23/11/2009

נווה צדק בקטן

לפני שנתיים, כשביקרתי בפעם האחרונה במיני ישראל, חיפשתי בקדחתנות אחר דגם של נווה צדק, אך לצערי לא מצאתי. נזכרתי בכך לאחרונה והחלטתי לפנות לאחראית התוכן של מיני ישראל בבקשה שיציבו דגם של בית שלוש לפחות. לא הרבה זמן אחרי ששלחתי לה אימייל, היא התקשרה אלי מופתעת: "אתה יודע שיש לנו דגם של בית שלוש? וגם של אתרים אחרים בנווה צדק?" הפעם - מאוד שמחתי לטעות.

אז כדי לוודא, לפני כמה ימים הלכתי לבקר במיני ישראל (עם חברה טובה). הכל שם ממש מדליק, ומאוד שמחתי לראות שאכן מופיעים - בתווך שבין הדגם של יפו העתיקה לבין הדגמים הרבים של תל אביב - ארבעה דגמים של מבנים בנווה צדק. אמנם מרכז סוזן בולט בהיעדרו, אבל אי אפשר שלא לברך על העבודה הנפלאה של יוצרי הדגמים באתר, שבנו את בית שלוש, את בית רוקח, את מוזיאון נחום גוטמן ואת בית הכנסת מראות הסולם. כן יש כמה טעויות קלות בחיקוי, אבל אלה אי-דיוקים קטנים, אפילו כאלה שקצת מוסיפים חן.

התקשרתי ללילך, אחראית התוכן של מיני ישראל, ובירכתי אותה על עשייתה. היא גם שמחה לקבל ממני שני מאמרים שאותם פירסמה באתר האינטרנט של מיני ישראל - האחד על נווה צדק בכלל והשני על בית שלוש בפרט.

14/11/2009

הפסקת חורף


אני יוצא להפסקת חורף - לא אדריך סיורים בנווה צדק בתקופת החורף נובמבר 2009 - אפריל 2010. עם זאת, אשמח שתיצרו איתי קשר אם תרצו לשאול משהו או להציע משהו בנוגע לנווה צדק או למשפחת שלוש.

05/11/2009

שלומי שבן מתרגם את נווה צדק

שלומי שבן, הפסנתרן-אמן שלמענו הוציאו סטיקרים עם הכיתוב "פסנתר, אתה חסר", מוציא אלבום חדש. הפעם זה אלבום סולו - רק הוא והפסנתר - והאלבום נקרא "מגדל הפזמון". סינגל ראשון מתוכו - "החיים שלי טובים" -  כבר מושמע ברדיו, והוא גרסא ישראלית לשיר My Life is Good של Randy Newman. השיר הזה הוא סרקזם בהתגלמותו, שבו רנדי ניומן מלטף את הפסנתר וקולו נעים, אבל כשמקשיבים למילים העוקצניות על סקס, סמים ורשע, פתאום מקבלים איזה ניגוד, שהוא תמצית "החיים הטובים".



שלומי שבן החליט לא רק לתרגם את השיר של ניומן, אלא גם לאזרח אותו. אם רנדי ניומן שר על העובדת הזרה ממקסיקו שהוא ואשתו מעבידים בפרך, אז שבן שר על הדרוזית שהוא ואשתו הביאו לביתם אחרי טיול בגליל. יש בתרגום המאזרח הזה עוד כמה הקבלות מעניינות.

אך ההקבלה שיצרה אצלי עניין מיוחד מופיעה בשורות הללו של שבן:
"רק הבוקר
אישתי ואני
עשינו מין טיול רגלי קטן
לנווה צדק
קפצנו לגן הפרטי
של הקטן שלנו
הרבה מפורסמים שולחים את הילדים שלהם לשם..."

ובשירו של רנדי ניומן:
The other afternoon
My wife and I
Took a little ride into
Beverly Hills
Went to the private school
Our oldest child attends
Many famous people send their children there



שבן לועג לעולם התרבות התל אביבי (שהוא עצמו משתייך אליו) שנע סביב עוזרת-בית, מסעדת הקנטינה, גן פרטי בנווה-צדק, חברים שבאים העירה, שיחות סלון ובעיקר חוסר-מעש. אבל אין ספק שההקבלה בין בוורלי הילס לנווה צדק מחמיאה מאוד מאוד לזו האחרונה.

נכון- לא קל לקנות בית בשכונה וגם החנויות לא מוכרות שום דבר במחיר מציאה. אבל עדיין חשוב לזכור - שכונות אחרות, שגם אותן אפשר לשייך לעשירון העליון, נבנות כך שלא יהיו בהן מבני ציבור או בתי עסק, וזאת בכדי להישמר מפני מבקרים חיצוניים. בשכונות מסוימות וביישובים מסוימים אפילו דואגים להציב ש"ג שינעל את המקום ויקפיד לבדוק את מספרי הרישוי של המכוניות הנכנסות. קצת חבל לי שנווה צדק היא סמל למעמד מסוים, אבל אני דווקא חושב שזו אחת השכונות הכי מזמינות, הכי פתוחות, הכי שייכות לכולם ללא הבדל מעמדי. אין ש"ג בכניסה, אף אחד לא יחשוב שאתם מוזרים אם אתם סתם מסתובבים בנווה צדק (כי ממילא כל הזמן יש שם סיורים) והרחבה הגדולה של סוזן דלל היא השטח הפתוח הכי רחב-ידיים במרחב שבין איצטדיון בלומפילד לכיכר רבין. הרחבה הזו היא מגנט למשפחות - תמיד יש שם חבורות של ילדים מתרוצצים שההורים שלהם יכולים לשבת בקרבת מקום, לנשום עמוק ולדאוג קצת פחות. וכמובן, מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון, שנחנך לפני עשרים שנה, הפך את השכונה הזו למקום מזמין, למקום של תרבות, ללב של נווה צדק החדשה.

אז לא פלא שגם שלומי שבן מגיע כל שנה לפסטיבל הפסנתר בסוזן דלל. גם השנה.

02/11/2009

כתבה במקומון מודיעין-מכבים-רעות

תודה למשפחת פלד שהעבירה לי עותק של הכתבה "הבית ברחוב שלוש" שהתפרסמה במקומון של העיר מרובת המקפים שבה הם מתגוררים. זוהי כתבה אודות משפחת שלוש והכנס המשפחתי שנערך לרגל שנת המאה לתל אביב לפני כחודש.


בכתבה גם צוין כי, "הכנס כלל סרט וידאו שהפיק תומר שלוש, נציג הדור הצעיר במשפחה..." אני מתאר לעצמי שיום יבוא ואני אתגעגע להיות "נציג הדור הצעיר", אבל כרגע התואר הזה שהודבק לי לא כל כך מתאים לי.

קישורים לכתבה:
- לצפייה בכתבה אונליין
- לצפייה בכתבה כקובץ

25/10/2009

הריבלינים

לפני כמה ימים נתקלתי בסרט "הריבלינים", שמן הסתם, עסק במשפחת ריבלין ותולדותיה בארץ ישראל, והוקרן בהקרנת בכורה בכנס משפחת ריבלין בירושלים ב-15 באוקטובר 2009 (לפני עשרה ימים; שבוע וחצי לאחר כנס משפחת שלוש בתל-אביב). אם להיות קצת ילדותי, אז הם לוקחים אותנו בגדול - גם בכמות (בכנס של הריבלינים השתתפו 3000 אנשים, שזה בערך פי 10 ממה שהיה בכנס של השלוּשים) וגם באיכות (בכנס השתתפו אנשי שם כמו יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, הקומיקאי ספי ריבלין, השחקנית ואשת התקשורת רבקה מיכאלי וגם שופטים, חברי כנסת, אמנים ועוד). לא פלא שציינו את כנס משפחת ריבלין בחדשות ערוץ 2.


ידיעה על הקרנת הסרט של משפחת ריבלין בערוץ 1 שפורסמה ב-ynet בכלל הטריפה אותי, כי חשבתי שהם בצד שלנו אחרי שערכו כתבה מצולמת על כנס משפחת שלוש.

כמובן, הכל בהומור. ושימו לב גם לאתר האינטרנט המיוחד של משפחת ריבלין. ברכות חמות לריבלינים (שחוגגים 200 שנה לעליית המשפחה ארצה), שמזכירים לנו שיש לנו עוד לאן לצמוח.


12/10/2009

עדיין חי בסרט

אז כבר כמעט שבועיים שאני חי את חיי ללא המטרה שעמדה לנגד עינַי במשך שנה וחצי - הפקת סרט תיעודי אודות משפחת שלוש ותרומתה לתל אביב. אבל עושה רושם שאני עדיין חי את הרגע. צריך עוד לקשור כמה קצוות, לטפל בהחזרת חומרי הגלם שבהם לא השתמשנו ובעיקר להתרשם מעצם העובדה שזה אכן קרה. הנה אני מציג את הסרט בהקרנת הבכורה העולמית, בכנס צאצאי אהרן שלוש 2009.



לאורך כל התהליך ראיתי את הסרט בעיני רוחי. דמיינתי את המעמד שבו אציג את הסרט. חלמתי על הרגע שייתנו לי מיקרופון, ולמרות שהתאמנתי, אני לא ממש אדע מה לעשות איתו. אבל לא חשבתי שיהיו לי בחדר חמישה ארגזים של עותקי דיוידי של הסרט שהפקתי (ביחד עם היוצרת טלי טילר).

10/10/2009

כתבה מצולמת אודות הכנס

כתבה מצולמת (ומושקעת במיוחד) מאת רועי מנדל אודות כנס צאצאי אהרן שלוש שנערך השבוע לרגל שנת המאה של תל אביב. הנה קישור לכתבה, והנה גם צילום-מסך של הקישור לכתבה בשער הראשי של Ynet. הכתבה על הכנס הקודם, שנערך ב-2004, עוררה תגובות רבות של אנשים שזיהו את עצמם כשלוּשים או שרצו להביע מורת רוח מקיומה של "משפחת אצולה". בינתיים הטוקבקים בצד האוהד, אבל ב-Ynet לא צריך לחכות יותר מחמש דקות כדי שמישהו ירגיש צורך לחרב את זה.



08/10/2009

למחרת כנס צאצאי אהרן שלוש

במשך קרוב לעשרים חודשים ניהלתי את חיי כשאני ממוקד במטרה אחת - ה-6 באוקטובר 2009, יום הכנס של צאצאי אהרן שלוש לרגל שנת המאה לתל אביב. לקראת התאריך הזה יצרתי את הסרט התיעודי "נווה צִדקנו" אודות המשפחה ותרומתה לפיתוח העיר. יחד עם דודי אביתר (תרי) שלוש התכוננו לתאריך הזה, וסייעתי לו להפיק תערוכת צילומים היסטוריים אודות האישים במשפחה שפעלו למען פיתוחה של תל אביב. בהמשך כל הזמן עד התאריך הזה עמדתי בהיכון לקראת כל מטלה בתהליך איסוף החומרים לחוברת המזכרת "שלוש בתל אביב" שכתב וערך הדוד תרי.

אני לא יכול להעלות על הכתב עד כמה זה היה אירוע יוצא מגדר הרגיל. כדי להתרשם מה היה טיב הכנס המשפחתי, תוכלו להאזין לקטע ששודר למחרת ברשת ב'. אפשר להאזין לו כאן או ללחוץ פליי להלן.



איך היה עבורי יום המחרת? עדיין התעסקתי בקשירת הקצוות שנותרו פרומים לאחר הכנס. כמה טלפונים, כמה אימיילים... אבל פתאום יש איזו תחושה אחרת. אין תאריך, אין דדליין, אין מטרה, אין יעד. כנראה שאני אצטרך לחפש לעצמי פרוייקט חדש. אולי משהו קצת יותר סולידי.

29/09/2009

23 זה ה-גיל

לפני כמה ימים, ב-24 בספטמבר, חגגתי 23 שנים להיווסדי. יום לפני כן הדרכתי קבוצה של כשלושים איש בסיור בנווה צדק (קבוצה של עובדי בנק לאומי למשכנתאות). ביום ההולדת שלי הדרכתי עשרה אנשים, שהגיעו אלי דרך ידידה טובה שלי, שאחר-כך גם דאגה לי להפתעה (פנקייק). וחשבתי לעצמי עד כמה זה נהדר שאני מוצא את עצמי עושה בדיוק מה שאני אוהב לעשות. בימים שלאחר מכן קיבלתי ממארגני שתי הקבוצות מכתבי עידוד...

"היי תומר
תחילה - רציתי להודות לך על הסיור שהאיר את העינינו על תקופות אחרות .
תגובות האנשים שהשתתפו בסיור מספרות שההנאה היא הדדית.
רובנו מסתובבים באיזור זה , מבלי לדעת על קיומן של פיסות היסטוריה ומקומות נסתרים, שבהחלט הצלחת להוביל אותנו דרכם.
שמחתי לשמוע על התרומה האישית שהסיור נתן לך, כך שכולנו יצאנו עשירים בנפש.
גם המסעדה הייתה הצלחה גדולה, כך שאפשר להמליץ עליה בחום לב לקבוצות הבאות שתדריך.
לא שכחתי את התמונות. הזכרתי לצלמים של הטיול לא לשכוח לשלוח לי , כך שאני מתכוונת לנדנד להם עד שאקבל את התמונות. יש לי את הכתובת המייל שלך, וברגע שישלחו לי , אדאג להיעביר אליך
בשמי ובשם כל חברי לעבודה , אני רוצה לאחל לך שנה פוריה , מספקת ורצופה ברגעים מספקים ומכוננים
שנה טובה עם הרבה בריאות , ושתמשיך לעשות את שאתה עושה עם הרבה הנאה וכיף.
שנה טובה."


"שלום תומר,

ברצוני להודות לך על הסיור המאלף שערכת לקבוצה שלנו בנווה צדק ב24 ספטמבר 2009.
אני בדרך כלל בקי בהיסטוריה של ארץ ישראל ומכור לקריאת ספרים אודות תולדות הישוב ואף התקופה שקדמה לו. ( ממליץ מאד על ספרים בהוצאת מוזאון ארץ ישראל בעריכתו של גנדי בעניין מסעות של זרים בארץ ישראל במאה ה18 וה 19 )
ולמרות האמור לעיל – חידשת לי חידושים רבים מאד בעניין נווה צדק והתקופה.
העובדה כי הנך נצר למשפחת שלוש והוספת הפן האישי של המשפחה שכניה וכל מי שהיתה עמו בקשר – הוסיפה עניין ורעננות לתיאורים של בתי השכונה והפכה את העניין לחי וממשי. אני פשוט זרמתי עפ ההסברי םוניסיתי לדמיין לעצמי בהצלחה די מרובה – את המצבים השונים והאווירה באותם הימים. ( לא יודע אם עשית זאת – אבל תוכל לקבל חומר נוסף ביד יצחק בן צבי בירושלים )
ההדרכה בוצעה בשפה האנגלית בצורה רהוטה ברורה ועניינית
המשך כך – אתה תגיע רחוק !
בהערכה רבה
יצחק פלד
רעות"

25/09/2009

סיפור אהבה

ב-1908 עלה ארצה שמואל צ'צ'קס (או: "טשטשקעס") ושוכר את עליית הגג בביתה של רבקה אבולעפיה, מול ביתו של אהרן שלוש. הוא מתיידד עם אנשי הרוח בשכונה – יוסף חיים ברנר, ש. בן-ציון, הרב קוק, דבורה בארון ועוד – ומושפע מהם רבות. הוא מתחיל לחטוא בכתיבה, ומשתף אחרים בכתביו (בתמונה, משמאל: צ'צ'קס עם אז"ר, יוסף חיים ברנר ודוד שמעוני). כעבור תקופה של בדידות מול בית שלוש, הוא מבחין באחת מנכדותיו של שלוש – מרגלית. כעבור זמן הוא מבקש להיפגש עמה. יש הטוענים שאהרן שלוש לא הסכים לזיווג בין-עדתי (ובמיוחד בגלל השם המגוחך צ'צ'קס), יש הטוענים שזה מפני שצ'צ'קס עשה רושם של אמן עני ולא היה בעל מקצוע ויש הטוענים שזה פשוט לא התממש. אין זה משנה מהי הסיבה המדויקת – הסופר הרומנטיקן נותר שבור לב. בדירתו הוא כותב את "והיה העקוב למישור", שמגולל את סיפורה של אהבה נכזבת ומקנה לו מעמד של סופר עברי בעל שם. באותה עליית גג הוא רושם את הסיפור "עגונות", שממנו גזר את שמו העברי – עגנון.

הבית מול בית אהרן שלוש, נווה צדק, תל אביב - צולם על ידי יגאל טרלו

כעבור שנים, ביושבו בירושלים, שמואל יוסף עגנון כותב את "תמול שלשום" בהשראת ימיו בנווה צדק. הוא מתאר את הנופים השונים הנשקפים מחלונות הדירה ששכר – בחלון אחד פרדסי יפו, בחלון שני מסילת הרכבת יפו-ירושלים, בחלון שלישי החולות שעליהם נבנתה תל אביב, בחלון רביעי בתי שכונת נווה צדק ובחלון חמישי "הים הגדול אשר אין לו סוף", ואין הוא מציין את בית אהרן שלוש ולא מזכיר אף אחד מבני ובנות המשפחה. ככל הנראה, עגנון מחה את עלבונו בכך שכאילו מחק את השלוּשים מסיפורו.

לימים היה עגנון לסופר העברי המוערך ביותר בעולם - הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל, ועד היום הוא הישראלי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות. בחיי היום-יום אנחנו פוגשים אותו בשטר של 50 ש"ח (ולעתים, כשאני חושב שזה עשוי להיחשב לבדיחה, בסיורים שלי בנווה צדק אני מספר, שבכל פעם שפורטים 100 לשני שטרות של 50, פוגשים את עגנון פעמיים). על השטר, בקטן-קטן, אפשר לקרוא חלק מנאום הזכייה בפרס נובל, שבו עגנון מספר באופן מרתק כיצד קיבל את כשרונו:

"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה, חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב."



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...