להיות שנפצל את יום העבודה, כדי שההורים יהיו עם ילדיהם". כך אומר בר נתן:

 "ברור לנו שבעולם העבודה העתידי, לא כל עובדי המגזר הציבורי יגיעו למשרד, למשל בתפקידים שאין בהם קבלת קהל. ייתכן שהורים יוכלו לפצל את שעות העבודה כדי להיות עם הילדים בשעות שבהן זה נדרש. אנחנו נוקטים תפישה של 'עבודה תומכת משפחה'. היכולות הטכנולוגיות מאפשרות לעובדים לעשות את זה, וגם למעסיק לפקח על זה, כדי לוודא שהשפעת הצעדים אינה נשחקת. צעדים לשיפור השילוב בין עבודה למשפחה גם יסייעו בצמצום פערים בין גברים לנשים - נושא שהוא חלק מעבודת האגף. השכר של נשים, ברוטו, נמוך כיום ב-19% מז של גברים בשירות הציבורי, בעיקר מפני שגברים נהנים מתוספות עבור עבודה נוספת (שעות נוספות, משמרות וכוננויות), בעוד נשים הולכות הביתה יותר מוקדם. בעזרת עבודה גמישה יותר, אפשר יהיה לתגמל נשים על השעות שהן עובדות מהבית".

איייי... בר נתן הציג תפישה מאוד מתקדמת יחסית למגזר הציבורי. חבל שהוא מעד בסוף דבריו. הוא מניח שנשים ימשיכו לצאת מוקדם, וגברים ימשיכו לעבוד שעות נוספות במשרד, והיתרון של גמישות בעבודה הוא שלנשים יתאפשר לקבל כסף גם על העבודה מהבית אחרי שיטפלו בילדים. זו תהיה החמצה אדירה, אם הגמישות בעבודה תשמר את חלוקת העבודה המגדרית. אין כאן בעיה אינהרנטית - הגמישות בעבודה תאפשר גם לגברים לצאת יותר מוקדם ולעבוד מהבית. הבעיה היא יותר תפישתית, ואת התפישה עדיין יהיה צריך לשנות.

באותו הקשר, עלה לי רעיון להקצאה שונה של תקופת הלידה. היום זוג יכול להתחלק במכסת הימים של תקופת הלידה. נתונים מראים שבפועל זה לא קורה. אבות כמעט ולא לוקחים חופש במסגרת תקופת הלידה. משום שתקופת הלידה מנוצלת בפועל בעיקר על ידי נשים, מעסיקים חוששים לקחת לעבודה מי שעתידה להיכנס להריון. החשש הוא שאישה צעירה "תיעלם" פתאום לשלושה עד שישה חודשים. פה כן יש בעיה אינהרנטית - אמנם מנסים להגן על נשים עובדות ולעזור להן לקחת חלק בשוק העבודה, אבל תקופת הלידה מרתיעה מעסיקים. בעיה אינהרנטית מצריכה הרבה יותר משינוי תפישתי. לכן, אני מציע לתקן את החוק הקיים ולחייב כל אבא לקחת ימי חופש כמספר הימים שהאימא לקחה. כך המעסיקים לא יפלו בין גברים לנשים, כי כל גבר עשוי "להיעלם" פתאום ובאותה מידה.

רציתי לשתף אתכם ש...

- הדרכתי ארבעה סיורים בשבוע הקודם. הנה תמונות ששלחו לי מאחד הסיורים שהדרכתי בנווה צדק -






- אני ממשיך לצלם אתרי מים בתל אביב ולהוסיף אותם למפה שיצרתי. קיבלתי גם תגובות מאנשים שעדכנו אותי על אתרי מים שלא היכרתי, וזה ממש משמח.

בריכת המים בשרונה

- פרסמתי טיול חדש בתל אביב - המושבה האמריקאית-גרמנית. אם אתם לא מכירים את הכפר הקטן והמוזר הזה, הנה הזדמנות. כל אחד יכול לקחת את הטקסט ואת המפה שפרסמתי ולצאת סיור בשיטת "עשו זאת בעצמכם".

קבוצה שהדרכתי בסיור במושבה האמריקאית-גרמנית

- שיגרתי את גיליון 81 של הניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו" המוקדש לאורבניסטים ואורבניסטיות בישראל - "שיכון לכל פועל 🏡"

13 באוקטובר 2018

ספטמבר האבוד

החודש שעבר הפיל תרדמה קשה על המשק הישראלי. כתבה ששודרה בחדשות "כאן" זכתה לכותרת ספטמבר האבוד של העצמאים - בעלי עסקים צריכים לשלם לעובדיהם משכורת חודשית על חודש שבו מספר חד ספרתי של ימי עבודה מלאים. רבים מהם גם מלינים על כך שתזרים המזומנים שלהם נפגע, כי גם אי אפשר לעשות עסקים בכל החגים האלה, וכך הם למעשה נפגעים פעמיים. גם כסף יוצא על פארש, וגם לא נכנס כסף.

בדקתי אצלי את הנתונים. לשמחתי, הרווח שלי בספטמבר היה דומה לממוצע החודשי. זה נובע מכך שאני עושה כמה פרויקטים, והרבה פעמים התשלום על עבודה מגיע כעבור חודש-חודשיים ואפילו יותר. בשל כך, מאוד חשוב להסתכל על ממוצע רב-חודשי, ולא להיצמד לנתונים של חודש אחד. בכל זאת, אם נתמקד בספטמבר, אני עבדתי פחות (בכל זאת חגים), אבל עבדתי על דברים שבאמת מכניסים כסף.

אבהיר למה אני מתכוון - אני מחלק את זמן העבודה שלי לקטגוריות הבאות: (1) ביצוע, (2) שיווק, (3) פיתוח, (4) ניהול. שעות "ביצוע" הן שעות שאני מקבל עליהן כסף. לשם המחשה, כשאני מגיע להדריך סיור בנווה צדק, זה זמן שאני מגדיר אותו כשעות "ביצוע". זה ה-Money Time במובן המקורי שלו - על זה משלמים לי.

על מה לא משלמים לי? על כל השאר. כשאני מפרסם תכנים באתר שלי, בתקווה שזה יעודד את החשיפה שלו ושיזמינו ממני סיור - זה לא משהו שמשלמים לי עליו (זה "שיווק"). וכשאני מפתח סיור חדש, גם על זה לא משלמים לי (לקטגוריה "פיתוח" נכנסים כל הדברים שלאו דווקא קשורים לשירותים או מוצרים קיימים, ואני עובד על זה בהנחה שיכול לצאת מזה משהו ויכול להיות שלא). הכי גרוע - שעות "ניהול". אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן. הרוצח השקט של האפקטיביות, שעות "ניהול" נועדו לכל מה שקשור באדמיניסטרציה - למשל, להוציא קבלות. הזמן שאני משקיע בזה הוא קריטי, כי אי אפשר לנהל עסק מבלי לעשות זאת, אבל לא על זה משלמים לי.

כל זה היה כדי להבהיר שאחד הפרמטרים החשובים בניטור העבודה של עצמך הוא שיעור שעות הביצוע. איזה אחוז מזמן העבודה שלך הוא זמן שמשלמים לך עליו. אגב, זו נקודה חשובה גם לשכירים. רבים נוטים לקחת עבודה בשכר גבוה יותר, מבלי לשקלל, למשל, את זמן הנסיעה לעבודה. זו טעות גורלית. לעבוד יותר זמן ולקבל יותר כסף עשוי להוביל לאותה רמה של רווח פר שעת עבודה.

ב"ספטמבר האבוד" אמנם עבדתי פחות, אבל שיעור שעות הביצוע שלי היה גבוה יותר מהרגיל (גבוה יותר מבאוגוסט וגבוה יותר מביולי). כשיש רק כמה ימי עבודה מלאים בחודש אתה כנראה מתמקד במה שבאמת חשוב. אולי גם הנסיעה לחופשה עזרה - כי ידעתי שאני רוצה לסיים איזה פרויקט לפני הנסיעה. הגעתי לאותה מסקנה כמו בפוסט הקודם "לדפוק שעון כעצמאי" - שווה לצאת ליותר חופשות. זה מייעל את העבודה.

כמובן שתשובת המחץ לכל בעיות העצמאים, כולל "ספטמבר האבוד", היא הסרטון המופתי של אליה גרינפלד מ"כאן"


הבחירה בין עצמאי לשכיר - בעיני זו בחירה אישיותית, ולכן אני לא ממליץ על הדרך שבה אני בחרתי רק כי אני חושב שהיא טובה. אני יודע שהלכתי בדרך הפחות פופולרית, אבל זו שיותר מתאימה לי. בעיני, היתרונות גוברים בענק על החסרונות. אני אמנם עצמאי, אבל אני מצפה בקוצר רוח ל"אוקטובר האבוד" (בשנה הבאה כל החגים שוב נופלים על ימי עבודה, רק באוקטובר).


רציתי לשתף ש...


- שוחחתי לאחרונה עם שתי נשים צעירות שמתחילות דרך חדשה ורצו להתייעץ איתי. זה מאוד כיף לי לייעץ לאנשים בתחילת הדרך. אני מקווה שכל מה שאמרתי להן לא היה סתם חופר, ושזה באמת מועיל במשהו.

- הדרכתי את הסיורים של חברת נת"ע - החברה הבונה את הרכבת הקלה בגוש דן - במסגרת פסטיבל בתים מבפנים. זה היה מדהים. היו לנו חמישה סיורים, ובאו לכל אחד מהם כ-100 איש, ואולי אף יותר. הצלחה אדירה.









- עלתה עונה שנייה של היסטוריה לילדים! הפודקסט הטוב ביותר שמדבר אל ילדים בגובה העיניים. וכנראה שזה גם אחד הפודקסטים המואזנים ביותר בישראל. אני כתבתי חלק מהפרקים שיעלו לאוויר בחודשים הקרובים. יובל מלחי, יוצר הפודקסט, לא יודע את נפשו מרוב אושר מכל התגובות שאנחנו מקבלים מהורים וילדים שמאזינים ל"היסטוריה לילדים" בהנאה רבה.

- זימנו אותי למילואים כדי לתת הרצאה מיוחדת על הקמת המדינה בקורס מש"קיות הסברה של חיל חינוך. זה לא היה קל לתמצת את כל התהליך שהוביל להקמת המדינה, אבל שמחתי לפתח את ההרצאה הזו ולהעביר אותה, ואני עדיין חוכך בדעתי בנוגע לשני דברים - (1) איך אני יכול שיזמנו אותי ליותר ימי מילואים כאלה, (2) למי אני יכול לשווק את ההרצאה הזו.

- השתתפתי בתוכנית מיוחדת של "כאן תרבות", שהופקה לקראת יום כיפור - "שקט והעיר הגדולה". מנור בראון, עורך ומגיש התוכנית, הזמין אותי לספר על מה שהיינו שומעים לו היינו חיים בערי יוון העתיקה, מאיפה הגיעו התקנות למניעת רעש, ואיך התכנון העירוני של המאה ה-20 מנסה להיטיב עם האוזניים שלנו. וגם שאלנו את עצמנו - האם יש סיכוי שנוכל לקבל קצת שקט בעיר? תוכנית מאלפת. האזנה נעימה!


- שלחתי את "האם הבירה תהיה ירוקה?" - גיליון מס' 80 של הניוזלטר שלי "מהנעשה בערינו". כמעט מדי שבוע אני שולח גיליון חדש. תוך שנה וחצי בניתי קהל עוקבים של למעלה מ-350 נרשמים/ות. בעקבות זאת, יצא לי לשתף פעולה עם ארגונים ואנשים מתחום העירוניות שקיבלו את החומרים שלי ופנו אלי. זה פרויקט שכשיצאתי איתו לדרך ידעתי למה אני מכוון. על כך יעיד המיספור של הגיליונות. למי ששם לב - אני ממספר את הגיליונות כך: "מהנעשה בערינו 080". כלומר, מלכתחילה כיוונתי למשהו שיחצה את סף ה-100 ואני שמח לראות את עצמי מתקרב לשם.

- בחודש וחצי האחרונים הדרכתי סיורים בעיקר בנווה צדק, וגם בשדרות רוטשילד ומקומות נוספים בתל אביב. בסוף כל סיור אני שולח למארגני הסיור בקשה שיכתבו חוות דעת על הסיור בטריפאדוויזור. 78 חוות דעת כבר מיצבו את הסיורים שלי במקום 11 מתוך 246 סיורים בתל אביב. תמיד כיף לקבל פידבק מהמשתתפים/ות בסיור, גם אם הוא לא נכנס לספירה הרשמית. היה לי סיור אחד שמי שארגן אותו בסופו של דבר לא היה יכול להצטרף, אבל הוא שלח לי הודעה שחיממה את לבי:



- ידידי המלומד עידו דמבין פרסם טור נוסף בבלוגו הפופולרי ב"הארץ", וכותרתו "אם השמאל רוצה להיות אלטרנטיבה, כדאי שיעיף מבט לטקסס". אם נמאס לכם מז'אנר ה"בעיה של השמאל הישראלי היא..." קראו את דבריו של עידו, כי הוא יסגור לכם את הדיון הזה אחת ולתמיד. פשוט מרתק.

- כתבה שהתפרסמה בחגי תשרי, גם כן ב"הארץ" - שנהיה לזנב ולא לראש: אנשים שעזבו קריירה מצליחה כדי לחיות אחרת. עוד כתבה מז'אנר "הייתי בהייטק עד שהבנתי שאני בכלל רוצה להנחות ויפסנה / ליצור בעיסת נייר / ללקק חצילים". ובכן, אין דרך יותר קונפורמיסטית להציג את מה שמתיימר להיות נונ-קונפורמיסטי. התרשמתי מסיפורי החיים בסגנון "עזבתי הכל כדי לעשות את מה שאני באמת אוהב", אבל משהו שם חסר. מי שקורא את זה עשוי לקבל את הרושם שזה רק עניין של בחירה. מעין "אם תרצו אין זו אגדה". קשה שלא ללכת שבי אחרי ההבטחה הזו. אבל האמת היא שזה לא פשוט לסמן מטרה ולהגשים אותה. זה הרבה יותר מלבחור בדרך שהיית רוצה. כן צריך להתאמן על זה, אולי גם להיכשל בזה. זה לא רק עניין של בחירה.

- כמו בשנה שעברה, גם השנה נכחתי בכנס הערים של תל אביב במושב שעסק בתיירות. היה מעניין בטירוף. עשיתי לייב בלוגינג בפייסבוק של מה שנאמר על ידי רוב הדוברים תחת ההאשטג #כנסהעריםתלאביב2018תיירות. אמ;לק - התיירות לישראל בשיא של כל הזמנים (ככל הנראה עד סוף 2018 נגיע בפעם הראשונה ל-4 מיליון כניסות תיירים בשנה), תל אביב רוצה למצב את עצמה כעיר גלובלית שמארחת כנסים ואירועים בינלאומיים (ע"ע האירוויזיון), אבל נורא יקר פה וחייבים למצוא פתרונות יצירתיים (תוספת שלי - יוקר הביקור בישראל נובע בעיקר מחוזקו של השקל, והורדת ריבית יכולה לעזור מאוד).

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...